התפתחות אורבנית של חיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוגמאות לסגנונות הבנייה השונים בחיפה. משמאל - מבנה ערבי מתחילת המאה ה-20. במרכז התמונה - הסגנון הנאו-קלאסי של המבנים הבהאיים, בראש התמונה - מלון "דן" הבנוי בסגנון האדריכלות המינימליסטי ומלון "נוף" הבנוי בסגנון הברוטליסטי ובצד שמאל עליון - הסגנון המודרני של מגדלי פנורמה.

תכנונה האורבני של חיפה הוא תכנון יוצא דופן מבחינה עירונית. שונות זו נוצרה הן מסיבות טופוגרפיות - המבנה הטופוגרפי של הר הכרמל, שעליו ולמרגלותיו נבנתה העיר, והן מסיבות היסטוריות הקשורות לאירועים ההיסטוריים והמאבק בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין התנועה הציונית.

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל שקמונה נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומו של כפר דייגים קטן החל מן המאה ה-16 לפנה"ס. במאה ה-15 לפנה"ס הוקם יישוב ששימש נמל בתל אבו הואם. יישוב זה התקיים עד התקופה ההלניסטית-רומית.

סביב חיפה המשיכו להתהוות כפרים עקב התפתחות יישובים אחרים ודרכים שקישרו ביניהם. במהלך הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל (במאה השישית לפנה"ס) התפתחו ערי הנמל עכו, תל דור ויפו. הדרך בין שני היישובים שמדרום לחיפה לבין עכו, עברה במקום שבו שוכנת כיום העיר חיפה. לאורך הדרך התפתחו כפרים וכך קרה גם באזור זה. ארבעה יישובים התקיימו בו זמנית בשטח חיפה המודרנית - בשקמונה, בתל אבו הואם וכן היכן שנמצאים היום דרך העצמאות ובת גלים.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העם הטמפלרי

בתחילת המאה ה-18 הייתה חיפה כפר דייגים קטן. דאהר אל-עומר הרס את חיפה הישנה והקים ממזרח לה עיר מוקפת חומה. בחומה היו שני שערים: שער עכו בצידה המזרחי, ממנו נמשכה הדרך לעכו, ושער יפו בצדה המערבי, ממנו נמשכה דרך יפו שהובילה מערבה ודרומה. מעל העיר בנה עומר את מצודת בורג' א-סלאם כדי שתגן על העיר (אזור גן הזיכרון של היום). בנוסף בנה בית מכס ובית ממשל (בית הסראייה) בסמוך לנמל. עיר זו התקיימה מן המאה ה-19 ועד להריסתה בשנת 1949 בידי ממשלת ישראל.

ההתיישבות המרכזית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה הייתה המושבה הגרמנית, בשנת 1868. בראשית שנות ה-90 הוקמה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות - ארד אל-יהוד.

מבנים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הראשי של הטכניון - 1913
בניין בית הספר הריאלי

ראשית המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 החלה ההתפתחות של השכונות היהודיות לכיוון מערב ודרום ונבנו שכונות בין העיר העתיקה למושבה הגרמנית. המבנה העיקרי באזור ההתיישבות החדש היה בניין הטכניון ולצדו בניין בית הספר הריאלי, בהדר הכרמל.

שנות ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19191920 תיכנן מתכנן הערים הבריטי פטריק גדס תוכנית-אב עבור אזורי הדר הכרמל, מרכז הכרמל ואחוזה. מאוחר יותר (בשנים 19221923) הכין גדס תוכנית עבור אזור "הכרמל האדום" - לימים שכונת נווה שאנן.

בשנת 1923 נערכה תחרות לתכנון המרכז המסחרי בחיפה ותוכניתם של האדריכלים מנדלסון ונויטרה זכתה, אולם התוכנית השמרנית יותר של האדריכל פריץ קורנברג הייתה זו שבוצעה לבסוף.

שכונת הדר הכרמל הוקמה כ"עיר גנים" על פי תוכניתו של ריכרד קאופמן משנת 1922, ובדומה לאחוזת בית נועדה להוות אזור מגורים והשכלה, ללא אזורי מסחר.

