ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי נפתלי צבי יהודה ברלין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב

לידה	כ"ט בחשוון ה'תקע"ז
פטירה	כ"ח באב ה'תרנ"ג (בגיל 76)
השתייכות	רבנים מתנגדים, רבני רוסיה הלבנה
תחומי עיסוק	תנ"ך, תלמוד, הלכה, אגדה, מדרשי הלכה, ארץ ישראל
תלמידיו	בניו, הרבנים חיים ברלין ומאיר בר-אילן והרבנים: אברהם יצחק הכהן קוק איסר זלמן מלצר משה מרדכי אפשטיין אברהם דוב כהנא שפירא חיים עוזר גרודזינסקי ברוך דב לייבוביץ שלמה פוליצ'ק מנחם נחום קפלן
חיבוריו	העמק דבר; העמק שאלה; ברכת הנצי"ב; שו"ת משיב דבר; מרומי שדה; אמרי שפר; ועוד. ראו להלן: כתביו

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, (כונה בפי בני דורו: ר' הירש לייב) (כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) הידוע בשם הנצי"ב מוולוז'ין, היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

תולדות חייו

נערותו

הנצי"ב היה בכור לאביו, הרב יעקב, שהיה סוחר ותלמיד חכם בעיר מיר. אביו היה מיוחס מצד אביו לרבי אלחנן מברלין, מבעלי התוספות, ומצד אימו הגיע ייחוסו עד רבי מאיר אייזנשטט, בעל מחבר שו"ת פנים מאירות. רבי שלום שבדרון סיפר כי בילדותו התקשה הנצי"ב בלימוד, ואביו שקל לשולחו ללמוד אומנות, ואז הילד בכה זמן רב עד שנפתחו בפניו שערי חכמה. יש מבני משפחת הנצי"ב המכחישים בתוקף את הסיפור, ובגרסה אחרת מספר רבי ברוך אפשטיין בספרו "מקור ברוך", כי במהלך התקופה שלאחר נישואי הנצי"ב היו זמנים שבהם חש תחושות יאוש, וחשב לעבור למחנה ה"בעלי בתים" והסוחרים, אולם באותו זמן קשר קשרים תורניים אמיצים עם רבי דוד לוריא, דבר שעודד את רוחו מאוד. הרד"ל אף העניק לו הסכמה לחלק הראשון של ספרו "העמק שאלה" שיצא בשנת תרט"ו.

בגיל 11 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, ובגיל 13 וחצי לקחו ר' יצחק מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין, כחתן לביתו ריינה-בתיה. עם נישואיו התמסר הנצי"ב להתעמקות בתורה, כעשרים וחמש שנים עסק רק בלימוד, וסיפורים רווחו על שקדנותו המופלגת. בנו של הנצי"ב, הרב מאיר בר-אילן, מספר שבתחילה לא נודעה גדלותו המיוחדת של הנצי"ב עקב צניעותו. חליפת מכתבים בין הנצי"ב לאחד מגדולי ישראל בדורו, ר' דוד לוריא היא זו שהעמידה את חותנו, רבי יצחק מוולוז'ין, על גדולתו של חתנו ומשנת תר"ז הוא נתבקש להעביר שיעורים בישיבת וולז'ין.

