לדלג לתוכן

לורן היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לורין היל)
לורן היל
Lauryn Hill
היל בהופעה ב-2019
היל בהופעה ב-2019
לידה 26 במאי 1975 (בת 50)
איסט אורנג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Lauryn Noelle Hill עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות מזרח אורנג', ניו ג'רזי
השכלה תיכון קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1988
סוגה ראפ והיפ-הופ
אר אנד בי
רגאיי
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
בן או בת זוג Rohan Marley (1996 – 2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים YG מארלי, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
mslaurynhill.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לורן נואל היל (באנגלית: Lauryn Noel Hill; ‏נולדה ב־26 במאי 1975) היא זמרת ומפיקת מוזיקת סול, ראפ והיפ-הופ אמריקאית, הפעילה החל משנות התשעים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורן היל נולדה בניו ג'רזי. היא למדה בתיכון קולומביה, שם היא פגשה את וייקליף ז'אן ופראז מישל. יחד, בשנת 1988, הם הקימו את להקת הפוג'יז. בשנת 1993 התקבלה היל לאוניברסיטת קולומביה ובמקביל החלה לפתח קריירת משחק. היא שיחקה באותה שנה בסרטו של סטיבן סודרברג "מלך הגבעה" בתפקיד קטן ובסרט הקומי-מוזיקלי "הנזירות בלוז 2", יחד עם וופי גולדברג, ובו הציגה את יכולות הזמרה שלה. בעקבות ההצלחה היחסית של האלבום "Blunted on Reality" היא פרשה מהלימודים. היל שיחקה בעוד מספר סרטים, אבל ב-1996 יצא האלבום "The Score" של הפוג'יז (עם השיר Ready or Not), שמכר מיליוני עותקים ברחבי העולם, והיא חזרה להתמקד במוזיקה. בשנת 1998 גילמה את לסלי בסרט הדרמה העצמאי "מסעדה" בכיכובו של אדריאן ברודי.

בשנת 1996 זכתה היל בפרס על פעילות חברתית, שכללה הפקת קונצרט ראפ למען קידום הרישום להצבעה בבחירות בארצות הברית והקמת ארגון בשם "The Refugee Project", שמטרתו לעזור לנוער בסיכון ולתמוך מבחינה כלכלית בפרויקטים בקניה ואוגנדה.

הפוג'יז

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פוג'יז

היל היקמה יחד עם חבר ילדות, פארז ובן דודו וייקלף ז'אן את להקת הפוג'יז. בשנת 1993 חתמו על חוזה עם חברת תקליטים ב-1994 הוציאו לאור את אלבומם הראשון, Blunted on Reality. על אף הכישלון היחסי של האלבום הראשון, הפוג'יז לא התייאשו והוציאו בשנת 1996 את אלבומם – The Score. האלבום זכה להצלחה מידית ושהה במקום הראשון בטבלת המגזין "בילבורד" למשך 4 שבועות. שני חידושים התפרסמו יותר מכל – הגרסה ל-No Woman, No Cry של בוב מארלי עם מילים שנערכו מחדש על ידי וייקלף, והשיר שזכה לפרסום הרב מכולם – Killing Me Softly, חידוש ללהיטה הישן של רוברטה פלאק. שירים בולטים נוספים מהאלבום שאף הם יצאו כסינגלים הם Ready or Not ו-Fu-Gee-La, שזכה למספר גרסאות שונות בדיסק. בנוסף להצלחה המסחרית המסחררת של האלבום, הלהקה זכתה בשני פרסי גראמי בשנת 1997 – אלבום הראפ הטוב ביותר ופרס נוסף על השיר Killing Me Softly.

קריירת הסולו ואחריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 היל הוציא לאור את האלבום "The Miseducation of Lauryn Hill", שזכה לתשבחות המבקרים והצליח מסחרית, עם מכירות של 18 מיליון עותקים ברחבי העולם[1]. בטקס פרסי גראמי זכה האלבום ב-5 פרסים, ביניהם אלבום השנה, פריצת השנה ואלבום ה-R&B של השנה[2]. עוד בשנה זו, השתתפה היל כשחקנית בסרט הדרמה העצמאי "מסעדה" בכיכובו של אדריאן ברודי.

