המתמיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביאליק, בערך בתקופה בה נכתב השיר.

"הַמַּתְמִיד" הוא משיריו הידועים של חיים נחמן ביאליק, והוא פואמה היסטורית המתארת את דמות "המתמיד" בישיבה הליטאית של הימים ההם.

על יחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המתמיד" (1921) חיתוך עץ מאת יוסף בודקו

הפואמה מהווה צוהר ליחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין ולמדניה ולמסורת הלמדנות הליטאית בכלל.

הפואמה נפתחת ביחס של הערצה לעולם "ההוא", ומילותיו הראשונות הן:

עוֹד יֵשׁ עָרִים נִכְחָדוֹת בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה
בָּהֶן יֶעְשַׁן בַּמִּסְתָּר נֵרֵנוּ הַיָּשָׁן;
עוֹד הוֹתִיר אֱלֹהֵינוּ לִפְלֵיטָה גְדוֹלָה
גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת בַּעֲרֵמַת הַדָּשֶׁן.

בהמשך מתאר ביאליק את חיי הדוחק של "המתמיד":

לֹא יוֹם – כִּי שֵׁשׁ שָׁנִים, מֵאָז הֵסֵב פָּנָיו
אֶל-עֵבֶר הַקִּיר בַּמִּקְצֹעַ הָאָפֵל,
גַּם-קֶרֶן אוֹר אַחַת לֹא-רָאָה מִלְּפָנָיו,
מִלְּבַד קוּרֵי שְׂמָמִית וְטִיחַ קִיר תָּפֵל,
רְעָבוֹן, לֹא-שֵׁנָה, מַק-בָּשָׂר, רְזוֹן פָּנִים –
מָה הֵמָּה כִּי יָשִׂים אֲלֵיהֶם לְבָבוֹ?
הֲטֶרֶם הוּא יֵדַע אֵיךְ לָמְדוּ מִלְּפָנִים?
הֲטֶרֶם הוּא יֵדַע כִּי סוֹף כְּבוֹדוֹ לָבֹא?.

יש דעות שונות אודות יחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין כמייצגת של טיפוס הישיבה הליטאית ויחסו למסורת בכלל.
לדוגמה: בן ציון יהושע כותב:

"אדמת וולוז'ין הייתה מתאימה מאוד לצמיחתו ולגידולו של ביאליק והייתה לה השפעה חיובית על יצירתו של ביאליק. בוולוז'ין, בעיקר, הוא ספג את השפה ואת הסגנון של המשנה והתלמוד ונתן להם את הנופך הביאליקאי".[1]

עם זאת, דן מירון ממעיט בחשיבות השפעתה של וולוז'ין על ביאליק:

"דמותו של "המתמיד" לא רק שאין לה חלק פנימי אמיתי בביוגראפיה העובדתית של המשורר, אלא אף אין דמיון ממשי בינה לבין הגילום הפיוטי של נסיון חייו בדמויות היסוד של יצירתו, כגון העלם בהיר העיניים שב"מגילת האש". ביאליק קורא בסתר ספרי הגות אסורים ומתחיל לכתוב בסתר שירים. הוא ידע, לפי עדותו ב"המתמיד" מה נעשה מחוץ לכותלי בית המדרש. הוא ראה "נערות אדמוניות ותפוחים אדומים" על גבעת הירמולקה, שם ישב ויצר".

משקל הקריאה של הפואמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפואמה כתובה במשקל שירי מסוג אמפיברכוס, שבו המקצב הוא תלת הברתי: הברה לא מוטעמת - הברה מוטעמת - הברה לא מוטעמת, וחוזר חלילה. הגיית הקריאה היא הגייה אשכנזית מלעילית. בדוגמה שלהלן מובאות שתי השורות הראשונות בפואמה, וההברות המוטעמות כתובות בהדגשה:

"עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה
בהן יעשן במסתר נרנו הישן"

תולדות הפואמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפואמה "המתמיד" פורסמה בשני שלבים. החלק העיקרי שלה פורסם בכתב העת "השלח", בשנת 1898 (תרנ"ח). אל חלק זה צירף ביאליק כמחצית משירו "מבני העניים" שפורסם כשנתיים קודם לכן בכתב העת "הזמן" שבעריכת עזרא גולדין, והפואמה השלמה פורסמה לראשונה בשנת 1901.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן-ציון יהושע-רז, "קול מתמיד מעורר שחר" : "המתמיד" של ביאליק בישיבת ’עץ חיים’ בוולוז’ין, קובץ הציונות הדתית ה, 2002, עמ' 594–603
  • זיוה שמיר, "פאוסט העברי : מבוכה פואטית ופוליטית והשתקפותה ב’המתמיד’ לביאליק", מווילנה לירושלים, 2002, עמ' 403–426 ‬
  • יוסף חיים בן זכריה הלוי, "הכיאזמוס כאמצעי לפיסוק ב'המתמיד' לביאליק", בקורת ופרשנות 26, 1990, עמ' 29–35 ‬
  • מאיר בוסק, "'המתמיד' של ביאליק ומקורותיו", הצופה, 4 ביולי 1980
  • שמואל טרטנר, "'המתמיד' לביאליק : ההתהוות והמיבנה הסופי", הספרות 22, 1976 עמ' 55–58

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב המתמיד בהרצליה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]