אוגדת אזור יהודה ושומרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוגדת איו"ש
Logo ugdat eyosh.png
תג האוגדה
פרטים
מדינה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
סוג אוגדה מרחבית
בסיס האם בית אל
אירועים ותאריכים
הקמה 1988
מלחמות האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מבצע שובו אחים
פיקוד
יחידת אם Logo pakmaz.png  פיקוד המרכז
דרגת המפקד תת אלוף  תת אלוף
מפקדים ראו בהמשך.

אוגדת איו"ש (אוגדת אזור יהודה ושומרון) (אוגדה 877) היא אוגדה מרחבית ומילואים בפיקוד המרכז של צה"ל.

מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת אלוף ליאור כרמלי.

יעוד האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוגדה משמשת כמפקדת כוחות צה"ל בגזרת יהודה ושומרון וכתוצאה מכך נמצאת בלחימה שוטפת אל מול ארגוני המחבלים אשר פועלים בתחום יהודה ושומרון, וכנגד מחבלים אשר מעוניינים לחדור ולפגע בתחום שטחי מדינת ישראל

ב-1988, בעקבות פרוץ האינתיפאדה הראשונה הוקמה מפקדת צה"ל ביהודה ושומרון. בעקבות אירועי מנהרת הכותל ב־1996 הוחלט בצה"ל להפוך את המפקדה לאוגדה מרחבית, ולהכין אותה לאפשרות של עימות צבאי עם הרשות הפלסטינית וכוחות הבטחון שלה. למשימה זו התמנה גל הירש כקצין האג"מ של האוגדה החדשה, ובמסגרתה הוקמו חטיבות מרחביות וגדודי חי"ר יעודי תחת פיקודם[1] (לאחר מכן אוגדו הגדודים במסגרת חטיבת כפיר).

ב־2003 מוזגה אליה אוגדת יהודה, שהייתה אחראית על הביטחון השוטף באזור יהודה שמעבר לקו הירוק.

בשטח האחריות של האוגדה נמצאות שבע הערים הפלסטיניות; ג'נין, טול כרם, קלקיליה, שכם, רמאללה, בית לחם וחברון.

תפקידי האוגדה כוללים: אבטחת צירי תנועה בגזרה, שמירה על יציבות האזור על כל מורכבות, הגנה על ישראלים באזור ושמירת חוק וסדר. במסגרת השליטה הצבאית הרשמית על אזור יהודה ושומרון האוגדה אחראית על שמירת הסדר באזור, תפקיד הכולל לעתים עימותים עם מתנחלים ואנשי ימין על רקע פינויי מאחזים והריסת בנייה בלתי חוקית[2], ועם מפגיני שמאל שונים.

במהלך העשור הראשון של המאה ה־21 הפכה האוגדה גם לאוגדת מילואים, ובמסגרתה פועלים מספר גדודי מילואים המיועדים בחירום להחלפת גדודים סדירים המוצבים באיו"ש ונדרשים ללחימה בגזרות אחרות. הגדודים פועלים תחת פיקוד החטיבות המרחביות, ומוזנים בעיקר על בסיס משוחררי חטיבת כפיר[3].

פעילות האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוגדה מבצעת מבצעים שונים ומעצרים של חשודים על בסיס יומי. בין היחידות המובחרות שמרבות לפעול באזור נמצאת יחידת המסתערבים של פיקוד המרכז, יחידת דובדבן.

מפקדת האוגדה ממוקמת במכלול בית אל, סמוך לרמאללה, מצפון לירושלים.

יחידות האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבות אוגדת אזור יהודה ושומרון
תג שם מספור
חטיבות סדירות
431px-YoSH h-Menashe.png
חטיבת מנשה חטיבה מרחבית האחראית על גזרת ג'נין וטול כרם
421px-YoSH h-Efraim 2.png
חטיבת אפרים חטיבה מרחבית האחראית על גזרת קלקיליה
442px-YoSH h-Shomron.png
חטיבת שומרון חטיבה מרחבית האחראית על גזרת שכם
443px-YoSH h-Beniamin.png
חטיבת בנימין חטיבה מרחבית האחראית על גזרת רמאללה ויריחו
434px-YoSH h-Yehuda.png
חטיבת יהודה חטיבה מרחבית האחראית על גזרת חברון
426px-YoSH h-Etzion.png
חטיבת עציון חטיבה מרחבית האחראית על גזרת בית לחם

ב־2004, במהלך האינתיפאדה השנייה הוקמה חטיבה מרחבית שביעית באוגדה, חטיבת מכבים, לצורך אחזקת קו התפר באזור מודיעין[4]. כעבור מספר שנים מוזגה החטיבה עם חטיבת בנימין.

האוגדה מונה כוחות נוספים, ביניהם:

מפקדי האוגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
תא"ל גבי אופיר 1990 - 1988 לימים אלוף פיקוד העורף
תא"ל יעקב אור 1992 - 1990 לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים
תא"ל משה יעלון 1993 - 1992 לימים הרמטכ"ל ה-17
אלוף שאול מופז 1994 - 1993 לימים הרמטכ"ל ה-16
אלוף גבי אופיר 1997 - 1994 כהונה שנייה
תא"ל יצחק איתן 2000 - 1997 לימים אלוף פיקוד המרכז
תא"ל שלמה אורן מרץ - ספטמבר 2000 התפטר בעקבות תקרית אש כוחותינו בה נהרגו 3 חיילי יחידת דובדבן.
תא"ל בני גנץ ספטמבר 2000 - 11 ביולי 2001 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. לימים הרמטכ"ל ה-20
תא"ל יצחק גרשון 11 ביולי 2001 - 16 ביוני 2003 בתקופת מבצע חומת מגן. לימים אלוף פיקוד העורף
תא"ל גדי איזנקוט 16 ביוני 2003 - 18 במאי 2005 לימים הרמטכ"ל ה-21
תא"ל יאיר גולן[5] 18 במאי 2005 - 5 ביולי 2007 לימים סגן הרמטכ"ל
תא"ל נועם תיבון 5 ביולי 2007 - 7 באוקטובר 2009 לימים מפקד הגיס הצפוני
תא"ל ניצן אלון[6] 7 באוקטובר 2009 - 25 באוקטובר 2011 לימים אלוף פיקוד המרכז
תא"ל חגי מרדכי[7] 25 באוקטובר 2011 - 4 באפריל 2013
תא"ל תמיר ידעי[8] 4 באפריל 2013 - 5 באוגוסט 2015
תא"ל ליאור כרמלי[9] 5 באוגוסט 2015 -

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]