המתמיד
"הַמַּתְמִיד" הוא משיריו הידועים של חיים נחמן ביאליק, והוא פואמה היסטורית המתארת את דמות "המתמיד" בישיבה הליטאית של הימים ההם.
על יחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפואמה מהווה צוהר ליחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין ולמדניה ולמסורת הלמדנות הליטאית בכלל.
הפואמה נפתחת ביחס של הערצה לעולם "ההוא", ומילותיו הראשונות הן:
עוֹד יֵשׁ עָרִים נִכְחָדוֹת בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה
בָּהֶן יֶעְשַׁן בַּמִּסְתָּר נֵרֵנוּ הַיָּשָׁן;
עוֹד הוֹתִיר אֱלֹהֵינוּ לִפְלֵיטָה גְדוֹלָה
גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת בַּעֲרֵמַת הַדָּשֶׁן.
בהמשך מתאר ביאליק את חיי הדוחק של "המתמיד":
לֹא יוֹם – כִּי שֵׁשׁ שָׁנִים, מֵאָז הֵסֵב פָּנָיו
אֶל-עֵבֶר הַקִּיר בַּמִּקְצֹעַ הָאָפֵל,
גַּם-קֶרֶן אוֹר אַחַת לֹא-רָאָה מִלְּפָנָיו,
מִלְּבַד קוּרֵי שְׂמָמִית וְטִיחַ קִיר תָּפֵל,
רְעָבוֹן, לֹא-שֵׁנָה, מַק-בָּשָׂר, רְזוֹן פָּנִים –
מָה הֵמָּה כִּי יָשִׂים אֲלֵיהֶם לְבָבוֹ?
הֲטֶרֶם הוּא יֵדַע אֵיךְ לָמְדוּ מִלְּפָנִים?
הֲטֶרֶם הוּא יֵדַע כִּי סוֹף כְּבוֹדוֹ לָבֹא?
יש דעות שונות אודות יחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין כמייצגת של טיפוס הישיבה הליטאית ויחסו למסורת בכלל.
לדוגמה: בן ציון יהושע כותב:
- ”אדמת וולוז'ין הייתה מתאימה מאוד לצמיחתו ולגידולו של ביאליק והייתה לה השפעה חיובית על יצירתו של ביאליק. בוולוז'ין, בעיקר, הוא ספג את השפה ואת הסגנון של המשנה והתלמוד ונתן להם את הנופך הביאליקאי“.[1]
עם זאת, דן מירון ממעיט בחשיבות השפעתה של וולוז'ין על ביאליק:
- ”דמותו של "המתמיד" לא רק שאין לה חלק פנימי אמיתי בביוגראפיה העובדתית של המשורר, אלא אף אין דמיון ממשי בינה לבין הגילום הפיוטי של נסיון חייו בדמויות היסוד של יצירתו, כגון העלם בהיר העיניים שב"מגילת האש". ביאליק קורא בסתר ספרי הגות אסורים ומתחיל לכתוב בסתר שירים. הוא ידע, לפי עדותו ב"המתמיד" מה נעשה מחוץ לכותלי בית המדרש. הוא ראה "נערות אדמוניות ותפוחים אדומים" על גבעת הירמולקה, שם ישב ויצר“.
הרב מבריסק - רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, בנו של רבי חיים מבריסק, טען כי דמות המתמיד האולטימטיבי שעמד לנגדו של ביאליק בכתבו את הפואמה, הייתה דמותו של הנצי"ב מוולוז'ין, שכיהן כראש הישיבה בזמן שהותו של ביאליק בוולוז'ין.
