מרכז הספורט לנכים

מרכז הספורט לנכים
	אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג	אולם ספורט, ארגון
על שם	סם ספיבק
מיקום	רמת גן
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1960
תאריך פתיחה רשמי	1960
קואורדינטות	32°05′47″N 34°49′05″E / 32.09644444°N 34.818°E
	האתר הרשמי
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) מרכז הספורט לנכים מרכז הספורט לנכים מרכז הספורט לנכים מפת __ רמת גן __ גבעתיים; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] מצפון ומערב: __ תל אביב-יפו; ממזרח: __ בני ברק , __ גבעת שמואל, __ קריית אונו, __ מחנה דורי; מדרום: __ אור יהודה, __ פארק אריאל שרון

מרכז הספורט לנכים הידוע גם כמועדון הספורט "ספיבק" הוא מרכז ספורט לספורטאים עם נכויות מייסודה של עמותת איל"ן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הספורט הוקם על ידי איל"ן, בראשות פעילת הארגון בטי דובינר, בשנת 1960 ברמת גן והיה מראשוני מרכזי ספורט הנכים בעולם והראשון בישראל. ראשיתו בשיקומם של משותקי מחלת הפוליו, ובמרוצת השנים נקלטו במרכז נפגעי שיתוק מוחין, תאונות דרכים, נכי צה"ל, נפגעי פעולות איבה וספורטאים עם מוגבלויות נוספות. מנהלו הראשון של המרכז היה גרשון הוברמן.

בראשיתו שימש המרכז כ-200 ספורטאים פעילים במספר ענפי ספורט בודדים ואילו היום מונה כ־2000 חברים בטווח גילאים שבין גיל הגן ועד בכלל, ומפעיל עשרות תוכניות שונות - מספורט שיקומי, דרך חוגי ילדים ועד תוכניות ייעודיות לספורטאים הישגיים וספורטאים פראלימפיים.

בשנת 1968 אירח המרכז את המשחקים הפאראלימפיים, אחד מאירועי הספורט הגדולים והמורכבים שאירחה מדינת ישראל מאז ומעולם.

מאז אמצע שנות השבעים ועד שנת 2002 ניהל את מרכז הספורט משה רשקס, שגם הקים את עמותות הידידים של המרכז בחו"ל, פיתח את חוסנו הכלכלי והרחיב את פעילותו המקצועית.

תחומי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז מתקיימת פעילות ספורטיבית ענפה הכוללת ענפים פראלימפיים (כדורסל, טניס שדה, טניס שולחן, ראגבי בכיסאות גלגלים, בוצ'יה ושחייה) וענפים שאינם פראלימפיים (כדורגל לילדים עם נכויות, חוגי אפניים, חוגי התעמלות, פעילות כושר פרטנית, חוגי ריצה, לימודי שחייה ושיפור סגנון ועוד). במרכז הספורט פועל גם שירות סוציאלי עשיר, ופעילות חברתית הכוללת מקהלה, ריקודי עם בהדרכת המרקידה מאיה גבע^[1], קבוצות תמיכה להורים וילדים עם נכויות ועוד.

ספורטאי המרכז משתתפים מהקמתו ועד היום במשחקים ותחרויות בינלאומיות, מהווים את השלד המרכזי של נבחרות ישראל במרבית הענפים, ומייצגים את ישראל במשחקים הפראלימפיים באופן קבוע.

בין ספורטאי העבר המוכרים חברי המרכז נמנים: צפורה רובין, ברוך חגאי, שרגא ויינברג (טניס), יצחק ממיסטבלוב (שחייה) ורבים אחרים, ובהווה הספורטאים קרולין טביב (טניס שולחן), אדם ברדיצ'בסקי וגיא ששון (טניס), נדב לוי (בוצ'יה), ליאור דרור (כדורסל בכיסאות גלגלים) ועוד.

קבוצת הכדורסל של המועדון היא אלופת ישראל פעמים רבות (כולל בשנה זו - 2019), משתתפת בקביעות במשחקי היורוליג בכדורסל בכיסאות גלגלים, והיא גם מחזיקת גביע המדינה עשרות פעמים.

במתחם המרכז נמצא גן ילדים שיקומי, בו מופעלות ארבע כיתות גן לפעוטות וילדים בגילאים 3 - 7, בעיקר כאלו עם שיתוק מוחין (CP).

מרכז הספורט מפעיל גם תוכניות ארציות לפיתוח ספורט נכים, בשיתוף קרנות הביטוח הלאומי, כגון תוכנית הסל גל (כדורסל בכיסאות גלגלים), תוכנית הבוצ'יה, ותוכנית הספורט לילדים נכים בבאר שבע והסביבה המעניקה שירות ייחודי לילדים עם נכויות מהמגזר הבדואי והמגזר היהודי בנגב.

קשרי קהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הספורט מקיים קשרים קבועים עם מרכזים קהילתיים, בתי ספר וארגונים חברתיים ויוצר עימם שיתופי פעולה. לרשות המרכז מופנות בנות המשרתות בשירות לאומי.

בשנת 2003 נחנך במועדון מרכז למידה פעילה והעצמה, בו מפותחים ומופעלים קורסים והשתלמויות לציבור הרחב בנושאי מעורבות חברתית ונגישות.

צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז עובדים למעלה ממאה אנשי צוות קבועים, ועוד כ־200 מתנדבים.

מנהל מרכז הספורט הוא בועז קרמר, ספורטאי פראלימפי ומדליסט (אולימפיאדת בייג'ינג 2008 ואולימפיאדת לונדון 2012), המאמן הראשי הוא ברוך חגאי, חתן פרס ישראל לשנת 2001 בתחום הספורט ותרבות הגוף, ופרופ' ישעיהו הוצלר, ראש התוכנית השיקומית במרכז וראש המגמה לחינוך גופני שיקומי במכון וינגייט. מנהלי מרכז הספורט מאז הקמתו היו גרשון הוברמן, משה רשקס, יעקב בן-אריה ובועז קרמר.

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית ובאנגליה פועלות אגודות ידידים של המרכז ומרבית תקציבו (כ־60%) מגיע ממקורות אלה, כאשר היתרה מגיעה מפעולות מניבות, מכירת שירותים ועוד. תקציבו התפעולי של מרכז הספורט מגיע לכ - 14 מיליון ש"ח בשנה.