לפטוספירוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיידקים מהסוג Leptospira כפי שנראים דרך מיקרוסקופ שדה אפל

לפטוספירוזיסאנגלית: Leptospirosis, מוכרת גם בתור: עכברת או מחלת וייל), היא מחלה זיהומית זואונוטית (מחלה שבה בני אדם עלולים להדבק מבעלי חיים) שנגרמת על ידי חיידקים פתוגניים סלילוניים מהסוג Leptospira שנישא בעיקר על ידי חולדות ויכול לעבור לבני אדם. סימנים ותופעות לוואי של המחלה יכולים לנוע בין תסמינים קלים לקשים במיוחד: כאבי ראש, כאבי שרירים, וחום; עד דימום מהריאות (תסמונת דימום ריאתי חמורה), אי ספיקת כליות, או דלקת קרום המוח.

תפוצת המחלה היא כלל עולמית, אולם שכיחה בעיקר באזורים הטרופיים של כדור הארץ, ופוגעת במגוון רחב של בעלי חיים (כמעט כל מיני היונקים רגישים למחלה). לפטוספירוזיס היא מחלה חייבת בדיווח לשירותים הוטרינריים.

המחלה תוארה לראשונה על ידי הרופא הגרמני אדולף וייל בשנת 1886 ואילו מחולל המחלה, החיידק Leptospira icterohaemorrhagiae[1], תואר לראשונה בשנת 1915 על ידי הבקטריולוגים היפנים ריוקיצ'י אינאדה ויסושי אידו.

תסמינים וסימנים למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימנים הקליניים בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק הזמן הדרוש לשם הופעת הסימנים הקליניים בבני אדם מרגע הדבקה נע בממוצע בין 7-12 יום. לפטוספירוזיס מתאפיינת בקשת רחבה של תסמינים שנעים מהיעדר מוחלט לתסמינים המעידים על מחלה חמורה. בבני אדם מופיעה המחלה לרוב בשני שלבים:

  • השלב הראשון: סימנים של מחלה דמוית שפעת - חום פתאומי, התקררות, כאבי ראש, כאבי שרירים, כאבי בטן, דלקת בלחמיות העין, קשרי לימפה מוגדלות, הקאות ושיעול. תסמינים אלה נמשכים בדרך כלל כשבוע (4-9 ימים), לאחר מכן יורד החום למשך כ-3-4 ימים.
  • השלב השני: עלייה מחודשת בחום הגוף, שלעיתים מלווה בסימנים פחות נפוצים אך קשים יותר של המחלה, דוגמת צהבת (עקב פגיעה כבדית) ודלקת קרום המוח. במקרים אלה ההדרדרות מהירה יותר ושיעורי התמותה גבוהים יותר (5%-15%).

מערכות גוף נוספות שעלולות להיפגע מהמחלה הן כליות, ריאות ולב. במידה ומתרחשת הדבקה של אישה הרה, עלולה המחלה לגרום למות העובר והפלתו.

הסימנים הקליניים בבקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבקר בוגר המחלה היא לרוב קלה וחולפת, ולעיתים אף חסרת תסמינים. הסימנים הבולטים ביותר להדבקות בקר הם: הפלות, ירידה בפוריות וירידה בתנובת החלב. חלב הבקר הנגוע נראה צהוב, סמיך וכמעט ללא סימנים שלדלקת. העטינים לעיתים נראים רפויים, רכים, וריקים. צבע החלב לרוב חוזר לגוונו הנורמלי תוך 4-5 ימים, וייצור החלב חוזר לערכים נורמליים לרוב תוך 10-21 יום. צהבת ושתן בצבע דמי מופיעוים לעיתים רחוקות בבקר בוגר. לעומת זאת בעגלים עלולה להופיע מחלה חריפה המלווה בחום, אנורקסיה (סירוב לאכול) דלקת בלחמית העין ושלשולים. כמו כן עלולים להופיע צהבת, שתן בצבע דמי, אנמיה, דלקת ריאות ופגיעה במערכת העצבים המרכזית עקב דלקת קרום המוח. תמותה עלולה להופיע בתוך 3-5 ימים.

הסימנים הקליניים בצאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפטוספירוזיס בצאן בוגר שכיחה פחות בהשוואה לבקר, אולם דומה בעיקרה לבקר ולרוב אינה מלווה בסימנים קליניים. בטלאים עלולה להופיע מחלה חריפה המלווה בחום, אנורקסיה, לעיתים צהבת, שתן בצבע דמי ואנמיה. הפלות עלולות להופיע בצאן בדומה לבקר.

גורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקים מהסוג Leptospira על גבי מסנן פוליקרבונט 0.1 מיקרומטר נראים דרך מיקרוסקופ אלקטרונים סורק

Leptospira הוא סוג של חיידקים גראם-שליליים המשתייכים למחלקת ה-Spirochaetes ולהם צורה סלילונית. חיידקים אלה בעלי יכולת תנועה בעזרת השוטון שלהם והם מתחלקים לסרוטיפים רבים.

