לדלג לתוכן

יחסי אתיופיה–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אתיופיהישראל
אתיופיהאתיופיה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקיהיווןיווןאיטליהספרדפורטוגלטורקמניסטןאפגניסטןכוויתעיראקסוריהלבנוןקפריסיןעומאןתימןאיחוד האמירויות הערביותקטרערב הסעודיתירדןישראלמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוהאיים הקנרייםסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהחוף השנהבבורקינה פאסוליבריהסיירה לאוןגינאהסנגלגינאה ביסאוגמביהגינאה המשווניתגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהאנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגואוגנדהקניהרואנדהבורונדיטנזניהמלאווימוזמביקזמביהנמיביהבוטסואנהזימבבואהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימדגסקרראוניוןמאוריציוסקומורו
אתיופיה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
1,104,300 22,072
אוכלוסייה
129,719,719 9,920,850
תמ"ג (במיליוני דולרים)
126,783 522,033
תמ"ג לנפש (בדולרים)
977 52,620
משטר
רפובליקה נשיאותית פדרלית דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי אתיופיה–ישראל כחלק מברית הפריפריה, לישראל היו קשרים מיוחדים עם אתיופיה גם בתקופת משטרו של היילה סלאסי וגם בתקופת משטר ה"דרג" המרקסיסטי הדכאני. בשנת 1952 החלו קשרי מסחר עם אתיופיה והמדינה היוותה את אחת משותפות המסחר הגדולות והחשובות של ישראל. באותן שנים ישראל ייבאה בקר מאתיופיה, אך לפי מאמרו של בישקו, משרדי החברה באתיופיה שימשו תחנה למודיעין הישראלי במדינה.

בנוסף, בישראל מתגוררים יוצאי אתיופיה רבים, ומספר דוברי האמהרית בישראל הוא הכי גדול מחוץ לאתיופיה, מה שמחמם את היחסים.

בתקופה האימפריאלית (1948–1974)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתיופיה הצביעה נגד תוכנית החלוקה בהצבעה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, ולא יצרה קשרים רשמיים עם ישראל עד 1956, כשמונו קונסול אתיופי לישראל וקונסול ישראלי לאתיופיה[1][2]. בסוף שנות ה-50 החלה מדינת ישראל להעניק סיוע לאתיופיה באמצעות פרויקטים בתחום החקלאות, הרפואה[3], הכשרת עובדי שירות ופיתוח. בנוסף, הופעלו תוכניות חילופי סטודנטים ומרצים בין המדינות. ב-1966 הגיעה לאתיופיה משלחת צבאית ישראלית שמנתה 100 איש. זו המשלחת הצבאית השנייה בגודלה שהגיעה למדינה אחרי משלחתה של ארצות הברית. באותן שנים אתיופיה קיבלה את מרב הסיוע הישראלי בהשוואה למדינות אפריקה אחרות.

ב-1961 מסר הקונסול האתיופי, טקלה צדיק מקוריה לשרת החוץ גולדה מאיר את הכרתה המלאה של ממשלת אתיופיה בישראל[4].

ב-1964 נשלחו לאתיופיה שני נציגי אגד, לעזור בשירות מערך התחבורה הציבורית[5]. ב-1964 הוקמה האגודה לידידות ישראל-אתיופיה[6].

ישראל הכשירה את הכוחות המיוחדים של צבא אתיופיה למאבק בתנועה הלאומית האריתראית. לישראל הייתה גם גישה לנמל מסאווה האריתראי בים סוף. ניסיונות הדייג באזור החלו ביוזמת כמה משרדי ממשלה בשנת 1958. היה למערכת הביטחון הישראלית אינטרס לנוכחות באזור המוקף ארצות ערב. במקביל, באותה תקופה ענף הדיג היה נתון במשבר בגלל צמצום שדות הדיג באגן הים התיכון ותקריות עם ספינות משמר מצריות.