ב-2002 ערכה היל הופעה ב-MTV שהפתיעה את מעריציה, כאשר לבשה בגדים צנועים ושרה שירים שקטים וחדשים, בלי להקה. ההופעה הוקלטה ויצאה כאלבום בסדרת MTV Unplugged, שקיבל ביקורות טובות על הכיוון החדש שאליו פנתה היל, אבל גם ביקורות שליליות. ב-2003, בעת הופעה שהתקיימה בוותיקן עלתה לבמה וקראה לכנסייה הקתולית להכות על חאט בעקבות פרשת ההתעללות המינית בילדים על ידי כמרים בכנסייה הקתולית בבוסטון[3].

בשנים 2004–2007 התאחדו הפוג'יז והחלו להופיע ביחד ולהקליט שירים חדשים[4]. אלבום חדש של הלהקה היה אמור לצאת, אך בסוף הפרויקט נגנז.

ב-16 ביולי 2007 הופיעה בישראל באמפי פארק רעננה, הופעה שזכתה לביקורות צוננות[5]. ב-2015 הייתה אמורה להופיע שוב בישראל[6], אך ביטלה את הופעתה בעקבות לחצים מצד פעילי BDS וגורמים נוספים התומכים בחרם על ישראל כגון רוג'ר ווטרס[7]. בהודעה ציינה היל שביקשה להופיע בנוסף ברמאללה, אך נתקלה בקשיים בארגון הופעה שם[8], ולכן על מנת למנוע "הדרה הן מהצד הפלסטיני והן מהצד הישראלי", ביטלה את הופעתה בישראל[9][10].

ביוני 2012, היל הואשמה בשלושה סעיפי אישום; הונאת מס, אי הגשת דוחות מס והעלמת מס, על 1.8 מיליון דולר שהרוויחה בין 2005 ל-2007. ביוני 2012, היל הופיעה בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז ניו ג'רזי בניוארק והודתה באשמה; והבטיחה לשלם את המס שהיא חייבת עד אפריל 2013. אך היא שילמה רק 50,000 דולר מתוך 554,000 דולר שהייתה חייבת[11].

ב-4 במאי 2013, היל הוציאה את הסינגל הראשון שלה מזה למעלה מעשור. ב-6 במאי 2013, היא נידונה לשלושה חודשי מאסר בגין אי הגשת דוחות מס, ושלושה חודשי מעצר בית לאחר מכן כחלק משנת מבחן בפיקוח[11]. היא עמדה בפני עונש אפשרי של עד 36 חודשים, והעונש שניתן התחשב בהיעדר עבר פלילי קודם שלה ובששת ילדיה הקטינים. בשלב זה היל שילמה במלואן 970,000 דולר במיסים וקנסות שהייתה חייבת, כולל 500,000 דולר נוספים שהיו להיל כהכנסה שלא דווחה עבור 2008 ו-2009[12].

