כפר מצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כפר מצר
Misr.jpg
רחוב בכפר מצר. ברקע - הר תבור
שם בערבית كفر مصر
מחוז הצפון
מועצה אזורית בוסתאן אל-מרג'
גובה ממוצע[1] ‎111 מטר
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
מוצא המייסדים מצרים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1]
  - אוכלוסייה 2,750 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.3% בשנה עד סוף 2019

כפר מצר (נהגה: כפר מִיסְר; בערבית: كفر مصر) הוא כפר ערבי באזור הצפון, השייך למועצה אזורית בוסתן אל-מרג'. הכפר נמצא כ-13 ק"מ מזרח-צפון-מזרחית לעפולה ומרחק דומה מזרח-דרום-מזרחית מהעיר נצרת.

הכפר מופיע במפה ששרטט הקולונל פייר ז'אקוטן בשנת 1799 בזמן כיבוש ארץ ישראל בידי נפוליון. במפה מופיע הכפר תחת השם מובהל. בעקבות כיבוש ארץ ישראל על ידי איברהים פחה במאה ה-19, התיישבו בכפר פלחים ממוצא מצרי מה שהוביל לשינוי שמו של הכפר לשמו הנוכחי שמשמעותו היא "כפר מצרי"[2] . בתקופת המנדט הבריטי ככל הנראה כבר לא הייתה בו אף לא משפחת אחת ממוצא מצרי וכל התושבים השתייכו לחמולת זועביה הפזורה בכפרי הגליל התחתון ובעיר נצרת.[3]

עד שנת 1948 היה היישוב בתחומי נפת ביסאן. על פי תוכנית החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית. לבני חמולת זועביה היו יחסים טובים עם שכניהם היהודים ובמלחמת העצמאות נשארו רוב בני החמולה בכפריהם שהפכו לחלק ממדינת ישראל. נכון ל-2001 מונה אוכלוסיית הכפר כ-1800 נפשות.[4]

בתחומי הכפר נמצאים שרידי יישוב עתיק. ב-1986 נחשף בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד, ובו רצפת פסיפס וכתובות עבריות, המעידים על קהילה יהודית שחייתה במקום.[5]

כפר מצר, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  2. ^ אריה ביתן, תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי 1800 - 1978, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1982, פרק ראשון - היישוב הערבי
  3. ^ אריה ביתן, תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי 1800 - 1978 , יד בן צבי, 1982, עמ' 53.
  4. ^ מדריך ישראל החדש, כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות, 2001, עמ' 138.
  5. ^ זאב וילנאי, תולדות הערבים והמוסלמים בארץ־ישראל, 1932, עמ' 269. יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, עם עובד, 1947, עמ' 106. עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, ידיעות אחרונות, 2001.