בסוף שנת 1960 יצאו ספינות ישראליות למסע סביב אפריקה, שארך שלושה חדשים והן החלו לדוג בים סוף בראשית שנת 1961. הספינות הועברו לאילת בדרך היבשה ושטו למסאווה דרך ים סוף. בשנות שלטונו של היילה סלאסי באתיופיה, התמיכה של ישראל במשטרו סייעה למנוע שלושה ניסיונות הפיכה נגדו. ב-1973, אתיופיה, בהשפעת ארגון אחדות אפריקה, ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל,[7] וב-1974 הופל משטרו של היילה סלאסי בהפיכה צבאית.

בתקופת החונטה הצבאית (1974–1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורה של הקיסרית מנן בישראל, 1959
בניין הקונסוליה האתיופית ברחוב הנביאים בירושלים
בניין הקונסוליה האתיופית, תקריב

במדינה שלטה החונטה הצבאית האתיופית המרקסיסיטית-מיליטנטית (ה"דרג") שנתמכה על ידי ברית המועצות. במלחמה נגד אריתריאה שהתחילה כשנה לאחר מכן, פנתה אתיופיה שוב לעזרת ישראל. ב-1977 נסגרה עסקה סודית בין אתיופיה לישראל, שבמסגרתה העבירה ישראל סיוע צבאי בתמורה להעלאת יהודי אתיופיה. כמאתיים מיהודי אתיופיה הצליחו להגיע לישראל במטוסי תובלה ישראלים, אבל העסקה נפסקה לפני השלמתה בגלל החשיפה של המבצע בתקשורת על ידי משה דיין ב-1977. בנוסף, עד 1977 גם ארצות הברית סייעה לאתיופיה בהכשרה וציוד צבאי. מ-1976 נכנסו לתמונה לוב ודרום תימן, מדינות האסלאם שתמכו במאבקה של אריתראה קודם לכן והחלו להעניק סיוע לאתיופיה וגם גברה השפעתה של ברית המועצות באתיופיה. וכך, בעקבות הלחץ של ברית המועצות, מנגיסטו, מנהיג המדינה ניתק את הקשרים עם ישראל. מ-1978 ואילך נעלמה הנוכחות הצבאית של ישראל מאתיופיה.

בתחילת שנות ה-80 שוב הופשרו היחסים בין המדינות ולפי חלק מהדיווחים, ישראל אף סיפקה לאתיופיה ב-1983 ציוד צבאי סובייטי בשווי 20 מיליון דולר, שהוחרם במאבק עם אש"ף. לפי חלק מהמקורות, ב-1985 יועצים צבאיים ישראלים חזרו לאתיופיה. באותו זמן גם התבצע מבצע משה. יש הסבורים שהעברת הציוד קשורה לעליית יהדות אתיופיה. עיתוי המבצע היה מכריע גם כן, משום שבתקופה זו השתולל רעב באתיופיה ו-350 אלף פליטים ברחו לסודאן. יחד עם זאת, כאשר דבר המבצע נודע בתקשורת, ממשלת אתיופיה טענה שתושביה נחטפים ודרשה להחזירם. הרכבת האווירית יצאה משטח סודאן, מדינה שלישראל לא היו יחסים עמה. סודאן ספגה ביקורת והופעלו עליה לחצים מצד העולם הערבי והמבצע הופסק. האיסוף של שאר יהודי אתיופיה נעשה מאוחר יותר בשנת 1985 תחת כיסוי מטוסי סיוע אמריקאים לסודאן. המבצע נודע כמבצע שבא. נטען שארצות הברית הבטיחה סיוע אמריקאי מוגבר למנהיג סודאן, כאשר החוב של סודאן באותו זמן עמד על 9 מיליארד דולר, והוא הבטיח לאפשר לישראל לבצע את האיסוף משטח סודאן. ב-1989 חודשו קשרים בין אתיופיה לישראל. בעקבות השינויים במאזן הכוחות של המלחמה הקרה והפסקת התמיכה המתוכננת של ברית המועצות, אתיופיה החלה להפנות את מבטה אל המערב ולישראל. ב-1991 התקיים מבצע שלמה שנעשה בתיאום גלוי עם ממשלת אתיופיה. אתיופיה ביקשה נשק תמורת שיתוף הפעולה וישראל הציעה לה מתקנים להתפלת מים. בסופו של דבר אתיופיה קיבלה סיוע של 35 מיליון דולר. במסגרת התחממות ביחסים בין שתי המדינות, אתיופיה נמנעה בהצבעה באו"ם על החלטה 4686, שנועדה לבטל את החלטה 3379 אשר הגדירה את הציונות כגזענות. מספר חודשים לאחר מכן הגיעה משלחת אתיופית לישראל בנושא חקלאות ותעשייה.

