מקדש סיני

מקדש שְׂייֵן'גוּטִינְג הטאואיסטי בווייהאי במחוז שאנדונג, דוגמה לדָאוגְווָאן

מקדש סיני הוא מבנה ציבורי המשמש לביצוע טקסים ופולחנים דתיים של מרבית הדתות הקיימות בסין, והכולל לעיתים מגורים של נזירים. מרבית המקדשים שוכנים בסין, אבל עם ההגירה של סינים למדינות אחרות, בעיקר לדרום-מזרח אסיה, אבל גם למדינות יבשת אמריקה, הוקמו מקדשים סיניים גם שם.

מקדש עממי מסורתי

דוגמה למקדש עממי: מקדש באו גונג בוונג'ואו במחוז ג'ג'יאנג

המחתה בחצר מקדש גוָאנְגְשְׂיָאו, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בגואנגג'ואו שבמחוז גואנגדונג

היכל המלכים השמימיים במקדש גוָאנְגְשְׂיָאו. מימין המלך השומר על הצפון, משמאל המלך השומר על המערב

השילוש הבודהיסטי במקדש גוָאנְגְשְׂיָאו

מקדש טָאיְיְוֵּ'אן צ'וּן-יָאנְג הטאואיסטי

מבנה שנועד לפולחן עבור הדת המסורתית של הקבוצה האתנית של בני ההאן. דת זו, שמקורה באוסף של מסורות דתיות שורשיות אתניות, מכונה לעיתים שניזם (במנדרינית תקנית: 神教, בפין-יין: Shénjiào). הדת כוללת בעיקר סגידה לשן (神, בפין-יין Shén), ביטוי כללי לתיאור אלים (יותר מדויק, האנרגיות היוצרות דברים ומאפשרות להם לשגשג). השן יכולים להיות אלוהויות הקשורות לטבע, לעיר, לחפצים, לגיבורים מיתולוגיים וכו'. המקדשים של דת זו מתחלקים לשני סוגים:

• מְיָאוֹ (庙, בפין-יין: Miào) או דְייֵן (殿, בפין-יין: Diàn), שפירושם בפשטות "מקדש", ובדרך כלל נועדו לסגידה לאלי טבע או לגיבורים לאומיים.
• צְה (祠, בפין-יין: Cí) או צְה-טָאנְג (祠堂, בפין-יין: Cítáng) או דְזונְגְצְה (宗祠, בפין-יין: Zōngcí) או דְזוּמְיָאו (祖庙, בפין-יין: Zǔmiào) הם מקדשים לאבות הקדמונים שבהם סוגדים לאלים הקדמונים של משפחה או משפחה מורחבת.

מקדשים מסוג זה מוקמים ומנוהלים על ידי תושבים מקומיים: קהילות כפריות, קהילות על בסיס קרבה משפחתית ואגודות דתיות, ואין בהם כוהנים מקצועיים. אם כי כוהנים טאואיסטיים (דָאושְׁה או פָאשְׁה), קונפוציוניסטים (לִישֶׁנְג) או שמאנים (ווּ או טונְגְגִ'י) יכולים לערוך טקסים בתוך מקדשים אלו. מקדשים עממים הם בדרך כלל מבנים קטנים ומקושטים בדמויות מסורתיות על גגם (דרקונים ואלוהיות), אם כי חלקם התפתח למבנים גדולים.

את המקדשים העממיים המסורתיים הסינים ניתן לפגוש בכל רחבי סין גופא, טאיוואן וכן במקומות שבהם התיישבו מהגרים סינים במהלך מאות השנים האחרונות. באנגלית של צפון מערב אמריקה בשלהי המאה ה-19 היה מקובל לכנות מקדשים אלו שצצו בכל צ'יינהטאון, "joss house", כש-"Joss" היה עיוות של המילה בפורטוגזית לאלוהים (deus).

מקדש בודהיסטי

מקדשים ומנזרים בודהיסטיים קרויים סְה (寺, בפין-יין: Sì) או סְה-יְוֵּ'אן (寺院, בפין-יין: Sìyuàn), כשיְוֵּ'אן (院, בפין-יין: Yuàn), פירושו מקום קדוש. מכלול מקדשים גדול שנבנה במימון הקיסרות מכונה גוֹנְג (宫, בפין-יין: Gōng, "ארמון").

