יצחק רגר

יצחק רגר
	יצחק רגר, ראש העיר באר שבע בשנים 1989–1997, תמונתו בבניין העירייה
	יצחק רגר, ראש העיר באר שבע בשנים 1989–1997, תמונתו בבניין העירייה
לידה	1932; קהיר, מצרים
פטירה	1997 (בגיל 65 בערך); באר שבע, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	סמינר למורים, קורסי פיקוד צבאיים, הסמכה לסוכן בורסה בארצות הברית
עיסוק	איש עסקים, צבא, תקשורת ודיפלומטיה מקים קניון הנגב
מפלגה	הליכוד ובהמשך ברשימה עצמאית
	1989–1997; (כ־8 שנים)
	→ משה זילברמן דוד בונפלד ←

יצחק (איז'ו) רגר (1932–1997) היה עיתונאי בכיר, דיפלומט, יזם ומקים הקניון הראשון של באר שבע וראש עיריית באר שבע מ-1989 ועד מותו.

ביוגרפיה

הוריו של רגר הכירו בירושלים. אמו, מינה, עלתה לארץ ישראל מרוסיה בשנת 1908. אחותו הגדולה של רגר, סוניה, נולדה בירושלים. רגר נולד בשנת 1932 בקהיר שבמצרים, וארבעה חודשים אחרי לידתו שבה משפחתו לארץ^[1]. המשפחה התגוררה בארץ בערים אחדות. כשהיה רגר בן שש, שבה המשפחה לירושלים. בירושלים, למד רגר בבית הספר העממי תחכמוני. לאחר הקמת מדינת ישראל, אביו של יצחק רגר, דוד (תדאוש) רגר, שימש כמהנדס העיר הראשון של באר שבע.

רגר סיים את לימודי הסמינר למורים, במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, בגיל 19, בשנת 1952^[1]. הוא התגייס לצה"ל, לחטיבת גבעתי, ונורה ברגלו בעת פעולת תגמול כושלת, ביישוב פלאמה, שבשומרון. יצחק רגר השתחרר מהשירות הסדיר בדרגת סגן-משנה, ובשירות המילואים הגיע לדרגת סגן-אלוף. במבצע קדש הוא היה במובלעת הר הצופים. במלחמת ששת הימים שירת כמפקד גדוד שהשתתף בכיבוש אזור חברון^[2]. זאת לאחר שהגן על רמת רחל, הוביל את כיבוש מנזר מאר אליאס, היה בכוח לו נכנעו בית לחם ופרווריה והיה ממשחררי גוש עציון. מיד לאחר המלחמה הצטרף גדודו לחיל המצב ברצועת עזה. אף על פי שהיה לוחם במרבית שירותו הצבאי, הוא התנסה גם בעיתונות צבאית, וערך מספר גיליונות של הבטאון במחנה-גדנ"ע.

לאחר שחרורו עסק בתקשורת: בין השאר היה הכתב של קול ישראל באירופה, בפריז ובז'נבה, ולשם כך למד צרפתית^[3]. בתפקיד זה השתתף בפמלייה של גולדה מאיר בביקורה בדנמרק, בפמלייה של היילה סילסי בביקורו ביוגוסלביה ובפמלייה של שרל דה גול בביקורו בברית המועצות. זאת בעת שלישראלים היה קשה מאוד לבקר ביוגוסלביה ובברית המועצות. לאחר מכן היה דובר רשות השידור^[4].

בשנת 1968 עזב את רשות השידור ועבד עם מאיר עמית במוסד, בתפקיד שיש לו קשר לעיתונות. בספטמבר 1968 נתמנה לעורך עיתון "היום"^[5] בסוף 1969 פורסם על סכסוך בין רגר לבין יוסף קרמרמן מראשי גח"ל, על רקע רצון של רגר ומערכת העיתון לשוות לעיתון קו של עיתון חופשי לא מפלגתי, בעוד ראשי גח"ל בקשו שהעיתון יוכפף יותר למפלגה^[6]. באותה תקופה רגר היה מזוהה עם מפלגת הציונים הכלליים ובמיוחד עם ישראל רוקח.

רגר ערך את עיתון הארץ במשך ארבעה ימים בלבד. אחריהם נשכר בידי משולם ריקליס והלל קוק להקים עיתון בשם "חדשות הערב". אולם כעבור חודשיים מתחילת עבודת ההקמה, ריקליס וקוק איבדו כסף רב בשל הלאמת עסקיהם בלוב, בידי מועמר קדאפי, ובסופו של דבר, העיתון לא יצא לאור.

כאיש שירות החוץ שימש רגר תחילה כשליח בלונדון של ארגון "בר ונתיב" - הגוף הממשלתי, המעורר את דעת הקהל העולמית למען סיוע ליהודי ברית המועצות. בתפקיד זה עודד את הקהילה היהודית המקומית להפגנות תדירות למען יהודי ברית המועצות והעלה את הנושא למודעות הציבורית הבריטית. בהמשך שימש כנציג אותו ארגון בניו יורק וכקונסול שם^[7]. גם כקונסול הוא התמקד במאבק הבינלאומי לפתיחת השערים ליהודי ברית המועצות. בתפקידו בארצות הברית, לבד מארגון הפגנות וגיוס דעת הקהל העולמית למטרתו, רגר גם גייס כספים לסנגור בערעור משפטי של יהודים בברית המועצות, שמשפטם היה שערורייתי. במהלך תפקידים אלו הפך רגר למקורב ליושב ראש הסוכנות היהודית, אריה דולצ'ין. בעת שהותו בלונדון התגרש רגר מאם שני ילדיו, תקווה, והתחתן עם ברכה רגר - זיסמן.

בשנת 1977 מונה למנהל אירועי חגיגות שנת ה-30 למדינת ישראל^[8], אך עזב במהלך 1978, לטובת תפקיד בכיר בהנהלה הציונית^[9]. במקביל באותה שנה שימש חבר מליאת רשות השידור^[10].

בשנת 1979 התמנה רגר לנשיא העולמי של הבונדס. לצורך העניין למד והוסמך, כמקובל, להיות סוכן בורסה אמריקני. בעת מילוי תפקידו, בזמן מבצע שלום הגליל, מכירות איגרות החוב של הבונדס עלו באופן משמעותי. בתקופה זו גם עבר תאונת דרכים ואושפז.

פעילותו בנגב

בשנת 1983 השתקעה המשפחה בפרוור של באר שבע, עומר, ופרופסור ברכה רגר החלה לעבוד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בפקולטה לרפואה. יצחק רגר יצר קשר עם איש העסקים דוד עזריאלי, לצורך מיזם הקמת קניון הנגב בבאר שבע^[11]. הקניון נפתח לקהל במרץ 1990 וזיכה את רגר בתואר "איש השנה" של המקומון הבאר-שבעי "כל-בי". במהלך הקמת הקניון שימש רגר גם כראש הרשות לפיתוח חוף אילת, מטעם משרד התיירות.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב-1989 נבחר כמועמד הליכוד לתפקיד ראש עיריית באר שבע מטעם הליכוד^[12]. רגר זכה בראשות העיר עם 22,648 קולות (60.3%)^[13], והחליף בתפקיד זה את משה זילברמן. רגר קיבל באותה עת עירייה בחובות כספיים גדולים, בעיר שהאוכלוסייה העשירה הולכת ועוזבת אותה, ואוכלוסייה ענייה מהגרת אליה. עם כניסתו לתפקיד החליט לפעול לחיזוק המשמעת והמקצועיות של נבחרי העיר והפקידות הבכירה והורה להם להופיע בחליפות ועניבות^[14]. עם זאת ספג ביקורת על החלטתו להעסיק שבעה יועצים בלשכתו^[15].

החל משנת 1990 הגיע לישראל גל עלייה מברית המועצות לשעבר, ומשרד השיכון, בראשות אריאל שרון, נאלץ לבנות בה דירות נוספות, ואתר קרוואנים גדול, בו גרו העולים, עד השלמת הדירות. בספטמבר 1991 אישרה ממשלת ישראל את פרויקט "קדמת נגב" לאכלוס 400 אלף עולים בעיר וסביבתה^[16], אחר כך, בזכות מאבקו הציבורי של רגר, בינואר 1992 באר שבע זכתה לקבל מעמד של אזור פיתוח א' על פי חוק לעידוד השקעות הון^[17].

הוא נבחר בשנית בבחירות לרשויות המקומיות ב-1993 מטעם רשימת צ"ח - רשימה מקומית עצמאית, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו בשנת 1997.