באוקטובר 2024 היל נתבעה על ידי חבר הפוג'יז פרס מישל בטענה שהיא הונתה אותו בנוגע לסיבוב ההופעות של הלהקה בשנת 2023. מישל טוען שהיל ניצלה את מצבו המשפטי הנואש כדי לגרום לו להסכים לסיבוב הופעות ששילם לה יותר מהשותפים האחרים בלהקה. היל מואשמת ב"ניהול גרוע" שגרם גם לביטול מפתיע של סיבוב ההופעות של 2024, שהיה אמור להתחיל באוגוסט. עורכי הדין של מישל טוענים כי היל ניהלה בצורה לקויה את הסכם סיבוב ההופעות של 2024, ובגלל העיכוב בסגירת ההסכם עם חברת Live Nation, מכירות הכרטיסים לסיבוב ההופעות היו נמוכות. היל הכחישה את טענות מישל וטענה כי סייעה לו לקבל מקדמה של 3 מיליון דולר כדי לשלם את הוצאותיו המשפטיות[13].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לורן היל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בן שלו, זה אחד מסימני השאלה הכי גדולים של הפופ: לאן נעלמה לורין היל?, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2023
  2. ^ איתמר זהר, 20 שנה לאלבום הסולו של לורין היל שטילטל את העולם, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2018
  3. ^ לורין היל מטיפה, ג'ק וייט מרביץ, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2003
  4. ^ תמר סוקניק, לורן היל תופיע בישראל, באתר הארץ, 18 ביוני 2007
  5. ^ עמוס הראל, גם הנגנים לא חיפו על מה שקרה לקול של לורן היל, באתר הארץ, 16 ביולי 2007
    נמרוד צוק, עכבר העיר, בעד: לורן היל לא מוותרת, באתר הארץ, 17 ביולי 2007
  6. ^ עכבר העיר, הפתעה: לורן היל חוזרת לישראל, באתר הארץ, 1 במרץ 2015
  7. ^ אבי פיטשון, מה שלורן היל ותומכי החרם התרבותי לא מבינים, באתר הארץ, 5 במאי 2015
  8. ^ בן שלו, הזמרת לורן היל ביטלה את הופעתה בישראל, באתר הארץ, 5 במאי 2015
  9. ^ רן בוקר ועמי פרידמן, הלחץ עבד: בוטלה הופעת לורן היל בארץ, באתר ynet, 4 במאי 2015
  10. ^ הזמרת לורן היל ביטלה את הופעתה המתוכננת בישראל, באתר מעריב אונליין, 5 במאי 2015
    שרון מולדאבי, ‏למה באמת ביטלה לורן היל את הופעתה בישראל?, באתר גלובס, 5 במאי 2015
  11. ^ 1 2 רונית דומקה, יסמין גואטה, מליונל מסי ועד לורן היל: הסלבס שרצו הנחה בתשלום המסים, באתר TheMarker‏, 10 באוגוסט 2013
  12. ^ בן אליעד, קול הקמפוס, השיר שכמעט הציל את לוריין היל מהכלא, באתר הארץ, 7 במאי 2013
  13. ^ Bill Donahue, Lauryn Hill Hit With Lawsuit From Fugees Bandmate Pras Over Cancelled Tours: ‘Scheme of Fraud’, Billboard, ‏2024-10-01 (באנגלית אמריקאית)