מבנה המקדש

מקדש בודהיסטי כולל את האלמנטים הבאים:

• שער דקורטיבי או פָּאיְפָאנְג (牌坊, בפין-יין: Páifāng) – שער על עמודים שמעליו כמה גגות. קיים רק בחלק מהמקדשים.
• מסך מגן או יִינְגְבִּי (影壁, בפין-יין Yǐngbì) – קיר עשוי מלבנים לפני הכניסה שתפקידו למנוע מרוחות רעות, שעל פי האמונה בסין אינן מסוגלות להסתובב בפינות, מלהיכנס למקדש. בקיר יש בדרך כלל תבליטים של דרקונים.
• פתח הכניסה - לפניו צמד פסלי האריות הקלאסיים, בבית השער צמד שומרים (哼哈二将, בפין-יין: Hēnghā èr jiàng), אווטארים של הבודהיסטווה וג'ראפני, המייצג את כוחו של הבודהה.
• חצר ובמרכזה מחתה גדולה שאינה משמשת לשריפה אלא לקליטת מטבעות מתורמים.
• מגדל התוף ומגדל הפעמון – שני מבנים זהים בגובה שתיים או שלוש קומות, המכילים בקומה העליונה, האחד תוף גדול, והשני פעמון.
• היכל המלכים השמימיים (風調雨順, בפין-יין: Fēng Tiáo Yǔ Shùn) אולם ריבועי גבוה ובו פסליהם של המלכים האחראים על ארבע רוחות השמיים. במרכז האולם מזבח ועליו פסלו של בודאי, נזיר שמן שתמיד מפוסל כשהוא מחייך או צוחק ולכן מכונה בסינית "בודהה הצוחק" (笑佛, פין-יין Xiào fú), הוא נחשב כהתגלמותו של מאיטרייה, הבודהה העתידי.
• החצר המרכזית - נמצאת בדרך כלל בין היכל המלכים השמימיים לאולם המרכזי. במקדשים קטנים יהיו מגדל התוף ומגדל הפעמון משני צדיו. במרכז החצר מחתה להבערת קטורת. בחלק מהמקדשים יש בחצר גלגלי סוטרה ואסטלות.
• האולם המרכזי – במקדשים יכולים להיות אולמות רבים, אבל בכולם ללא יוצא מהכלל יש אולם מרכזי שבו מוצג השילוש הבודהיסטי. אין לאולם זה שם קבוע והוא יכול להיקרא בשמות כדוגמת "היכל האוצר הגדול" או "ההיכל הגדול של המלומד הדגול" וכו'. במרכז האולם פסל בודהה החשוב ביותר, בדרך כלל בדמותו של הבודהה היושב על כס האריה כשהוא בתנוחת מדיטציה. מימינו פסל אמיטאבהה (הבודהה של מערב בודהיזם הארץ הטהורה) היושב כשהוא אוחז קופסת תכשיטים (לסמל תורה יקרה), ומשמאלו בהאיסאג'איגורו (הבודהה של הרפואה) יושב כשהוא אוחז פגודה מיניאטורית או קופסת עשבי מרפא. מאחורי הבודהה המרכזי יהיה בדרך כלל פסלה של גואנין (אלת הרחמים) כשהיא ניצבת על מאקארה (מפלצת ים).
  לעיתים בשתי פינות האולם מאחור יהיה פסליהם של שני בודהיסטוות: סמנטבהדרה על פיל מימין ומנג'סורי על אריה משמאל.
• היכלות נוספים- במקדשים גדולים יש מבנים נוספים המוקדשים לדמויות המרכזיות בבודהיזם, דוגמת גואנין (אלת הרחמים) או הבודהיסטווה מנג'סורי או לכבודו של שׂוֵאנְדְזָאנְג (玄奘, בפין-יין: Xuánzàng), הנזיר שהביא את הבודהיזם לסין
• קלויסטרים – משני צדי הציר המרכזי של המקדש. החדרים משמשים למגורי הנזירים, לחדרי לימוד, לחדר האוכל, לחנויות ואף למקדשים קטנים.
• פגודה – מגדל סטופה השוכן בדרך כלל בחלקו האחורי של המקדש, אם כי לא קיים בחלק מהמקדשים. הפגודה נבנית מעל לקברי קדושים כמבנה מרובע או מתומן הכולל כמה קומות ובתוכו גרם מדרגות מתפתל המגיע לגג.

