מלחמת החולות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת החולות
حرب الرمال
Frontière Maroc-Algérie 1963.svg
מלחמה: המלחמה הקרה
תאריכי הסכסוך 25 בספטמבר 196320 בפברואר 1964 (21 שבועות ויומיים)
מקום טינדוף, בשאר
עילה טענה מרוקאית לבעלות היסטורית על שטחים במערב אלג'יריה.
תוצאה ניצחון מרוקאי וסיפוח שטחים מידי אלג'יריה
הצדדים הלוחמים

מרוקומרוקו מרוקו


תמיכה
צרפתצרפת צרפת

אלג'יריהאלג'יריה אלג'יריה


תמיכה
קובהקובה קובה
מצריםמצרים מצרים

ראשי מדינה
מרוקומרוקו חסן השני, מלך מרוקו  אלג'יריהאלג'יריה אחמד בן בלה 
אבדות

39–200 הרוגים
57 שבויים

60–300 הרוגים
250 פצועים
379 שבויים

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מלחמת החולותערבית: حرب الرمال) הייתה מלחמה, אשר התרחשה בשנים 19631964 בין אלג'יריה למרוקו במסגרת המלחמה הקרה.

המלחמה אשר התבססה על אזור היסטורי מסוכסך באטלס הסחרה (מרכז הרי האטלס) שימש לסכסוך בין שתי מדינות הנמצאות בתוך הליגה הערבית, דבר אשר פגע באחדותה של הליגה. המלחמה נגמרה בתיווך ארגון אחדות אפריקה עם ניצחון מרוקאי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעת המרוץ לאפריקה היו אלג'יריה ומרוקו מסופחים לתוך האימפריה הקולוניאלית הצרפתית, הממשל בפריז חילק באותו הזמן את הגבולות אשר הפכו לבין-לאומיים עם עצמאות המדינות.

זמן קט לאחר העצמאות החלה מרוקו דורשת שליטה לאזור ההיסטורי שבעבר טינדוף ובשאר, מחוזות במערב אלג'יריה. הסכסוך התחמם עם גילוי מינרלים באזור, כמו גם עם עליית הרגש הלאומי באזור והבאת הקונספט של מרוקו הגדולה לאיחוד כל האדמות האפריקאיות אשר היו בעברם בחזקת מרוקו.

במרץ 1963 ביקר חסן השני, מלך מרוקו באלג'יר לקבוע הסדר בנוגע לגבולות. נשיא אלג'יריה, אחמד בן בלה אשר פעל באותה העת פעל לשמר את יציבות אומתו, לא ראה חשיבות קריטית בנושא ולא נפגש עם המלך המרוקאי.

מרד ברברים אשר החל זמן קצר מאוחר יותר באלג'יריה הביא את הממשלה של בן בלה לחשוד במעורבות מרוקאית, דבר אשר גרם להתניידות צבא מרוקו אל עבר הגבול. המתח בין הכוחות לבסוף הצית מלחמה.

מפת גבולות המדינות במחצית השנייה של המאה ה-19. הטענות לבעלות השטחים המרוקאים התבססו על המובלעת המרוקאית במדבר סהרה.

מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה החלה עם פשיטת חיל רגלים אלג'ירי מדרום אל הרי האטלס ובנוסף לכך עוד פשיטה משנית מעבר א-נעאמה. הכוחות המזוינים של מרוקו במהרה השתמשו בחיל שריון אשר היה כבר מנוייד למתקפת נגד מהירה אשר החזירה את הכוחות האלג'ירים אל קו הגבול הבין-לאומי. ב-14 באוקטובר החלו הכוחות המרוקאים בפשיטה דרומה על מחוז טינדוף.

הכוחות נעו דרך עברי החול ופנו מערבה למען יכבשו את העיר האלג'ירית המרכזית טינדוף ויכתרו את האזור המסוכסך.

לתמיכת הכוחות המרוקאים הגיעה אספקה צרפתית ולתמיכת האלג'ירים הגיעה אספקה מצרית ואף חיילים קובנים. כאשר צופים במלחמה מבחינת המעמד הבין-לאומי; היה זה הגוש המערבי שתמך במרוקו בעוד הגוש המזרחי תמך באלג'יריה.

המלחמה אופיינה בפעולה על מדבריות ואזורים סלעיים ופעולה מרובה של חיל שריון וחיל רגלים. הצבא האלג'ירי, אשר פעל במספר חזיתות לשימור השלטון של בן בלה, לא היה די מוכן בצורה מספקת לפלישה המרוקאית המרכזית אשר התרחשה ולמעשה ציפה למאבק משני שייצא מהפשיטה.

המאבק יצר אי־שקט בנוגע לאחדות הליגה הערבית ובסופו של דבר, ב-2 בנובמבר, לאחר ניסיונות להגיע להסדר, הגיעו הצדדים בתיווך ארגון אחדות אפריקה להפסקת אש אשר מלבד לה נותרו רק עוד מספר התנגשויות צבאיות משניות.

תוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הסתיימה בניצחון מרוקאי, סיפוח השטחים הטעונים מידי אלג'יריה והסדר ביחסי המדינות. השפעות המלחמה לטווח הארוך היו התרחקותה של מרוקו מהקשר עם הליגה הערבית וחיזוק משטרו של חסן ברבאט על אף פעולות הטרור החשאיות של ארגונים פוליטיים קומוניסטים.

בנוסף לכך התמיכה הצרפתית במרוקו שיפרה את יחסי מרוקו–צרפת לאחר עצמאותה של ראשונה מידי צרפת בשנת 1956. על אף הפעולות להסדר, המאבק בין מרוקו לאלג'יריה יימשך ויגע לנושאים כפעולות לעצמאות רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]