לצורך הקמת ושיפוץ מבני הציבור של העיר, גייס רגר תקציבי פיתוח מהג'וינט וממפעל הפיס, ושכנע תורמים לתרום לקרן לפיתוח באר שבע, שייסד אחד מקודמיו בתפקיד ראש העיר, אליהו נאווי. רגר גם שכנע את משרדי הממשלה לבנות מבנים מודרניים ומרווחים עבור שלוחות משרדיהם בעיר. רגר שכנע חברות ציבוריות, כמו כימיקלים לישראל, שעיקר פעילותן בנגב, להעביר את משרדיהן מגוש דן לבאר שבע^[^{דרוש מקור]}. רגר הצליח לשנות את מעמדה של באר שבע בתוכנית המתאר הארצית למעמד של מטרופולין^[^{דרוש מקור]}. בזמנו תוכננו פרויקטים כמו: המבואה הצפונית לעיר, הרחבת דרך הנשיאים, פיתוח המרכז האזרחי ופינוי מספר בסיסי צבא בעיר ובסביבתה, כדי לאפשר פיתוח פרויקטים של מגורים, משרדים ומסחר^[18]. כאיש "קול ישראל" לשעבר הנציח את שמותיהם של רבים מוותיקי הרדיו בשכונה הדרומית בעיר סמוך לנחל בקע, בהם: משה חובב, צבי זינדר, חנוך גבתון, לאה פורת, אפרים די-זהב.

בשנת 1996 הוגש נגד רגר, כתב אישום לבית המשפט השלום באשקלון, ובו הוא הואשם בשישה סעיפי אישום, ביניהם: מרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, ומרמה והפרת אמונים בתאגיד; לאחר שנתגלו אי-סדרים חמורים בניהול הכספי של חברות עירוניות. במהלך המשפט, חלה רגר בסרטן, ונבצר ממנו להמשיך לנהל את משפטו. עורכי דינו פנו לבית המשפט לעכב את המשך המשפט עד להחלמתו; והבקשה אושרה. לאחר מותו הוחלט להפסיק את המשפט, והתיק הפלילי נגדו נסגר^[19].

בשנת 1997 נפטר ממחלת הסרטן והוחלף על ידי סגנו, דוד בונפלד. נקבר בחלקת ראשי עיריית באר שבע בבית העלמין הישן בעיר. עם מותו שונה השם של שדרות הנשיאים בבאר שבע, ל"שדרות רגר". אחד הגשרים הסמוכים לשדרות רגר קרוי "גשר רגר". וגם בית ספר על שמו "יצחק רגר" אשר נמצא בשכונת "נווה זאב".

לקריאה נוספת

תחנות בשליחות הציבור / יצחק (איז'ו) רגר, הוצאת כל-בי, 1998

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יצחק רגר בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² אורי בינדר, פנים חדשות - יצחק רגר באר שבע, מעריב, 9 במרץ 1989
^ A. Jay Cristol, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U. S. Navy Spy Ship, Brassey's, 2002, p. 145
^ דגים בשינויים במחלקת החדשות בקול ישראל, הארץ, 19 במאי 1966
^ בירור בהנהלת קול ישראל על נסיבות הפסקת השידור ממסגד אל אקצה טכנאי הרדיו קובלים על מחדלי ההנהלה, הארץ, 2 בינואר 1968
^ י. רגר - עורך "היום", דבר, 22 בספטמבר 1968.
^ אליהו אגרס, עיתון היום עומד להיסגר ב-15 בדצמבר, דבר, 16 בנובמבר 1969.
^ קונסול ישראל בניו־יורק ישתקע במצפה־רמון, על המשמר, 30 בספטמבר 1974ל
^ "שלום" – כרזת יום־העצמאות, על המשמר, 2 בדצמבר 1977
^ האמת על הוועדה לאירועי שנת ה־30, על המשמר, 11 ביולי 1978
^ אושר הרכב מליאת רשות־השידור, על המשמר, 6 במרץ 1978
^ אמיר רוזנבליט, עזריאלי יקים מרכז מסחרי ענק בבאר־שבע, דבר, 1 בספטמבר 1983
^ מיכל קדם, נבחר כמועמד לראשות ב"ש, חדשות, 14 בנובמבר 1988
^ ילקוט הפרסומים 3632, 13 במרץ 1989, עמוד 1978
^ מיכל קדם, ראש עיריית ב"ש הורה לבכירים בעירייה ולחברי המועצה להופיע בחליפות ועניבות, חדשות, 3 במאי 1989
^ מיכל קדם, מדובר בצוות מינימלי - ראש עיריית באר־שבע יצחק רגר על טענות חברי המועצה לפיהן הוא מעסיק שבעה עובדים בלשכתו, חדשות, 21 במאי 1989
^ גילת לוי, חזון מודעי: 400 אלף עולים לנגב. הם עוד 'ורצו עצמאות, חדשות, 11 בספטמבר 1991
^ הכי חשוב: קיבלת אזור פיתוח א', חדשות, 11 בספטמבר 1991
משה פרל, עופר אלפסי, ועדת הכספים אישרה הענקת מעמד של אזור פיתות א לבאר־שבע, חדשות, 14 בינואר 1992
^ גדי גולן, ‏משרד הביטחון מוכן עקרונית לפנות בסיסים בבאר שבע וסביבותיה, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1996
^ גדי גולן, ‏ברכה רגר, אלמנת ראש עיריית ב"ש, תובעת מהעירייה 400 אלף שקל, באתר גלובס, 26 בינואר 1998