ראשות ישיבת וולוז'ין

מבנה ישיבת וולוז'ין כיום

כשנפטר חמיו שנת תר"ט נעשה חתנו הראשון, ר' אליעזר יצחק, לראש ישיבה והנצי"ב מִשְנֶה לו. מותו בגיל צעיר של חתן זה, בשנת תרי"ג (1853), הביא להכתרתו של הנצי"ב כראש הישיבה. מתחרה על הנהגת הישיבה היה לו באותו זמן אבי שושלת בריסק, ר' יוסף דב בר סולובייצ'יק. השניים כיהנו זמן מה יחדיו, אך חילוקי הדעות והחיכוכים ביניהם היו רבים. הנצי"ב הצטיין בבקיאות ובפשטות, ואילו ר' יוסף-דוב בפלפלנות ובחריפות. ארבעה מגדולי הרבנים באותו הדור, ביניהם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, התערבו במחלוקת שנוצרה והעמידה בסכנה את קיום הישיבה, והכריעו לזכותו של הנצי"ב. או אז נקרא היה הנצי"ב ראש הישיבה ורבי יוסף דב משנה לו, וכך כיהנו שניהם בראשות הישיבה במשך כשתים עשרה שנים, בהם נחלקו תלמידים ומפעם לפעם היה צורך לפשר בין תלמידיהם, באחד הפעמים האלו בחר רבי יוסף בר לעזוב את הישיבה לטובת רבנות עיר. וכדי להוכיח שאין שום מחלוקת וקפידא בין השנים, באו שתי המשפחות בקשרי חיתון. נכדתו של הנצי"ב, בת חתנו ר' רפאל שפירא, נישאה לר' חיים סולובייצ'יק, וזה לימד בישיבה בעשור האחרון לקיומה.

בשנת תרי"ג נכונה הנהגת הישיבה בידי הנצי"ב, ומאז ועד שנת תרנ"ב בה נסגרה הישיבה, היו חייו מסורים לעבודת הישיבה, ועל הישיבה כתב

בה כל חיי רוחי, וגם אין איש עמדי לשאת משאה

. תחת הנהגת הנצי"ב התפרסם שמה של הישיבה עוד יותר ומספר התלמידים בישיבה גדל ממאה ליותר מחמש מאות תלמידים. מקצת מאופייה של הישיבה השתקף ב"המתמיד" שכתב חיים נחמן ביאליק.

בשנת תרל"א מתה אשתו ריינה בתיה, אם בנו ר' חיים ברלין. לאחר מותה נשא הנצי"ב את בת אחותו, בתיה מרים, ביתו של בעל ה"ערוך השולחן", רבי יחיאל מיכל אפשטיין, שהייתה צעירה ממנו בכשלושים שנה. לזוג נולדו שני הבנים: רבי יעקב ורבי מאיר ברלין (לימים בר-אילן).

בזקנותו, רצה מאוד לעלות לארץ ישראל, ועל כן ביקש למנות במקומו את בנו, ר' חיים, רבה של מוסקבה, אך חלק מהתלמידים התנגדו, כי רצו את הרב חיים סולובייצ'יק. תסיסה זו גרמה בסופו של דבר להלשנה לשלטונות על "תפקודה הלקוי" של הישיבה, שהביאה להתערבות שר ההשכלה הרוסי.

ישיבת וולוז'ין נסגרה בסופו של דבר בשל הלחץ הבלתי פוסק שהפעילו השלטונות הרוסיים על הנצי"ב. הטענה הרווחת היא שהנצי"ב החליט לסגור את הישיבה, כדי שלא ילמדו בה רוסית. אך למעשה הוא הסכים ללימוד של השפה הרוסית מחוץ לכתלי הישיבה, כפי שהוא כותב: "אם יצטרכו על פי המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא א-לוהים" (שו"ת משיב דבר, א, סי' מ"ד), אולם דבר זה לא סיפק את שר החינוך הרוסי, שדרש בתרנ"א (1891), שעות לימוד רבות ללימודי חול, משעה 9 בבוקר ועד שעה 3 אחר הצהריים, שלא יהיו לימודים בערב, שלא ילמדו יותר מעשר שעות ביום ושכל הצוות של הישיבה יהיו בעלי דיפלומות. לדרישות אלו לא יכול היה הנצי"ב להסכים והישיבה נסגרה. עם סגירת הישיבה בשבט תרנ"ב (פברואר 1892) גורשו גם ראשיה מהאזור. הנצי"ב חלה בשל התמוטטות מפעל חייו עליו שקד 38 שנים, והדאגה הרבה בשל החובות הכבדים של הישיבה (9,000 רובלים) לא הטיבה איתו. בריאותו הדרדרה, והוא אף חלה בשיתוק^{[דרוש מקור]}. מחלתו זו מנעה ממנו לממש את רצונו לעלות לארץ ישראל. כעבור כשנה וחצי, ביום חמישי כ"ח באב תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893 בבוקר הלך לעולמו, בהיותו בוורשה. הוא נקבר למחרת ביום שישי בשעות הצהריים בבית הקברות היהודי בוורשה. מאוחר יותר נקבר לצדו בעל נכדתו ר' חיים סולובייצ'יק.

