משה בן חביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב משה בן חביב (תי"ד, 1654 - תנ"ו, 1696) היה הראשון לציון וראש ישיבה בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי משה בן חביב, נולד בסלוניקי שביוון, לרבי שלמה בן חביב, נצר לאחת המשפחות המיוחסות ממגורשי ספרד וחתנו של ר' זרחיה גוטה. אילן היוחסין של משפחתו מגיע עד רבי יוסף חביבא, בעל "נימוקי יוסף" על הרי"ף. בין בני משפחתו מדורות קודמים נמנים גם רבי יעקב בן חביב, מחבר הספר "עין יעקב" על אגדות התלמוד ובנו המהרלב"ח.

בגיל חמש עשרה, הגיע רבי משה לירושלים, שם למד בישיבתו של רבי יעקב חגיז ונשא לאישה את בתו. לאחר שזו נפטרה בצעירותה, נשא לאשה את בתו של החכם רבי יהונתן גלנטי, אביו של הראשון לציון וראש הישיבה, רבי משה גלנטי, הנודע בכינוי "הרב המג"ן".

חתנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו נישאה לחכם רבי מכיר כולי, אביו של רבי יעקב כולי מחבר הספר "ילקוט מעם לועז".

תפקידו, תורתו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עם הגעתו לירושלים והוא עודו נער, נודע רבי משה בכישרונותיו הברוכים. וחכמי ירושלים כגון: רבי חזקיה די סילוה מחבר הספר "פרי חדש", רבי אפרים נבון בעל ה"מחנה אפרים" ואף רבו הרב יעקב חגיז, ראו בו שווה בין שווים ונשאו ונתנו עמו בהלכה.

בשלב מסוים, נשלח רבי משה כשד"ר לטורקיה, אולם מלבד עצם קיומה של השליחות, דבר לא ידוע עליה.

עם פטירת גיסו, הרב המג"ן, בשנת ה'תמ"ט (1689), התמנה במקומו כראשון לציון וכראש ישיבה. ובבית דינו שימשו כדיינים: רבי יעקב מולכו, רבי יום טוב צהלון ורבי יוסף בר יוסף מחכמי ירושלים.

אם כי כבר בעודו נער צעיר לימים, נודע רבי משה בן חביב בגאונותו הרבה וידיעתו רחבת ההיקף בכל חלקי התורה, הרי שעיקר התמחותו בפסיקה ההלכתית הייתה בדיני אישות, בפרט בתחום הסבוך של התרת עגונות. הוא אף חיבר שני ספרים בנושא זה; "גט פשוט"" ו"עזרת נשים", הנחשבים עד היום כספרי יסוד הלכתיים בדינים אלו.

רבי משה, כתב ספר נוסף בשם "שמות בארץ" מפרי תורתו וחידושיו על התלמוד, המחולק לשלושה חלקים:

ספר זה נחשב מאוד בעיני הדורות שבאו אחריו. ר' יהושע פאלק, בעל הספר פני יהושע על הש"ס, כתב:[1]

האחר זה הגיע לידי ספר כפות תמרים להגאון מהר"ם חביב ז"ל ... ולפי שראיתי שהחיבור הנזכר מלא וגדוש בסוגיות הש"ס בזה הפרק והרחיב הביאור בפרש"י והתוספות ושיטת הפוסקים ומפרשים לערך חמשים דפים לכן אינו בדין שיניף המקצר על המאריך לכן קצרתי ...

הספר זכה להגהות מר' עקיבא איגר ור' יוסף שאול נתנזון.

ספר השו"ת שלו טבע בים, אך למרות זאת נתפרסמו ממנו תשובות רבות במספר קבצים, ביניהם "קול גדול" בשנת תרס"ז בירושלים.

עוד בטרם מלאו לו ארבעים ושלוש נפטר הרב בן חביב והוא לא זכה להוציא לאור את ספריו שנותרו בכתב יד. אולם, לכשבגר נכדו (בן בתו) רבי יעקב כולי שהתגורר אז בצפת, עמל הוא רבות בהגהתם ועריכתם לדפוס. בעת ההיא עדיין לא היה קיים בית דפוס בארץ ישראל ורבי יעקב נאלץ לנסוע במיוחד לקונסטנטינופול שבטורקיה, על מנת להדפיסם. הוא אכן הגיע לשם בשנת ה'תע"ד-(1714), אך רק בשנת ה'תפ"ב-(1722), כעשרים וחמש שנה לאחר פטירתו של המחבר, יצאו לאור הספרים בסיועו של "החכם השלם, רבי חיים אלפאנדרי".

רבי משה בן חביב, כיהן עד יומו האחרון כרבה של ירושלים וכריש מתיבתא והוא נפטר בשנת ה'תנ"ו - (1696).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גט פשוט (על הלכות גיטין)
  • עזרת נשים (על תקנת עגונות)
  • שמות בארץ (- יום תרועה ותוספת יום הכפורים על מסכת יומא ) וכפות תמרים על מסכת סוכה
  • פני משה - על התלמוד הירושלמי מסכתות ברכות, פאה ודמאי, מכון ירושלים תשנ"ד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פני יהושע לסוכה כט: על תוספות ד"ה לולב הגזול