חיים מילר (פוליטיקאי)
 | |
| לידה | 1965 (בן 59 בערך) |
|---|---|
| פעילות בולטת | סגן ראש עיריית ירושלים |
  | |
חיים מילר (נולד ב-1965) הוא פוליטיקאי חרדי שכיהן בעבר כסגן ראש עיריית ירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים מילר נולד ב-1965. אביו, הרב מרדכי יעקב מילר (1935-2019) היה מייסד תלמוד תורה "הדר ציון" בירושלים ומנהלו למעלה מ־45 שנה.[1]
טרם כניסתו לפוליטיקה היה מילר מנהל "חדר" בירושלים, ומקורבו של האדמו"ר מגור פינחס מנחם אלתר.[2]
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר שימש במשך חמש שנים כסגנו של ראש העיר טדי קולק, והמשיך להחזיק בתפקיד גם במהלך עשר שנות כהונתו של אהוד אולמרט בראשות העיר.[3] בתקופה זו גם כיהן כממלא מקום ראש העיר והחזיק בתיקים במועצת העירייה.
ב-1989 נבחר לראשונה לייצג את חסידות גור ברשימת אגודת ישראל למועצת עיריית ירושלים, וזאת לאחר שהנציג הקודם של החסידות, הרב אברהם יוסף לייזרזון, התפטר ממועצת העיר וסירב להיכלל מחדש ברשימת המפלגה.[4]
הבחירה במילר נעשתה על ידי בחירות מקדימות, תהליך יוצא דופן בפוליטיקה החרדית בישראל. מכיוון שהאדמו"ר שמחה בונים אלתר היה חולה ולא היה יכול לקבוע בעצמו את זהות המועמד, הוצבה קלפי בסמוך לבית המדרש של חסידי גור בירושלים והאברכים הוזמנו להצביע עבור מועמד. מילר, שהיה מקורב לאחיו של האדמו"ר, פנחס מנחם אלתר (שלימים ירש אותו בראש החסידות), נבחר.[5]
במסגרת תפקידיו במועצת העיר הואשם לא פעם בניצול סמכויותיו בניסיונות להגן על אינטרסים חרדיים:
- בנובמבר 1990, בתקופת ההכנות בישראל לקראת מלחמת המפרץ הראשונה, עתר מילר לבג"ץ יחד עם ראש עיריית בני ברק משה אירנשטיין, בדרישה לחלק לחרדים בעלי זקנים ערכות מגן מיוחדות שלא ידרשו מהם לגלח את זקנם.[6] בטרם התקבלה החלטה בעתירה הודיעו שר הביטחון משה ארנס וסגן שר הדתות משה גפני כי יוקצו 5 מיליון ש"ח (שווה ערך ל-16 מיליון ש"ח ב-2022) לייצור מסכות המותאמות לבעלי זקנים.[7]
- בשנת 1991, בעת שהיה חבר ועדת המשנה לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים, היה מעורב במתן היתר לא חוקי להקמת מבנה של חסידי גור בעיר בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי של הוועדה. הוא נחקר ומשטרת מחוז ירושלים המליצה לפרקליטות המחוז להעמיד אותו לדין לצד נסים זאב מש"ס, שמואל מאיר מהמפד"ל ובן-ציון קיגלר מדגל התורה.[8]
- ב-1992 תמך בהרחבת סגירת הרחובות בירושלים לתנועה במהלך השבת, והוביל לכך שגם הרחוב בו התגורר בעצמו נכלל ברשימת הרחובות שייסגרו. זאת, על אף שהרחוב לא נכלל בסקר שהוזמן כדי לבחון את השלכות סגירת הכבישים על תנועת הרכבים בהם בשבת.[9]
- ב-1995, כשכיהן כסגן ראש העירייה איים להקפיא את התקציבים העירוניים של מוזיאון ישראל לאחר שבמוזיאון הוצגה יצירתו של הפסל האמריקני רוברט גובר שכללה פסלי עירום של נשים וגברים.[10]
- לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות ב-1996 וניצחונן של מפלגות הימין, איים מילר לבטל את רישיון העסק של סניף מקדונלד'ס בירושלים, בטענה שהוא מפר את חוקי הכשרות, וכי יהדות התורה תתנה בכך את כניסתה לקואליציה בראשות נתניהו. ראשי יהדות התורה התכחשו לאיום זה והבהירו כי סגירת המסעדות הלא כשרות בעיר אינה עומדת על הפרק.[11]
- ב-31 באוגוסט 1996, בראיון לתוכנית "יומן השבוע" בקול ישראל, כינה מילר את דגל ישראל "מקל עם סמרטוט של כחול לבן עליו". האמירה עוררה סערה ציבורית ועו"ד תיאודור אורין פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה להעמיד לדין את מילר, על פגיעה בכבוד הדגל. משדחה היועץ המשפטי לממשלה פנייה זו בנימוק של חוסר עניין לציבור, הגיש עו"ד אורין עתירה לבג"ץ, אך זו נדחתה, לאחר שמילר התנצל על דבריו. בדיון בפרשה כתב השופט מישאל חשין: "דגל ישראל אין הוא 'סך הכל ביטוי של מקל עם סמרטוט של כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו. וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו, ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט...".[12] דבריו של מילר זכו לגינוי גם מצידו של יו"ר דגל התורה הרב אברהם רביץ שכינה את מילר "איש טיפש, קטן וזניח".[13]
- ב-1997 הגיש נגדו יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, רן כהן ממרצ, תלונה בחשד לשימוש שלא כדין בכספי ציבור. על פי התלונה מילר השתמש ב-1995 בכספיה של הקרן הציבורית "נר יחיאל", שנסגרה בשנת 1991, כדי לרכוש כרטיסים למופע "3000 שנה לירושלים" בסכום של 4,200 שקל. מילר נחקר במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה.[14]
- ב-1998, לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות האירוויזיון הצהיר מילר כי יפעיל את סמכותו כסגן ראש העירייה למנוע את קיומה של התחרות בירושלים, והוסיף כי היה מעדיף שלא תתקיים כלל בישראל אלא "בארצות הגויים", כדבריו.[15] דבריו זכו לגינוי מצד ראש העיר אהוד אולמרט וראש הממשלה בנימין נתניהו.[16] לאחר שהוחלט לקיים את התחרות בבנייני האומה בירושלים קרא להחרים את האולם.[17]
- לקראת חגיגות היובל לעצמאות ישראל ב-1998 איים מילר לארגן הפגנה של 30 אלף איש מול טקס "פעמוני היובל" אם לא יבוטל קטע המחול "אחד מי יודע" שהיה אמור להיכלל בו.[18]
- עוד ב-1998 התבטא מילר כנגד ציבור העולים החדשים. בתגובה הגישו נגדו חברי הכנסת יורי שטרן וחברי מועצת עיריית ירושלים לריסה גרשטיין ויעקב ליפשיץ, תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, וקראו לו להתפטר מתפקידו.[19]
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2003 פרש מסיעת אגודת ישראל, התרחק מחסידות גור והחליט להתמודד בראש רשימה עצמאית חרדית-חילונית למועצת עיריית ירושלים.[20] הרשימה זכתה בכ-3000 קולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.
ב-2006 היה ממייסדי עמותת "התנועה למען ירושלים ותושביה" שנועדה "לפעול למען תושבי ירושלים בנושאי איכות הסביבה וסיוע לתושבים לשמירה על זכויותיהם המוניציפליות".[21] מילר עמד בראש התנועה עד לפירוקה בשנת 2019.
