לדלג לתוכן

חיים נסים אבולעפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי חיים ניסים אבולעפיה
לידה 1775
תקל"ה
טבריה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה פברואר 1861 (בגיל 86 בערך)
כ"ח בשבט תרכ"א
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות טבריה, ירושלים, דמשק
תחומי עיסוק הראשון לציון, רבה של טבריה
הראשון לציון ה־25
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי חיים ניסים אבולעפיה (נכתב במקור: אבואלעפיא) המכונה בשם חנ"א (תקל"ה, 1775[1], - כ"ח בשבט תרכ"א פברואר 1861) היה רבה של טבריה והראשון לציון בירושלים. חיים ניסים אבולעפיה נולד בטבריה והיה מבני בניו של חיים אבולעפיה השני. תקופה מסוימת שימש כרב בדמשק, אך רוב הזמן שימש כרבה של טבריה.

ברעידת האדמה הגדולה שהייתה בארץ ישראל בשנת ה'תקצ"ז (1837) נשברה רגלו ומאז סבל מייסורים כל חייו. נודע בענוותנותו היתרה.

היה חותנו של הרב שמ"ח גאגין בנו של הרב חיים אברהם גאגין. בין נכדיו נמנה שלמה אבולעפיה ממייסדי העיר תל אביב.

כרבה של טבריה יצא אל מפקד הצבא הטורקי בצידון בדרישה להגנת התושבים היהודים בטבריה ובגליל מפני הפורעים המקומיים שהשתלטו על בתים של היהודים וגנבו רכושם לאחר שאבראהים פאשא איבד שלוטתו באזור לטובת הסולטן, ובעקבות כך נשלחו חיילים להגן עליהם. לאחר שמלאו לו 50 עבר לירושלים, ולאחר מותו של הראשון לציון הרב יצחק קובו נתמנה לתפקיד זה ושימש בו משך כשש וחצי שנים. הוא היה בין המעודדים והתומכים בהקמת בתי ספר כלליים למרות החרם שהכריזו רבני ירושלים האשכנזים נגד אלה. הוא חיבר מספר ספרים אך הם לא ראו אור, שמות שלושה מהם הוזכרו על מצבתו - קרא חנ"א, ארש צבי ותוצאות חיים. חלק מפסקיו נדפסו בספר תשובות של הרב בנימין מרדכי נבון.

נפטר בכ"ח בשבט ה'תרכ"א ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. רבי חיים פלאג'י הספידו באיזמיר (הספדו נדפס בספר "ארצות החיים" דרוש ו).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. בחלק מהמקורות צוין שנולד בשנת 1795 אולם הוא חתם על אגרת שד"ר משנת 1806, ולכן לא סביר שנולד ב-1795. בספר אוצרות יוסף לר' יוסף חיים ילוז (אשקלון תשס"א, עמוד פ כתוב שהוא נפטר בגיל 93. משכך נולד בשנת 1775. כך גם צוין ב-דוד תדהר (עורך), "חיים נסים אבואלעפיה (חנ"א)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 105