עכברת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לפטוספירוזיס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עכברת
חיידקים מהסוג Leptospira כפי שנראים דרך מיקרוסקופ שדה אפל
חיידקים מהסוג Leptospira כפי שנראים דרך מיקרוסקופ שדה אפל
שמות נוספים לפטוספירוזיס, מחלת וייל
שם בלועזית Leptospirosis
תחום מחלות זיהומיות
סיווג
 ‑ ICD-10 A27
שכיחות היארעות כלל-עולמית של 873,000 מקרים בשנה
סיבות חיידקים מהסוג Leptospira
ביטוי קליני טווח הסתמנות מגוון, החל ממחלה דמוית שפעת ועד לתסמונת וייל – דימומים, צהבת ואי ספיקת כליות – או דלקת קרום המוח
אבחון סרולוגיה, ביולוגיה מולקולרית, מיקרוסקופיה
טיפול אנטיביוטיקה
מניעה הפחתת חשיפה להפרשות בעלי חיים ומקורות מים מזוהמים,
חיסון לבעלי חיים
סיבוכים סיבוכי דימום, אי ספיקת כליות, אי ספיקת כבד ודלקת קרום המוח
פרוגנוזה החלמה בשיעור גבוה
שיעור תמותה של 48,600 בשנה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 220563 עריכת הנתון בוויקינתונים
DiseasesDB 7403
MeSH D014895, D007922, D014895, D007922
MedlinePlus 001376
OMIM 607948
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עכברת (מוכרת גם בעיקר בשם "לפטוספירוזיס" וגם בשם "מחלת וייל") היא מחלה זיהומית זואונוטית שנגרמת על ידי חיידקים סלילוניים מהסוג Leptospira (ומכאן השם "לפטוספירוזיס") שנישא בעיקר על ידי חולדות ועכברים (ומכאן השם "עכברת") ועלול לעבור לבני אדם. סימנים ותופעות לוואי של המחלה יכולים לנוע בין תסמינים קלים לקשים במיוחד: כאב ראש, כאבי שרירים, וחום; עד דימום מהריאות (תסמונת דימום ריאתי חמורה), אי ספיקת כליות וכבד, או דלקת קרום המוח[1].

תפוצת המחלה היא כלל עולמית, אולם היא שכיחה בעיקר באזורים הטרופיים של כדור הארץ, ופוגעת במגוון רחב של בעלי חיים (כמעט כל מיני היונקים רגישים למחלה). עכברת היא מחלה מחויבת בדיווח למשרד הבריאות ולשירותים הווטרינריים.

המחלה תוארה לראשונה על ידי הרופא הגרמני אדולף וייל בשנת 1886, ומחולל המחלה, החיידק Leptospira icterohaemorrhagiae[2], תואר לראשונה בשנת 1915 על ידי הבקטריולוגים היפנים ריוקיצ'י אינאדה ויסושי אידו[3][4].

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עכברת היא מחלה בתפוצה עולמית, השכיחה יותר באזורים בעלי אקלים טרופי וסובטרופי ובאזורים בעלי תברואה ירודה. ברחבי העולם ישנו תת-דיווח על שיעורי המחלה, אולם ההערכה של ארגון הבריאות העולמי עומדת על 873,000 מקרי עכברת בשנה בעולם[5][6]. שיעורי המחלה עולים בעונות הקיץ והסתיו, ובאזורים הטרופיים בעונה הגשומה. המחלה שכיחה יותר בגברים בוגרים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עכברת אנדמית בישראל, בדומה למרבית מדינות העולם, ושכיחה בעיקר ביישובים החקלאיים של הגליל במהלך החודשים יוניספטמבר[7]. המקרה הראשון של המחלה תועד בארץ ישראל כבר בשנת 1942 על ידי הבקטריולוג וילי הירש[8][9], והיא נכללת ברשימת מחלות המחויבות דיווח למשרד הבריאות החל משנת 1951. משנת 1951 ועד 1987 התחלואה בעכברת התאפיינה בהתפרצויות חוזרות על רקע מגמת ירידה בשיעורי התחלואה. שיעור שיא של 3.5 מקרים ל-100,000 נצפה בשנת 1962 (81 חולים). החל משנת 1987 היו שיעורי התחלואה נמוכים מ-0.1 מקרים ל-100,000 (בין 0–6 מקרים בשנה)[10].

באוגוסט 2018 נאסרה הכניסה למספר נחלים ברמת הגולן, בהם משושים, זוויתן, יהודיה, גילבון, דליות (מג'רסה) וכן אתר פארק הירדן, עקב הימצאות במימיהם זיהום, הגורם להתפרצות המחלה[11][12][13].

