מוחמד דף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד דף
محمد الضيف
אין תמונה חופשית
לידה 12 באוגוסט 1965 (בן 56)
מחנה הפליטים ח'אן יונס, רצועת עזה המצרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות סמליל החמאס.png  חמאס : גדודי עז א-דין אל-קסאם
תקופת הפעילות 2002–הווה (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
הסכסוך הישראלי-ערבי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוחמד דיאב "ד'ף" אבראהים אל-מצריערבית: محمد دياب إبراهيم المصري, המוכר בכינויו محمد الضيف, מוחמד דֶף, תעתיק מדויק: מחמד א (ל)צ'יף; נולד ב-12 באוגוסט 1965) הוא טרוריסט פלסטיני, ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס. הוגדר על ידי מערכת הביטחון הישראלית כטרוריסט המבוקש ביותר בארגוני טרור אלה. הכינוי "דֶף" ("אורח" בערבית; בתעתיק: "צ'יף") ניתן לו ככל הנראה מכיוון שנהג להחליף באופן מתמיד את מיקומו[1].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד דף נולד בשנת 1965 במחנה הפליטים ח'אן יונס שברצועת עזה. מוצא משפחתו מהכפר כוכבא, ששכן עד 1948 באזור אשקלון. בהיותו נער הצטרף לתנועת האחים המוסלמים. במהלך לימודיו באוניברסיטה האסלאמית בעזה היה פעיל ב"גוש האסלאמי" והיה נציג רשימת הגוש במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה[2]. דף הצטרף לשורות המנגנון הצבאי של חמאס בראשית האינתיפאדה הראשונה. במאי 1989 נעצר ונידון ל-16 חודשי מאסר[2].

בשנת 1991 הצטרף לשורות גדודי עז א-דין אל-קסאם. הוא החל את דרכו כתלמידו של הטרוריסט הפלסטיני יחיא עיאש ("המהנדס"), שעמד בראש "הזרוע הצבאית" של חמאס, עד לחיסולו של עיאש בשנת 1996. ב-1992 פיקד על החוליה שחטפה ושיספה את גרונו של החייל אלון קרוואני. בעקבות הריגתו של עימאד עקל בנובמבר 1993, מונה דף למפקד הזרוע הצבאית של הארגון ברצועת עזה[2]. בתפקידו זה ארגן פעולות טרור רבות, תוך שהוא מתאם פעולות יחד עם עיאש, מפקד הזרוע הצבאית בגדה המערבית. בשנת 1994 היה דף אחראי על הפעלת החוליות שחטפו ורצחו את החיילים נחשון וקסמן, אריה פרנקנטל ושחר סימני. לאחר הריגתו של עיאש המשיך דף את התיאום עם חסן סלאמה, שהחליף את עיאש. דף בחר לנקום את מותו של עיאש בשורת פיגועי טרור רצחניים שהתרחשו בתחומי הקו הירוק בחודשים פברואר-מרץ 1996. בין הפעולות שיזם: שיגור שני מחבלים מתאבדים לפיגועים בקו 18 בירושלים בשתי הזדמנויות שונות; וכן תכנון פיגוע נוסף בטרמפיאדה באשקלון.

לאחר גל פיגועי הנקמה של אביב 1996, שבמהלכו נרצחו 58 ישראלים בתוך שבוע, ירד מוחמד דף למחתרת, והסברה הייתה שברח למצרים[3]. ואולם כעבור שנתיים שב לפעילות נוכח מצבה הקשה של תשתית חמאס ביהודה והשומרון: מוחי א-דין א-שריף נהרג בתאונה ברמאללה במרץ 1998, ואילו באחים עוודאללה התנקשה ישראל ליד חברון באוגוסט של אותה שנה. אבדות אלה, יחד עם מעצרם של עשרות פעילים וחשיפת מעבדות לייצור חומרי חבלה ומטענים, פגעו קשות ביכולתו של הארגון לייצר פיגועים משטחי יהודה ושומרון. בעקבות זאת, אנשי "המחלקה המדינית" של חמאס, ששכנו בסוריה, הורו לדף ולאנשיו בעזה לשוב ולתכנן פיגועים. כך, עמד דף מאחורי פעולותיה של "חוליית טייבה", שמטרתה הייתה ביצוע פיגועי התאבדות בטרמפיאדות במרכז הארץ (אך כשלה בפעולותיה). דף היה עצור בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ממאי 2000[4] עד ראשית שנת 2001[3].

