ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מלחמת מצווה

מלחמת מצווה היא מלחמה שעל פי ההלכה חייבים לצאת אליה, ולא חלה החובה לשאול מאת הסנהדרין רשות לכך, אלא יוצאים למלחמה מיידית. בתלמוד מובאות מלחמותיו של יהושע כדוגמה למלחמת מצווה.

הגדרת מלחמת מצווה

קיימות כמה שיטות להגדרת מלחמת מצווה:

• שיטת רש"י:
  • רק מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ היא מלחמת מצווה.
• שיטת רמב"ם ובעקבותיו ספר החינוך:
  • מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ ובלשונו "מלחמת שבעת עממים".
  • מלחמה נגד עמלק - מלחמה דתית נגד האויב הרוחני של עם ישראל.
  • מלחמת "עזרת ישראל מיד צר" - כלומר הצלה מפני אויב שקם על עם ישראל. (מקור הדין הוא בתלמוד הירושלמי)
• שיטת הרע"ב:
  • מלחמת ארץ ישראל
  • מלחמת עמלק

מלחמת כיבוש ארץ ישראל, לפי כל השיטות, נחשבת למלחמת מצווה.

בתנ"ך

היחס בתנ"ך למשתמטים ממלחמות כיבוש והצלה היה חריף ונוקשה.

סוגיה זו נידונה בתורה באופן רחב במיוחד, בפרק שלם שהוקדש לה, בהקשר של רצונם של שבטי גד וראובן לקבל נחלה בעבר הירדן. כאשר משה רבנו חשד ששבטי גד וראובן, שביקשו שלא לעבור את נהר הירדן, רוצים להשתמט מכיבוש הארץ הוא נזף בהם באופן חריף "הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?" (במדבר לב ו). "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל" (במדבר לב יד), ורק לאחר שהבטיחו לו "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לב יז), הוא הסכים לדבריהם ואמר להם: "אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה...וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. וְאִם-לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם." (במדבר לב כ-כג).

על בסיס הפסוק בשירת דבורה שהתייחס לאלו שהשתמטו ממלחמת ברק וסיסרא: "אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים. (שופטים, ה כג) אמרו חז"ל בתלמוד שמי שמסרב להחלטות בית דין, מחרימים, מנדים ופורטים ברבים את חטאיו (מועד קטן טז א) ועל דברים אלו כותב ערוך השולחן: "וביאור הדברים: שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, וגזרו על כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם אחד שמו "מרוז", אדם גדול, והוא וכל אנשי מקומו לא רצו לבוא. ולכן דבורה וברק קללוהו ונדוהו והחרימוהו." (ערוך השולחן יורה דעה שלד ב').

בפרשת פלגש בגבעה כאשר שבטי ישראל הכריזו מלחמה על שבט בנימין, ואנשי יבש גלעד לא הצטרפו למלחמתם, בני ישראל הענישו אותם בכך שהרגו את כל אנשי העיר מלבד הבתולות, שאותן חיתנו עם אנשי שבט בנימין (שופטים כא ט-יב).

דיניה

קבלת החלטה

הרמב"ם פוסק שמלך יכול להחליט לצאת למלחמת מצווה ואינו צריך לבקש אישור מבית הדין הגדול בניגוד למלחמת רשות. מינוי מלך חדש נעשה על ידי הסנהדרין ולדעת הרמב"ם רק בהוראת נביא.

רוב הראשונים השמיטו את דין מלחמת מצווה בזמן הזה, כמנהגם במצוות שאינן נוהגות בזמן החורבן, וכך השולחן ערוך השמיט מצווה זו, וכן כתבו הנודע ביהודה והחתם סופר. לגבי כיבוש הארץ, ישנם האומרים שיש מניעה נוספת מקיום מצוות כיבוש, בגלל החובה לעקור עבודה זרה מארץ ישראל.

בדרשות הר"ן נאמר שלשופט יש תוקף של מלך, ביכולתו לתקן תקנות לטובת הסדר הציבורי. הרב קוק למד מדבריו שיש תוקף של "משפטי מלוכה" שחלקם נוהגים אף במנהיג שאינו מלך, וכותב ש"בזמן שאין מלך... חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה", ולפי דבריו, גם כיום מנהיג שיבחר על ידי רוב ישראל, יחשב למלך לעניינים מסוימים.

