עזקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל עזקה
תצפית תל עזקה עם פסוקים הקשורים למלחמת דוד בגוליית

תל עזקה (זכריה) הייתה עיר קדומה בליבה של שפלת יהודה. התל העליון ממוקם 347 מ' מעל פני הים, 117 מ' מעל לערוץ נחל האלה, ושטחו כ-45 דונם. האתר ממוקם בקצהו הצפוני של רכס שכיוונו צפון-דרום, אשר מהוה את הגבול בין השפלה הגבוהה ממזרח והנמוכה ממערב. עזקה שולטת על הצומת האסטרטגי של הדרך המובילה מכיוון גת פלשתים, דרך עמק האלה לכיוון הרי יהודה שממזרח עם הדרך המקשרת בין בית שמש בצפון ולכיש שבדרום, מסיבות אלה עזקה הפכה באופן טבעי לעיר חשובה. בחפירות באתר נתגלו שרידי יישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת וברזל 2, מצודה, מגדלים, חותמות למלך וממצאים נוספים. בנוסף התגלו באתר מערות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזקה מוזכרת לראשונה בספר יהושע בפרשת בריחתם של חמשת מלכי האמורי. צבא ישראל רדף אחרי מלכי כנען שהתקיפו את גבעון, עד לעזקה.

וַיְהֻמֵּם יְהוָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּם מַכָּה-גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן; וַיִּרְדְּפֵם, דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית-חוֹרֹן, וַיַּכֵּם עַד-עֲזֵקָה, וְעַד-מַקֵּדָה. וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה--וַיָּמֻתוּ: רַבִּים, אֲשֶׁר-מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּחָרֶב

לפי ספר שמואל, בקרב דוד וגולית הפלשתים חנו בין שכה לעזקה ממערב בעוד צבא ישראל שכן ממזרח בעמק האלה.

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים

לאחר מכן, מוזכרת עזקה כאחת הערים שביצר רחבעם

וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה...וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה

במקרא ובמקורות חוץ מקראים, עזקה מתוארת כאחת מערי הגבול העיקריות בממלכת יהודה בין המאות השביעית והשישית לפנה"ס. מיקומו של האתר וחשיבותו היוו הגורם העיקרי לכך שעזקה הייתה היעד הראשון במסעו של סנחריב בשנת 701 לפנה"ס במהלכו החריבה אשור את כל ערי יהודה פרט לירושלים. כתובת אשורית השמורה במוזיאון הבריטי ומיוחסת לסנחריב מתארת את הכיבוש האשורי.

...האל אשור אימץ את רוחי ויצאתי אל ארץ יהודה. בהמשך מסעי, את המס של מלכי ארץ פלשת קבלתי. בעזרת הכוח של האל אשור, אדוני,את המחוז של חזקיהו מיהודה כמו[...]העיר עזקה, מבצרו, אשר בין גבולי ובין ארץ יהודה, אשר כמו קן נשרים שוכנת על גבי רכס הר כמו פגיונות ברזל ללא ספור נישאים מגדליה לשמים חומותיה בצורות ומתחרות (בגובהן)בהרים הנישאים. למראה עיניים, כאילו מן השמים צץ ראשן. צרתי על העיר בסוללות עפר כבושות, באילי-מצור חזקים מוגשים, בהסתערות חיל-רגלים גיבורי...את מתקפת סוסי ראו, את קול צבאות האל אשור העצומים שמעו, ופחד לבבם...את העיר עזקה הקפתי ולכדתי, שללם שללתי, הרסתי, החרבתי ושרפתי באש...[1]

עזקה נבנתה מחדש במהלך המאה השביעית לפנה"ס. ובראשית המאה השישית לפנה"ס, כאשר יהודה הותקפה על ידי הצבא הבבלי, היא כבר הייתה שוב אחד מערי הגבול החשובות בגבולה המערבי של הממלכה. בעת שהבבלים צרו על ירושלים ערב חורבן הבית הראשון, הנביא ירמיהו תיאר את גורלן של שתי הערים האחרונות שנותרו בשפלת יהודה.

וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת: אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר.

אוסטרקון שנמצא בשכבת החורבן של שער העיר לכיש המתוארך לחורבן הבבלי ב-586 לפנה"ס משלים את העולה מתיאורו של ירמיהו. מגניה של לכיש מדווחים שמשואותיה של עזקה כבו, כלומר שעזקה נכבשה בידי הבבלים ולכיש נותרה לבדה בשפלה.

"וידע כי אל משואות לכיש נחנו שומרים ככל האתת אשר נתן אדני כי לא נראה את עזקה"[2]

בימי שיבת ציון חזרו כמה משפחות משבט יהודה והתיישבו בעזקה. זָנֹחַ עֲדֻלָּם, וְחַצְרֵיהֶם, לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ, עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ; וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר-שֶׁבַע, עַד-גֵּיא הִנֹּם.

בתקופה הביזאנטית, אבסביוס איתר את עזקה בין אלבתרופוליס (בית גוברין) וירושלים, אך במפת מידבא נזכר שם היישוב "בית זכריה", הוא כפר זכריה בימינו ועל שמו קרוי גם התל. ליד הכיתוב במפת מדבא מצוירת כנסייה גדולה ומעל לציור כתובת שתרגומה: "ציון זכריה הקדוש". לטענת אבי יונה חצר הכנסייה נחשבה למקום קבורת הנביא ושהבניין היה חדש ונודע ברבים בזמן שנתחברה המפה. כנראה נתחלף לנוצרים בתקופה הביזאנטית זכריה הנביא בזכריה אבי יוחנן המטביל ולכן הבניין כה מפואר. הבניין עצמו נזכר לראשונה אצל אנטונינוס מפלקנטיה (570 לספירה)[3]

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל זכריה היה אחד האתרים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל. כבר ב-1898 קיבלו הארכאולוגים הבריטים פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל, רישיון חפירה מהשלטון העות'מאני לחפירה של ארבע אתרים בשפלת יהודה, תל גודד, מרשה, גת ועזקה. תל עזקה נחפר במשך שלוש עונות שהתמקדו בתל העליון. במהלך החפירות נחשפו מגדלים ללא חומה שקישרה ביניהם אותם תארכו לתקופה הרומית ואת מצודת האקרופוליס בדרום מזרח התל אותה תארכו לתקופת רחבעם על בסיס התיאור המקראי. חלקן העליון של הקירות תוארך לתקופה ההלניסטית. סקר ממוקד התרחש באתר בשנים האחרונות על ידי משלחת החפירות המחודשת כחלק מההכנות לחפירה בפועל התגלו מעל 18,000 חרסים. לפי ניתוח ממצאי הסקר, שגשג התל בשתי תקופות עיקריות, תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 2.[4]

חפירות נוספות החלו בשנת 2012 מטעם משלחת משותפת מטעם אוניברסיטת תל אביב, בראשות עודד ליפשיץ ויובל גדות, ואוניברסיטת היידלברג בראשות מנפרד הומינג חפירות אלה נמשכות גם בשנת 2016. עונת החפירה הראשונה ב-2012 התרכזה בשלושה חלקים של התל אשר איששו את תוצאות הסקר שתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 2 הן תקופות שיא בהיקף היישוב באתר. טרם פרסמו החופרים את ממצאים באופן רשמי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°42′04″N 34°56′08″E / 31.7009791°N 34.9356716°E / 31.7009791; 34.9356716

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל:מאות ט'-ו' לפנה"ס,(ירושלים:מוסד ביאליק 2003), עמ' 73-74
  2. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות,(ירושלים: מוסד ביאליק 1992) עמ' 42
  3. ^ מ' אבי יונה, א"י ב' (תשי"ג), עמ' 151
  4. ^ אפרים שטרן, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, (כרטא 1992) כרך ג' עמ' 1167