ארוין לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארוין לביא (לייבוביץ)
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1947 (בן 70 בערך)
מקום לידה טרנסילבניה, רומניה
עלה לישראל 1959
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1965 - 1990
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
מנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית, מנהל הרשות לפינוי מוקשים.

ארוין לביא (לייבוביץ), (נולד ב-1947) תת-אלוףמילואים) בצה"ל, מפקד חטיבת גולני במבצע שלום הגליל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביא נולד בטרנסילבניה שברומניה בן להורים ניצולי השואה. ב-1959 עלה עם משפחתו לישראל, בתחילה גר עמה בצפת, אך לאור קשיי פרנסה נשלח לקיבוץ לוחמי הגטאות.

ב-1965 התגייס לצה"ל ולאחר שנשר מקורס טיס עבר לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. במלחמת ששת הימים היה צוער בקורס קצינים ובסיומו נשלח לסיירת אגוז כבר ביומו הראשון בסיירת היה מעורב בהתקלות עם מחבלים באזור הגלבוע[1]. לאחר שירות כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה באגוז, חזר לגולני ומונה למפקד פלוגה בגדוד 13 (גדעון). במהלך מלחמת ההתשה פיקד על מעוז בקו בר-לב והדף עם חייליו פשיטה מצרית שהסתיימה בכישלון. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה בגדוד 17 (הכשרת מפקדי כיתות), שירת כמפקד פלוגה בבה"ד 1 ומדריך ראשי בקורס מ"כים של גולני.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד גדוד 12 (ברק) של גולני ולחם ברמת הגולן. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד יעקב שחר, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד בקרבות הבלימה והתקפת הנגד[2] כנגד הצבא הסורי ברמה וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע[3], להגנה[4] בכפר מזרעת בית ג'אן והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם[5]. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן אהוד בר סבר.

לאחר המלחמה חזר לתפקיד הסמג"ד עד שמונה ב-1975 למפקד הגדוד. כיהן כראש זירת מבצעים משולבים בחטיבת המבצעים במטכ"ל. למד שנתיים בבית הספר הגבוה למלחמה בפאריס (École Supérieure de Guerre).

ב-1981 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני והוביל אותה במבצע שלום הגליל[6], בשורה של קרבות, ובהם הקרב על כפר סיל[7], ועד המצור והכניסה לביירות[8]. לאחר המבצע עבר הסבה לשריון, הדריך בקורס מג"דים וב-1984 התמנה למפקד עוצבת הגליל. בתפקידו הבא פיקד על אוגדת שריון במילואים, בשנים 1988 - 1990 שימש כנספח צבאי בסינגפור. יצא לחופשת לימודים ובינואר 1992 השתחרר משירות הקבע.

לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת תת-אלוף, הקים חברת בנייה, עבד עבור יולי עופר במיזמי נדל"ן בהונגריה ומונה למנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית. באוגוסט 2010 מונה ליועץ במשרד הביטחון בתחום של ניהול פרויקטים, בשנת 2011 מונה לעמוד בראש הרשות לפינוי מוקשים[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על אזרחי עם ארוין לביא, גלי צה"ל, 2 ביוני 2012
  2. ^ אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק שני: הגנה על הישגי התקפה, סגן אברהם רונן – מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמוד 34, "'המג"ד, כפי שמעיד סגן רונן, השרה עליו ביטחון רב. 'ידעתי שאני נמצא בגדוד שמתפקד כמו שצריך,' אומר אברהם רונן, 'המג"ד, רס"ן לביא, סייע לי בכל מה שהייתי צריך, כמו טנקים ודחפורים, ואיפשר לי לפעול בשטח לפי הבנתי'."
  3. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, "אחד עשר מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של אלי גבע, שנחשב כבר לבן בית בגדוד".
  4. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, "מגבעת המג"ד הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג בגדוד כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל תיכון עירוני ז' ביפו, שהוביל את פלוגה ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת מיכאל רצון)".
  5. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".
  6. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 167.
  7. ^ זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמוד 233.
  8. ^ ארוין לביא, "יש גם דילמות", במחנה, ‏ 07.06.2012, עמוד 11.
  9. ^ מוריה בן-יוסף, בקרוב: מכרז ענק לפינוי מוקשים, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 09.08.2011.