סגנון הבנייה שאפיין את שנות ה-20 היה סגנון אקלקטי ששילב מוטיבים ים-תיכוניים עם הסגנון הבינלאומי. האדריכל המזוהה עם הסגנון האקלקטי הוא אלכסנדר ברוולד אשר תכנן את בניין הטכניון הישן בהדר.

מבנים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-30 וה-40[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1929 הזמינה חברת גב ים את מתכנן הערים הבריטי סר פטריק אברקרומבי (Patrick Abercrombie(אנ')) לתכנן את אזור מפרץ חיפה, ועל פי תוכניותיו הוקמו אזורי התעשייה במפרץ, שדה התעופה של חיפה וכן המסוף לצינור הנפט העיראקי ובתי הזיקוק.

בסוף שנות ה-20 ייבשו הבריטים את אזורי הים הצפוניים לקו מסילת הברזל של ימינו, והקימו באזור זה את המרכז המסחרי העירוני סביב "רחוב המלכים" (רחוב העצמאות של ימינו) - שנבנה בסגנון מנדטורי אופייני. בניית המרכז המסחרי העירוני פרי תכנונו של האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי שמרה על חזית אחידה משני צידי הרחוב. סגנון בנייה זה נחשב שונה מסגנון הבאוהאוס ונקרא "סגנון מנדטורי". בשנת 1933 נפתח נמל חיפה ורחוב המלכים הפך למרכז המסחר החיפאי.

על אף שעל פי התוכנית המקורית שכונת הדר הכרמל נועדה להוות אזור מגורים בלבד, בשל מאורעות תרפ"ט (1929) החלה הקמת מרכזים מסחריים בשכונה. העיר של אותם ימים הייתה למעשה מפוצלת בין שתי "ערים" נפרדות – העיר התחתית מזה והדר מזה. מרכז העיר היה מאוכלס ברובו בערבים ואילו הדר הכרמל צמחה כגרעין התיישבות עירונית עברי, שאת ההשראה להתפתחותו שאב מהעיר תל אביב. בין שני הרבעים התקיימה אינטראקציה דואלית, של חשש ותלות, עוינות וצורך הדדי, והוסדרו ביניהם קשרי תחבורה, מסחר ותעסוקה. בשנות ה-30, בשל המונופול הערבי על סיתות האבן והשאיפה של המוסדות הציוניים להמשיך את תנופת הבנייה בעיר, פסק ציפוי הבניינים באבן והחל ציפוי בניינים בטיח. לאחר חנוכת בית החרושת למלט "נשר" פנו מוסדות היישוב לשלטון הבריטי וביטלו את צו העזר העירוני הדורש ציפוי הבתים באבן (צו הקיים עד היום בירושלים). בין השנים 19351937 נבנתה הקומה הראשונה של בית הקרנות המפריד בין בניין הטכניון לרחוב הרצל (בתכנונו של יוסף קלארווין. שכונת הדר התפתחה מזרחה ובית הכנסת הגדול נבנה בשנת 1937, ומערבה לכיוון כיכר מסריק, בהתאם לתכנונו של האדריכל אדולף רדינג (בין השנים 19411943).

בשנת 1938 הוקם בכרמל המרכזי גן בוטני (היום גן האם), בו התפתח בהמשך גן החיות הלימודי חיפה. ב-1939 החלה בניית המרכז המסחרי בשכונה, ב"כיכר הצנובר", המהווה כיום אזור בילויים מרכזי. תושבי מרכז הכרמל התנגדו לבניית מרכז מסחרי זה מאחר ששאפו ששכונתם תהיה שכונת מגורים בלבד.

הסגנון המאפיין את הבנייה החיפנית בשנים אלה הוא הסגנון ההומוגני של האדריכל יוחנן רטנר, סגנון הקרוב במהותו לאסכולה הווינאית של האדריכלים ואגנר והופמן (אין מדובר בסגנון הבאוהאוס).

בעקבות המרד הערבי הגדול נערכה תחרות של ועד שכונת הדר הכרמל לבניית בניין שוק תלפיות אשר נועד להחליף את השווקים הערביים של העיר. בתחרות זכה האדריכל משה גרסטל והמבנה הוקם בשנת 1940.

