יעקב משה עייאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ר' יעקב משה עייאש (1727 - 1817), הראשון לציון, שד"ר, מנהיג קהילה וראש ישיבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תקט"ז, (1756) עלה ר' יעקב משה עייאש לארץ יחד עם קבוצת העולים מאלג'יר שבראשם עמד אביו ר' יהודה עייאש מחשובי חכמי אלג'יר .

בשנת ה'תקל"ט (1779) יצא בשליחות העיר ירושלים כשד"ר למרוקו וארצות צפון אפריקה.

בשנים ה'תקמ"ג-ה'תקמ"ד 1783-1784 היה בליוורנו שם הביא לדפוס מספר ספרים ביניהם ספרו של אביו "מטה יהודה" על השו"ע, ואת הספר "שמע יעקב" שהוא ספר דרשות על התורה של ר' ישראל יעקב אלגאזי[1] מחכמי א"י, ביחד עם ספר "ארעא דרבנן" העוסק בכללי התלמוד והפוסקים. לספר זה צירף את הגהותיו של אביו ר' יהודה עייאש בשם "עפרא דארעא".

לאחר מכן השתקע באיטליה למשך 22 שנים בהן כיהן כרב קהילת סיינה במשך 12 שנים, וכרב קהילת פירארה 10 שנים. בשנים אלו הדפיס ספרים שונים ביניהם כמה קונטרסי תפילות כמנהג ירושלים, ואת הספר "דרך חיים", סדר התרת נדרים, סדר תפילות להקפות שמחת תורה, וסדר תפילות המנחה של ערב ראש חודש. סייע לרבי יעקב ב"ר דוד פארדו להדפיס את ספרו "אפי זוטרי" על אבן העזר (הקדמה לס' אפי זוטרי) ועוד ... בחתימתו בספריו הנ"ל היה נוהג תמיד לרמוז על שאיפתו לחזור לארץ ישראל וכחרוז לשמו היה רושם "מרחמי ה' לא נתייאש, לשוב אל הר ציון לא נואש".

בין תלמידיו באיטליה היו ר' חננאל ניפי ור' יהודה חי חזקיה מלאוידה.

בשנת ה'תקס"ג, (1803) חזר לארץ ישראל ובסיועו של הגביר מפירנצה ר' חזקיה מנוח חיים רפאל הקים בירושלים ישיבה בשם "חיים וחסד".

בשנת ה'תקס"ו, (1806) נתמנה לתפקיד הראשון לציון ובתפקיד זה שימש עד פטירתו ביום כ"ו בטבת ה'תקע"ז (1817).

בצוואתו הורה על סדר קבורתו והוראה זו נתקבלה אחר כך למנהג ירושלים.

גם שני בניו שהניח אחריו ר' יוסף דוד עייאש ור' חיים יהודה עייאש יצאו כשד"רים בשליחות ארץ שראל.

בנו ר' יוסף דוד עייאש היה מרבני קהילת שכם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של הרב יעקב משה עייאש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' ישראל יעקב אלגאזי שימש בתקפקיד הראשון לציון והיה אביו של ר' יום טוב אלגאזי שגם הוא כיהן מאוחר יותר בתפקיד הראשון לציון.