בנו ר' חיים ברלין שימש כרבה של מוסקבה וכשעלה לארץ ישראל לאחר פטירת אביו היה לרבה של קהילת הפרושים בירושלים לאחר פטירת ר' שמואל סלנט, ואילו בנו הרב מאיר בר-אילן, היה מדמויותיה הבולטות של הציונות הדתית וממנהיגיה. על שמו נקרא קיבוץ עין הנצי"ב ובו שלושה מעיינות: עין נפתלי, עין צבי ועין יהודה.

תקופת חייו של הרב מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי נפתלי צבי יהודה ברלין על ציר הזמן
ציר הזמן

פעילותו בתנועת חיבת ציון

קברו של הנצי"ב בבית הקברות היהודי בוורשה

אוהל קבריהם של הנצי"ב מוולוזי'ן ור' חיים מבריסק בבית הקברות היהודי בוורשה

הנצי"ב רחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, והיה חבר פעיל בתנועת חיבת ציון. הנצי"ב היה משוכנע כי ההתעוררות לעליה לארץ ישראל נובע מרצון השגחה עליונה לגאולת ישראל. הנצי"ב הדגיש את חשיבות האחדות, ויצא נגד הרבנים שקראו להבדל מן החילונים החלוצים, וכתב כי עצתם "קשה כחרבות לגוף האומה ולקיומה". לדעתו, חלה חובה להשתתף עם החילונים בנושא בנין ארץ ישראל. רעיונות אלה, המפוזרים בספריו, הביע בקיצור בשני מכתבים משנת תרמ"ו ששלח לאגודות "חובבי ציון". את העובדה המצערת מבחינתו שבראש בניין הארץ עומדים צעירים חילונים הקביל לעלייה בתקופת עזרא, שבה בין העולים היו מחללי שבת ונשואים לנוכריות.

אם אמנם לא חשב בתחילה הנצי"ב לפעול במסגרת התנועה, בשל עומס עבודת הישיבה, נמשך אט אט לתוך פעילות התנועה, עד שנבחר בועידת דרוסקניק (תרמ"ז) לאחר משלושת "הגבאים היועצים" להנהגת התנועה. בשלהי השנה הוציאו מכתב חוזר לכל רבני הקהילות בעניין העמדת קופות צדקה לשם איסוף כספים ליישוב ארץ ישראל. מתוקף תפקידו פעל הנצי"ב להחדרת ערכי הדת בתנועה. במכתביו קבל על "תקלות" שאבחן בפעילות התנועה, ואל אחת עורר את זעמם של מנהיגי התנועה החילונים. למשל, כאשר רצו להעמיד בראש התנועה את יהודה לייב פינסקר התנגד נמרצות בשל ריחוקו מהדת. בייחוד סערה רוחו בעקבות השמועות שנפוצו על התנהגותם החילונית של חלוצי ביל"ו מתיישבי גדרה. הנצי"ב דרש לפעול באמצעים נגדם, עד כדי הוצאתם מהמקום. לבסוף, חזר בו מדרישה זו.

בוועידת "חובבי ציון" בוילנא בשנת תרמ"ט, נבחר שוב לגבאי-יועץ. אותה שנה הייתה שנת שמיטה, והנצי"ב נמנה עם האוסרים את העבודה בשביעית באמצעות היתר המכירה. את נימוקיו ביאר ב"קונטרס דבר השמיטה". בראשית תרנ"א קרא במאמרו "אחרית כבראשית" להתגייס לעבודת היישוב אם בפעולה חומרית, בעבודת האדמה או בחרושת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית, היינו הדפסת ספרים מועילים לעניין הנשגב. כמו כן הדגיש את מחויבותם של גדולי ישראל לתהליך שיבת ציון.