תסמינים וסימנים למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימנים הקליניים בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק הזמן מרגע הדבקה עד הופעת הסימנים הקליניים בבני אדם נע בממוצע בין 7–12 יום. עכברת מתאפיינת בקשת רחבה של תסמינים שנעים מהיעדרם המוחלט ועד כאלה המעידים על מחלה חמורה. בבני אדם מופיעה המחלה לרוב בשני שלבים[1]:

תסמינים אלה נמשכים בדרך כלל כשבוע (4–9 ימים), לאחר מכן יורד החום למשך כ-3–4 ימים.

  • השלב השני - מחלה רב-מערכתית ("מחלת וייל") שמתבטאת בעלייה מחודשת בחום הגוף, שלעיתים מלווה בסימנים פחות נפוצים אך קשים יותר של המחלה:

אם מתרחשת הדבקה של אישה הרה, עלולה המחלה לגרום למות העובר ולהפלתו.

הסימנים הקליניים בבקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבקר בוגר המחלה היא לרוב קלה וחולפת, ולעיתים אף חסרת תסמינים. הסימנים הבולטים ביותר להידבקות בקר הם: הפלות, ירידה בפוריות וירידה בתנובת החלב. חלב הבקר הנגוע נראה צהוב, סמיך וכמעט ללא סימנים של דלקת. העטינים נראים לעיתים רפויים, רכים וריקים. צבע החלב חוזר לרוב לגוון נורמלי תוך 4–5 ימים, וייצור החלב חוזר לערכים נורמליים לרוב תוך 10–21 יום. צהבת ושתן בצבע דמי מופיעים לעיתים רחוקות בבקר בוגר. לעומת זאת בעגלים עלולה להופיע מחלה חריפה המלווה בחום, אנורקסיה (סירוב לאכול) דלקת בלחמית העין ושלשולים. כמו כן עלולים להופיע צהבת, שתן בצבע דמי, אנמיה, דלקת ריאות ופגיעה במערכת העצבים המרכזית עקב דלקת קרום המוח. תמותה עלולה להופיע בתוך 3–5 ימים.

הסימנים הקליניים בצאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עכברת בצאן בוגר שכיחה פחות בהשוואה לבקר, אולם דומה בעיקרה לבקר ולרוב אינה מלווה בסימנים קליניים. בטלאים עלולה להופיע מחלה חריפה המלווה בחום, אנורקסיה, לעיתים צהבת, שתן בצבע דמי ואנמיה. הפלות עלולות להופיע בצאן בדומה לבקר.

גורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקים מהסוג Leptospira על גבי מסנן פוליקרבונט 0.1 מיקרומטר נראים דרך מיקרוסקופ אלקטרונים סורק

Leptospira הוא סוג של חיידקים גראם-שליליים, אווירניים מוחלטים, בגודל של 0.1X6.0-20.0 µm, המשתייכים למחלקת ה-Spirochaetes ולהם צורה סלילונית. חיידקים אלה בעלי יכולת תנועה בעזרת שני השוטונים שלהם. הסוג Leptospira כולל 21 מינים, אותם ניתן למיין לפי כאלה שפתוגניים וכאלה שלא פתוגניים לאדם. מיני ה-Leptospira השונים מתחלקים לסרוטיפים רבים[1]. מרבית מקרי התחלואה באדם נגרמים כתוצאה מהמין Leptospira interrogans על הסרוטיפים השונים שלו[14].

בטבע משגשגים חיידקי ה-Leptospira בגופי מים עומדים בעלי רמת חומציות נייטראלית, דוגמת בריכות, אגמים רדודים, ביצות ושלוליות, ברחבי כדור הארץ, למעט באנטארקטיקה.

אופן ההדבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבקה בעכברת יכולה להתרחש בשני אופנים[7]:

  • הדבקה ישירה - חשיפה לשתן של בעלי חיים שנחשבים למאכסנים ראשוניים (מכרסמים), או מאכסנים משניים (בקר, כלביים, חתולים) של חיידקי ה-Leptospira.
  • הדבקה עקיפה - חשיפה למקורות מים מזוהמים בחיידקי Leptospira.

הנתיב העיקרי לחדירה של החיידק היא דרך פצעים וחתכים בעור, או דרך לחמית העין. כמו כן יכולה להתרחש הדבקה דרך מערכת הנשימה על ידי רסס טיפתי של שתן או מים מזוהמים. אופני הדבקה נוספים כוללים חדירת חיידקים דרך עור בריא ושלם עקב שהייה ממושכת בתוך מים מזוהמים ובאמצעות נוזלי המלטה והפרשות רחם לאחר המלטה של בעלי חיים חולים, או הפלה של עוברים מתים.