שכונת בת גלים הוקמה במערב העיר כשכונת עיר גנים, גם היא בתכנונו של קאופמן. הבנייה בשכונה הייתה הן בסגנון האקלקטי והן בסגנון הבינלאומי. בין היתר נבנו בה בשנת 1933 בניין הקזינו (על פי תכנונו של האדריכל גולדברגר) ובשנת 1937 בניין בית החולים רמב"ם (בסגנון הבינלאומי, על פי תוכניתו של מנדלסון).

מבנים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש הבאב והגנים הבהאים במרכז הבהאי העולמי

שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-50 של המאה ה-20 מאופיינות בבניית שיכוני מגורים בסגנונו של לה קורבוזיה - שיכונים שנועדו לאפשר את הוצאת העולים החדשים מהמעברות. דוגמאות לבנייה זו מצויות בשכונת רמת הדר, בקריית אליעזר ובנווה שאנן. מבנים אלה נבנו מבטון מזוין וצורתם צורת קופסה. בשנים אלה נבנה המבנה הראשון של המרכז הבהאי העולמי - מקדש הבאב בעל הכיפה המוזהבת שהפכה לאחד מסמליה של חיפה.

שנות ה-60 וה-70 - התקופה הברוטליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 וה-70 נבנו על רכס הכרמל מספר בניינים אשר שינו את קו הרקיע של ההר, ובעקבות כך יצרו ויכוח ציבורי רב. הראשון שבהם היה מבנה מלון "דן כרמל", שנבנה בין השנים 19611963 על פי תוכניתו של האדריכל רוזוב. בשנות ה-70 נבנה מלון "נוף". מבנה נוסף השובר את קו הרכס הוא מגדל אשכול על-פי תוכניתו של האדריכל הבינלאומי אוסקר נימייר. בניין ברוטליסטי מובהק אשר שינה את קו הרקיע בחלק התחתון של חיפה הוא בניין התחנה המרכזית של אגד בתכנונם של רוזוב, אריה שרון, בנימין אידלסון ואריה פריברגר.

שנות ה-80 וה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדלי "דן פנורמה" שנבנו בשנת 1980 מהווים דוגמה לבנייה המתעלמת ממאפייני הר הכרמל. המגדלים, שתוכננו על ידי האדריכלים גלעד וקומט, שוברים את קו הרכס וניתן לראותם מרחוק. בשנים אלה הושלמה בניית הגנים הבהאיים על בנייניהם הבנויים בסגנון אדריכלות נאו-קלאסית.

המאה ה-21 - התקופה הפוסט-מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל קריית הממשלה על שם יצחק רבין בחיפה, אשר הפך מאז הקמתו לאחד מן הסמלים הוויזואליים המזוהים עם העיר
הכניסה להיכל המשפט חיפה, בין המודרניים והמפוארים במבני מערכת בתי המשפט בישראל. הבניין נבנה כדוגמת ספינה על מנת לסמל את אופייה של העיר ואת קרבתו של המבנה לנמל חיפה.

המבנים המאפיינים את הסגנון הפוסט-מודרני של תקופה זו הם מגדל המפרש וכן היכל המשפט, המרכז את בתי המשפט בעיר ובנוי בצורת ספינה. קריית הממשלה על שם רבין ובה מגדל המפרש ומבנים נוספים נבנו על השטח שבו שכנה עד 1949 העיר העתיקה של חיפה. עד הקמתה של הקריה, היה שטח העיר העתיקה לשעבר כמעט ריק ממבנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי בן-ארצי, 'להפוך מדבר לכרמל': התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשס"ד.[1]
  • גילברט הרברט וסילבינה סוסנובסקי, "התפתחותה של חיפה 1918–1948 – תכנון וארכיטקטורה", בתוך: חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 45–58.
  • שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1918–1947, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, 1974.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקורת: עירית עמית כהן, ‏המרחב השלם וחלקיו, קתדרה 123, מרץ 2007, עמ' 177-173.