מריופול

מריופול
Маріуполь
סמל מריופול	דגל מריופול
מדינה	אוקראינה
אובלסט	דונצק
ראש העיר	יוריי חוטלוביי
רשות מחוקקת	מועצת עיריית מריאופול
תאריך ייסוד	1778
שטח	244 קמ"ר
גובה	67 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	449,498 (נכון ל־2017)
‑ צפיפות	2,004 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	47°07′50″N 37°33′50″E / 47.130555555556°N 37.563888888889°E
אזור זמן	UTC+2
	http://mariupolrada.gov.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים מריאופול

מריופול (אוקראינית: Маріуполь; רוסית: Мариуполь) היא עיר באוקראינה, אחת הערים המרכזיות במחוז דונצק ומשמשת כמרכזו הבלתי רשמי של אזור צפון אגן ים אזוב (הים האזובי). אוכלוסיית העיר מונה כ-460,000 תושבים (2014). זו אחת ממרכזי ייצור המכונות והמתכות החשובים אוקראינה ובה גם נמל ים גדול. זו אחת מעשרת הערים הגדולות באוקראינה ונחשבת למרכז חשוב של תעשייה וכלכלה.

באפריל 2014 עקב המשבר הפוליטי במדינה הייתה העיר תחת שליטת כוחות בדלנים שהכריזו על עצמאות מחוז דונצק והחלפתו ב"הרפובליקה העממית של דונצק". ב-13 ביוני כוחות צבא אוקראינה השתלטו על העיר והעיר הפכה למרכז המחוזי של מחוז דונצק. ב-24 בינואר 2015 ספגה העיר מתקפת טרור גדולה במיוחד כאשר בוצע ירי ארטילרי מהשטחים הנשלטים על ידי הבדלנים הפרו-רוסיים. בניין מגורים נפגע כש-30 איש נהרגו, 93 איש נפצעו מתוכם 75 אושפזו. במתקפה נהרסו עשרות מבני מגורים, בתי ספר, חנויות, גני ילדים ושני שווקים במרכז המסחרי של העיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם הרצאות

העיר נוסדה בשנת 1778 בשם פבלובסק (Павловск), בשפך נהר קלמיוס (Кальмиус) לים אזוב, במקום בו היה יישוב ארעי. על פי הוראתה של הקיסרית יקטרינה הגדולה, יושבו העיר והאזור בשנת 1779 על ידי היוונים, אשר הועברו מחצי האי קרים, ושמה של העיר הוסב למריופול.

בין השנים 1948–1989 העיר נקראה ז'דאנוב (Жданов) על־שם אנדריי ז'דאנוב, אשר נולד בה.

מריופול היא עיר תעשייתית חשובה (בייחוד בשל תעשייה כבדה מפותחת: ייצור מתכות, מכונות, כימיה וכדומה), עיר נמל על ים אזוב, מרכז תרבות (2 מוסדות להשכלה גבוהה, תיאטרון וכדומה) וספורט (כדורגל, כדורסל - ראו אזובמאש מריופול, ועוד).

מאז 2014 ניטשים בתחומי העיר מאבקי שליטה בין צבא אוקראינה וכוחות בדלנים פרו-רוסיים.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התגוררו בעיר מאמצע המאה ה-19. ב-20–22 באוקטובר 1905 בוצע פוגרום ביהודי העיר. 21 יהודים נרצחו בפוגרום ובתים וחנויות רבים נבזזו. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הפכה העיר למרכז תעשייתי ויהודים רבים הועסקו במוסדות שלטוניים ובתעשייה. בעיר פעל בית ספר ביידיש. ב-1939 מנו היהודים בעיר 10,444 נפש, כ-5% מאוכלוסיית העיר. ב-8 באוקטובר 1941 כבשו הגרמנים את העיר ותוך פחות מחודש רצחו את רוב יהודי העיר בשני מבצעי רצח בבורות ירי.^[1] העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ב-10 בספטמבר 1943 (יום זה נחוג כיום העיר). כיום ישנה קהילה יהודית משגשגת במאריופול.

שלטון וחלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת העיר מורכבת מ-76 חברים וממנה את הרשויות העירוניות המבצעות. תקציב העיר עומד על כ-170 מיליון דולר (2011). בעיר 4 אזורים: ז'ובטנבי (מרכז העיר), פרימורסקי (חוף הים), איליצ'ובסקי (צפון העיר), אורדז'וניקידזבסקי (הגדה השמאלית של קלמיוס).

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי כלכלה עיקריים תעשייה: כ-56 מפעלים - ייצור מתכות (תשלובת ע"ש איליץ', אזובסטאל), ייצור מכונות (אזובמאש, מנועים, ציוד חקלאי, אוניות), מזון ועוד; סך ערך הייצור התעשייתי - כ-7.4 מיליארד $ (2010). בינוי - תעשייתי ומגורים. מדע: 2 אוניברסיטאות (כ-20 אלף סטודנטים), כ-10 מכוני מחקר.

התעשייה המפותחת, אשר חלקה הוקם ללא התחשבות בכיוון הרוחות, מהווה נטל אקולוגי כבד על אוכלוסיית העיר ומרחבי הים הסמוכים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה בינעירונית: נמל תעופה בינלאומי (מוסקבה, קייב, אתונה), רכבות (2 תחנות בתחומי העיר - תחנת מוצא מריופול ותחנה סרטנה; רכבות יומיות למוסקבה, קייב וחרקוב, בתדירות נמוכה יותר - ליעדים נוספים), רכבות חשמליות פרבריות, אוטובוסים.

תחבורה עירונית: כ-80 קווי אוטובוס, 12 קווי טרוליבוס, 11 קווי חשמלית, מוניות.