ההתנקשות באחים עוודאללה יצרה ריק מנהיגותי בקרב פעילי הזרוע הצבאית ביהודה ושומרון. מחמוד אבו הנוד תפס בסופו של דבר את הפיקוד עליהם וכיוון את פעולתם באינתיפאדה השנייה, עד להריגתם בידי צה"ל בנובמבר 2001. בעקבות מותו של אבו הנוד גברה השפעתו של מוחמד דף וכללה גם את פעילי חמאס ביהודה ושומרון. עוד בפרוץ האינתיפאדה מונה סלאח שחאדה למפקד הזרוע הצבאית של חמאס, ודף מונה לסגנו[3]. מתחילת שנת 2002 עסק דף בבניית מנגנון פיגועים עצמאי של עז א-דין אל-קסאם. הוא נחשב כאחראי על כמה מפיגועי הירי ו"ההקרבה" הגדולים שאירעו ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה. ידוע כי השתתף באורח פעיל בפרויקט ייצור רקטות קסאם, עם סגנו עדנאן אל-ע'ול (נהרג באוקטובר 2004), שנחשב ל"מדען הראשי" של חמאס. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עצרו את דף מספר פעמים, אולם הוא שוחרר בתום תקופות קצרות ביותר. לאחר ההתנקשות בסלאח שחאדה ביולי 2002 קיבל דף לידיו את הנהגת גדודי עז א-דין אל-קסאם[5].

ניסיונות לחיסולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ניסתה מספר פעמים לחסל את דף, ללא הצלחה. ביולי 1998, בעת ניסיון לחציית ציר פילדלפי למצרים, חמק מכוח מגדוד 50 של הנח"ל, שסופח לצוות של השייטת, ששהה במארב עשרות מטרים ממנו[6]. ב-22 באוגוסט 2001 ניסתה ישראל לראשונה לחסל את דף, בסגנו, עדנאן אל-ע'ול, בסלאח שחאדה ובבכירים נוספים, אולם הם הצליחו לחמוק[3]. ב-26 בספטמבר 2002 ירה מסוק אפאצ'י של צה"ל שני טילים מדגם "הלפייר" לעבר מכוניתו של דף, שהיה בדרכו חזרה מביקור אבלים בשכונת שיח' רדואן בעזה. לאחר מספר שעות שבהן הגיעו למערכת הביטחון ידיעות סותרות בנוגע לגורלו, התברר כי דף לא נהרג אלא נפצע קשה (איבד את עינו ונותר בעל מום ביד). כשלושים פלסטינים שהיו בסביבתו נפגעו מעוצמת הפיצוץ, בכלל זאת שניים משומריו של דף[3]. מחשש להתנקשות נוספת דף לא נלקח לבית החולים שיפא אלא למקום מסתור, שם טיפל בו בתחילה עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, מבכירי חמאס, שהיה רופא ילדים בהכשרתו. לאחר מכן עבר דף שיקום אורתופדי על ידי רופאים ערבים שהוברחו דרך מצרים לרצועה, אם כי פציעתו גרמה לו לקשיים בדיבור ובתנועות גפיים[7]. למרות הפציעה ותהליך השיקום דף שב לפעילות בראשית 2003. ניסיון חיסול נוסף התבצע בספטמבר 2003, כאשר התקבל דיווח על כינוס הצמרת הצבאית של חמאס בדירה בעזה, ובהם עדנאן אל-ע'ול, אסמאעיל הנייה, מוחמד דף והמנהיג הרוחני של התנועה, אחמד יאסין. במבצע קטיף כלניות מטוס קרב ישראלי הפציץ את הדירה, ואולם בכירי חמאס ששהו בקומה התחתונה של הבניין כמעט ולא נפגעו[8].

דף התייחס לניסיונות לחיסולו בנאום טלפוני שנשא בכנס לציון 15 שנים להיווסדה של חמאס: "אללה רצה להרגיז את היהודים והוא הציל אותי. על כל פנים, אני מאמין שרק מה שאללה רוצה - זה מה שיקרה". עוד אמר כי "אני מבטיח שנמשיך עד לניצחון או עד למוות כשהידים, אנו נמשיך בדרך של יחיא עיאש ושל סלאח שחאדה וכפי שלמדנו מהשייח' יאסין". למרות ניסיונות הישראלים לחסלו, בפברואר 2005 נקשר שמו של דף כמועמד ל"חנינה" מצד ישראל במסגרת מחוותיה של זו כלפי נשיאה החדש של הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. עם זאת, גורמים ישראלים הודיעו כי חנינת דף "אינה על הפרק" בנימוק שפשעיו חמורים מדי.

ב-12 ביולי 2006 נפצע קשה מהתקפת חיל האוויר על הבית שבו שהה. בעקבות אותה התקפה נכרתו ידיו ורגליו והוא רותק לכיסא גלגלים. ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר, התבטא כי בזמן עזיבתו את תפקיד ראש השב"כ, מוחמד דף איננו מתפקד עוד והוא נכה ומשותק חלקית[9]. בעקבות הפציעה הועבר דף לטיפול רפואי במצרים וחזר לרצועה לאחר שלושה חודשים. בהיעדרו נטל אחמד ג'עברי את הפיקוד על הזרוע הצבאית של חמאס, אם כי התואר הרשמי עדיין נשמר לדף[10].

באופן רשמי, מוחמד דף הוא מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. בכלי התקשורת של חמאס הוא מכונה "המפקד הכללי של גדודי עז א-דין אל-קסאם"[11]. בנובמבר 2012, במהלך מבצע עמוד ענן, ארגון חמאס פרסם קלטת שבה מוחמד דף דיבר לאחר שנים של שתיקה ואמר כי "ישראל עשתה טעות טפשית בכך שחיסלה את אחמד ג'עברי".

במבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע צוק איתן המשיך דף לשמש מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. בתקשורת הזרה פורסם כי ב-22 ביולי 2014 הפציץ צה"ל את ביתו בשכונת ח'אן יונס בעזה, וששני פלסטינים נהרגו בהפצצה[12]. ההפצצה הייתה במסגרת מדיניות ישראל באותו מבצע להרוס את בתי בכירי חמאס, אולם דף עצמו לא התגורר במקום. ביום ה-22 למבצע צוק איתן שחרר חמאס קלטת של מוחמד דף, שבה הוא טען, בין היתר, כי ישראל הובסה, וכי האש על ישראל תיפסק רק אם המצור על עזה יוסר[13]. ב-19 באוגוסט הטיל מטוס חיל האוויר על ביתו של אחמד יאסין דאלו בשכונת שיח' רדואן בעיר עזה, בו שהה דף, מספר פצצות במשקל טונה כל אחת[14]. בתקיפה נהרגו, בין השאר, אחת מנשותיו של דף, בת 27, יחד עם בתם בת ה-3 ובנם בן ה-7 חודשים. חמאס הגיב בהגברת קצב ירי הרקטות על ישראל. לטענת חמאס דף לא נפגע בתקיפה, אך במודיעין הישראלי העריכו באופן לא-רשמי שהוא נהרג[15]. שישה שבועות מאוחר יותר העריך הרמטכ"ל בני גנץ: "מדי פעם אתה רואה סימנים כאילו הבן אדם קיים, מדי פעם יש סימנים כאילו הבן אדם לא קיים. לדעתי, הוא איתנו"[16]. ב-2015 פורסם בישראל כי עודנו בחיים וכי הוא מעורב בקבלת ההחלטות בזרוע הצבאית של חמאס[17][18]. באפריל 2016 אמר עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון: "לדרג המדיני (בעזה) יש בכורה ועדיפות על דרג הטרור, אבל למוחמד דף לא אכפת מהמדיניות המדינית, עושה מה שהוא רוצה"[19].

במבצע שומר החומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מבצע שומר החומות הביע דף תמיכה בפלסטינים שבשכונת שיח' ג'ראח בירושלים. במבצע עצמו ניסה צה"ל פעמיים לחסל את דף, ללא הצלחה[20].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Deif: Elusive Hamas terror chief and Israel’s most wanted, באתר "The Times of Israel"
  2. ^ 1 2 3 גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 80
  3. ^ 1 2 3 4 5 גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 81
  4. ^ מערכת וואלה! NEWS‏, נעצר המבוקש מספר 1 - מוחמד דף, באתר וואלה!‏, 14 במאי 2000
  5. ^ Mohammed Deif
  6. ^ האם הפעם זה הצליח? כל ניסיונות החיסול של מוחמד דף, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2014.
  7. ^ שלומי אלדר, להכיר את החמאס, עמ' 196
  8. ^ שלומי אלדר, להכיר את החמאס, עמ' 38
  9. ^ השר דיכטר: ח'אלד משעל אינו חסין
  10. ^ שלומי אלדר, להכיר את החמאס, עמ' 201
  11. ^ ראו: תהליך ההתעצמות הצבאית של חמאס ברצועת עזה (תמונת מצב נכונה למרץ 2008), עמוד 9, הערת שולים מס' 1
  12. ^ עוזי ברוך, דיווח: הופצץ ביתו של מוחמד דף, באתר ערוץ 7, 22 ביולי 2014
  13. ^ אליאור לוי ורועי קייס, ראש הזרוע הצבאית בחמאס: האש תיפסק רק אם המצור יוסר, באתר ynet, 29 ביולי 2014.
  14. ^ רועי קייס, אליאור לוי ויואב זיתון, חמאס: ישראל ניסתה לחסל את מוחמד דף, והרגה את אשתו ובתו, באתר ynet, 20 באוגוסט 2014
  15. ^ אהוד יערי, ‏גורמי מודיעין ישראלים ל"פוקס ניוז": "ההערכה: דף נהרג בתקיפת צה"ל"; חמאס: הוא חי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏20 באוגוסט 2014‏
  16. ^ יואב לימור, עמוס רגב, ‏"אני ממליץ שיחלקו אות למבצע, ויש גם מועמדים לעיטורים", באתר ישראל היום, 03.10.2014
  17. ^ כתבה במעריב
  18. ^ ג'קי חורי, באתר "הארץ", 29 באפריל 2015, מוחמד דף חזר לפעילות בראש הזרוע הצבאית של חמאס
  19. ^ יואב זיתון, במערכת הביטחון מזהירים: מוחמד דף עושה מה שהוא רוצה, באתר ynet, 13 באפריל 2016
  20. ^ טל לב רם, ‏ישראל ניסתה לחסל פעמיים את מוחמד דף – ונכשלה, באתר מעריב אונליין, 19 במאי 2021