מרוז (אתר מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרוז הוא אתר המוזכר במקרא בספר שופטים[1], בשירת דבורה לאחר ניצחון ברק בן אבינועם לסיסרא.

הטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורה מקללת בתוך דבריה בשם "מלאך ה'" את העיר מרוז ויושביה, בעבור שלא באו לעזור במלחמה זו לברק בן אבינועם: "אוֹרוּ מֵרוֹז - אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ; כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

יש המזהים את מרוז עם הכפר אל-מורסס (אנ'), ששכן כ-5 ק"מ צפונית מערבית לביסאן, על המדרונות שמצפון עמק יזרעאל. הכפר כפר מצר זוהה אף הוא כאתר אפשרי, בשל קרבתו לאתרים עתיקים במקום.

פרשנות רבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרשני הפשט, מרוז הוא שם מקום שהיה קרוב למקום המלחמה, ודבורה קיללה בשם "מלאך ה'" את יושבי אותה עיר על שלא באו לעזור במלחמה.

בתלמוד הבבלי הובאה פרשנות נוספת לכוונת דבורה בפירוש המילה "מרוז", כך שהכוונה לאדם מסוים שהיה חשוב, או לכוכב ששמו "מרוז", שלא בא לעזרת ברק במלחמתו, והתקלל על ידי מלאך ה':

איכא דאמרי גברא רבה הוה, ואיכא דאמרי כוכבא הוה, שנאמר: "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים" (שופטים, ה', כ')

לפי הפירוש הראשון, הקללה היא ל"מרוז" שהיה אדם חשוב, והיה מצופה ממנו שיתגייס גם הוא למערכה, ומשלא עשה כן קולל. לפי הפירוש השני, מאחר שעל פי הפסוק כל הכוכבים נלחמו עם סיסרא ועזרו לברק במלחמה, ו"מרוז" היה הכוכב היחיד שלא בא לעזרתם, ועל כך קולל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ה', כ"ג.