דלק (אצ"ל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מש"י)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דלק היה שמו של שירות המודיעין והידיעות של הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל). שירות זה נשא לפני כן שמות נוספים - מש"י ו-צינור.

הקמת שירות הידיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האצ"ל, אשר נוסד בשנת 1931, ראה עוד בשנים של תחילת פועלו חשיבות בהקמת שרות ידיעות איכותי לטובת כוחות ההגנה היהודיים. אחת ההאשמות אשר הופנו כנגד ראשי ההגנה הייתה ההפתעה ביישוב היהודי לנוכח פרוץ פרעות תרפ"ט, אשר כתוצאה מהן התפצל האצ"ל מתוך ההגנה.

לכן הקים הארגון את המש"י - מחלקת שירות ידיעות. גוף זה הצליח להגיע לידיעות רבות בכל הנוגע לערביי ארץ ישראל ואלו שימשו את האצ"ל. ההגנה פיתחה גם כן מודיעין - ש"י, אשר מחלקתו הערבית נחשבה איכותית.

כאשר האצ"ל פתח ב"מרד" נגד המנדט הבריטי, הופנו רוב מאמצי שירות הידיעות, אשר כונה אז "דלק", לאיסוף מידע אצל הבריטים.

באחריותו של דלק היו לפרקים גם תחומים נוספים. כך למשל היה הדלק אחראי לביטחונו של מנחם בגין כאשר היה מפקד המחתרת. הדלק דאג לארגן לו מקומות מסתור בזמני עוצר וכן חדר מוסווה לשעות חירום בבית ברחוב ז'בוטינסקי 59 בתל אביב.

מבנה השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1944 הורכב הדלק ממפקד ארצי, סגן, מזכיר כללי, מזכירה ושליח. השירות התחלק ל"מחלקות" שבראש כל אחת מהן אחראי. כמו כן בכל מחוז או סניף של האצ"ל תפקד מפקד דלק מקומי אשר היה כפוף למפקד אותה יחידה. בתדירות של כאחת לחודש הייתה מתקיימת פגישה המשותפת לשני אלה עם מפקד הדלק הארצי.

מפקדי השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב תבין[1] התמנה בפברואר 1944 למפקד הדלק הארצי, בהחליפו את צבי דרזנר אשר היה מפקד הדלק התל אביבי. לצדו לקחו חלק משמעותי בשירות יעקב עמרמי "יואל"[2], יצחק יגנס-אבינועם "אבינועם"[3], מנחם מלצקי "אריה", חיים לוטנברד "הברון", ומארק קהאן "אלכס". בתקופת הסזון נחטף תבין, אבינעם החליפו לתקופה קצרה ואחריו החזיק בתפקיד "יואל" עד תחילת 1948. מאז ועד פירוק הארגון, בקיץ 1948, פיקד מי שהיה סגנו, אבא שרצר.

איסוף ידיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב השירות היו פעילים הממונים על איסוף מידע, אולם עוד מימיה הראשונים של המחתרת הוטל על כל חבר בשורות הארגון להעביר ידיעות שעשויות להיות בעלות חשיבות מודיעינית אל מפקדו הישיר, וזה היה מעבירן לדלק אשר היה בוחנן ומאמתן. כך נאספו ידיעות רבות מחוליות במחלקות אחרות בארגון. פעילי מודיעין עברו גם הכשרות מדי פעם. כך לדוגמה העיד דרזנר על קורס שנערך בתל אביב במהלכו הועברו הרצאות על טכניקות איסוף מידע, הועברה השתלמות על ידי מפקד הסניף הירושלמי והעבודה בוצעה על סמך חוברות בנושא ריגול, יצירת כתבי סתר, מקורות מידע וניתוחו.