לורן היל – פרסים
פרס גראמי לתגלית השנה
1980−1960 בובי דארין (1960) • בוב ניוהארט (1961) • פיטר נרו (1962) • רוברט גולט (1963) • סווינגל סינגרס (1964) • הביטלס (1965) • טום ג'ונס (1966) • ללא זוכה (1967) • בובי ג'נטרי (1968) • חוזה פליסיאנו (1969) • קרוסבי, סטילס ונאש (1970) • הקרפנטרז (1971) • קרלי סיימון (1972) • אמריקה (1973) • בט מידלר (1974) • מרווין האמליש (1975) • נטלי קול (1976) • סטארלנד ווקל בנד (1977) • דבי בון (1978) • א טייסט אוף האני (1979) • ריקי לי ג'ונס (1980)
2000−1981 כריסטופר קרוס (1981) • שינה איסטון (1982) • Men at Work (1983) • מועדון תרבות (1984) • סינדי לאופר (1985) • שאדיי (1986) • ברוס הורנסבי והריינג' (1987) • ג'ודי וואטלי (1988) • טרייסי צ'פמן (1989) • מילי ונילי (בוטל) (1990) • מריה קארי (1991) • מארק קון (1992) • Arrested Development (1993) • טוני ברקסטון (1994) • שריל קרואו (1995) • Hootie & the Blowfish (1996) • ליאן ריימס (1997) • פולה קול (1998) • לורן היל (1999) • כריסטינה אגילרה (2000)
2020−2001 שלבי ליני (2001) • אלישה קיז (2002) • נורה ג'ונס (2003) • אוונסנס (2004) • מארון 5 (2005) • ג'ון לג'נד (2006) • קארי אנדרווד (2007) • איימי ויינהאוס (2008) • אדל (2009) • זאק בראון בנד (2010) • אספרנסה ספולדינג (2011) • בון איבר (2012) • פאן (2013) • מאקלמור וראיין לואיס (2014) • סם סמית' (2015) • מייגן טריינור (2016) • צ'אנס הראפר (2017) • אלסיה קארה (2018) • דואה ליפה (2019) • בילי אייליש (2020)
2021 ואילך מייגן די סטליון (2021) • אוליביה רודריגו (2022) • סמארה ג'וי (2023) • ויקטוריה מונה (2024) ‏•‏‏ צ'אפל רואן (2025)
פרס המוזיקה האמריקאית לאמנית הנשמה/R&B האהובה ביותר
רוברטה פלאק (1974) ‏•‏‏ דיאנה רוס (1975) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (1976) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (1977) ‏•‏‏ נטלי קול (1978) ‏•‏‏ נטלי קול (1979) ‏•‏‏ דונה סאמר (1980) ‏•‏‏ דיאנה רוס (1981) ‏•‏‏ סטפני מילס (1982) ‏•‏‏ דיאנה רוס (1983) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (1984) ‏•‏‏ טינה טרנר (1985) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (1986) ‏•‏‏ ויטני יוסטון (1987) ‏•‏‏ אניטה בייקר (1988) ‏•‏‏ ויטני יוסטון (1989) ‏•‏‏ אניטה בייקר (1990) ‏•‏‏ ג'נט ג'קסון (1991) ‏•‏‏ מריה קארי (1992) ‏•‏‏ פטי לבל (1993) ‏•‏‏ ויטני יוסטון (1994) ‏•‏‏ אניטה בייקר (1995) ‏•‏‏ מריה קארי (1996) ‏•‏‏ טוני ברקסטון (1997) ‏•‏‏ מריה קארי (1998) ‏•‏‏ ג'נט ג'קסון (1999) ‏•‏‏ לורן היל (2000) ‏•‏‏ טוני ברקסטון (2001) ‏•‏‏ אליה (2002) ‏•‏‏ מרי ג'יי בלייג' (2003) ‏•‏‏ אליה (2003) ‏•‏‏ אלישה קיז (2004) ‏•‏‏ מריה קארי (2005) ‏•‏‏ מרי ג'יי בלייג' (2006) ‏•‏‏ ריהאנה (2007) ‏•‏‏ ריהאנה (2008) ‏•‏‏ ביונסה (2009) ‏•‏‏ ריהאנה (2010) ‏•‏‏ ביונסה (2011) ‏•‏‏ ביונסה (2012) ‏•‏‏ ריהאנה (2013) ‏•‏‏ ביונסה (2014) ‏•‏‏ ריהאנה (2015) ‏•‏‏ ריהאנה (2016) ‏•‏‏ ביונסה (2017) ‏•‏‏ ריהאנה (2018) ‏•‏‏ ביונסה (2019) ‏•‏‏ דוג'ה קאט (2020) ‏•‏‏ דוג'ה קאט (2021) ‏•‏‏ ביונסה (2022)
פרס NAACP Image לזמרת יוצאת מן הכלל
