ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/פראגה

**פראגה** (רובע)
**Praga**
	סמל מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/פראגה סמל מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/פראגה
	רחוב זאבקובסקה, 2008
מדינה / טריטוריה	פולין
פרובינציה	מזוביה
עיר אם	ורשה
שפה רשמית	פולנית
תאריך ייסוד	1648 (כחלק מוורשה משנת 1791)
שטח	33.8 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ ברובע	243,949
‑ במטרופולין	2,666,278
קואורדינטות	52°15′7.13″N 21°3′2.99″E / 52.2519806°N 21.0508306°E
אזור זמן	UTC +1
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי פראגה לחצו כדי להקטין חזרה

ערך זה עוסק ברובע בוורשה שבפולין. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרגה (פירושונים).

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים ריקים [ שנת אוכלוסייה, שנת צפיפות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנת מטרופולין ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פְּרָאגָה (בפולנית: Praga) הוא אחד מרובעי ורשה שבפולין, הנמצא על הגדה המזרחית של נהר הוויסלה. פראגה נוסדה מתחילה כעיר נפרדת עם אמנת עיר (אנ') משלה. אזכורים על קיומה של העיר מופיעים לראשונה בשנת 1432. בשנת 1791 הוכללה פראגה עם העיר ורשה, והפכה להיות חלק ממנה. כיום רובע פראגה מכיל שני רבעים פנימיים: פראגה-צפון ופראגה-דרום. בפראגה גרים כיום כרבע מיליון איש. פראגה אופיינה כרובע המגורים של בני מעמד הפועלים, ועד למאה ה-21 נחשב הרובע לפרוור ורשאי מוזנח ונחשל. לעיתים נכללים ב"פראגה" כל השכונות הוורשאיות שבעבר המזרחי של הוויסלה.

בפראגה הייתה קיימת קהילה יהודית במשך מאות שנים, והיא הייתה הגרעין הראשוני של יהדות ורשה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור]

פראגה ההיסטורית הייתה התיישבות קטנה הממוקמת בגדה המזרחית של נהר הוויסלה, ממש מול הערים ורשה העתיקה ומרינשטאט (אנ'), שניהם חלקים מוורשה כיום. היא מוזכרת לראשונה בשנת 1432. שמה של פראגה נגזר מהפועל prażyć ("פראז'יץ'"), שמשמעותו שריפה או בערה, שכן פראגה נבנתה על שטח מיוער שנשרף והותאם לתנאי מחיה ומגורים. בין פראגה לוורשה הבדל נהר הוויסלה. פראגה התפתחה באופן בלתי תלוי בעיר ורשה הסמוכה. ב-10 בפברואר 1648 העניק המלך ולדיסלב הרביעי לפראגה צ'רטר מלכותי המכיר בה כעיר. הכרה זו אפשרה למנות רשות מקומית שבראשה ראש עיר נבחר וחברי מועצה; הקמת גילדות; סחר בשטחי העיר, כולל בנהר העובר בה; הוצאת פסקי דין בתיקים אזרחיים ופליליים; ארגון ארבעה ירידים בשנה. על יהודי פראגה נאסר המסחר בשטחה.

מכיוון שפראגה הייתה למעשה פרוור, ורוב בתיה היו עץ, שריפות רבות עשו בה שמות פעם אחר פעם, מלבד הריסתה על ידי שטפונות ואירועי טבח ובזיזה מצבאות זרים שונים. אלו כללו את המבול השוודי (פול'), שבמהלך הכיבוש נשרפה פראגה (בשנת 1656), הקרב על פראג במהלך מרד קושצ'ושקו (פול'), הקרב על אולשינקה גרוצ'ובסקה (פול') , הקרב על ואוור (פול'), מרד נובמבר והמלחמות הנפוליאוניות. המבנה היחידי שנותר מימי פראגה העצמאית, הוא כנסיית גבירתנו מלורטו (אנ').

במהלך השנים נעשו ניסיונות מספר לאחד את פראגה עם ורשה על ידי גשר קבוע מעל נהר הוויסלה שהפריד ביניהם, אך אלו לא צלחו. התקשורת בין ורשה הבירה לפראגה נשמרה על ידי מעבורות פרטיות, או במעבר מעל הקרח שכיסה את הנהר בחורף. לבסוף, בשנת 1791, בתקופת שלטונו של סטניסלב פוניאטובסקי, צורפה פראגה לוורשה כרובע.

קרב פראגה (אנ'), או קרב וורשה בשנת 1794, היה מתקפה רוסית במהלך מרד קושצ'ושקו בשנת 1794. בסיומו נרצחו למעלה מ-20,000 תושבי רובע פראגה בטבח נרחב שנערך בתושבים. כ-180 מהם היו יהודיים.

בשנת 1816 הוקם משרד ראש עיר נפרד לפראג, אך זה בוטל בשנת 1832.