כל פעילותו ב"חיבת ציון" התנהלה כולה מחוץ לכתלי הישיבה, כי הישיבה הייתה בעיניו קודש ללימוד תורה בלבד. לא לחינם הוקמו אגודות סתרים של חיבת ציון בישיבה שלו. הראשונה בשם "נס ציונה" שנוסדה בתרמ"ה (1885) שלא בידיעתו ונסגרה לאחר שהמשטרה גילתה אותה, והשנייה בשם "נצח ישראל" שנוסדה בתר"ן (1890) בידיעתו.

שיטתו בלימוד תורה

יוצאת דופן הייתה התעסקותו במדרשים התנאיים, כמו הספרי ובספרות הגאונים. את חיבורו החשוב "העמק שְאָלָה" כתב על ספר השאילתות של רב אחאי גאון. בשיטתו היה קרוב לבית מדרשו של הגאון מווילנה (שבהשפעתו נוסדה ישיבת וולוז'ין) וכמוהו עשה שימוש רב בהגהות נוסח. בעוד שהלימוד הישיבתי לעיתים מנותק מפסיקה הלכה למעשה, היה הנצי"ב מפורסם גם כמשיב תשובות הלכתיות.

בהקדמותיו הארוכות לכל אחד מחלקי "העמק שאלה" פורש הנצי"ב את שיטתו בלימוד. לימוד התורה עשוי, לדבריו, משני יסודות: הקבלה (המסורת) והפלפול. (בלשונו- "אש-דת", הדת היא המסורת, והאש היא הפלפול המשתלהב). הגאונים, מתוך קרבתם לתקופת התלמוד "כל דבריהם דברי קבלה". לעומתם הראשונים נזקקו להגיע לפירושיהם מתוך היקש שכלי ופלפול. בלימודו שילב את שתי הדרכים, חתר אל יסודות הגאונים והשלימם בסברות הראשונים, אגב השוואות, ובירור עומקן של סברות והלכות בשכלו הפשטני. את יסודותיו תמך תמיד בשאלתות, בה"ג והרי"ף. השיבה לראשונים הקדומים באה אצלו מתוך הכרה ברורה, כי בדבריהם יש לחפש את המפתח להבנת ההלכה כולה.

העיון בדברי הראשונים הקדומים הביא אותו לחקר נוסחאות ולחיפוש אחריהן, ובתחום זה התגלה כבעל חוש מדעי מפתיע. בחיפושיו אחר הנוסחא המדויקת ביותר של השאילתות, רכש לעצמו כתבי יד שונים ונדירים.

יוצא דופן היה עיסוקו במקרא. בכל יום הוא לימד בישיבה את פרשת השבוע, מה שהפך לימים לפירוש "העמק דבר". לימוד זה היה לחידוש כלפי הנהוג בישיבות אז. הוא קבע כללים לפיהם ניתן להסיק דברים מהמקרא. נאמן לשיטתו המחברת את החידושים המאוחרים לטקסטים הקדומים, הסמיך את דברי חז"ל במדרשי ההלכה והאגדה אל התורה שבכתב, על ידי דקדוקים לשוניים וענייניים. בפירושו לתורה הוא מתגלה כבלשן מובהק. על חיבור זה אמר לימים בנו הרב מאיר בר-אילן:

ספר הקובע ברכה בשיטה שלימה ומסודרת, בתכנית מהוקצעת ומעובדת על חיי עם ישראל מראשיתו ועד אחרית ימים

.

רעיונותיו מקוריים. בשיח על יהדות ומוסר חשוב הסברו על השם שניתן לספר בראשית - "ספר הישר", על היות האבות ישרים בדרכי העולם. בתיאור מגדל בבל הוא מציג חברה טוטליטרית, המבקשת להקים מגדל על מנת לאפשר תצפית ושליטה מהודקת על בני האדם. הוא מתאר כיצד חברה כזו תתפאר בשלום ובלכידות בתוכה, אבל למעשה תרדוף ותשפוך דמו של כל שיעז להתנגד.

כתביו

בחייו התפרסמו ספריו "העמק שאלה" על שאילתות דרב אחאי ופירושו העמק דבר על התורה ורינה של תורה על שיר השירים. בנוסף, כתב שו"ת בשם "משיב דבר", וספר חידושים על הש"ס בשם "מרומי שדה" (על פי הפסוק: "ונפתלי על מרומי שדה", שופטים ה, יח) שיצאו לאור לאחר פטירתו. בניו, המוציאים לאור את השו"ת, סירבו לכתוב את תולדות אביהם בפתח הספר, מאחר שהוא ראה בסיפורי קורות רבנים ביטול תורה ועל כן "עצת היצר".