משקל הקריאה של הפואמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפואמה כתובה במשקל שירי מסוג אמפיברכוס, שבו המקצב הוא תלת הברתי: הברה לא מוטעמת - הברה מוטעמת - הברה לא מוטעמת, וחוזר חלילה. הגיית הקריאה היא הגייה אשכנזית מלעילית. בדוגמה שלהלן מובאות שתי השורות הראשונות בפואמה, וההברות המוטעמות כתובות בהדגשה:
- ”עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה
- בהן יעשן במסתר נרנו הישן“
תולדות הפואמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפואמה "המתמיד" פורסמה בשני שלבים. החלק העיקרי שלה פורסם בכתב העת "השלח", בשנת 1898 (תרנ"ח). אל חלק זה צירף ביאליק כמחצית משירו "מבני העניים" שפורסם כשנתיים קודם לכן בכתב העת "הזמן" שבעריכת עזרא גולדין, והפואמה השלמה פורסמה לראשונה בשנת 1901.[2]
הקשיים בהשלמתה של הפואמה וגיבושה לכדי יצירה אחת מקבלים עדות בטיוטות וקטעים גנוזים שנמצאו בארכיונים של ביאליק, אומר חוקר הספרות, אבנר הולצמן. ביאליק התקשה להחליט מי תהיה דמות הדובר הלירי של היצירה ואילו קטעים ביוגרפיים לחשוף מעברו של תלמיד ישיבה מתמיד. בסופו של דבר הוא החליט לוותר על הרצף העלילתי הדרמטי, להשמיט את פרקי הביוגרפיה, ולהפוך את היצירה לפואמה תיאורית המתבוננת במתמיד. הלכי הנפש של הדובר המתאר מתמזגים עם תיאורו של המתמיד. זהו הדגם הטיפוסי שאימץ ביאליק בפואמות שלו, והוא מתבטא בעיקר ב"מתי מדבר" וב"הבריכה". בכך תרם ביאליק לשירה העברית את המעבר מעולם השירה של המאה ה-19 אל תחום המודרניזם.[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן-ציון יהושע-רז, "קול מתמיד מעורר שחר" : "המתמיד" של ביאליק בישיבת ’עץ חיים’ בוולוז’ין, קובץ הציונות הדתית ה, 2002, עמ' 594–603
- זיוה שמיר, "פאוסט העברי : מבוכה פואטית ופוליטית והשתקפותה ב’המתמיד’ לביאליק", מווילנה לירושלים, 2002, עמ' 403–426
- יוסף חיים בן זכריה הלוי, "הכיאזמוס כאמצעי לפיסוק ב'המתמיד' לביאליק", בקורת ופרשנות 26, 1990, עמ' 29–35
- מאיר בוסאק, "'המתמיד' של ביאליק ומקורותיו", הצופה, 4 ביולי 1980
- שמואל טרטנר, "'המתמיד' לביאליק : ההתהוות והמיבנה הסופי", הספרות 22, 1976 עמ' 55–58
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: 
טקסט בוויקיטקסט: 
- הַמַּתְמִיד - הטקסט המלא באתר פרויקט בן-יהודה
- חנה הלוי, יוסף הצדיק ו"המתמיד" לביאליק, מים מדליו 13, 2002, עמ' 203–216
- יעקב אדלשטיין, "המתמיד" של ביאליק והמתמידים החדשים, אתר מכללת יעקב הרצוג
- בן ציון יהושע, ביאליק ושירת "המתמיד" בוולוז'ין – בתולות אדמוניות ותפוחים אדומים, אתר "אימגו"
- אהרן מירסקי, לפשוטם של שירי בית המדרש לביאליק, באתר "דעת"
- פישל לחובר, ח. נ. ביאליק - פרשת חייו, דבר, 14 בדצמבר 1934
- זושא שפירא, לאורו של "המתמיד", דבר, 29 ביוני 1945
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בן ציון יהושע, ביאליק ושירת "המתמיד" בוולוז'ין – בתולות אדמוניות ותפוחים אדומים, אתר "אימגו"
- ^ חנה הלוי, יוסף הצדיק ו"המתמיד" לביאליק, מים מדליו 13, 2002, עמ' 216-203
- ^ חיים נחמן ביאליק, השירים; ערך והוסיף מבואות, ביאורים ונספחים: אבנר הולצמן, דביר, 2004, עמ' 114