ההתקפה על משטרת רמת גן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התחנה הישנה של משטרת רמת גן, נהרסה ב-2018
לוחית זיכרון בכניסה למשטרת רמת גן

ההתקפה על משטרת רמת גן הייתה פעולה של האצ"ל שבוצעה ב-23 באפריל 1946, ובה תקף כוח של הארגון את תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן במטרה להחרים נשק. בפעולה נהרגו שלושה לוחמים ואחד נשבה. התחנה המקורית שהוקמה על ידי הבריטים בתכנונו של צ'ארלס טגארט נהרסה בשנת 2018 לצורכי בניית תחנה חדשה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבוי ההתקפות וגידול מתמיד במספר הלוחמים המשתתפים בהן חייב את האצ"ל לבצע פעולות שיספקו את הכמויות הנדרשות של נשק וחומרי נפץ. היה צורך מתמיד להחליף כלי נשק שהתבלו ולמלא את המחסנים שהתרוקנו מנשק ותחמושת. על פי הסכם תנועת המרי העברי, היו פעולות של החרמת נשק פטורות מאישור המפקדה המשותפת, והיו רובן התקפות על מתקני צבא ומשטרה.

ההתקפה על משטרת רמת גן הייתה בתקופת תנועת המרי העברי והייתה נועזת - התקפה בצהרי-יום על תחנת משטרה מוגנת היטב, בסמיכות לעורק תחבורה ראשי (דרך תל אביב - פתח תקווה), תוך הימנעות מפגיעה באזרחים ובמינימום נפגעים. באמצעות אחד השוטרים בתחנה הושג מידע על מבנה התחנה וסידורי השמירה בה.

בהתקפה השתתפו 40 לוחמים שהתחלקו לארבע קבוצות: שתי קבוצות חסימה שתפקידן היה לעצור כוחות בריטים מלהגיע למשטרה המותקפת, קבוצת "סבלים" בפיקודו של דב גרונר שתפקידה היה להעמיס את הנשק המוחרם על משאית וקבוצת פריצה לתחנת המשטרה. כן תוכננה התקפת הסחה על תחנת הרכבת תל אביב.

ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה לזכר דב גרונר ולנופלים בהתקפה על משטרת רמת גן (נראית ברקע)
לוחית זיכרון ישנה בכניסה למשטרת רמת גן לזכר התקפת האצ"ל על התחנה ב-1946
שלט זיכרון ליצחק בילו שנפל במסגרת ההתקפה על משטרת רמת גן

ראשית יצאו קבוצות החסימה. קבוצה אחת חסמה את צומת דרך פתח תקווה ורחוב ביאליק, ליד קולנוע רמה. הלוחמים עצרו כלי רכב, הורו לנוסעיהם לעזוב, והעמידו את כלי הרכב כחסימה לרוחב הכביש. קבוצה שנייה חסמה את צומת הכניסה לבני ברק (כיום צומת רחוב רבי עקיבא) באופן דומה.

מעט אחרי 12:00 נכנסה משאית צבאית "בריטית" במשקל 3 טון לתחנת המשטרה ובתוכה לוחמי אצ"ל שהתחפשו לשוטרים בריטיים ואסירים ערבים. ה"שוטרים בריטים" הובילו כתריסר "אסירים ערבים" שנתפסו כביכול בעת גנבה במחנה תל ליטוינסקי (כיום מחנה תל השומר). המשאית הורשתה להיכנס לבניין. הבריטים פתחו את דלת תא המעצר ואז שלפו ה"אסירים" וה"שוטרים" כלי נשק וכלאו את הבריטים בתא המעצר. הלוחם ישראל פינרמן התמקם עם מקלע ברן מול המשטרה לשם חיפוי. עד כאן הכל פעל לפי התוכנית, אך הפעולה השתבשה בגלל שתי בעיות:

  1. האלחוטן היהודי במשטרה חשב שמדובר בהתקפה של ערבים, סגר את דלת חדרו ושידר בקשר בקשת עזרה לתחנות המשטרה בפתח תקווה ובשרונה[1].
  2. לא נמצאו המפתחות למחסן הנשק וצריך היה לפוצץ את דלת הברזל. הפיצוץ הזעיק את השוטרים שהיו בקומה השנייה, שפתחו באש.

ה"אסירים" שהפכו לסבלים בפיקודו של דב גרונר החלו מיד בהעברת הנשק למשאית: מקלעים כבדים, תת-מקלעים, רובים, מדוכות (מטולי רימונים מוברגים על רובים) וארגזי תחמושת לרוב. ישראל פינרמן ירה בעזרת המקלע שלו בפתחי הירי של הבריטים והשתיק את אש היורים הבריטים.

התגבורת הבריטית משרונה לא הצליחה לעבור את החסימה בכביש.

לקראת סיום ההעמסה חלה החמרה במצב. הלוחם המחפה, ישראל פינרמן, נהרג מאש הבריטים. תגבורת בריטית ממשטרת פתח תקווה עקפה את החסימה ושטפה את הכניסה למשטרה באש. התוקפים נאלצו להעביר את המשאית לרחוב צדדי ולסגת דרך הדלת האחורית וגדר התיל המקיפה את הבניין. בנסיגה נהרג מפקד הפורצים, יעקב זלוטניק וגופתו נתלתה על גדר התיל. דב גרונר נפצע קשה בלסתו וצנח לתוך תעלה ליד הגדר. שאר הלוחמים, בהם מספר פצועים, הצליחו להגיע למשאית. הנהג שהיה פצוע בלחיו ובזרועו הצליח להביא את המשאית לפרדס בין רמת גן ורמת יצחק. הנשק הוסתר זמנית בשני בורות שהוכנו מראש.

התקפת ההסחה על תחנת הרכבת בתל אביב נכשלה. אחד הלוחמים, יצחק בילו, ניסה לזרוק פצצה אבל בגלל פציעה קודמת נשמטה הפצצה מידו וכדי למנוע את התפוצצותה ליד חומרי התבערה שבידי חבריו הוא הטיל עצמו עליה, נפצע קשה בבטנו ונפטר כעבור שעתיים בבית החולים.

תוצאות ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים לא הצליחו לתפוס את הנשק ואת מבצעי ההתקפה, פרט לדב גרונר שנפל בשבי. הוא הועבר לבית החולים הדסה לניתוח בלסתו ובהמשך הועמד לדין, נידון למוות והועלה לגרדום בכלא עכו ב-16 באפריל 1947.

מול המשטרה הוקמה האנדרטה לזכר דב גרונר של חנה אורלוף המציגה את "גור אריה יהודה" הקטן הנאבק ב"אריה הבריטי" הגדול.

על האנדרטה חקוקים שמותיהם של דב גרונר ושלושת הנופלים בהתקפה על משטרת רמת גן. בצד אחר של האנדרטה חקוקים שמותיהם של עולי הגרדום מכל המחתרות.

לוחית זיכרון, לזכר ההתקפה, נמצאת בכניסה למשטרה.

עיריית תל אביב הציבה שלט זיכרון ללוחם האצ"ל יצחק בילו ברחוב הרכבת מול בית המכס של תחנת הרכבת הישנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, כרך רביעי, ע' 361 - 363, 1973.
  • מנחם בגין, המרד, הוצאת אחיאסף, ע' 341 - 345, 1978.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאחר הפעולה התברר שהאלחוטן היה חבר אצ"ל אבל בגלל מידור מחתרתי הוא לא שותף בסוד הפעולה. טעות קשה שפגמה בתוצאות הפעולה.