בשנת 1913 חיו בפראגה כ-90,000 תושבים. תושבים אלו היו בעיקר פועלים ועובדי רכבת, וכן אנשים שהגיעו לוורשה מהשטחים המזרחיים פולין.

במלחמת העולם הראשונה עזבו הרוסיים את פראגה במהלך אוגוסט 1915. ב-5 לאוגוסט הם פוצצו את שלושת הגשרים החוצים את ורשה (בהם גשר פוניאטובסקי המפורסם), ולאחר ארבעה ימים פינו את כוחותיהם מפראגה, כשהכוחות הגרמניים כובשים את המקום.


הפצצה של פראגה במלחמת העולם השנייה, במהלך ההפצצה ולאחריה

במהלך המצור על ורשה, בראשית מלחמת העולם השנייה, ניזוקו מבנים רבים בפראגה, בעיקר אלו שהיו עשויים מעץ. אמנם פראגה ספגה פחות נזקים מהחלקים המרכזיים בוורשה. עם הכנעת ורשה על ידי הכוחות הנאציים, ב-28 בספטמבר 1939, עצרו הכוחות על גבול נהר הוויסלה בלא לחצות אותו לעבר פראגה. במשך יומיים הייתה פראגה מחוץ לשטח הכיבוש הגרמני, כלל הנראה היה זה על מנת לאפשר לרוסיים להשתלט על חלקים מסוימים בפולים, כפי שסוכם בהסכם ריבנטרוב-מולוטוב. בסיום הקרב על ורשה בשנת 1944 (פול'), שוחררה פראגה מהכיבוש הגרמני על ידי הצבא האדום יחד עם הצבא הפולני (אנ'). ורשה עצמה (מעבר לגדה המערבית של הוויסלה) לא הצליחה לעמוד, והמרד הפולני דוכא בידי הכוחות הגרמניים. רק ב-17 בינואר 1945 שוחררה ורשה כולה. במהלך המלחמה כולה, מרכז ורשה חרב כמעט לגמרי (אחר ההפצצות שלו על ידי הגרמנים, במהלך המצור על ורשה בשנת 1939, במהלך מרד גטו ורשה ב-1943, ובמהלך מרד ורשה ב-1944), אך פראגה נותרה ברובה על תילה (כ-75 אחוז מבתיה נשארו לעמוד). בתקופת השיקום לאחר המלחמה, שימשה פראגה למקום משרדים ומתקנים ציבוריים רבים.

בגלל מעמדה הנפרד המסורתי של פראגה, יש בוורשה שתי משרות קתוליות: הארכיבישוף של ורשה מטעם קתדרלת סנט ג'ון, והבישוף של ורשה-פראגה מטעם קתדרלת סנט פלוריאן (אנ').

המחוז הנטוש חווה התעוררות לאחר סיום הקומוניזם (אנ') ב-1989, כאשר אמנים צעירים עברו לרבים מבנייני המפעל לשעבר, וגרמו להמונים לחפש משהו אחר מהעיר העתיקה. הפופולריות הגוברת של האזור סייעה להפוך אותו לאחד ממרכזי היצירה של פולין ואירופה מכיוון שהוא תואר כאחת מ"שכונות הטרנדיות ביותר באירופה".

בשנת 1945 הקימה הרשות המקומית של ברית המועצות את האנדרטה המקומית לאחווה בנשק (אנ'). בשנת 2011 הוסרה האנדרטה זמנית במהלך בניית רכבת תחתית, אך בשנת 2015 התקבלה החלטה כי האנדרטה תוסר לצמיתות, לאור התנגדות חלק מתושבי הרובע, שראו באנדרטה שריד של השלטון הקומוניסטי הרוסי.

פראגה, שעד למאה ה-21, נחשבה לרובע מוזנח ומרושל, ואף לאזור פשע, עוברת תהליך פיתוח מואץ מטעם עיריית ורשה, וממוצבת להיות אזור "טרנדי", עם בנייה מודרנית, מסחר, פיתוח תשתיות ועלייה במחירי הנדל"ן בה^[1].

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור]

כיום פראגה מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית לשני רבעים פנימיים:

פראגה-פולנוץ (אנ') (צפון פראגה)
פראגה-פולודניה (אנ') (דרום פראגה)

שני רבעים אלו כוללים את השכונות:

ססקה קאפה (אנ')
גרוכוב (אנ')
Szmulowizna (אנ')
גוקלב (אנ')
קמיאנק (אנ')

במובן הרחב יותר, לעיתים כל אזורי ורשה הממוקמים בגדה הימנית של הוויסלה מכונים כ"פראגה". אלו, מלבד פראגה ההיסטורית, כוללים את הרבעים:

ביאלולנקה (אנ')
רמברטו
טרגובק (אנ')
ואוור
וסולה (אנ')

אטרקציות תיירותיות[עריכת קוד מקור]

בעיר קיימים מספר אתרים תיירותיים בולטים, בהם:

פארק פראגה (אנ')
מוזיאון פראגה (פול')
מוזיאון ניאון בוורשה (אנ')
מרכז פראגה קונזר (אנ')