בעלי חיים ובני אדם נחלקים למאכסנים או מודבקים אקראיים לגבי סרוטיפים ספציפיים של חיידקי ה-Leptospira; בבעלי חיים מאכסנים לסרוטיפ כלשהו מתקיים לרוב זיהום ממושך שבו החיידקים חודרים לכליות ומופרשים בשתן. במצב זה המחלה לרוב קלה, אך לעומת זאת במקרה שבעל חיים נדבק בסרוטיפ אקראי מופע המחלה הוא לרוב קשה הרבה יותר ואף עלול לגרום למוות.

בני אדם בעלי הסיכון הגבוה ביותר להדבק במחלה הם אלה שעובדים עם בעלי חיים ובאים במגע ישיר עם בעלי חיים חולים והפרשותיהם, דוגמת רפתנים, עובדי דיר, וטרינרים, קצבים, שוחטים ומדבירי מכרסמים.

שיטות לאבחון המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צביעת כסף של רקמת כליה חושפת את נוכחותם של חיידקי Leptospira

בשלבים החריפים של המחלה ניתן לאתר את חיידקי ה-Leptospira ברוב נוזלי הגוף, ואילו בשלב הכרוני החיידקים מופרשים בעיקר בשתן.

  • אבחון המחלה - מתבצע על ידי בדיקת הסימנים הקליניים של המחלה והצלבתם עם אטיולוגיה מתאימה באופן הבא[15]:

שניים מתוך הממצאים הקליניים הבאים -

    • כאב ראש
    • כאב שרירים
    • כאב בטן/ הקאות/ שלשול
    • דלקת בלחמית העין
    • פריחה

או מנגד ממצא קליני אחד מהבאים -

הטיפול במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המקובל בעכברת מתבסס על מתן אנטיביוטיקה, כאשר יעילות הטיפול תלויה בסרוטיפ החיידק[7][15].

  • במבוגרים מעל גיל 18 טיפול הבחירה מתבסס על מתן פומי של דוקסיציקלין בכמות של mg ‏100 פעמיים ביום למשך שבוע.
  • בילדים מעל גיל 8 טיפול הבחירה מתבסס על מתן פומי של דוקסיציקלין בריכוז של mg/kg ‏2 פעמיים ביום למשך שבוע.
  • בילדים מתחת לגיל 8 טיפול הבחירה מתבסס על מתן פומי של אזיתרומיצין; ביום הראשון בריכוז של mg/kg ‏10 עד mg ‏500, ובשאר הימים בריכוז של mg/kg ‏5 עד mg ‏250 למשך חמישה ימים.
  • חולים שאינם מסוגלים ליטול אנטיביוטיקה בדרך פומית יכולים לקבל צפטריאקסון בהזלפה לווריד או לשריר בריכוז של mg/kg ‏50 עד gr ‏2 פעם ביום למשך חמישה ימים.
  • לעובדים שנחשפו, או שקיים חשש שיחשפו לחיידק במסגרת עבודתם, מומלץ לקבל מנת דוקסיציקלין אחת בכמות של mg ‏200 בתור טיפול מונע.

תחילת טיפול באנטיביוטיקה מקבוצת הבטא לקטאם עלולה לגרום לתגובת Jarisch–Herxheimer (תגובה דלקתית מערכתית של הגוף על רקע שחרור אנדוטוקסינים למחזור הדם, בעקבות הרס חיידקים מסוימים. התופעה תועדה בעיקר במהלך טיפול במחלות דוגמת עגבת, ליים, עכברת, קדחת חוזרת אנדמית וברוצלוזיס ומזכירה בהופעתה מצב של אלח דם)[15][17].

בעדרים בהם זוהתה המחלה מלווה הטיפול התרופתי במתן חיסונים לכל הפרטים בעדר. בעכברת, כמו במחלות אחרות, מתבססים בעיקר על מניעת המחלה וניטורהּ מאשר על טיפול פרטני בבעלי חיים חולים.

דרכי המניעה ושליטה במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעכברת ישנה חשיבות רבה למניעה, מכיוון שלשיקולים ממשקיים ישנה השפעה רבה על הסיכון להדבקה והפצה של המחלה. קיימת חשיבות רבה למנוע מחיות בר וממכרסמים להסתובב בסביבת הרפתות/הדירים על מנת להפחית את הסיכון להפצת זיהומים מחיות אלה. אין לאפשר לבעלי חיים לשתות ממקורות מים בלתי מוכרים ושאינם מטופלים העלולים להיות מזוהמים בשתן של בעלי חיים חולים נגועים בעכברת.

