גיורא ענבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיורא ענבר
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 19 בדצמבר 1955 (בן 61)
מקום לידה קיבוץ גבע ישראלישראל  ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19731999
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

גיורא ענבר (נולד ב-19 בדצמבר 1955) הוא איש עסקים. כיהן כתת-אלוף בצה"ל, בין היתר כמפקד סיירת גולני, כמפקד יחידת שלדג, כמפקד חטיבת גבעתי, וכמפקד יחידת הקישור ללבנון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענבר נולד, גדל והתחנך בקיבוץ גבע, למשפחה בת חמישה ילדים. אביו, בני ענבר[1], היה מפקד גדוד 51 בחטיבת גולני במלחמת ששת הימים בעת הקרב לכיבוש תל עזזיאת[2]. בתפקידו האחרון שימש האב כקצין משטרה צבאית ראשי בדרגת תא"ל.

ענבר אוחז בדעות שמאל. עם שחרורו מצה"ל, תמך בפומבי ביציאת כוחות צה"ל מלבנון[3] ובהמשך נמנה עם מנסחי "יוזמת ז'נבה". ב-2008 השתתף בסרטון שקרא לתמוך במועמדתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית.

ענבר בעל תואר שני במדעי המדינה ובמנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה. הוא נשוי, אב לארבעה ילדים ומתגורר ביישוב תמרת.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1973 התגייס לצה"ל והחל קורס טיס אך נשר ממנו לאחר כמה חודשים, ובעיצומה של מלחמת יום הכיפורים עבר לשרת בחטיבת גולני, ושובץ בגדוד 12. ענבר לחם בקרבות הבלימה והתקפת הנגד כנגד הצבא הסורי ברמה ובקרב ההבקעה לרמה הסורית[4]. בגולני עבר ענבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. את קורס קציני חי"ר סיים בציון נמוך והוענקה לו דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). ענבר שב לחטיבת גולני ומונה למפקד מחלקה. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד 17 (אריות הגולן) בבית הספר למ"כים[5]. בשנים 1981-1979 שימש כמפקד סיירת גולני[6], בין היתר הוביל ענבר את כוח הסיירת בניסיון ההשתלטות הראשון שכשל על בית התינוקות בו התבצרו המחבלים ועמם בני הערובה בקיבוץ משגב עם. ענבר ואנשיו לקחו חלק גם בניסיון ההשתלטות השני, אותו הובילו לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקוד עוזי דיין, אשר בו חוסלו המחבלים ונהרג פעוט אחד, אייל גלוסקא. ענבר הוביל את לוחמי הסיירת בפשיטות רבות בעומק לבנון. בין היתר פיקד ענבר על הסיירת במבצע מוביל[7] וב"מבצע ורדה", בו פשטו לוחמי הסיירת ב-1980 על מפקדת מחבלים בוואדי חצבייה, הרגו את המחבלים ששהו בה והרסו אותה[8].

בהמשך מונה למפקד יחידת שלדג, ופיקד עליה במלחמת לבנון הראשונה[9]. במהלך המלחמה פעלה שלדג, תחת פיקוד ענבר, בשורת מבצעים ארוכה שנותרו מסווגים עד ימים אלה[10]. בין היתר חדר כוח לוחמים מן היחידה לאזור בקעת הלבנון, שהיה אז בשליטת הצבא הסורי, וסייע לחיל האוויר הישראלי בהשמדת סוללות טילי קרקע-אוויר ותותחי נ"מ, כחלק ממבצע ערצב 19[11]. בפעולה אחרת פיקד על הקרב לכיבוש מתחם המוזיאון בביירות, והטיל על טל רוסו[12], מפקד פלוגה ביחידה בדרגת סמ"ר, לפקד על הפריצה וטיהור המוזיאון מכוחות הקומנדו הסורי[13]. לאחר המלחמה העניק ענבר לרוסו דרגת סרן, לאות הערכה על תפקודו במלחמה. שישה ימים לאחר תחילת המלחמה היה כוח של היחידה בפיקוד ענבר, מעורב בתקרית מותו של סגן הרמטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם, שנהרג בכפר דוחא, בפאתי העיירה דאמור. בעת סיורו של האלוף אדם בכפר נפתחה לעברו אש מחבלים, והוא פנה למצוא מסתור בבית שטרם טוהר. בבית הנ"ל הסתתרה חוליית מחבלים והם ירו בו למוות. ענבר הוביל את לוחמי היחידה ואת לוחמי חטיבת גולני להסתערות והמחבלים חוסלו[14].

לאחר המלחמה מונה ענבר למפקד גדוד הבוקעים הראשון של גולני, ופיקד עליו בפעילות מבצעית בלבנון[15]. לאחר מכן שימש כראש לשכת הרמטכ"ל, משה לוי[16]. בהמשך שימש כמפקד החטיבה המרחבית המרכזית באוגדת עזה[17]. בשנים 1992-1990 שימש ענבר כמפקד חטיבת גבעתי[18]. בהמשך למד בקרלייל, פנסילבניה, במכללה לביטחון לאומי של צבא ארצות הברית, ומששב ארצה מונה קצין מבצעים מיוחדים בפיקוד צפון, תחת האלוף יצחק מרדכי. בשנת 1994 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד יחידת הקישור ללבנון[19]. ענבר בלט בגישה לוחמנית ותקופתו כמפקד היק"ל התאפיינה במבצעים רבים כנגד החזבאללה, ובהם בין היתר מבצע ענבי זעם[20].

בשנת 1996 מונה למפקד עוצבת אתגר עד שנת 1998. ב-1999 השתחרר מצה"ל.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1999-2005 כיהן כמנכ"ל חברת "פוינטר" מבית עדן טלקום - חברה לאיתור כלי רכב, ומשנת 2005 עד 2010 כמנכ"ל קבוצת קמן אחזקות, ושימש כיו"ר פעיל במרבית חברות הבת של הקבוצה בהם תאת תעשיות ותאת טכנולוגיות.

נכון ל-2011, הוא משמש מנכ"ל ובעלים של חברת "אופקי דניש", העוסקת בייעוץ ובניהול פרויקטים בתחומי מים, תשתית וסביבה. בראיון לידיעות אחרונות העיד על עצמו: "40% מזמני ומשאביי מושקעים בתרומה לקהילה, בדברים שלא מניבים לי כסף. בנוסף לפעילות למען בית חולים, אני נותן הרצאות על מנהיגות ומוביל ילדים טעוני טיפול לטיולי אופניים. אני גם תורם לקבוצת ספורט שעוסקות בדו-קיום. זה עולה לי בכסף ובזמן, ולפעמים גם בחוסר אהדה. כשאני בא לבקש מאנשים כסף, הם מתייגים אותי כמי שאולי כדאי לסנן את המספר שלו"[21].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיטור העוז שהוענק לרב-סרן בני ענבר על פועלו במבצע סנונית ב-1962, מתוך האתר "בעוז רוחם".
  2. ^ גיורא ענבר, בין גופות הסורים אבא אמר: "רק מי שמעריך את החיים יכול לקבל אחריות על בני אדם", כלכליסט, ‏ 04.02.10.
  3. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש: פרק ראשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
  4. ^ נחמה דואק, שיח לוחמים, ידיעות אחרונות, ‏ 13.09.2013, עמוד 4, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ ‫דור בלך, ‏בריא זה הכי, אחי, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 19 בספטמבר 2007‬.
  6. ^ מפקדי סיירת גולני בשניות השבעים, מתוך האתר הרשמי של סיירת גולני.
  7. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000, עמוד 189.
  8. ^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, ‏ 27.07.2006, גיורא ענבר: "בראשית 1980, אני מפקד סיירת גולני, אנחנו מבצעים פשיטה על מאהל מחבלים בוואדי חצביה. מטרת הפעולה הייתה לחסל חוליית מחבלים שהשתתפה בפיגוע בקיבוץ משגב- עם. המאהל נמצא כעשרים קילומטר בעומק השטח הלבנוני. אנחנו מבצעים את הפעולה, ובמהלכה מצליחים להרוג שנים עשר מחבלים, לחסל את המאהל על כל המחבלים שיושבים בו, ולחזור לשטחינו עם אור ראשון ללא נפגעים".
  9. ^ גיורא ענבר, תעביר לי צסק"א, במחנה, ‏ 07.06.2012, עמוד 45, כפי שהועלה באתר פרש.
  10. ^ אביחי בקר, סעיף אמינות, מעריב מוסף סופשבוע, ‏ 22.12.1995, עמודים 50-54, 55, כפי שהועלה באתר פרש.
  11. ^ עמיר רפפורט וגיא לשם, הקלף הסודי של חיל האוויר, ידיעות אחרונות, ‏ 24/04/1999.
  12. ^ לילך שובל ואהרל'ה ויסברג, ‏לוקח אחריות, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2011.
  13. ^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, ‏ 27.07.2006, גיורא ענבר: "אני במלחמת לבנון הראשונה הייתי מפקד שלדג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון- וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים".
  14. ^ אביחי בקר, "זהו חייבים לצאת", הארץ, ‏ 23.04.1999.
  15. ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 51.
  16. ^ רועי מנדל ושרון רופא-אופיר, "מוישה וחצי הסתכל על כולם בגובה העיניים", ynet, ‏ 08.01.08.
  17. ^ אביחי בקר, זהו חייבים לצאת, הארץ, ‏ 23.04.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  18. ^ מפקדי החטיבה: אל"ם גיורא ענבר, מתוך האתר הרשמי של חטיבת גבעתי.
  19. ^ רותה קופפר, המלחמה כפי שמספרים הלוחמים, באתר הארץ, 3 ביוני 2002.
  20. ^ אביחי בקרמלחמות ישראל, באתר הארץ, 24.10.2001
  21. ^ שישבת - גם גיורא ענבר, מנכ"ל ובעלי אופקי דניש, ידיעות אחרונות, מוסף "ממון שישי", 2 בספטמבר 2011, עמי 15