כיום (החל מ-1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה האתיופית בירושלים

ב-1991 הוצע לאריתריאה סיוע בתחום החקלאות והפיתוח. אריתראה קיבלה את עצמאותה מאתיופיה בשנת 1993.

ב-1993 הגיע ראש ממשלת אתיופיה לישראל ושתי המדינות חתמו על הסכם סיוע רפואי וחקלאי. לסיכום, אתיופיה הייתה מוקד אסטרטגי חשוב לישראל, בהתחשב במיקומה בקרן אפריקה בסביבת משטרים אסלאמיים.

ביוני 2004 נחתמה אמנה למניעת כפל מס בין ישראל לבין אתיופיה.[8]

ביולי 2016, כחלק ממסעו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לאפריקה, הייתה גם אתיופיה. נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שמבקר באתיופיה זה 30 שנה[9]. נתניהו נפגש עם מקבילו האתיופי והצדדים חתמו על הסכמים בתחום המדע, הטכנולוגיה והתיירות. לגבי בני העדה שעדיין לא עלו לישראל אמר נתניהו: "מחויבים להם". במסגרת הביקור ביקשה ישראל את עזרת אתיופיה בהחזרת הנעדר אברה מנגיסטו מרצועת עזה[10].

ראש ממשלת אתיופיה אמר כי מדינות מזרח אפריקה תומכות בחזרתה של ישראל כמדינה משקיפה לאיחוד האפריקאי, ממנו סולקה בשנת 2002 בלחץ פלסטיני.

ביולי 2017 ביקר ראש ממשלת אתיופיה בישראל והתקבל בנמל התעופה בן-גוריון על ידי שר התקשורת איוב קרא. במהלך ביקורו בישראל הוא נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ועם נשיא המדינה ראובן ריבלין.

במאי 2018, ביקר נשיא המדינה ראובן ריבלין באתיופיה ונפגש עם נשיא אתיופיה מולטו טשומה, הפטריארך האתיופי האורותודוכסי אבונא מתיאס (אנ') וראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד[11].

בספטמבר 2019, ביקר ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד בישראל ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ⁨הקונסול החבשי הגיש כתב־האמנתו ⁩ | ⁨על המשמר⁩ | 6 יוני 1956 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  2. ^ הוקמו יחסים קונסולריים עם חבש, למרחב, 5 ביוני 1956
  3. ^ משלחת ישראלית חוזרת מחבש, למרחב, 30 בדצמבר 1959
  4. ^ ⁨נציג חבש מוסר היום לגב' מאיר על ההכרה | מעריב⁩ | 24 אוקטובר 1961 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  5. ^ ⁨2 נציג "אגד" שיקמו התחבורה הציבורית באתיופיה | דבר⁩ | עמוד 15 | 30 אוקטובר 1964 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  6. ^ ⁨ראשי האגודה לידידות ישראל־אתיופיה נועצו עם הקונסול האתיופי ⁩ | ⁨חרות⁩ | 20 אוגוסט 1964 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  7. ^ ע"ר, אתיופיה מנתקת קשריה עם ישראל, דבר, 24 באוקטובר 1973
  8. ^ אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של אתיופיה בדבר מניעת מסי כפל ומניעת התחמקות ממסים בזיקה למסים על הכנסה
  9. ^ אתר למנויים בלבד אמיר אורן, לקראת סיום הביקור באפריקה: נתניהו נפגש עם מנהיגי אתיופיה, באתר הארץ, 7 ביולי 2016
  10. ^ איתמר אייכנר, נתניהו לר"מ אתיופיה: עזור להחזיר את מנגיסטו, באתר ynet, 7 ביולי 2016
  11. ^ איתמר אייכנר, אדיס אבבה, ריבלין בביקור היסטורי באתיופיה: "נעמיק את הידידות", באתר ynet, 1 במאי 2018
  12. ^ ביקור ראש ממשלת אתיופיה בישראל