מחוז יהודה ושומרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה ושומרון (מחוז)
מדינה ישראלישראל  ישראל
נפות במחוז 1
ערים במחוז 4
בירת המחוז אריאל[דרוש מקור]
העיר הגדולה מודיעין עילית
שטח 5,878 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 448,672[1] (2018)
 ‑ צפיפות 63.5 נפש לקמ"ר[2] (2018)
קואורדינטות 32°06′19″N 35°11′24″E / 32.105139°N 35.189928°E / 32.105139; 35.189928 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מחוז יהודה ושומרון הוא מחוז נוסף לששת המחוזות שבמדינת ישראל. הוא כולל את שטחי C ביהודה והשומרון ובבקעת הירדן שאינם חלק ממדינת ישראל אך נמצאים בשליטתה. מינהל המחוז במשרד הפנים האחראי לשטחים אלו מכונה גם "ממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון"[3] ו"מנהל אגף יישובים ישראלים ביו"ש".[4]

תחום התכנון והבניה במחוז נמצא בסמכות מועצת תכנון עליונה (מת"ע) במנהל האזרחי[5] של צה"ל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז זה נוצר לצורכי הסדרת המנהל של ההתנחלויות באזור יהודה ושומרון. הוא שונה מיתר המחוזות בכך שהוא חולש על שטח שאינו כפוף לחוק הישראלי הרגיל, ובכך שהוא אינו כולל את כל היישובים שבשטח, אלא רק את היישובים הישראליים. במחוז רשומים 448,672 תושבים ישראלים נכון לסוף שנת 2018, והעיר הגדולה בו היא מודיעין עילית.

המחוז אינו חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. חוקי מדינת ישראל אינם חלים על שטחי יהודה ושומרון, למעט חוקים המוחלים באופן מפורש על האזור (למשל סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי או חוקים ייעודיים ליהודה ושומרון כגון "החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז-2017"), או פקודות של מפקד פיקוד המרכז המחילות נורמות מן המשפט הישראלי[6]. ריבוי המקורות המשפטיים החלים באזור יוצר מורכבות משפטית[7]. הסַמכוּת הריבונית מצויה בידי צה"ל, בניגוד לשטחי מדינת ישראל, שבהם מצויה הריבונות בידי הרשויות האזרחיות.

ביהודה ושומרון פועלים בתי משפט צבאיים, שמטרתם לאכוף חוק וסדר, על ידי שיפוט נאשמים בביצוע עבירות ביטחוניות או עבירות פליליות אחרות שנעברו באזור או היו מכוונות לפגוע בו, וכן דיון בעררים על החלטות מנהליות של רשויות ישראליות באזור. על פי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב, תש"ע-2009], בית המשפט הצבאי מוסמך לשפוט גם מי שאינו תושב האזור, כלומר גם ישראלים ונתינים זרים. עם זאת, הנחיות פרקליטות המדינה מורות לגבי אזרחים ישראלים - אלה שגרים בתחומי ישראל או בהתנחלויות - ולגבי תושבי מדינת ישראל, שבמקרים שניתן להעמיד נאשם לדין גם בבית משפט צבאי וגם בבית משפט אזרחי בישראל, ברירת המחדל תהיה להעמידו לדין בישראל. עם זאת, כאשר "מירב הזיקות" של הנאשם ושל העבירה הן לאזור, ובפרט כאשר מדובר בעבירה ביטחונית שבוצעה באזור, יש להעמיד את הנאשם לדין בבית משפט צבאי. בבחינת "מירב הזיקות" יינתן משקל למידת הזיקה לישראל, מקום מושבו של הנאשם ומרכז חייו בפועל, טיב העבירה וחומרתה, מקום מושבם ומקום העמדתם לדין של שותפיו לביצוע העבירה, אם ישנם כאלה, וקיום עונש מאסר על תנאי שניתן באזור[8].

במחוז קיימים בתי משפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים ובקריית ארבע. בתי משפט אזרחיים אחרים לא קיימים במחוז, ולפיכך מרבית המשפטים האזרחיים והפליליים של תושבי המחוז הישראלים מתנהלים מחוץ למחוז. על-פי הסכמי אוסלו, נמסרו עיקר הסמכויות בשטחי A וברוב חלקי העיר חברון לידי הרשות הפלסטינית[דרוש מקור], כמו גם הסמכויות האזרחיות בשטחי B.

חלוקה מוניציפלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים מועצות מקומיות מועצות אזוריות ועדים מקומיים

נתוני אוכלוסייה ושטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: נתוני האוכלוסייה בערים נכונים לשנת 2016 ובמועצות המקומיות לשנת 2015.

ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שם העיר מספר תושבים שטח (בדונמים) שנת הקמה שנת הכרזה כעיר
1 מודיעין עילית 66,847 4,830 1990 2008
2 ביתר עילית 51,636 4,920 1988 2001
3 מעלה אדומים 37,670 46,480 1977 1991
4 אריאל 19,220 14,360 1978 1998

מועצות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שם העיר מספר תושבים שטח (בדונמים) שנת הקמה
1 גבעת זאב 16,123 4,460 1983
2 אפרת 8,301 6,490 1983
3 קריית ארבע 7,108 4,400 1972
4 אלפי מנשה 7,638 4,580 1983
5 קרני שומרון 6,905 7,250 1976
6 אורנית 8,495 2,230 1985
7 בית אל 6,046 1,520 1977
8 בית אריה-עופרים 4,721 2,890 1981
9 קדומים 4,338 2,280 1975
10 אלקנה 3,945 1,190 1977
11 הר אדר 3,858 990 1986
12 עמנואל 3,253 5,040 1983
13 מעלה אפרים 1,206 5,600 1978

מועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2014.

מספר שם המועצה מספר תושבים שנת הקמה
1 שומרון 34,100 1979
2 מגילות 1,200 1981
3 מטה בנימין 57,000 1980
4 גוש עציון 21,200 1980
5 הר חברון 7,200 1982
6 בקעת הירדן 4,200 1979

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחוז יהודה ושומרון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האטה בקצב גידול האוכלוסייה ביו"ש, באתר ערוץ 7, 21 ינואר 2018
  2. ^ נתון זה אינו כולל את האוכלוסייה הפלסטינית בשטח שמניינה המדויק אינו ידוע. אם כן, הצפיפות בפועל גבוהה הרבה יותר מהמצוין כאן.
  3. ^ תיאור בעלי התפקידים באתר המשרד
  4. ^ תרשים המבנה הארגוני באתר המשרד
  5. ^ משרד האוצר
  6. ^ ליטל דוברוביצקי, במישור אדומים אפשר לזהם אוויר ולא לשלם, באתר ynet, 7 בינואר 2015.
  7. ^ דוגמה: שירן זליגמן, ‏תאונות דרכים ביהודה ושומרון - אנומליה בחקיקה ובפסיקה, באתר "תקדין", 8 בפברואר 2017
  8. ^ בג"ץ 3634/10 עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-9 בדצמבר 2010