פרשת תולדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Arrow r.svg תולדות Arrow l.svg
פסוקים: בראשית, כ"ה, י"ט - כ"ח, ט'
מס' פסוקים: 106
תוכן: לידת יעקב ועשו, מכירת הבכורה, יצחק ומשפחתו בגרר, מריבת יצחק עם הפלשתים, יעקב זוכה בברכת
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
ספרדים ואשכנזים מלאכי, א', א' - ב', ז'
תימנים מלאכי, א', א' - ג', ד'

פרשת תּוֹלְדֹת היא הפרשה השישית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י"ט ומסתיימת בפרק כ"ח, פסוק ט'. מקור שמה בפסוק הפותח אותה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ט), והיא מוקדשת בעיקרה לסיפורו של יצחק, מאבות העם העברי. הבכורה במרמה ובורח לחרן

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב ועשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת הבכורה
עשו מוכר ליעקב את הבכורה בתמורה לנזיד עדשים, ציור של מתיאס שטום (1640)

לאחר עשרים שנות עקרות נכנסת רבקה להיריון. הבנים מתרוצצים בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה'. התשובה שהיא מקבלת היא "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" (פרק כ"ה, פסוק כ"ג). ואכן, נולדים לה שני בנים, עשו ויעקב. עשו הופך להיות צייד ובעקבות כך זוכה לאהבתו של אביו, ויעקב 'יושב אוהלים' ומועדף על ידי אמו.

באחד הימים בא עשו מן השדה ומוצא שיעקב מכין נזיד עדשים. הוא מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מבקש שימכור לו בתמורה את הבכורה. עשו מסכים, תוך שהוא מזלזל במופגן בבכורה, והמכירה מתבצעת.

לדעת אבן עזרא הכל נובע מכך שבביתו של יצחק שררה עניות מופלגת לעת זקנותו, ומאחר ויצחק היה תלוי בצידו של עשו לכן אהב אותו יותר, זו גם הסיבה שעשו זלזל בבכורה, דבר שמתבטא בעיקר בירושה שלא הייתה כאן, וכך גם זו הסיבה בהמשך הפרשה שלא היה ליעקב בגדים 'חמודים' משלו ולקח את של עשו, ולכן גם נשלח יעקב לחרן בלא כלום שהוא אומר וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (פרק כח פסוק כ).

יצחק בגרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל יש רעב, ויצחק רוצה לרדת למצרים. ה' מורה ליצחק להישאר בארץ ישראל, ומבטיח לו כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ. יצחק עובר לגור בגרר. רבקה כמעט ונלקחת ממנו לבית אבימלך, לאחר שיצחק טען שהיא אחותו. אולם אבימלך, שרואה את יצחק מצחק את רבקה, מבין שהיא אשתו, מחזיר אותה אל יצחק ונוזף בו.

יצחק זוכה לרווחה כלכלית גדולה ומגורש מגרר. הוא חופר בארות והפלשתים נכנסים במריבה עמו על הבעלות עליהן. לאחר שעבדי יצחק חפרו כבר את הבאר השלישית, רחובות, הניחו להם הפלשתים. לאחר מכן עולה יצחק לבאר שבע, עבדיו חופרים באר נוסף ויצחק קורא לו 'שבעה' על שם העיר באר שבע. בסופו של דבר אבימלך מגיע בעצמו במשלחת כבוד אל יצחק ומבקש לכרות עמו ברית, יצחק עושה להם משתה, נשבעים איש לאחיו, ונפרדים לשלום.

יצחק מברך את יעקב, ציור של חוסה דה ריברה (1637)

נישואי עשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו לוקח לו שתי נשים, את 'יהודית בת בארי החיתי' ואת 'בשמת בת אילון החיתי', נשים אלו היו למורת רוח ליצחק ולרבקה, ובעקבות כך הוא נישא בנוסף על אלה גם לבת דודו 'מחלת בת ישמעאל' בן אברהם אחות נביות.

ברכתו של יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק מבקש לברך את בנו החביב עליו - עשו - לפני מותו, ושולח אותו לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים כאשר אהב, רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לקחת שני גדיי עיזים טובים, להכין מהם מטעמים, לבוא אל יצחק, ולהציג את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל את הברכה. יעקב עושה כדבריה ומקבל את ברכתו של יצחק, אף על פי שהוא תמה כיצד "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו".

עשו חוזר מהציד והכנת המטעמים, וכאשר הוא מגלה שיעקב קיבל את ברכתו הוא מתכנן להרוג את יעקב אחרי מות אביהם. רבקה שומעת את הדברים ושולחת, בהסכמת יצחק, את יעקב לבית לבן אחיה בחרן, מתוך מטרה שיקח לו לאשה את אחת מבנותיו.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה היא בספר מלאכי שבתרי עשר, מתחילתו ועד פרק ב', פסוק ז' (התימנים ממשיכים עד פרק ג', פסוק ד'). מלאכי עוסק בין השאר ביחסי יעקב ועשו, וקובע: "הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (ספר מלאכי, פרק א', פסוקים ב'-ג').

בשנים המתחילות ביום חמישי (כ-32% מהשנים) פרשת תולדות נקראת בערב ראש חודש ונוהגים לקרוא בה את הפטרת "מחר חודש" במקום ההפטרה הרגילה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות: