ישראל חיים דייכס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי ישראל חיים דייכס
אין תמונה חופשית
לידה 26 בדצמבר 1850
כ"א בטבת תרי"א
דרשונישוק, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 ביוני 1937 (בגיל 86)
י"ד בתמוז תרצ"ז
לידס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה לידס עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רבנות
תפקידים נוספים כתיבת ספרות תורנית
חיבוריו נתיבות ירושלים, דרשות מהרי"ח, ילקוט מהרי"ח, אמרי יושר, מקוה ישראל, פרחי אביב, טהרת הקודש, עין ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי ישראל חיים דייכס (תרי"א 1850, דרשונישוק - תרצ"ז 1937, לידס) היה רב בניישטדט-שרווינדט ובלידס ומחבר הספר נתיבות ירושלים ועוד.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בדרשונישוק (Dorsuniszki) שבפלך קובנה בכ"א בטבת תרי"א (26 בדצמבר 1850) לרבי הירש אריה ליב מחכמי אנגליה. בשנת תרכ"ט נישא לבתו של רבי משה ביילצקי מווילנא. בחנוכה שנת תרמ"ה נתמנה לרב בעיר ניישטדט-שרווינדט שבפולין. בשנת תרנ"א נתמנה לכהן כרבה של לידס.

נפטר בלידס שבאנגליה בי"ד בתמוז תרצ"ז (23 ביוני 1937)[1]. בנו הבכור הוא ד"ר שמואל דייכס, שהיה רב בלונדון. בנו השני הוא ד"ר בצלאל דייכס, שהיה רב בסונדרלנר שבאנגליה.

הפולמוס על אודות כשרות המקוואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרע"ב חיבר הרב ישראל חיים דייכס קונטרס בשם "מקוה ישראל" שבו הכשיר את המקוואות באנגליה, אשר בניגוד למקובל היום היו ממלאים אותם במי ברז מבלי לנקוט שום פעולה להכשרתם, תוך הנחה שהולכת המים בצנרת העירונית אינה מגדירה אותם כמים שאובים הפסולים למקווה. מקוואות אלה לדברי הרב דייכס הם "כל המקואות הנעשות במדינה זו מן העת שנתיישבו אחינו בני ישראל בתוכה ועד עתה". עיקר דבריו נסובים אודות שעוני המים ("מיטערס") ש"יש מערערים האומרים כי המיטערס הם כלים ואם כן המים בבואם תוך המיטער שהוא כלי, לפי דעתם, נעשים שאובין, ובבואם משם לתוך המקואות דרך הצינורות פסולות המקואות יען כי מים שאובין הם", וכפי שאכן נוקטים היום להלכה לפסול את מי הברז, בין השאר, בגלל שעוני המים הנמצאים במערכת הצינורות, שהמים העוברים בתוכם מקבלים הגדרה של 'מים שאובים'[2], אולם הרב דייכס האריך וסתר את דעת המערערים והתיר את המקוואות. הוא מתאר בספרו "...וזאת לדעת כי חקרתי ודרשתי במקום גבוה ושלחו לי תמונת המיטער.." והוא צירף שרטוט של שעוני המים, שעל סמך שרטוט זה נסוב היתרו. ואולם לאחר כמה חודשים הדפיס הרב דייכס את הקונטרס "עין ישראל" וחזר בו בנקודה זאת, וכתב כי "... נוכחתי לדעת כי יש הרבה מיני מיטערס העשוים על אופנים שונים, והמיטערס אשר יש בהרבה מקואות במדינתנו אינם כמו שתארתי בספרי מקוה ישראל..." ועל כן סייג את היתרו רק לגבי מקוואות שכבר נעשו.

בירחון "המאור"[3] מופיע מכתב הממוען לעורך הרב מאיר אמסעל וחתום מאת "יוסף יהושע אפסעל - חבר הביד"צ בליעדז, אנגליא", וזו לשון המכתב: "...והנה פה עירנו ליעדז היה מקוה כזה בלי בור של מי גשמים, והרב הג' מוהר"י דייכעס ז"ל הכשיר את המקוה, וכנגדו יצא הרב הגאון והצדיק מוה"ר צבי הירש הורביץ ז"ל לפסול את המקוה אך לא עלה בידו לשנות את המקוה. ולפני כחמשה שנים עלה בידי חברי הבד"צ דפה לשנות את המקוה ולבנות מקוה עם מי גשמים. ואז מסר לידי בנו של הרב הורביץ מי שהוא ערוך דין מושבע וחרד לדבר ה', מכתב מהגאון מרן ר' מאיר שמחה ז"ל לאביו שפוסל את המקוה וצוה לשנות את המקוה. ואני פרסמתי אז את המכתב בהירחון יגדיל תורה שיוצא לאור בלונדון על ידי הרב ר' אלחנן האלפערין נ"י ועלה בידנו לשנות את המקוה.." ומהדברים מובן, שרק לאחר שנים, ועל ידי התערבותו של בעל האור שמח, השתנו הדברים והנוהג להשתמש במי ברז למקוואות פסק.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים לחיבוריו באתר היברו בוקס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ הכיתוב על המצבה שלו. תצלום ניתן לראות בדף שלו באתר Find a Grave
  2. ^ חזון איש הלכות מקוואות אות א
  3. ^ שנה ט' גיליון ד' שבט תשי"ח עמ' 30