אופן ההדבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך ההדבקה הזואונוטית היא על פי רוב על ידי מגע ישיר או עקיף עם שתן של בעל חיים חולה. הנתיב העיקרי לחדירה של החיידק היא דרך פצעים או חתכים בעור או דרך לחמית העין. כמו כן יכולה להתרחש הדבקה דרך מערכת הנשימה על ידי רסס טיפתי של שתן או מים מזוהמים. אופני הדבקה נוספים כוללים חדירת חיידקים דרך עור בריא ושלם עקב שהייה ממושכת בתוך מים מזוהמים ובאמצעות נוזלי המלטה והפרשות רחם לאחר המלטה של בעלי חיים חולים, או הפלה של עוברים מתים.

בעלי חיים ובני אדם נחלקים למאכסנים או מודבקים אקראיים לגבי סרוטיפים ספציפיים של חיידקי ה-Leptospira; בבעלי חיים מאכסנים לסרוטיפ כלשהו מתקיים לרוב זיהום ממושך שבו החיידקים חודרים לכליות ומופרשים בשתן. במצב זה המחלה לרוב קלה. לעומת זאת במקרה שבעל חיים נדבק בסרוטיפ אקראי מופע המחלה הוא לרוב קשה הרבה יותר ואף עלול לגרום למוות. המאכסנים המרכזיים של חיידקי ה-Leptospira שעלולים להדביק חיות משק, כלבים ובני אדם שייכים לסדרת המכרסמים.

בני אדם בעלי הסיכון הגבוה ביותר להדבק במחלה הם אלה שעובדים עם בעלי חיים ובאים במגע ישיר עם בעלי חיים חולים והפרשותיהם, דוגמת רפתנים, עובדי דיר, וטרינרים, קצבים ושוחטים, ומדבירי מכרסמים.

שיטות לאבחון המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביעת כסף של רקמת כליה חושפת את נוכחותם של חיידקי Leptospira

בשלבים החריפים של המחלה ניתן לאתר את חיידקי ה-Leptospira ברוב נוזלי הגוף, ואילו בשלב הכרוני החיידקים מופרשים בעיקר בשתן.

  • אבחון המחלה - מתבצע על ידי בדיקת הסימני הקליניים של המחלה (הפלות, ירידה בחלב, וכו').
  • בדיקות מעבדה - המשלבות מיקרוסקופיה ושיטות סרולוגיות שונות דוגמת ELISA.

הטיפול במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בלפטוספירוזיס מתבסס על מתן אנטיביוטיקה מסוג הטטרציקלין, סטרפטומיצין ומקבוצת הקווינולונים דוגמת ציפרופלוקסצין. יעילות הטיפול תלויה בסרוטיפ. בעדרים בהם זוהתה המחלה מלווה הטיפול התרופתי במתן חיסונים לכל הפרטים בעדר. בלפטוספירוזיס, כמו במחלות אחרות, מתבססים בעיקר על מניעת המחלה וניטורהּ מאשר על טיפול פרטני בבעלי חיים חולים.

דרכי המניעה ושליטה במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלפטוספירוזיס ישנה חשיבות רבה למניעה, מכיוון שלשיקולים ממשקיים ישנה השפעה רבה על הסיכון להדבקה והפצה של המחלה. קיימת חשיבות רבה למנוע מחיות בר וממכרסמים להסתובב בסביבת הרפתות/הדירים על מנת להפחית את הסיכון להפצת זיהומים מחיות אלה. אין לאפשר לבעלי חיים לשתות ממקורות מים בלתי מוכרים ושאינם מטופלים העלולים להיות מזוהמים בשתן של בעלי חיים חולים נגועים בלפטוספירוזיס.

הדבקה ברפתות/דירים נובעת לרוב מהכנסת בעלי חיים חולים לעדר או מגע עם בעלי חיים חולים מהסביבה המהווה מקור להדבקת יתר הפרטים בעדר. מסיבה זו אין לאפשר מגע עם בעלי חיים מהסביבה וכן אין להכניס לעדר בעל חיים חדש אשר לא ידוע אם הוא עצמו חולה או מפריש את החיידקים. במידה וישנו בעל חיים שכזה, יש להכניסו להסגר בבידוד עד קבלת התשובות מהמעבדה באשר למצב בריאותו ולאחר מכן לחסנו טרם צירופו לעדר.

קיימים כיום חיסונים כנגד חיידקי ה-Leptospira, אך חיסונים אלה לא מונעים לחלוטין את הפרשת החיידקים, אלא רק ממזערים את הסיכון להדבק באופן משמעותי. בעדרים נגועים יש לטפל באופן קבוע בכל בעלי החיים המאובחנים כחולים ולחסן את כל העדר באופן שיגרתי במשך מספר שנים, אפילו אם לא נצפים מקרי תחלואה חדשים. בנוסף לכך יש להפריד את הולדות מאמהותיהם מיד לאחר ההמלטה ואף לטפל מניעתית באנטיביוטיקה על מנת להפחית סיכון להדבקה. בישראל מבוצע החיסון לעדרים על ידי הלשכה הווטרינרית האזורית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לפטוספירוזיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיום מוכר החיידק אותו זיהו אינאדה ואידו בתור: serovar ichterohaemorrhagiae‏ Leptospira interrogans.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי