ירושלמי על סדר קדשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ירושלמי קדשים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסכת חולין מהתלמוד הירושלמי המזויף. נדפס בסעיני וואראהל (טרנסילבניה), בדפוס יעקב וידר בשנת תרס"ז

הירושלמי על סדר קדשים הוא פירוש התלמוד הירושלמי על סדר קדשים שיצא לאור בתחילת המאה העשרים ובדיעבד התברר שהיה מעשה זיוף.

האם היה ירושלמי על סדר קדשים?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הדפסת דפוס ונציה של הירושלמי כתב המוציא לאור שאין תחת ידיו את הירושלמי לקדשים והוא מקווה שימצא. החיד"א, במאה ה-18, סבר שהיה קיים ירושלמי על קודשים והוא נעלם[1]. בקרב אנשי חכמת ישראל ורבני המאה ה-19 ניטש ויכוח בנושא. בין התומכים בקיום ירושלמי על קדשים היו יום-טוב ליפמן צונץ, בער ראטנער[2][3] וזאב וולף רבינוביץ מבריסק[4] ואברהם אהרן רבינוביץ[5]. בין המתנגדים נמנים זכריה פרנקל[6], יעקב רייפמן[7] ושלמה בובר אשר פרסם בשנת 1872 מאמר הטוען שמעולם לא היה ירושלמי על סדר קדשים[8]. ההנחה הרווחת היום, במיוחד לאור ממצאי הגניזה הקהירית, היא שלא היה קיים ירושלמי לקדשים.

ראיות הטוענים שלא היה קיים ירושלמי על קודשים:

  • כתב יד ליידן על כל הירושלמי שנכתב בזמן הראשונים, אינו מכיל סדר זה.
  • הגניזה הקהירית שנמצאו בה קטעי ירושלמי לכ-60% ממנו, חלקם מהמאה השמינית, לא נמצא אף קטע אחד מסדר קדשים.
  • בספרי הראשונים אין כמעט ציטוטים מסדר קדשים של הירושלמי. מספר ציטוטים זעום שמיוחסים לירושלמי היווה מושא לדיונים. מצד אחד היו שטענו שהם מוכיחים שבפני הראשונים היה ירושלמי לסדר קדשים. לעומתם השוללים התייחסו לציטוטים וטענו שמדובר על אי הבנה או טעויות סופר[9].
  • הרמב"ם שמבואר בדבריו שכן היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אינו מצטט ממנו אף לא פעם אחת, למרות שהוא מתייחס לירושלמי בסדרים האחרים.
  • באיגרת פרקוי בן באבוי, שהיה תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון מהמאה התשיעית, כתוב שלבני ארץ ישראל נשתכח תלמודם על קדשים וטהרות.

ראיות הטוענים שהיה קיים ירושלמי על קדשים:

  • הרמב"ם כתב בהקדמתו למשנה: "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי וחיברו התלמוד הירושלמי ומחברו הוא רבי יוחנן, ונמצא מן הירושלמי חמשה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום עניין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו". מדברים אלו יש המסיקים שבפני הרמב"ם עמד כתב יד של הירושלמי על סדר קדשים.

כמו כן, מביאים התומכים מובאות של המאירי ושל הרשב"ץ מהם נראה שבפניהם היה ירושלמי על קדשים[10].

שמועות על מציאת "ירושלמי על סדר קדשים" נפוצו מספר פעמים במהלך השנים. בשנת 1872 נשאל בהלבנון על שמועה שבוותיקן יש כתב יד של ירושלמי על סדר קדשים[11]. בירורים שנעשו עם ספריית הוותיקן העלו שאין בטענה ממש[12].

מעשה הזיוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת תרס"ו (1905)[13] החל אדם שהציג עצמו כ"שלמה אלגאזי המכונה פרידלנדר", אשר כתב לפני כן פירוש בשם "חשק שלמה" על מסכת יבמות של הירושלמי, ללקט משאר סדרי הירושלמי סוגיות וקטעים הקרובים לסדר קדשים. פרידלנדר סיפר שלידי אחיו שבטורקיה נפל בדרך מקרה, כתב יד עתיק של הירושלמי על סדר קדשים, והוא הורשה להחזיק בו אך זמן קצר, ולהעתיקו. פרידלנדר גרם לבעל בית דפוס בעיירה סעאיני שבחבל סאטמר, טרנסילבניה, להאמין בתגלית ולהסכים להדפיס את הספר. הוא פרסם "קול קורא" המודיע לרבני הגולה על מציאת כתב היד, ועל הדפסתו הצפויה בתרס"ז.[14] פרידלנדר ציפה שה'מציאה' תתקבל בזרועות פתוחות, והוא ירוויח כסף רב ממכירת הספרים. אכן, רבנים ששמעו על 'גילויו' של הירושלמי האבוד, ובהם הרב שלום מרדכי שבדרון והרב אליעזר דייטש, הוקירו מאוד את הגואל, וכתבו המלצות חמות בשבחו של פרידלנדר.

בתחילת אותה שנה התפרסמו כרכים של הירושלמי המזויף על המסכתות חולין ובכורות שבסדר קדשים, מלווים בפירוש שכתב פרידלנדר, ובעלילותיו המומצאות של כתב היד. הכרכים נרכשו על ידי אברכים ורבנים שהביעו שמחה על הוצאת הספר. אולם, זמן קצר לאחר מכן התפרסם מאמר מאת החוקר בנימין זאב באכר, שטען לדברים תמוהים בסדר הירושלמי. רבה של רוטרדם, הרב ד"ר דב אריה ריטר, כתב במפורש שהסדר מזויף[15].

הרוכשים שקודם שמחו על הוצאת הספר התלבטו כיצד להתייחס לספרים שרכשו. הרב מנחם זמבה, התלבט האם לשרוף או לגנוז את הספר ולבסוף החליט שבכל זאת מדובר על ליקוט טוב, אך בהמשך מכר את הספר[16]. הרב ירוחם פישל פרלא כתב שאמנם רובו מזויף, אך בכל זאת נראה שמשולבים בתוכו כמה קטעים של ירושלמי קדשים אמיתי מכתב יד[17].

בהמשך התברר גם כי פרידלנדר, שהציג עצמו כ-"ספרדי טהור", הוא יליד רוסיה ובעל כשרון לשפות, ואחרים, ביניהם הרב מאיר דן פלאצקי (בספרו "שאלו שלום ירושלים") הצטרפו לטענות.

פרידלנדר החל להפיץ, בשמות בדויים, ספרים המגנים על התגלית ותוקפים את הרבנים שטענו כי מדובר בזיוף. אחד מהם הוא קונטרס "חרב נוקמת", שנתפרסם תחת השם "יוסף בן י. הכהן", ובה אסף הסכמות רבות מגדולי ישראל (אחד מהם הוא החפץ חיים, שיש הטוענים שאף החל להניח תפילין דרבינו תם בעקבות הירושלמי), שמעידים על כשרותו ואמינותו של הירושלמי סדר קדשים שלו. עם זאת, בסופו של דבר סדר הירושלמי הובא לפני גדולי רבני אירופה, ובראשם הרוגוצ'ובר, הרב מאיר שמחה מדווינסק והאדמו"ר מגור, בעל ה"אמרי אמת", ואלו פסקו פה אחד שהספר מזויף מעיקרו; הפרשה דעכה בשנת תרע"ג. יש אומרים שמאוחר יותר הודה פרידלנדר על דבר הזיוף, והתוודה ששמו אינו שלמה אלא זוסיא, והוא יליד ביישינקוביץ.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירושלמי המזויף - טקסט

הפולמוס על הירושלמי המזויף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם הגדולים, חלק ב', ערך ירושלמי; שם הגדולים, חלק ב', בית ועד לחכמים ערך ירושלמי; מראית העין מעילה יז
  2. ^ בער ראטנער, שיורי ברכה מכתב יד (ביקורת ספר), המליץ, 17 במרץ 1899
  3. ^ שלמה בוברדברי שלמה, המליץ, 21 באפריל 1899
  4. ^ זאב וולף רבינוביץ, ‏דברים אחדים ע"ד ירושלמי מסדר קדשים, ירושלים (מאסף), כרך שביעי, חוברות א-ב, תרס"ו, עמ' 177-179, באתר HebrewBooks
  5. ^ ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 30 באוגוסט 1876
  6. ^ א. אביגד, פרשת זיופו של הירושלמי לקדשים, הצופה, 5 באוקטובר 1956
    חיים לשם, הירושלמי לקדשים, הצופה, 26 באוקטובר 1956
  7. ^ הערות, הכרמל, 22 בינואר 1863
  8. ^ תשובה אם ניסדר ירושלמי לסדר קדשים, הלבנון, 18 בספטמבר 1872
  9. ^ ראו למשל: שלמה בובר, ‏ירושלים הבניה, ירושלים, תרס"ו, עמ' 34-36, באתר HebrewBooks
  10. ^ יוסף מרדכי דובאוויק, ‏גמרא דבי רב ישי, חיבור אבוד מתקופת הגאונים, ישורון - חלק כא - ניסן תשסט, באתר HebrewBooks
  11. ^ שאלה לחכמי עמנו יחיו, הלבנון, 2 באוקטובר 1872
  12. ^ תשובה משולשת, הלבנון, 16 באוקטובר 1872
  13. ^ בשורה טובה, קול מחזיקי הדת, 3 בנובמבר 1905
  14. ^ צילום ה"קול קורא" בדבר הירושלמי
  15. ^ הירושלמי סדר קדשים?, מחזיקי הדת, 4 ביוני 1908
  16. ^ ברוך אבערלאנדער, ‏מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קפז-רי, באתר HebrewBooks
  17. ^ ברוך אבערלאנדער, ‏מסמכים חדשים אודות ש"י פרידלנדר והירושלמי קדשים שלו (ב), אור ישראל, חוברת מה (תשרי תשס"ז) עמודים קצא, באתר HebrewBooks
  18. ^ למנויים בתשלום בלבד, ניתן לקרוא את החוברת המקוונת במאגר "אוצר החכמה".