הדבקה ברפתות או בדירים נובעת לרוב מהכנסת בעלי חיים חולים לעדר או מגע עם בעלי חיים חולים מהסביבה המהווה מקור להדבקת יתר הפרטים בעדר. מסיבה זו אין לאפשר מגע עם בעלי חיים מהסביבה וכן אין להכניס לעדר בעל חיים חדש אשר לא ידוע אם הוא עצמו חולה או מפריש את החיידקים. כאשר ישנו בעל חיים שכזה, יש להכניסו להסגר בבידוד עד קבלת התשובות מהמעבדה באשר למצב בריאותו ולאחר מכן לחסנו טרם צירופו לעדר.

קיימים חיסונים כנגד חיידקי ה-Leptospira, אך חיסונים אלה לא מונעים לחלוטין את הפרשת החיידקים, אלא רק ממזערים את הסיכון להדבק באופן משמעותי. בעדרים נגועים יש לטפל באופן קבוע בכל בעלי החיים המאובחנים כחולים ולחסן את כל העדר באופן שיגרתי במשך מספר שנים, אפילו אם לא נצפים מקרי תחלואה חדשים. בנוסף לכך יש להפריד את הולדות מאמהותיהם מיד לאחר ההמלטה ואף לטפל מניעתית באנטיביוטיקה על מנת להפחית סיכון להדבקה. בישראל מבוצע החיסון לעדרים על ידי הלשכה הווטרינרית האזורית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עכברת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Patrick R. Murray, Ken S. Rosenthal, Michael A. Pfaller. Medical microbiology (5th ed.), 2005. Elsevier Mosby. p.439. ISBN 978-0323033039.
  2. ^ בשנת 2002 קבעה הוועדה לטקסונומיה של חיידקי Leptospira, שפעלה מטעם איחוד האגודות הבינלאומי למיקרוביולוגיה (IUMS), נומנקלטורה חדשה לסרוטיפים בסוג Leptospira. נקבע, בין היתר, כי החיידק אותו זיהו אינאדה ואידו יקבל את השם Leptospira interrogans serovar Ichterohaemorrhagiae.
  3. ^ Discoverer of the pathogen of Weil's disease - Ryokichi Inada.
  4. ^ Kobayashi Y. (2001). Discovery of the causative organism of Weil's disease: historical view. Journal of Infection and Chemotherapy. 7(1):10-5. PMID 11406751.
  5. ^ Hartskeerl RA, Collares-Pereira M, Ellis WA, Emergence, control and re-emerging leptospirosis: dynamics of infection in the changing world, Clin Microbiol Infect. 2011 Apr;17(4):494-501
  6. ^ Bernadette Abela-Ridder, Eric Bertherat, Kara Durski, http://www.pmaconference.mahidol.ac.th/dmdocuments/2013-PMAC-Poster-P9-Bernadette%20Abela-Ridder.pdf Global burden of Human Leptospirosis and cross-sectoral interventions for its prevention and control], 2013
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Stephen Berger. Infectious Diseases of Israel. GIDEON Informatics, Inc, Los Angeles, California, USA. 2011. pp.234-236. ISBN 978-1-61755-100-0.
  8. ^ א.א אוליצקי. (1971). "פרופ' וילי הירש איננו". הרפואה, ס"א, ו', עמ' 297.
  9. ^ הירש ו. (1949). "אשור סרולוגי של מקרה לפטוספירוזיס משנת 1942", הרפואה, ל"ז, י', עמ' 136-137.
  10. ^ משרד הבריאות - "מחלות זיהומיות מחויבות הודעה בישראל; 60 שנות ניטור 2010-1951"
  11. ^ אלי אשכנזי‏, לאחר שטבלו במקורות מים בגולן: חשד שחמישה גברים נדבקו בעכברת, באתר וואלה! NEWS‏, 13 באוגוסט 2018.
  12. ^ רותם אליזרע, עלה ל-19 מספר המאושפזים מעכברת; הנחלים זוויתן ויהודיה נסגרו למטיילים, באתר ynet, 13 באוגוסט 2018.
  13. ^ רותם אליזרע ואילנה קוריאל, משרד הבריאות: עכברת נמצאה בפארק הירדן, באתר ynet, 15 באוגוסט 2018.
  14. ^ Stephen Berger. GIDEON Guide to Medically Important Bacteria. GIDEON Informatics, Inc, Los Angeles, California, USA. 2015, p.992. ISBN 978-1-4988-0429-5.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 "הנחיות לאבחון, טיפול ודיווח על מקרי עכברת (לפטוספירוזיס), 2018". משרד הבריאות, האגף לאפידמיולוגיה.
  16. ^ Patrick R. Murray, Ken S. Rosenthal, Michael A. Pfaller. Medical microbiology (5th ed.), 2005. Elsevier Mosby. pp.440-441. ISBN 978-0323033039.
  17. ^ תגובת Jarisch–Herxheimer באתר infomed.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי