ישע סמפטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישע סמפטר
Jessie Ethel Sampter
ישע סמפטר
סמפטר בשנות ה-20
לידה 22 במרץ 1883
ניו יורק, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
פטירה 25 בנובמבר 1938 (בגיל 55)
פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מקום קבורה בית העלמין גבעת ברנר
מקום מגורים גבעת ברנר
עיסוק משוררת
פעילה חברתית
מחנכת

יֶשַע (גֶ'סִי) אֶתֶ'ל סָמְפְּטֶראנגלית: Jessie Ethel Sampter;‏ 22 במרץ 188325 בנובמבר 1938) הייתה משוררת, פעילה חברתית ומחנכת ארץ-ישראלית, ילידת ארצות הברית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סָמְפְּטֶר נולדה בניו יורק ב-1883, הבת השנייה של רודולף ורגינה סמפטר (מהגרים מגרמניה) ואחות לאלווי (Elvie), שהתגוררו בשדרה החמישית בניו יורק.

האב רודולף נטש את הדת וגידל את הבנות בבית בעל מסורת נוצרית. הוא חזר ליהדות רק בגלל קשריו עם חברו פליקס אדלר, (בנו של הרב הרפורמי שמואל אדלר, שעמד בראש בית הכנסת "עמנו-אל" בניו יורק) שהקים את "החברה הסוציאלית לתרבות אתנית". אדלר היה סוציאליסט, שהאמין בעזרה לנזקקים ובשוויון לעובדים. הבסיס שנתן לג'סי השפיע רבות על השקפת העולם שלה בהמשך חייה. עם זאת, היא המשיכה לחפש משמעות לחייה, אותה מצאה ביהדות ובציונות.

בשנת 1895 נפטר אביה של ג'סי ובאותה שנה היא חלתה בפוליו. המחלה ריתקה אותה למיטה למשך חודשים והותירה בה נכות, שגרמה לה לנטוש את חלומה להיות כנרת.

העסק שאביה ניהל נכנס לקשיים כלכליים, אבל למרות זאת המשפחה המשיכה לטייל רבות באירופה. באחת הנסיעות פגשה ג'סי את ישראל זנגוויל, סופר ופעיל ציוני, שחשף אותה לציונות.

היא החלה לכתוב כבר כילדה, ופרסומה הספרותי הראשון היה בשנת 1897. את ספרה הראשון, "The Great Adventurer" ("ההרפתקן הגדול"; 1909), הקדישה לג'וזפין לזרוס.

סמפטר סיימה את לימודיה באוניברסיטת קולומביה, ומשנת 1912 הייתה פעילה במוסדות תרבות וציונות. היא הייתה חברה ב"הדסה" ובהסתדרות למען השלום העולמי ופעילה למען תנועות נוער. כמו כן הייתה חברה במפלגה הסוציאליסטית בארצות הברית.

בתחילת המאה ה-20 נפגשה עם מספר נשים ציוניות, בהן האחיות לזרוס ומרי אנתין, וניהלה אתן דיונים פילוסופיים ודתיים. כחלק מהאמונה שלה בקבוצת למידה כדרך הנכונה ללמוד נושא ולהעשיר את עולמו של האדם, הקימה את "The Seekers club" שהייתה קבוצה של צעירים וצעירות שנפגשו פעם בשבוע ובניהולה של ג'סי דנו בנושאים רבים כגון תרבות, דת ואמנות. את הפגישות תיעדה ואספה לספר, שנקרא " The Seekers". הספר פורסם ב-1910, ונחשב לספר הראשון שבו פרשה את משנתה החינוכית. ברצונה לתאר את המפגשים כתבה בתחילת הספר:

"were free from those clogging superstitions and false perspectives which result from an early training in any symbolic and fixed creed"

בשנת 1909 נפטרה אמהּ והיא נשארה לבדה, לאחר שאחותה נישאה שלוש שנים לפני כן. היא הצטרפה לאגודת המשוררים האמריקאית. באגודה פגשה את ד"ר מרל קרואה רייט (Merle St. Croix Wright ) שהיה ראש האגודה וכומר לותריאני. לאחר שהתקשתה להתחבר לאגודה של אדלר מצאה ג'סי את מקומה בכנסייה של ד"ר רייט. במהלך אחת הדרשות של ד"ר רייט התוודעה ג'סי לספרו של היימן סגל "The Book of pain and struggle". ספר זה של סגל, שמספר על קשייו של מהגר יהודי בארצות הברית, גילה לסמפטר את יעודה והפך אותה לציונית. ד"ר רייט הפגיש אותה עם היימן סגל, שהפגיש אותה עם האישה המשמעותית בחייה, הנרייטה סולד

המפגש עם הנרייטה סולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולד הייתה פעילה ציונית והמייסדת והנשיאה הראשונה של ארגון הדסה. אף על פי ששתי הנשים הגיעו מרקע שונה, שתיהן חלקו דעות זהות לגבי היהדות והציונות. הן האמינו שהציונות היא לא רק הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל אלא גם שיקום העם כאומה בריאה. בחזונן ראו את הציונות כישועה והתחדשות לאומית של העם, מעבר לפתרון טריטוריאלי פוליטי ליהודים. שתי הנשים היו בעלות גישה סוציאליסטית, פמיניסטית ופציפיסטית והאמינו בשיתוף פעולה בין אנשים (בעיקר סביב הסכסוך היהודי ערבי), מבחינתן הציונות סיפקה הזדמנות להגשים חלומות אלה.

במכתב ששלחה סמפטר לחברתה סוניה בארצות הברית כתבה, "מטרת האומה היהודית בפלשתינה היא להיות לא רק כעוד מדינה, אלא אומה ייחודית, שמטרתה להביא את הישועה בתוככי האורגיה של עוול ואלימות. זה היה אמור להיות הניסוי שלנו בצדק.." (" the Jewish in Palestine was to be not only anther nation. But a distinctive nation' to bring salvation amid the orgy of injustice and violence. It was to be our experiment in righteousness ")[1]

סולד האמינה שחשוב לחנך את היהודים בעולם ובעיקר בארצות הברית לחשיבותן של הציונות ושל ארץ ישראל בחייהם. לשם כך נעזרה בסמפטר. סולד ביקשה מסמפטר לנצל את כישוריה הספרותיים ולכתוב על המולדת ליהודים ועל הצורך בציונות.

במכתב שכתבה סולד לספמטר היא אומרת:

"I am glad that you are going to write. You will serve Zionism best in that way.I believe it is what we need most- good writers from whose work Zionism will radiate as a fine aroma. We have had the brochures, the apologia, the party pamphlet, the disquisition, the essay- now we should have literature based on Zionism as a pervading conviction and life philosoph"[2]

כדי ללמד את סמפטר יותר על ההיסטוריה היהודית ועל היהדות הזמינה סולד את סמפטר לביתה, שם למדה על התנ"ך ועל ההיסטוריה של עמה והתחילה ללמוד עברית אצל רבקה אהרונסון (בתו של יעקב אהרונסון). ברטה שטראוס כתבה בספרה הביוגרפי, שהמפגש עם סולד גרם לסמפטר למצוא את יעודה, הציונות הפכה לדת שלה והדרך שלה לאל.[3]

תקופת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הביעה סמפטר חשש להמשך קיומם של היישוב היהודי בארץ ישראל ושל התנועה הציונית כולה, כיוון שחלק גדול מפעילותה של התנועה והמקורות הכלכליים שלה באו באותה תקופה מאירופה. מרכז הכובד והניהול של התנועה הציונית עבר לארצות הברית. פעילות הציונות בארצות הברית באותה תקופה הייתה מצומצמת, ולכן החליטה סמפטר לפעול ולגייס את יהודי אמריקה למען הציונות. ביחד עם אליס סלינסברג (מראשות הדסה) פרסמה מכתב תעמולה שנקרא " Nationalism and Universal Brotherhood," (לאומיות והאחווה האוניברסלית).

ביולי 1914 הקימה את בית הספר הציוני, שכלל שלושה סוגי קורסים: מנהיגות, דיבור לפני קהל וציונות. נשים רבות שרצו לקחת חלק פעיל בתנועה הציונית נמשכו לבית הספר והוא הפך למשמעותי בקרב נשים ציוניות באותה תקופה.

הנרייטה סולד כתבה לה על כך במכתב "אני יותר ממשוכנעת שהעבודה שלך היא העבודה החשובה ביותר".[4]

סמפטר כתבה את התוכנית החינוכית של בית הספר, שלימים הפכה לתוכנית החינוכית של "הדסה", והיא מרוכזת בשלושה מדריכים:

  • ( in Zionism" (1916" שנחשב החיבור הטוב ביותר על ציונות שנכתב באמריקה באותה תקופה.
  • (Guide to Zionism" (1920" שלימד על ארץ ישראל של תחילת המנדט.
  • (Modern Palestine" (1933" שנחשב המצליח ביותר מבין השלושה. את ההקדמה לספר כתב אלברט איינשטיין.

בשנת 1917 מפרסמת סמפטר את ספרה Book of the Nations. ספר זה שנכתב בשפת התנ"ך משקף בתוכו את השילוב בין השקפת העולם הציונית להשקפת העולם הפציפיסטית של סמפטר. בספר היא קוראת לעם היהודי ללמוד מלקחי העבר ולנסות למצוא דרך להתקיים יחד עם שאר העולם בחיים הרמוניים. ספר זה עורר ביקורת רבה בקרב מכריה של סמפטר בגלל האופי הדתי שלו ומשום שבזמן המלחמה דעות פציפיסטיות לא היו מקובלות ואף היה חשש שהן ישפיעו לרעה על התנועה הציונית בארצות הברית. 

את דעותיה הפציפיסטיות ניתן לראות בחלק משיריה שנערכו ופורסמו ב-1919 בספר The Coming of Peace."

"Brother, my brother, I slew thee with my hand,

And spilt, to serve a righteous cause, thy blood

upon the land:

Brother, my brother, I cannot understand

Why I, to keep the Lord’s command,

Must break the Lord's command" [5]

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות העומס והעבודה הרבה סובלת סמפטר מדלקת ריאות ואחר מכן מהתמוטטות עצבים. מכיוון שלא יכלה רק להטיף למעבר לציונות ולעלייה לארץ ישראל. באפריל 1919 מגיעה סמפטר לישראל ככתבת של " הארגון הציוני האמריקאי" ( Zionist Organization of America ) לתקופת ניסיון של שנה שלאחריה היא אמורה להחליט האם להישאר או לחזור. מספר ימים לפני שהיא עוזבת היא כותבת לאחותה אלווי:

"I write in the full consciousness that my not returning to America is among the likelihoods, either because I may not outlive the year of probation, or because at the end of that year I shall have found in Palestine that spiritual fulfillment, that ‘at-homeness‘, and that opportunity for full-hearted service which I expect to find there and which would necessitate my staying. This consciousness makes my last days here with you very hard, but also very wonderful."[6]

לאחר מסע ארוך ומייגע מגיעה סמפטר לארץ ומובלת ישירות לבית החולים בהדסה שם היא פוגשת לראשונה את לאה ברלין. סמפטר עוברת לגור יחד עם לאה ברלין ועם אמה של לאה בירושלים. בהגיעה לארץ מגלה סמפטר, שהגדירה את עצמה גם ציונית וגם דתיה (לא אורתודוקסית), קושי להשתלב באחת משתי החברות המרכזיות שהיו בארץ. מצד אחד אנשי הישוב החדש, בעיקר אנשי העלייה השנייה, שהיו סוציאליסטים בתפיסתם, סלדו מהדת וראו בה גורם מעכב להגשמת מטרת הציונית. מצד שני אנשי הישוב הישן, שהיו דתיים אורתודוקסים, הגיעו לארץ לא מתוך ציונות (הם אף סלדו ממנה) אלא ממניעים דתיים ומתוך רצון ללמוד תורה בארבע ערי הקודש. היא מביעה את עמדתה כאשר היא כותבת " היהודים המודרניים אינם מתפללים בכלל; והאדוקים, היהודים האורתודוקסים לא מרשים לנשים שלהם להתפלל איתם[7]" היא ראתה פרדוקס בכך, שדווקא בזמן שהותה בניו יורק היא יכלה להרגיש חופשיה באמונתה הדתית ובארץ היא נאלצה לבחור בין שתי הדרכים. דבר זה מתחיל להשפיע על תפיסתה הדתית.

המפגש עם העולים מתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישע סמפטר וביתה תמר

ב-1882 מתרחש גל העלייה הראשון של יהודים מתימן הנקרא אעלה בתמר, עליה שברובה הייתה עליה דתית מתוך מטרה להתיישב בארץ הקודש. הגל השני של עולים מתימן מגיע בשנת 1908 כאשר הפעיל הציוני שמואל יבניאלי מצליח לשכנע אלפים מיהודי תימן לעלות לארץ ישראל. עולים אלו הגיעו לארץ מתוך מטרה להשתלב בהתיישבות החקלאית בארץ, אך סבלו מקושי להשתלב עם העולים "האשכנזים". בניגוד לעולים "האשכנזים" העולים התימנים היו אנשים מסורתיים ובעלי מבנה משפחתי פטריארכלי. סמפטר, שהייתה בעלת תפיסת עולם שוויונית החליטה לעזור לנשים ולילדים התימנים באמצעות חינוך. היא הקימה קורסי ערב לנערות עובדות שבהמשך התרחבו לקבוצות דיון גם לנשים בוגרות.

בחורף 1924 אימצה סמפטר תינוקת תימניה, שננטשה על ידי הוריה בזמן סופת שלגים בסל ליד דלת בית יתומים, וקראה לה תמר. (אימוץ על ידי אישה לא נשואה וגידול כאם חד הורית היה דבר נדיר באותה תקופה.) כדי לגור ליד הקהילה התימנית החליטה סמפטר לעבור בשנת 1924 לגור ברחובות, שם הקימה גן ילדים וקורסי ערב עבור הנערות התימניות.

השקפותיה על הסכסוך היהודי – ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1920- 1921 פורצים בארץ מאורעות תר"פ ותרפ"א. סמפטר, שהייתה פציפיסטית, האמינה שהיהודים והערבים מסוגלים, אם לא לחיות ביחד בשלום, לחיות זה לצד זה בשלום. המהומות הביאו את סמפטר לכלל הבנה, שהמצב מורכב יותר מכפי שנראה לה כאשר הייתה בארצות הברית. היא אומנם קוראת לאנשי היישוב בארץ לעשות הכול כדי להימנע מאלימות, אך גם מגיעה להבנה, שעל היהודים לשלם מחיר כבד כדי להקים להם מולדת משלהם. כפי שהיא אומרת במאמר שפרסמה בעיתון בשנת 1921 " אנחנו לא באנו לפלסטין כדי להיות בטוחים, אלא כדי ליצור בטיחות עבור העַם שלנו"[8] ב-31.1.1920 כאשר הגיע לארץ הנציב הבריטי הרברט סמואל, קיוותה סמפטר, כמו כל היישוב היהודי, שהוא יהיה זה שיעזור ליהודים להקים את מדינתם בהתאם להצהרת בלפור מ-1917. היא יצרה קשרים חמים עם אשתו ביאטריס וכך גם נפגשה רבות עם הנציב עצמו. כאשר נכנע הנצליב ללחץ ממשלתו והחליט שלא לאפשר ליהודים לעלות לארץ, הבינה סמפטר שהתקוות היו תקוות שווא. בשנת 1929 שוב פורצות בארץ מהומות הנקראות פרעות תרפ"ט, על רקע זכות היהודים להתפלל בכותל המערבי. התגובה המינימלית של הבריטים, שלא עשו דבר כדי לעצור את הפורעים הערבים, הביאה את סמפטר להבנה, שהבריטים אינם בני ברית והיהודים הם לבדם במאבקם בארץ ישראל. במאמר שפרסמה בעיתון הבריטי הארץ ישראלי (לימים עיתון הארץ) ב-29.9.1929 תחת הכותרת "עדות", היא מצביעה על הבריטים כאחראים להתפשטות הפרעות.

המעבר לקיבוץ גבעת ברנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 החליטה סמפטר לעבור לגור בקיבוץ. מספר גורמים השפיעו על החלטתה. ראשית, המצב הכלכלי הקשה שהיה בארץ ישראל בסוף שנות ה-20, בעקבות העלייה הרביעית, פרעות תרפ"ט והמשבר הכלכלי בארצות הברית ב-1929, גרמו לסמפטר הסוציאליסטית להרגיש, שבעלות על בית וחיים נוחים ברחובות אינם הדבר הנכון עבורה. שנית, לאחר שהיא חוזרת מסדרת הרצאות שקיימה באוניברסיטת קולומביה בשנת 1931 התעורר בה הדחף להצטרף ולחזק את היישוב החקלאי בארץ ישראל ולהגשים את הציונות לפי תפיסתה; שלישית, היא רצתה שבתה תמר תגדל בחברה שמחנכת לצדק חברתי ותיקח חלק בבניית הבית היהודי. היא מכרה את ביתה ברחובות ויחד עם חברתה לאה ברלין עברה לקיבוץ גבעת ברנר. את הכסף שהרוויחה ממכירת הבית תרמה לקיבוץ. במכתב ששלחה לאחותה היא מתארת את המעבר לקיבוץ "כל הדאגות הכלכליות נלקחות ממני, גם כל הדאגות הביתיות. אני לא יכול לדמיין ביטחון טוב יותר בעולם המפוקפק הזה"[9]

באמצעות הכסף שתרמה לקיבוץ הקימה בו בית הבראה צמחוני (לימים בית ישע), שנועד לשמש מקום מנוחה והשכלה לעובדים ולמורים. הוא ארח חולים ומבריאים, חיילים ופצועים, ושימש גם כמרכז רוחני לאנשי האוניברסיטה העברית מירושלים, ליהודים מארצות הברית, סופרים ואמנים רבים. בין האנשים שפקדו את בית ישע באופן קבוע היו הנרייטה סולד, מניה שוחט, חיים וויצמן והרברט סמואל. ישע ניהלה במקום חוגים שונים, מפילוסופיה הודית ועד ברוך שפינוזה. כחברת קיבוץ הייתה צריכה סמפטר לקחת חלק בעבודות הקיבוץ לפי יכולתה הפיזית. היא התחילה לתפור בגדים, לעצב ולקשט את בתי הילדים וחדר האוכל, כתבה ותרגמה שירים וסיפורים (חלקם פורסמו בעיתון דבר) בעברית ובאנגלית, קיימה שיעורי תנ"ך ומחשבה הן בעברית והן באנגלית והקימה קבוצות לימוד של שירה. במרץ 1938, לאחר שסבלה מדלקת ראות ובעיות לב, פרשה סמפטר מפעילותה בקיבוץ לחדרה בבית ההבראה, אך לא הפסיקה לכתוב גם בימיה האחרונים. היא תרגמה לאנגלית שירי ילדים של חיים נחמן ביאליק, בספר בשם "Far Across the Sea", שהצליח מאוד והופיע במספר מהדורות. היא הוציאה יחד עם חברתה דורותי בר אדון (כאהן) ספר על חייה בקיבוץ בשם "הקולקטיב".

ישע סמפטר, שסבלה ממחלות רוב חייה, נפטרה בארץ ישראל ב-25 בנובמבר 1938 והובאה לקבורה בגבעת ברנר.[10] בית ההבראה, שנוצר בהשראתה ונקרא "בית ישע" לאחר מותה, הושלם ב-1934 ונחנך ב-1935 וישע זכתה לנהל אותו במשך שלוש שנים בלבד. לאחר מותה שגשג המקום בהנהלת חברתה לחזון ולהגשמה, לאה ברלין. דמותה של ישע הונצחה, לצד זו של לאה, בספר "יונה מחצר זרה" של משה שמיר, הראשון בטרילוגיה "רחוק מפנינים".

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסמה שירים רבים, באנגלית ובעברית.

  • The Great Adventurer ["המעפיל הגדול"], 1909
  • The seekers ["המחפשים"], 1910.
  • A course in Zionism ["קורס בציונות"] / by Jessie E. Sampter, New York: Federation of American Zionists, 1915. (the syllabi prepared for the Hadassah School, together with a Bibliography and with suggestions for discussion along the lines followed in class")
  • What our history means ["משמעותה של ההיסטוריה שלנו"] / by Jessie E. Sampter, New York: Judean Press, 1916. (חוברת)
  • The book of the nations (Sefer ha-goyim.) ["ספר הלאומים"] / Transcribed by J. E. Sampter, New York : E.P. Dutton & company, [c1917].
  • The coming of peace ["ביאת השלום"] / Jessie E. Sampter, New York: J.E. Sampter, 1919. (שירה)
  • Around the year in rhymes for the Jewish child / by Jessie E. Sampter, New York: Bloch, 1920.
  • The Key / by Jessie E. Sampter, Jerusalem: Printed by Azriel Press for the Jewish National Fund, 5685 1925. (לילדים)
  • The Emek ["העמק"] / by Jessie E. Sampter, New York: Bloch Pub. Co., 1927. (poems, published serially in The New Palestine)
  • Candle drill for Hanukka: for nine girls, whose ages do not matter, but whose sizes are important / by Jessie E. Sampter, New York: Bloch, 1928. (מחזה לילדים)
  • Brand plucked from the fire ["אור מצול מאש"] / by Jessie Sampter, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1937.
  • Geography of Palestine ["הגאוגרפיה של ארץ ישראל"] / by Jessie Sampter,[New York?]: Young Judaea, [193-?].

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Far over the sea: poems and jingles for children / by H.N. Bialik; translated by Jessie Sampter; illustrated by Louis Kabrin, Cincinnati: Union of American Hebrew Congregations, 1939.

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוד מוצל מאש: שירים / ישע סמפטר (עברית: פינחס לנדר), תל אביב: עדי, תש"ה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bertha Badt-Strauss, White fire: the life and works [of] Jessie Sampter, Arno Press, 1977 [1956]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'סי סמפטר, מכתב לסוניה ידידה מארצות הברית שנכתב ב-25.5.1921
  2. ^ Henrietta Szold, Letter to Jessie Sampter, 15 July 1913, quoted in Henrietta Szold: Life and Letters by Marvin Lowenthal (New York: The Viking Press, 1942) 80
  3. ^ Badt-Strauss, Bertha. White Fire: The Life and Works of Jessie Sampter. New York: The Reconstructionist Press, 1956. p 34
  4. ^ Lowenthal, M Arvin. Henrietta Szold: Life and Letters. New York: The Viking Press, 1942. p 97
  5. ^ Jessie E. Sampter, "Brother, M y Brother," The Coming of Peace (New York: Publishers Printing Company, 1919)
  6. ^ ג'סי סמפטר. מכתבים לאחותה, אלווי וויסמן. 16 ביולי 1919. הארכיון הציוני, ירושלים. 219/3 A.
  7. ^ [1] Badt-Strauss, Bertha. White Fire: The Life and Works of Jessie Sampler. New York: The Reconstructionist Press, 1956. P 66-67
  8. ^ גסי סמפטר, מאמר מתוך "יפו 1921", 2.5.1921, הארכיון הציוני, ירושלים, 219 1/1 A.
  9. ^ ג'סי סמפטר, מכתב לאחותה אלווי וויסמן, 7 ביולי 1933, מתוך: Badt-Strauss, Bertha. White Fire: The Life and Works of Jessie Sampler. New York:The Reconstructionist Press, 1956. P 133
  10. ^ לוייתה של ישע סמפטר, דבר, 28 בנובמבר 1938