דיון וורוויק (1980) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (1983) ‏•‏‏ אניטה בייקר (1986) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (1987) ‏•‏‏ נטלי קול (1988) ‏•‏‏ סטפני מילס (1989) ‏•‏‏ אניטה בייקר (1990) ‏•‏‏ נטלי קול (1992) ‏•‏‏ ונסה ויליאמס (1993) ‏•‏‏ ויטני יוסטון (1994) ‏•‏‏ ויטני יוסטון (1996) ‏•‏‏ טוני ברקסטון (1997) ‏•‏‏ אריקה באדו (1998) ‏•‏‏ לורן היל (1999) ‏•‏‏ ויטני יוסטון (2000) ‏•‏‏ יולנדה אדמס (2001) ‏•‏‏ אליה (2002) ‏•‏‏ אינדיה ארי (2003) ‏•‏‏ אלישה קיז (2004) ‏•‏‏ פנטסיה (2005) ‏•‏‏ אלישה קיז (2006) ‏•‏‏ מרי ג'יי בלייג' (2007) ‏•‏‏ אלישה קיז (2008) ‏•‏‏ ביונסה (2009) ‏•‏‏ מרי ג'יי בלייג' (2010) ‏•‏‏ מרי ג'יי בלייג' (2011) ‏•‏‏ ג'יל סקוט (2012) ‏•‏‏ אלישה קיז (2013) ‏•‏‏ ביונסה (2014) ‏•‏‏ ביונסה (2015) ‏•‏‏ ג'יל סקוט (2016) ‏•‏‏ ביונסה (2017) ‏•‏‏ מרי ג'יי בלייג' (2018) ‏•‏‏ H.E.R.‏ (2019) ‏•‏‏ ביונסה (2020) ‏•‏‏ ביונסה (2021) ‏•‏‏ ג'זמין סוליבן (2022) ‏•‏‏ ביונסה (2023) ‏•‏‏ H.E.R.‏ (2024) ‏•‏‏ ביונסה (2025)
פרס NAACP Image לאמן חדש יוצא מן הכלל
ויטני יוסטון (1985) ‏•‏‏ ונסה ויליאמס (1989) ‏•‏‏ אפטר 7 (1990) ‏•‏‏ ‏Boyz II Men (1992) ‏•‏‏ Arrested Development‏ (1993) ‏•‏‏ שאי (1994) ‏•‏‏ ברנדי (1996) ‏•‏‏ קני לטימור (1997) ‏•‏‏ אריקה באדו (1998) ‏•‏‏ לורן היל (1999) ‏•‏‏ איב (2000) ‏•‏‏ קרל תומאס (2001) ‏•‏‏ אלישה קיז (2002) ‏•‏‏ אשנטי (2003) ‏•‏‏ רובן סטודרד (2004) ‏•‏‏ קניה וסט (2005) ‏•‏‏ כריס בראון (2006) ‏•‏‏ קורין באייליי ריי (2007) ‏•‏‏ ג'ורדין ספארקס (2008) ‏•‏‏ ג'ניפר הדסון (2009) ‏•‏‏ קרי הילסון (2010) ‏•‏‏ וילו סמית' (2011) ‏•‏‏ דיגי סימונס (2012) ‏•‏‏ אל וארנר (2013) ‏•‏‏ קיי מישל (2014) ‏•‏‏ 3 Winans Brothers‏ (2015) ‏•‏‏ ג'סי סמולט (2016) ‏•‏‏ צ'אנס הראפר (2017) ‏•‏‏ סיזה (2018) ‏•‏‏ אלה מאי (2019) ‏•‏‏ ליל נאז X (2020) ‏•‏‏ דוג'ה קאט (2021) ‏•‏‏ סוויטי (2022) ‏•‏‏ קוקו ג'ונס (2023) ‏•‏‏ ויקטוריה מונה (2024) ‏•‏‏ דואצ'י (2025)
פרס הנשיא של NAACP
אלה פיצג'רלד (1987) ‏•‏‏ ג'סי ג'קסון (1988) ‏•‏‏ ג'ריל באזבי (1989) ‏•‏‏ אנטואנט סטרומן וריאן וייט (1990) ‏•‏‏ קנט עמוס וכרמן עמוס (1996) ‏•‏‏ ברייאנט גומבל (1997) ‏•‏‏ אלכסיס הרמן (1998) ‏•‏‏ לורן היל (1999) ‏•‏‏ טוויס סמיילי וטום ג'וינר (2000) ‏•‏‏ ביל קלינטון (2001) ‏•‏‏ קונדוליזה רייס (2002) ‏•‏‏ ונוס וסרינה ויליאמס (2003) ‏•‏‏ ט. ד. ג'ייקס (2004) ‏•‏‏ סוזן ל. טיילור (2006) ‏•‏‏ סולדאד או'בריאן (2007) ‏•‏‏ דונלד סטרלינג (2008) ‏•‏‏ מוחמד עלי (2009) ‏•‏‏ ואן ג'ונס (2010) ‏•‏‏ קולין פאוול (2011) ‏•‏‏ אגודת הפעלולים השחורים (2012) ‏•‏‏ קרי וושינגטון (2013) ‏•‏‏ ספייק לי (2015) ‏•‏‏ ג'ון לג'נד (2016) ‏•‏‏ לוני באנץ' (2017) ‏•‏‏ דני גלובר (2018) ‏•‏‏ ג'יי-זי (2019) ‏•‏‏ ריהאנה (2020) ‏•‏‏ לברון ג'יימס (2021) ‏•‏‏ הנסיך הארי, דוכס סאסקס ומייגן, דוכסית סאסקס (2022) ‏•‏‏ גבריאל יוניון ודוויין וייד (2023) ‏•‏‏ אשר (2024) ‏•‏‏ דייב שאפל (2025)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לורן_היל&oldid=42238268"