מקדש טאואיסטי

מקדשים ומנזרים טאואיסטיים קרויים גְווָאן (觀, בפין-יין: Guàn) או דָאוגְווָאן (道观, בפין-יין: Dàoguàn). מכלול מקדשים גדול שנבנה במימון הקיסרות מכונה גונְג, ומקדש קטן שיכול להיות בקתה או מערה יכונה מְיָאו.

במקדש הטאואיסטי יש שילוב בין בנייה המתבססת על עיקרי האמונה לבין בנייה המתבססת על שיטות בניית מקדשים סיניות מסורתיות, וחיקוי של מבני מקדשים בודהיסטיים סיניים. עקב כך הוא נראה חיצונית דומה מאוד למקדש בודהיסטי. ההבדלים בין שני סוגי המקדשים מינוריים: במקום פסלי שני השומרים בכניסה למקדש בודהיסטי יהיו פסלי טיגריס ודרקון. באולם המרכזי יהיו פסלי סָאן צִ'ינְג (三清, בפין-יין Sānqīng – "שלושת הטהורים"), השילוש הטאואיסטי, במקום השילוש הבודהיסטי.

הטאואיזם מעודד את בני האדם לחיות בהרמוניה עם הטבע ועקב כך בנויים מרבית המקדשים הטאואיסטיים על מדרונות ההרים. לרבים מהמקדשים יש שלד מעץ שהסינים מאמינים כי הוא טוב לבריאות.

מטרת הטאואיזם היא להתברך בחיים ארוכים ופוריים, ונושא זה משתקף בקישוטים של המקדש. על דלתות המקדש, חלונותיו וקורותיו, חקוקים התווים בסינית המסמלים ברכה, אריכות ימים ומזל, וציורים של צמחים (ברוש וחזרן), בעלי חיים (דגים, עטלפים ואיילים), ובעלי חיים דמיוניים (דרקון, עוף החול וצ'ילין) שכל אחד מסמל משמעות מסוימת: ידידות, אריכות ימים, כבוד, טוב לב וכו'.

מקדש קונפוציוס

היכל דָאצֶ'נְג במקדש קונפוציוס בחרבין

שער הכניסה למקדש קונפוציוס בדאטונג שבמחוז שאנשי

פנים מקדש קונפוציוס בצְה-צֶ'נְג בנפת נינגבו במחוז ג'ג'יאנג

מקדש קונפוציוס (孔廟, בפין-יין: Kǒng miào) הוא מבנה המוקדש לזכרו של קונפוציוס והמלומדים והפילוסופים של הקונפוציוניזם.

המקדש הגדול והעתיק ביותר שוכן בצ'ופו, במחוז שאנדונג, עיר הולדתו ומקום קבורתו של קונפוציוס. הוא הוקם בשנת 479 לפני הספירה, שנה לאחר מותו של קונפוציוס, והורחב שוב ושוב במשך למעלה מ-2,000 שנים מאז נוסד, וכיום הוא מכלול ענק של מבנים. בהדרגה הוקמו מקדשים נוספים לזכרו ככל שמעמדו גדל עד לדרגת קדוש. בשנת 630 הורה קיסר סין משושלת טאנג שיש להקים מקדש לקונפוציוס צמוד לכל בית ספר באימפריה בשליטתו.

בין המקדשים הידועים ביותר: מקדש קונפוציוס בשיאן (כיום המוזיאון יער האסטלות), מקדש פֿוּדְזְה-מְיָאוֹ בנאנג'ינג ומקדש קונפוציוס בבייג'ינג, שנבנה לראשונה ב-1302. מקדש קונפוציוס בטיינג'ין שוכן על שטח של 130 דונם, מכלול המבנים המסורתי הגדול ביותר בטיינג'ין.

