חסידות דרוהוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסידות דרוהוביץ'יידיש: דרוהוביטש) היא חצר חסידית, ענף של חסידות קוז'ניץ וחסידות סדיגורה. החסידות פעלה בעיר דרוהוביץ' ולאחר מכן בארץ ישראל. אבי השושלת היה רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ'.

צאצא של השושלת, הרב אביעזר שפירא מכהן כיום כרב בית המדרש של החסידות בירושלים.

האדמו"ר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון שושלת אדמו"רי דרוהוביץ' היה רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ' (י' בכסלו תרכ"ד, 1863 - ל' בניסן תרפ"ד, 1924), נכדו של רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא (בנו של רבי אבי עזרא זליג שפירא חתנו של המגיד מקוז'ניץ). אמו הייתה בתו הבכורה של האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, בנו של רבי ישראל מרוז'ין. נישא לשבע, בתו של רבי יצחק פרידמן מבוהוש.

רבי חיים מאיר יחיאל שפירא התגורר בדרוהוביץ' וזכה לאהדה אצל יהודי העיר. אחרי פרעות קישינב ובערים אחרות ברוסיה התרכזו בדרוהוביץ' פליטים והוא דאג לסיפוק צורכיהם. היה האדמו"ר הראשון לבית רוז'ין שהביע הזדהות פומבית עם התנועה הציונית והיה מהאדמו"רים היחידים ששקלו את השקל הציוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ברח להונגריה ומשם לווינה שם יסד לאחר הצהרת בלפור, עם רבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורה ורבי יעקב פרידמן מהוסיאטין הסתדרות חסידית-ציונית בשם "חברת יישוב ארץ ישראל", כדי לארגן יהודים דתיים לפעולה למען בניין ארץ ישראל בשיתוף עם ההסתדרות הציונית. בתרע"ז היא הסתפחה אל המזרחי.

בשנת תרפ"ב (1922) עלה לארץ ישראל (סיפור המסע מופיע בספר "עליית החסידים" מאת ש. שלום). הוא התיישב בירושלים וייסד את האגודה "בוני הארץ בגופם", שחבריה התחייבו לעבוד בהתנדבות עבודת כפיים לשם סיוע בבניין הארץ. בתקופה זו היה בקשרי ידידות קרובים עם הרב אברהם יצחק קוק.

שנתיים לאחר שעלה לארץ חלה ונפטר.

מחבר הספר "השלום והאחדות" (תרע"ד).

האדמו"ר השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, רבי אברהם יעקב שפירא (תרמ"ו, 1886 - תשכ"ב, 1962), המשיך את השושלת. נישא לאסתר בתו של רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא (נפטרה ב־1945[1]) ובשנית נישא לגיטל לאה בתו של רבי ישראל פרידמן מבויאן-לייפציג. הוא סייע לאביו בעזרה לפליטים היהודים שזרמו לדרוהוביץ'. המשיך גם את דרכו הרעיונית של אביו ותמך בציונות. למד מדידת קרקעות ועסק בייצור מוצרים כימיים במפעל שהקים אביו.

עלה עם אביו לארץ ישראל והשתתף במדידת הקרקעות של כפר חסידים, ובכך סייע לשני אדמו"רים חלוצים נוספים מבני משפחתו - האדמו"ר מיבלונה והרבי ישראל אלעזר הופשטיין מקוז'ניץ - בייסוד המקום. חיבר את הספר "נתיבות שלום" על פרשת השבוע (ירושלים, תרפ"ח-תר"צ).

בגיל 60 החל לעסוק בציור. תערוכות תמונותיו בתל אביב ובארצות הברית זכו להערכה. כונה "האדמו"ר המצייר". בניו הם המשורר ש. שלום והמחנך ד"ר יצחק שפירא שהיה תקופה ארוכה מנהל בית הספר הריאלי בחיפה.

המחנך והסופר יוסף שפירא הוא בן אחיו.

האדמו"ר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת דרוהוביץ' נמשכה על ידי רבי אביעזרי זליג שפירא בן רבי יצחק מרדכי מגוואדז'יץ, חתנו של דודו רבי חיים מאיר יחיאל האדמו"ר הראשון מדרוהוביטש. אף הוא עלה לארץ ישראל ונקבר בהר הזיתים (נפטר בחול המועד סוכות תש"ד, 1943).

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחריו המשיך את השושלת בנו רבי שלמה אהרן שפירא מכפר חסידים, וכיום (2010) משמש בנו, הרב אביעזר שפירא, כרב בית מדרשה של החסידות השוכן בשכונת גאולה בירושלים. הוא מכהן גם כמשגיח בישיבה הליטאית קול תורה בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם קמפינסקי, מרוז'ין לציון, מכון הר ברכה, תשע"א
  • מכון מורשת ישראל, השלום והאחדות-נתיבות שלום, ירושלים, תשע"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]