יהודי פראגה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – יהדות פראגה

בפראגה הייתה קהילה יהודית עתיקה, שהתקיימה בה לפחות מעת הוכרה כעיר. בשנת 1755 הסיים הפולני נתן את רשותו ליהודים להתיישב בפראגה ולייסד בה קהילה יהודית. בשנת ה'תק"ך (1760) היא מנתה אלפי יהודים^[2]. קהילה זו הייתה ראשיתה של יהדות ורשה, לפני שהתפשטה הקהילה היהודית בוורשה מעבר לתחומי פראגה. יהודי פראגה יסדו בית קברות סמוך לפראגה, במערב רובע טרגובק (שהייתה באותה התקופה חלק מפראגה): בית הקברות היהודי ברודנו (מוכר גם בשם "בית הקברות היהודי של פראגה"). מועד תחילת הקבורה בבית הקברות בפראגה אינו ברור, ועדויות מהמהנדס ע. הרשטיין שביקר במקום לפני מלחמת העולם השנייה ומצא שם קברים כבר מ-1765 (ה'תקכ"ה), מעלות כי הייתה בו קבורה בלתי-חוקית לפני שהושג כתב הזכות לקבורה בו^[3]. בשנת ה'תק"ם (1780) השיג שמואל זביטקובר כתב-זכות מהמלך האחרון של האיחוד הפולני-ליטאי סטניסלאב פוניאטובסקי המאשר חכירה לצמיתות של שטח בגודל כ-6 דונם לשם הקמת בית קברות מגודר עם ביתן שמירה, בעלות של 400 זהובים לשנה; בכתב הזכות הופיע זביטקובר כמנהל בית הקברות^[4]. בהמשך, לאור סכסוכים בין זביטקובר לבין הקהילה היהודית בפראגה ובוורשה, הוקם בית הקברות היהודי בוורשה.

בימי טבח פראגה (אנ'), עם כיבוש פראגה בידי הרוסים (במהלך מרד ורשה, כחלק ממרד קושצ'ושקו), בשנת 1794 (ה'תקנ"ה), ב-4 בנובמבר (י"א בחשוון)^[5] נטבחו רבים מיהודי פראגה, לצד שאר תושבי המקום. הודות לפעילותו של שמואל זביטקובר, שתגמל את הקוזאקים עבור הצלת יהודי המקום, ניצלו מאות יהודים ממוות.

בראשית המאה ה-19 התגוררו בפראגה כ-5,000 יהודים, ובאמצע אותה המאה הם היו כשליש מאוכלוסיית המקום. האוכלוסייה היהודית גדלה עוד, ובמחצית המאה ה-20 היהודים היו כבר 40 אחוז מכלל האוכלוסייה.

יהודי פראגה היו מאופיינים בלבושם היהודי המסורתי. עיסוקם העיקרי של יהודי פראגה היה בעיקר במסחר, אך היו בהם גם בעלי מלאכה כמו בנאים, נגרים, חייטים, שוחטים, וכן בעלי מקצועות כמו רופאים, עורכי דין, בעלי הוצאות ספרים, אומנים ועוד. יהודיה האמידים של פראגה בנו בתים רחבים ומפוארים מאבן, וכן החזיקו מפעלי בנייה במסגרתם נבנו בפראגה בתי כנסת ומקוואות, ובכך תרמו לפיתוח העיר. הסוחר והרוקח ג'וליאן יוזף רוז'יצקי (פו') הקים בפראגה שוק סחורות ששימש את כל אותו האזור. השוק שנפתח ב-1881 קיים עד היום, ומוכר בשם "באזאר רוז'יצקי (פו')".

גלריה[עריכת קוד מקור]

תמונה פנורמית של פראגה, בשעת הערב, 2013

פראגה, על שני רבעיה: פראגה-פולנוץ (אנ') ופראגה-פולודני (אנ'), במפת ורשה
סמל העיר (פראגה-צפון) (פול'), בשנת 1648
פראגה במאה ה-17
שרטוט של העיר פראגה בשנת 1705
פראגה בשנת 1716
שוק סוסים בפראגה, 1791
מבט על גשר קיירבדז' (אנ') ועל פראגה, מאחד המגדלים של הטירה המלכותית בוורשה, 1873
מסחר בפראגה, 1892
שוק בקר בפראגה, 1912
פראגה מעבר לנהר הוויסלה, בין שתי מלחמות העולם
חיילים בקרב ורשה - פראגה, בשחרור העיר מידי הכיבוש הגרמני, 1944
שחרור פראגה, 1944
רחוב זאבקובסקה (אנ') הוא אחד הרחובות הראשיים של פראגה
מרכז פראגה קונזר (אנ')
פסל קבוצתי בגודל טבעי של נגני רחוב ברובע פראגה
תמונת רחוב מפראגה, 2016
הרכבת הקלה בפראגה, על רקע בנייני הרובע, 2016