החייבים בה

אף שבמלחמת הרשות מתירים למי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, אירש אישה ולא נשאה ולירא ורך הלבב לשוב מהמלחמה ולא להלחם, במלחמת מצווה אין פטור לאף אחד אלא כולם מחויבים.

הדבר נלמד מהמשנה והתוספתא: "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה פ"ח מ"ז). בתלמוד הדבר נלמד ממלחמתו של אסא מלך יהודה. "וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ (=הכריז על גיוס) אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי" (= אין פטור). (ספר מלכים א' פרק ט"ו כ"ב). החזון איש בעניין זה מדייק, שאפילו במקרה שלא צריכים את כולם לצורך הניצחון במלחמה, כולם מחויבים, שאם לא כן הם היו מחויבים בפשטות מצד פיקוח נפש.

נשים

מכיוון שכולם חייבים במלחמת מצווה גם נשים מחויבות ואפילו כלה מחופתה כדברי המשנה (רמב"ם וספר החינוך), יש המפרשים את דברי הרמב"ם שאומר "במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" דעת הרדב"ז שיציאת כלה מחופתה פירושה שהכלה לא נוהגות את שמחת ימי החופה בזמן שהחתן בקרב, הוא מביא כסברה שאולי הן משתתפות בעניינים לוגיסטיים כאספקת מזון, מדברי המנחת חינוך עולה כי נשים משתתפות בפועל בקרבות מסוימים, אם כי יש שהקשו על הבנת הדברים מסתירה עם מקום אחר. דעת רוב הפוסקים קובעת כי נשים אינן משתתפות כלל, ומה שכתוב 'אפילו כלה מחופתה' מדובר במליצה בלבד, ואין לו משמעות לענייני המלחמה, כך סוברים כל פוסקי ימינו.

שבט לוי ותלמידי חכמים

דעת חלק מהפוסקים היא ששבט לוי ולומדי התורה פטורים ממלחמת מצווה. יש החולקים עליהם, וסוברים שחובה אפילו על שבט לוי לצאת למלחמת מצווה. ויש המצמצמים את דבריו של הרמב"ם למלחמות שבטיות לצורך הרחבת נחלה למשל. בדיון הלא הלכתי, דעתו של פרופ' אביעד הכהן כי הדברים האמורים ברמב"ם, לא מכוונים לפטור ללומדי תורה, ורואים בדבר עשיית התורה כקרדום לחפור בו, דבר שיש בו חילול השם

מחוסר איבר

מחוסר איבר, אף שבמלחמת רשות אינו משתתף, במלחמת מצווה מחויב הוא להשתתף.

תחילת מצור

לפני כל מצור ותחילת מלחמה בין במלחמת רשות ובין במלחמת מצווה, יש חובה לקרוא לשלום לאויב, ורק במקרה שהוא מסרב להשלים יוצאים למלחמה. במלחמת רשות צריך להתחיל את המצור לפחות שלשה ימים לפני שבת בעוד שבמלחמת מצווה מותר להתחיל מצור אפילו בשבת.

בעקבות המושג

לעיתים היו רבנים ודרשנים כרבי יהונתן אייבשיץ והרב חיים מוולוז'ין שהשתמשו במושג זה במובן סימבולי, בעקבות עולם הקבלה, כמלחמה רוחנית שיש לאדם נגד יצר הרע על מנת לקיים מצוות.

ראו גם

• ג'יהאד
• מלחמת רשות

לקריאה נוספת

• משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משנה ז'.
• תוספתא - סוטה ז' ט'-ט"ו.
• תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י', עמוד ב', ודף מד, עמוד ב.
• תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה י' (דפוס וילנא: דף דף ל"ט, עמוד ב').
• משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א'-ב, ופרק ז, הלכה ד.
• רבי יואל טייטלבוים, על הגאולה ועל התמורה.

קישורים חיצוניים

• הרב שלמה גורן, מלחמת מצווה ומלחמת רשות, אתר דעת.
• הרב אריה בינה, משפט המלחמה ושיתוף האשה במלחמה, אתר מכון צומת.
• הרב יששכר הלוי לוין, גיוס נשים; הרב משה דב וולנר, גיוס נשים לצבא, אתר מכון צומת.
• אביעד הכהן, על חובת השוויון בשירות הצבאי, אתר דעת.

הערות שוליים

קטגוריה:הלכות צבא ומלחמה קטגוריה:מלחמות לפי סוג קטגוריה:ארץ ישראל ביהדות קטגוריה:מלחמות דת