בנוסף למקדשי קונפוציוס הממלכתיים קיימים גם מקדשים פרטיים המוקדשים להערצת האבות של צאצא משפחת קונג, אליה השתייך קונפוציוס, בניינים שבהם מנציחים את מעשיו, ומקדשים פרטיים באקדמיות של סין.

הפולחן במקדש קונפוציוס כולל העלאת מנחות לרוחו של קונפוציוס, כמו גם למלומדים ופילוסופים קונפוציאניים אחרים. טקס נוסף הוא ריקוד שמונה השורות, הכולל שמונה טורים של שמונה רקדנים בכל טור. במקור היה זה ריקוד שש השורות, כפי שבוצע עבור האצולה הסינית, אבל ב-1477 הועלה קונפוציוס לדרגת מלך, ולכן זכה בכבוד הניתן לקיסרים.

מבנה המקדש

מקדש קונפוציוס כולל את האלמנטים הבאים:

• שער הכניסה (欞星門, בפין-יין: Língxīng mén)
• חצרות – בדרך כלל יש במקדש קונפוציוס שלוש חצרות, אם כי במקדשים קטנים יש שתי חצרות, ולעומת זאת במכלול המקדש בצ'ופו יש תשע חצרות. בחצרות יש אסטלות אבן בהן מונצחים ביקורים של הקיסר או מתנות מטעם הקיסר בצורת תוארי אצולה שהוענקו לצאצאיו של קונפוציוס.
• היכל דָאצֶ'נְג (大成殿, בפין-יין: Dàchéng diàn) – המבנה המרכזי. הוא שוכן בחצר הפנימית ביותר שאליה נכנסים דרך שער דָאצֶ'נְג (大成門, בפין-יין: Dàchéng mén). שם המבנה מתורגם כ"היכל ההישג הגדול", "היכל ההשלמה הגדולה" או "היכל השלמות הגדולה". מבנה זה מכיל את לוחות הנשמות (神位, בפין-יין: Shén wèi) של קונפוציוס ואת הלוחות של מלומדים (聖, בפין-יין: Shèng) חשובים אחרים ושל מכובדים (賢, בפין-יין: Xián). לפני היכל דָאצֶ'נְג בצ'ופו יש מבנה המכון "ביתן המשמש" (杏壇, בפין-יין: Xìng tán)
• מקדש הערצת המלומד (崇聖祠, בפין-יין: Chóng shèng cí) – מבנה השוכן מאחורי היכל דָאצֶ'נְג, שבו מכבדים את אבותיו של קונפוציוס ואבותיהם של ארבעת המלומדים (四配, בפין-יין: Sì pèi) ושנים עשר הפילוסופים (十二哲, בפין-יין: Shí'èr zhé).

שלא כמו במקדשים בודהיסטים או טאואיסטים אין בדרך כלל במקדשי קונפוציוס, פסלים או ציורים. ככל הנראה היו במקדש בצ'ופו בשנותיו הראשונות ציורי קיר ופסלי עץ וחרס של קונפוציוס ותלמידיו. כמו כן היה פסל של קונפוציוס במקדשים רשמיים אחרים. אולם הייתה התנגדות למנהג זאת שנראה כחיקוי של מקדשים בודהיסטים, ובנוסף נטען כי מטרת המקדשים היא לכבד את תורתו של קונפוציוס ולא אותו עצמו.

מכיוון שלא היה דמיון בין הפסלים השונים של קונפוציוס במקדשים השונים הורה הקיסר משושלת מינג ב-1530 שכל הפסלים של קונפוציוס יוחלפו בלוחות נשמה במקדשים הקיסריים בבירה ובמקומות אחרים. יחד עם זאת, מקדשי קונפוציוס מודרניים רבים מכילים פסלים. גם במקדשים המופעלים על ידי משפחת קונפוציוס, דוגמת המקדש בצ'ופו, יש פסלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקדש סיני בוויקישיתוף

• Chinese Temples
• Buddhist Temples in China
• Chinese Buddhist Temple
• Chinese Buddhist Temples 101
• Taoist Temples in China
• Confucius Temples in China
• רשת מקדשי אבות בסין (בסינית)