ספריו

• העמק דבר - על התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, באתר hebrewbooks)
• שו"ת משיב דבר, חלק א' וב', באתר hebrewbooks
• אמרי שפר - על הגדה של פסח (קישור), באתר hebrewbooks
• מרומי שדה - על תלמוד בבלי, חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', באתר hebrewbooks
• ספרי עם עמק הנצי"ב – חלק א
• דבר העמק - על הנ"ך, יו"ל על ידי ישיבת באר יעקב ה'תשמ"ח.
• העמק שאלה - על שאילתות דרב אחאי גאון
• ברכת הנצי"ב - על המכילתא
• רינה של תורה - על שיר השירים
• אגרות הנצי"ב
• דרשות הנצי"ב- ירושלים ה'תשנ"ג

משפחתו

לנצי"ב היו חמישה ילדים. שלשה ילדים מאשתו הראשונה ריינה בתיה: רבי חיים ברלין, שרה רשא אשת רבי רפאל שפירא ודרייזל שנישאה אף היא לרבי רפאל שפירא לאחר פטירת אחותה, ושני בנים מאשתו השנייה מרים: יעקב ברלין ומאיר (ברלין) בר-אילן.

מתלמידיו

• רבי שמעון שקופ, ראש ישיבת שער התורה בגרודנה.
• רבי אהרן וולקין, רבה של פינסק-קארלין.
• רבי צבי הירש שלז.
• רבי יעקב מאיר קרבצינסקי, רבה של מריאמפולה.
• רבי יצחק אייזיק יעקב ולר, רבה של ויסוקה מזובייצק, מחבר הספר ברית יעקב.
• רבי אברהם יצחק הכהן קוק.
• רבי צבי הירש לוינסון, ראש ישיבת ראדין.
• רבי יעקב יוסף (חריף), רבה של ניו יורק.
• רבי אברהם אהרן ולדשיין, רבה של אולקניקי.
• רבי אליהו אהרן מילייקובסקי, רבה של חרקוב.
• רבי דוד פאיאנס ראש בית דין של ביאליסטוק.

לקריאה נוספת

• הרב מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים, תל אביב, תרצ"ט-ת"ש.
• הרב שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, ירושלים תשי"ז.
• חנה קץ (קהת), משנת הנצי"ב, ירושלים תש"ן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי נפתלי צבי יהודה ברלין בוויקישיתוף

• הרב מאיר בר-אילן, רבן של ישראל (חיבור ביוגרפי על הנצי"ב) באתר hebrewbooks.
• 'ברלין, ר' נפתלי־צבי־יהודה ב"ר יעקב (הנצי"ב)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 36 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1234).
• מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• תיאור הלווייתו של הנצי"ב, הצפירה, 13 באוגוסט 1893
• הנצי"ב ולימוד התנ"ך מאת חנה קץ, אתר דעת
• בצלאל לנדוי, הנצי"ב למען יישוב הארץ, אתר דעת
• הנצי"ב - אבי הציונות הדתית?, אתר הייד-פארק
• שמואל קלמן מירסקי, הנציב וישיבת וולוז'ין, אתר דעת
• על הנצי"ב ותלמידו הראי"ה קוק בעלון שבת הראי"ה

הערות שוליים

קטגוריה:פרשני מקרא בעת החדשה קטגוריה:ראשי ישיבת וולוז'ין קטגוריה:משפחת חיים מוולוז'ין קטגוריה:רבנים אורתודוקסים קטגוריה:רבנים פולנים קטגוריה:רבנים בלארוסים קטגוריה:חובבי ציון קטגוריה:משפחת ברלין קטגוריה:יהודים הקבורים בבית הקברות היהודי בוורשה קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל קטגוריה:פרשני הגדה של פסח קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת קטגוריה:פרשני הספרי קטגוריה:פרשני המכילתא