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 התכוון מילר להתמודד על ראשות עיריית ירושלים מטעם תנועתו החדשה, ואף הודיע על כך במכתב רשמי להנהלת יהדות התורה, אולם לבסוף הסיר את מועמדותו וקרא לתמוך במועמד יהדות התורה מאיר פרוש.[22]
במסגרת פעילותו הוביל מילר שורה של מחאות כנגד החלטות של עיריית ירושלים וממשלת ישראל:
- ב-2009 יזם דיון בוועדת הביקורת של הכנסת לאחר שהתברר כי משרד הדתות אינו משתמש בתקציב שנתי של 3 מיליוני שקלים המיועד לאבטחת הר הזיתים.[23]
- ב-2010 מחה בפני עיריית ירושלים על כוונה לקרוא כיכר בשכונת תלפיות על שם תנועת אגון שו הבודהיסטית בטענה שמדובר ב"עבודה זרה".[24]
- ב-2013 תקף את ממשלת ישראל וטען כי הם "מביאים לחורבן ירושלים" כשאינם מאפשרים בניית דירות בשכונת רמת שלמה.[25]
- ב-2014 התריע נגד תוכנית להעברת מתחם קבר דוד המלך לידי הוותיקן.[26][27]
- ב-2015 דרש לרכז את הסמכויות בהר הזיתים בידי המשרד לענייני ירושלים, כדי ליישם את החלטות ועדת השרים לענייני ירושלים להקצות עשרות מיליוני שקל לשיפור האבטחה בהר.[28]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כל רגע - תוך לימוד עם האדמו"ר השיב נשמתו ליוצרה, באתר kore.co.il
- ^ אמנון לוי, לייזרזון לכנסת!, באתר חדשות, 28 בפברואר 1992
- ^ ילקוט הפרסומים 4197, כ' באדר התשנ"ד, 3.3.1994
- ^ מנחם רהט, מועמד גור בירושלים "ברח" לחו"ל, מעריב, 16 בינואר 1989
- ^ אמנון לוי, תקדימים דמוקרטיים, חדשות, 28 בפברואר 1992
- ^ חרדי עותר לבג"ץ: תנו מסכות גז מיוחדות לבעלי זקנים, חדשות, 11 בנובמבר 1990
- ^ דניאל אביב, לא להתגלח. המסכות למתקנים – ממש בקרוב, חדשות, 28 בינואר 1991
- ^ אורי שטיין, משטרה ממליצה להעמיד לדין בכירים בעיריית ירושלים, חדשות, 18 ביולי 1991
- ^ הילה טוב, העיריה הזמינה סקר, ובלי קשר להמלצות החליטה: עוד 2 רחובות ייסגרו ביית, בשל קדושת השבת, חדשות, 28 בינואר 1992
- ^ יהודה גולן, זעם בקרב החרדים: פסלי עירום של גברים ונשים במוזיאון ישראל, באתר The Australian Jewish News (Sydney), 11 אוגוסט 1995
- ^ LITAL LEVY, Jerusalem Big Mac under attack, UPI, 4 ביוני 1996 (באנגלית)
- ^ בג"ץ 8507/96 תיאודור אורין נגד מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 1997
- ^ ח"כ רביץ: הרב מילר הוא טיפש, קטן וזניח; שופטי בג"ץ - 12 המופלאים, באתר גלובס, 3 בפברואר 1997
- ^ ידיעות אחרונות, סגן ראש עיריית ירושלים נחקר ביאח"ה, באתר גלובס, 15 בינואר 1997
- ^ כאן חדשות, הזכייה ההיסטורית של דנה אינטרנשיונל שיצרה סערה פוליטית, באתר Facebook
- ^ Israel Transsexual Diva Causes Stir, AP NEWS (באנגלית)
- ^ Sharrock, David (1999-05-29). "Discord at pop's Tower of Babel". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-03-08.
- ^ J. Staff, News Analysis: Canceled controversial dance triggers fears of cultural war, J., 1998-05-08 (באנגלית)
- ^ Open Knesset, oknesset.org
- ^ אילן מרסיאנו, לראשונה: ראש עירייה חרדי בירושלים, באתר ynet, 16 בפברואר 2003
- ^ עמותה מחוקה | הקשר הישיר לתושב - התנועה למען ירושלים ותושביה (ע"ר), באתר גיידסטאר
- ^ אבישי בן חיים, מועמד חרדי נוסף לראשות עיריית ירושלים: חיים מילר, באתר nrg, 25 באוגוסט 2008
- ^ ישראל גולדשמיד, ואלה המנצחים והמפסידים של השבוע, באתר כיכר השבת, 2009-11-10
- ^ עירית ירושלים אישרה כיכר על שם כת בודהיסטית, באתר בחדרי חרדים, 24 ביוני 2010
- ^ חיים לב, "הפצצה הדמוגרפית בירושלים - מתקתקת", באתר ערוץ 7, 2013-05-24
- ^ חיים לב, הרב מילר: לעצור ההסכם עם הוותיקן, באתר ערוץ 7, 2014-01-07
- ^ חיים לב, "על האפיפיור להישאר במדינתו", באתר ערוץ 7, 2013-12-03
- ^ לממש ההבטחות התקציביות למיגון הר הזיתים, באתר ערוץ 7, 2015-09-17