מחלקות השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקה זו נשאה באחריות לאיסוף מידע אצל זרועות השלטון הבריטי - שירות בתי הכלא, משרדי ממשלה, הצבא, המשטרה ובייחוד הבולשת הבריטית. יעקב עמרמי העיד כי רוב הישגי המחלקה הגיעו בזכות שיתופי פעולה של פקידים ושוטרים עבריים אשר הזדהו עם מטרות המחתרת, או הסתייגו מהשלטון הבריטי, והעבירו לשירותה ידיעות חיוניות. אחריות המחלקה כללה גם קשר עם "מטה הגולה" של האצ"ל, באמצעותו נאספו ידיעות ממקורות חוץ. ידיעות בעלות חשיבות על הנעשה בעולם הערבי הגיעו מהמטה בצרפת. ידיעות הנוגעות במישור הבינלאומי הועברו במשך תקופה מסוימת מאנגליה. יחידת השוטרים של האצ"ל, "האופרה", הפיקה כאמור ידיעות חיוניות, אך לעיתים גם מעבר לכך. לדוגמה ההתקפה באפריל 1946 על משטרת רמת גן נוצרה מיוזמה של שוטר יהודי אשר סיפק את תוכניות הבניין ומידע על סידורי השמירה. ליד המחלקה גם פעלה יחידה שתפקידה חקירת כאלו שנחשדו בפעילות מודיעינית נגד הארגון, ובראשה עמדו חיים גרוסמן ויגאל גריפל. היא החזיקה בקשרים עם אנשי ביטחון בריטיים, אנשי פקידות ממשלתית, נותני שירותים שונים ואף גורמים מהעולם התחתון. מבחינת האצ"ל, הישגים ניתנים לציון היו חשיפת מספר מושתלי ש"י בתוך שורותיו. הישג אחר היה איתור מיקומו של האנס ריינהולד, "ינאי", אשר בגד בארגון והוברח לאחר התקפת הרכבת בירושלים על ידי הבריטים לבלגיה. מפקדת הארגון העבירה פקודה אל ראשי מטה הגולה לאתר ולחסל את ריינהולד. במאי 1947 נחטף ינאי בבריסל אולם אזרח ששם לב לדחיפת ריינהולד אל תוך מכונית החטיפה החל לרדוף אחריה במכוניתו שלו, תוך שהוא מזעיק בדרך שוטר חמוש. החוטפים הועמדו למשפט ונאסרו, וריינהולד הוברח על ידי הבריטים לאנגליה.

המחלקה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף הגיעו ידיעות מאנשי הארגון בערים בהן שכנו אוכלוסיות מעורבות או ביישובים ושכונות הסמוכים ליישובים ערביים. עם זאת חלקו העיקרי של המידע הגיע מאנשי פקידות מדרגים שונים בבולשת, בתי הסוהר, מזכירות הממשלה או מחלקות שונות שלה. כמו כן נעזרה המחתרת במודיעים ערביים, ומשנת 1947 גם קיבל ידיעות על הקבוצות הערביות החמושות והכנופיות.

המחלקה היישובית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקה זו אספה מידע על המתרחש בגופים הציבוריים של היישוב העברי, וגם לגבי ארגון ההגנה, מפלגות ותנועות נוער. כך למשל הגיעו לידי הדלק רשימות מן "הבית האדום"[4] בתל אביב אשר לימדו מהן ידיעות הש"י אודות האצ"ל.

מחלקת העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקה זו הופקדה על קיום קשר עם גורמי עיתונות בארץ ישראל, בהם עיתונאי פנים ועיתונאי חוץ. הקשר בינם היה דו צדדי- נמסרו לידיהם ידיעות לפרסום וכן נעזרו בם לשם השגת מידע. בדומה לארגוני ההגנה והלח"י, החזיק האצ"ל בקשרים עם משרדו של אריה זיו, הצנזור העברי הראשי, ומתוך הידיעות שנפסלו לפרסום ניתן היה ללמוד על כוונות השלטונות או על הלכי רוח ברחוב הערבי.

מחלקת התרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת התרגומים טיפלה בחומרי הסברה שפורסמו בשפות שונות. במסגרתה פעלו יודעי שפות זרות, מתרגמים ומומחי כתב יד לצורך עבודות המודיעין. חוברות מידע והסברה נשלחו לחו"ל, וכן הודפסו עלונים פנימיים ובהם ידיעות למפקדי הארגון ואנשי השורה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, כרך המרד 1947-1946, מוסד קלוזנר, הוצאת הדר. עמ' 348 ואילך.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליעזר יעקב תבין ("אליעזר"), ב"אתר האצ"ל"
  2. ^ יעקב עמרמי, ב"אתר האצ"ל"
  3. ^ יצחק אבינועם, ב"אתר האצ"ל"
  4. ^ הבית האדום, באתר עיריית תל אביב-יפו