לדלג לתוכן

מאיר שמחה הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
לידה 1843
ה'תר"ג
בוטרימוניס, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוגוסט 1926 (בגיל 83 בערך)
ד' באלול ה'תרפ"ו
ריגה, לטביה שבין מלחמות העולם עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מאיר שמחה הכהן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו אור שמח, משך חכמה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ה'תר"ג, 1843 - ד' באלול ה'תרפ"ו, 14 באוגוסט 1926) מגדולי רבני מזרח אירופה בדור שלפני השואה. ספריו החשובים הם "אור שמח" על הרמב"ם, חידושיו לתורה שפורסמו אחרי מותו בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו) ו"חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס" על התלמוד הבבלי והירושלמי. בדור האחרון נתפרסמו גם תשובותיו.

נולד בשנת 1843 בעיר בוטרימוניס בליטא לאביו הרב שמשון קלונימוס הכהן ולאמו הרבנית אסנת. בין באי הבית היה רבי מאיר הלוי הורוביץ מטיקטין שנהג להתארח אצלם.[1][2]

בגיל 17 התחתן עם חיה, בתו של רבי צבי פלטיאל מקובסקי מביאליסטוק, ולאחר חתונתו ישב בביאליסטוק אצל חמיו. אשתו פרנסה אותו במסחר והוא ישב ועסק בתורה יחד עם רבי יוסף זונדל הוטנר. בביאליסטוק התקרב גם לרב המקומי, רבי יום טוב ליפמן הלפרין שקירב אותו ולמד עמו בחברותא. למד גם עם הרב יצחק ליב גרוסברג, מחבר "שי למורא" על מסכת בכורות.[3]

בתרמ"ח (1888) נתמנה כרב ליטאי וברבנות הרב מאיר שמחה מדווינסק היה ראש קהילת מתנגדים בדווינסק, לאחר פטירתו של הרב ראובן הלוי לוין שכיהן בתפקיד זה בשנותיו האחרונות.

איסר הראל, יליד העיר, מתאר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה", מאורע שהסעיר את כל העיר וקשור ישירות לרבי מאיר שמחה:

... בעיצומה של התפילה, שהייתה נרגשת ביותר ומלווה זעקות שבר, פרצו יהודים מבוהלים לבית הכנסת, וצעקו שהמים עומדים בכל רגע לשטוף את העיר. ר' מאיר שמחה קם ממקומו עטוף בטליתו, ושם פעמיו לעבר הסוללה, ואחריו כל הקהל בטליתות. הרב עלה על הסוללה, עמד עליה, והתפלל לירידת המים. ואכן, תוך כדי תפילה החל הקרח לנוע ממקומו, הקרח נבקע, והמים החלו יורדים בנהר. הייתי על הסוללה, צעדים מספר מר' מאיר שמחה ... רבי מאיר שמחה לא היה רב חסידי ועל כן לא ראה בירידת המים מופת ולא ראה את עצמו 'קדוש'. הוא להפיל תחינתו בפני האלוהים הלך, ולא לבצע נסים

איסר הראל, בטחון ודמוקרטיה, עידנים, 1989, עמ' 53-52

ובשם הסטייפלר מובא שלאחר האירוע, ”כאשר הודו לאור שמח על המופת הגדול שעשה, הוא ביטל את הדבר במחי יד, ואמר להם: "הנהר היה צריך לחזור למקומו הטבעי באותו רגע, גם אם לא הייתי מגיע למקום ההוא, הוא היה צריך לחזור למקומו, אלא שבדיוק באותו רגע, אני הגעתי לשם, וכי לזאת יקרא מופת?"…”[2]

על פי עדות אחרת באספת רבנים שנערכה בעיר וילנה בעקבות גזירת השלטונות על חיוב לימוד השפה הרוסית בישיבות, הביע את דעתו כי אין לסגור את ישיבת וולוז'ין בעקבות הדרישה. לעומתו, דעת הרב ישראל מאיר הכהן מראדין הייתה שיש לסגור את הישיבה, וכשהתבטא הרב מאיר שמחה שלא ייתכן שרב עיירה יפסוק בעניין, הגיב הרב ישראל מאיר שהדבר נוגע גם אליו משום שישיבת ראדין נמצאת תחת חסותו[דרוש מקור]. הרב ישראל מאיר שחשש שמא הרב מאיר שמחה נפגע מדבריו, חרג ממנהגו שלא להביא בחיבורו 'משנה ברורה' גדולים בני זמנו, והביא אמרה משמו של רבי מאיר שמחה.[4]

רבי מאיר היה מאיר פנים לכל אברך ושמח לתת "כתבי סמיכת חכמים".

הוא התייחס בחיבה ליישוב הארץ, אך שמר על ריחוק מהתנועה הציונית. במכתב שכתב לבקשת שליחי קק"ל[5] כתב: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".[6]

בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלטו רבים מתושבי העיר ואף הציעו לו לברוח עמם. תשובתו הייתה: "כל זמן שיישארו בעיר תשעה יהודים, אני אהיה העשירי למניין!".[1]

בשנת ה'תרפ"ו נפטרה אשתו, וגם הוא נפטר באותה שנה, בליל שבת, ד' אלול.[2]

היה נשוי לחיה, בתו של רבי צבי פלטיאל מקובסקי מביאליסטוק.

בתו היחידה אסנת נישאה לרבי אברהם לופטביר, בעל שו"ת "זרע אברהם", אך זמן קצר לאחר הנישואים היא חלתה ושניהם נפטרו בדמי ימיהם חשוכי ילדים.[2]

על שמו נקראה ישיבת אור שמח בירושלים ועל שם ספרו הישיבה הקטנה "משך חכמה" בבני ברק, וכן רחוב בעל אור שמח בשכונת מעלות דפנה בירושלים, רחוב אור שמח בבית שמש ורחוב משך חכמה במודיעין עילית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 איסר פרנקל, יחידי סגולה, ת"א: סיני, תשמ"ט - 1989, עמ' 146-143
  2. ^ 1 2 3 4 יוסף חיים אוהב ציון, הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • בעל האור שמח מדווינסק זי"ע, באתר חדשות JDN, ‏2021-08-11
  3. ^ דוד הלחמי, חכמי ישראל, תל אביב, תשי"ח, עמ' שע"ט.
  4. ^ ביאור הלכה, אורח חיים, סימן תקפ"ה
  5. ^ ראו בהרחבה אצל רבינר, בספרו רבינו מאיר שמחה הכהן, עמ' קס"ב-קס"ה
  6. ^ גם בספרו משך חכמה מובעת החיבה לארץ ישראל ולמיישביה. לדוגמה: דברים ל, ג.