[בינדר-1] ¹ ² אורי בינדר, פנים חדשות - יצחק רגר באר שבע, מעריב, 9 במרץ 1989

[2] A. Jay Cristol, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U. S. Navy Spy Ship, Brassey's, 2002, p. 145

[3] דגים בשינויים במחלקת החדשות בקול ישראל, הארץ, 19 במאי 1966

[4] בירור בהנהלת קול ישראל על נסיבות הפסקת השידור ממסגד אל אקצה טכנאי הרדיו קובלים על מחדלי ההנהלה, הארץ, 2 בינואר 1968

[5] י. רגר - עורך "היום", דבר, 22 בספטמבר 1968.

[6] אליהו אגרס, עיתון היום עומד להיסגר ב-15 בדצמבר, דבר, 16 בנובמבר 1969.

[7] קונסול ישראל בניו־יורק ישתקע במצפה־רמון, על המשמר, 30 בספטמבר 1974ל

[8] "שלום" – כרזת יום־העצמאות, על המשמר, 2 בדצמבר 1977

[9] האמת על הוועדה לאירועי שנת ה־30, על המשמר, 11 ביולי 1978

[10] אושר הרכב מליאת רשות־השידור, על המשמר, 6 במרץ 1978

[רוזנבליט-11] אמיר רוזנבליט, עזריאלי יקים מרכז מסחרי ענק בבאר־שבע, דבר, 1 בספטמבר 1983

[12] מיכל קדם, נבחר כמועמד לראשות ב"ש, חדשות, 14 בנובמבר 1988

[13] ילקוט הפרסומים 3632, 13 במרץ 1989, עמוד 1978

[14] מיכל קדם, ראש עיריית ב"ש הורה לבכירים בעירייה ולחברי המועצה להופיע בחליפות ועניבות, חדשות, 3 במאי 1989

[15] מיכל קדם, מדובר בצוות מינימלי - ראש עיריית באר־שבע יצחק רגר על טענות חברי המועצה לפיהן הוא מעסיק שבעה עובדים בלשכתו, חדשות, 21 במאי 1989

[16] גילת לוי, חזון מודעי: 400 אלף עולים לנגב. הם עוד 'ורצו עצמאות, חדשות, 11 בספטמבר 1991

[17] הכי חשוב: קיבלת אזור פיתוח א', חדשות, 11 בספטמבר 1991
משה פרל, עופר אלפסי, ועדת הכספים אישרה הענקת מעמד של אזור פיתות א לבאר־שבע, חדשות, 14 בינואר 1992

[18] גדי גולן, ‏משרד הביטחון מוכן עקרונית לפנות בסיסים בבאר שבע וסביבותיה, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1996

[19] גדי גולן, ‏ברכה רגר, אלמנת ראש עיריית ב"ש, תובעת מהעירייה 400 אלף שקל, באתר גלובס, 26 בינואר 1998

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

ראשי עיריית באר שבע
האימפריה העות'מאנית (1900–1917)	חג' עלי אל-עטאונה (1900–1917)
המנדט הבריטי המנדט הבריטי (1917–1948)	חג' עלי אל-עטאונה (מ-1917) • שייח' חמיד אל-צופי (1922) • שייח' פריח אבו מדין (1922–1924) • חג' חוסין אבוכף (1924–1927) • אבו עאטף • תאג' אל-דין שעת' • שפיק מושתהא
ישראל מדינת ישראל	מיכאל הנגבי (מושל צבאי) (מ-1948) • דוד טוביהו (מ-1950) • זאב זריזי (מ-1961) • מתתיהו אדלר (יו"ר ועדה קרואה) (1963) • אליהו נאוי (מ-1963) • משה זילברמן (מ-1986) • יצחק רגר (מ-1989) • דוד בונפלד (מ-1997) • יעקב טרנר (מ-1998) • רוביק דנילוביץ' (מ-2008)