מחנה ענתות
 | |
| שלט פנייה למחנה ענתות ולהתנחלות עלמון | |
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | מחנה צבאי |
| מיקום | עוטף ירושלים |
| תקופת הבנייה | ?–1978 |
| בשימוש פעיל | כן |
| בשימוש על ידי |
 צבא הגנה לישראל |
| בעלות נוכחית | צבא הגנה לישראל |
| שטח |
1.36 קמ"ר  |
| פתוח לציבור | לא |
| קואורדינטות | 31°48′52″N 35°16′46″E / 31.814527777778°N 35.279527777778°E |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   מחנה ענתות | |
  | |
מחנה ענתות הוא מחנה צבאי של צה"ל, הנמצא באזור יהודה ושומרון, סמוך למחסום חיזמה ולכפר ענאתא הפלסטיני. מצפון למחנה עובר כביש 437 ומערבית לו עובר כביש הטבעת המזרחי. המחנה משמש כמרכז של יחידת מחסני חירום וכן כמפקדת גדוד ארז של חיל המשטרה הצבאית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחנה תוכנן במקור בתוכנית אב ירושלים 1968 כאזור תעשייה לעיר, למרות שאינו בשטח המוניציפלי של העיר. בשנת 1970, החברה הכלכלית לירושלים כללה אותו בתוכנית הפיתוח שלה, אך הקמתו לא החלה בפועל[1]. באוגוסט 1973, קיבלה ועדת השרים לענייני ירושלים המלצה להפקיע 2,000 דונם של אדמה בבעולות פרטית באזור לטובת הקמת אזור התעשייה[2].
ראש עיריית ירושלים טדי קולק ביקש לספח את השטח לתחום העיר ולהעביר אליו את בית המטבחיים העירוני שהיה ממוקם בין שועפט לגבעה הצרפתית (במקום בו הוקם הדפו של הרכבת הקלה) והווה מטרד סביבתי[3][4].
בשנת 1978, דחה בג"ץ עתירה נגד הפקעת קרקעות מחנה ענתות, לאחר שהמדינה הודיעה שהתפיסה היא לצורך צבאי של הקמת מחנה ולא להקמת אזור תעשייה. זמן קצר אחר כך החלה הקמת המחנה במקום[5].
בנובמבר 1988 הוקם במקום מתקן מעצר ומאסר לעצירי האינתיפאדה הראשונה. המתקן נסגר במרץ 1989 ונפתח מחדש ביולי 1989 כמתקן זמני. הכלואים הוחזקו בשתי סככות, ששימשו קודם לכן לאחסנתם של כלי רכב. כל סככה חולקה לארבעה תאים גדולים באמצעות גדרות. לכל סככה נקבע תקן של כ־250 כלואים. בתצהיר שהגישה הפרקליטות הצבאית בדצמבר 1989 נאמר כי הוחלט לסגור את המתקן עד פברואר 1990.[6]
בתחילת שנות ה-2000 אירעו במחנה מספר מקרים של חדירות וגנבת ציוד[7].
במהלך מלחמת חרבות ברזל חשודים פלסטינים שהוחזקו במחנה ענתות טענו כי עברו התעללות. לדבריהם הם הוחזקו כשעיניהם מכוסות וידיהם אזוקות במשך שבועות[8].
ב-10 בפברואר 2026 פורסם כי על פי עדויות של חיילים יש שלושה תאי מעצר לחיילים במחנה, ובכל תא מוחזקים חמישה עד שישה אסירים. דווח גם על מחסור בחפצים וריהוט, ועל החזקת חיילים בחצר חשופה לשמש וגשם, ללא גגון.[9]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אזור תעשיה חדש יוקם על ידי החברה הכלכלית לירושלים, מעריב, 25 בפברואר 1970
- ^ מוצע לתפוס 2000 דונם באיזור ענתות, דבר, 23 באוגוסט 1973
- ^ טוביה מנדלסון, הבניינים מוקמים - על אף ההחלטות, דבר, 12 באוגוסט 1973
- ^ מרכז תעשיה יוקם בענתות, דבר, 3 בספטמבר 1973
- ^ בג"ץ דחה עתירה נגד תפיסת קרקעות בענתות, מעריב, 18 בדצמבר 1978
- ^ מתקני כליאה לעצירים מאזור יהודה ושומרון (עמ' 844), באתר מבקר המדינה, דוח שנתי 40 לשנת 1989 ולחשבונות שנת הכספים 1988, 20 באפריל 1990
- ^ ברוך קרא, גנבים חדרו לבסיס צה"לי דרך מוביל מים וגנבו אמצעי לחימה, באתר הארץ, 16 ביולי 2001
- ^
הגר שיזף ובר פלג, עצורים עזתים מעידים: מעשי ההתעללות במתקני המעצר הצבאיים לא נגמרים בשדה תימן, באתר הארץ, 15 בינואר 2025
- ^ כרמלה מנשה, נעולים בחצר בגשם, ארוחות על הרצפה: חיילים נכלאו בתנאים מחפירים במתקן הצבאי, באתר www.kan.org.il
| בסיסי צה"ל במחוז יהודה ושומרון | ||
|---|---|---|
| בסיסים פעילים | מחנה אפיק • מחנה אריה • מחנה בית אל • מחנה ברווז • מחנה בקעות • מחנה דביר • מוצב דיה (מוצב הקרנטל) • הר מנוח • הר עיבל • מחנה חורון • י"ג 503 (בעל חצור) • מוצב חרסינה • בסיס יקיר • מחנה ישי • מחנה כרמי צור • מבוא שילה • מג"ב יריחו • מוצב המוסטרה • מול נבו • בסיס נבי מוסא • מוצב נווה יאיר • מחנה עופר • מחנה ענתות • מחנה עציון • מחנה פלס • מצודת אדומים • פלס נח"ל • מחנה קדום • מחנה רבין • מחנה רמה • מוצב שבי שומרון • שדמה • מחנה תבץ | 
|
| בסיסים שנסגרו או שננטשו | בסיס אדוריים • מחנה אום דרג' • מחנה בזק • בט"ר חת"ם (שבי שומרון) • מחנה גדי • מחנה דותן • בסיס חמאם אל-מליח • מחנה חנן • מחנה חצצון • מחנה יוסף • נח"ל צרי • מחנה גבע (סנור) • מחנה קציף • מחנה שלח • מחנה תקוע | |