משתמשת:Dafna Doron/גניה מיזליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גניה מיזליס היא צירת מתחילת המאה העשרים

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גניה מיזליס נולדה בעירה רוסלאוו  אשר בפלך סמולנסק שברוסיה ב-1895.  אחות לחיים,  שנספה במלחמת העולם השנייה במצור על לנינגרד (הותיר אחריו אישה ושלוש בנות)  ויצחק שהיה רווק  ונפטר בשיבה טובה במוסקבה .

ב -1917  לאחר  מהפכת פברואר –בוטל חוק תחום המושב והמשפחה העתיקה את מגוריה לפטרוגרד. שם התקבלה לבית ספר לאמנות. ב - 1918  לאחר מהפכת אוקטובר, פגשה מיזליס ביוסף טרומפלדור  בעת ארגון תנועת החלוץ בפטרוגראד  . היא נשבתה בקסמו והצטרפה לקבוצה בתנועה שעברה להכשרה בחצי האי קרים. ב-1920 עלתה לארץ לקבוצת גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור והתיישבה במחנה של גדוד העבודה על שפת הכנרת. הקבוצה עבדה במקומות שונים בארץ בסלילת כבישים וייבוש ביצות.  ב-1922 כאשר נוסד סניף הגדוד בקיבוץ רמת רחל, עברה מיזליס לסניף זה כדי ללמוד בבית הספר לאמנות "בצלאל",  שם  למדה בשעות הבוקר ואחר הצהרים עבדה במטבח הגדוד. בין מוריה  היו אבל פן ובוריס ש"ץ ממייסדי "בצלאל". ברמת רחל פגשה את בעלה לעתיד, יוסף אחאי, שנשלח ללמוד הוראה בירושלים. תוך כדי שנת הלימודים, נכנסה להריון ואז החליטו על פסק זמן בלימודים וחזרה לקבוצתו של יוסף באיילת השחר כדי ללדת את בכורם, אחיעזר.

לאחר כשנה, חזרו לסיום לימודיהם בירושלים. במהלך התקופה נולד בנם השני, גלעד, שנפטר בינקותו. ב-1925 עם סיום לימודיה ב"בצלאל, קבלה תעודת מורה לציור  ועברה עם משפחתה לתל אביב, שם נולדה בת הזקונים, אביטל. בהמשך, נדדה גניה עם משפחתה בעקבות עבודתו של בעלה כמורה נודד. בין השנים 1927–1930 שהו שנתיים בבלפוריה, שנתיים בחפציבה ושנה בקיבוץ כנרת שבסופה נפרדו בני הזוג וגניה חזרה לתל אביב עם שני הילדים.

בין השנים 33–1930 לאחר שנפרדה  מבן זוגה - יוסף, השאירה את ילדיה בקיבוץ חפציבה ונסעה להשתלמות בפריז. שם התיידדה עם חיים סוטין ומוריס ולמנק  ציירים ידועים השייכים לאסכולת פריז אשר מאוד השפיעו על  סגנונה האמנותי. מ 1933 חיתה בתל אביב עבדה  לפרנסתה כצבעית בנין לצד העיסוק בציור והייתה מעורבת בחיי הבוהמה של אותה תקופה. מדי פעם נהגה לנדוד לבד בארץ. בכל מקום בו שהתה חלקה את זמנה בין ציור ועבודות נחוצות, כך חרשה את הארץ  והגיעה מאילת שבדרום ועד מטולה שבצפון. ב 1938 יצאה להשתלמות נוספת בפריז. ב - 1962 הצטרפה לקבוצה שנסעה  לברית המועצות . לא ברור באיזו מסגרת. ביקרה באודסה, קייב, חרקוב ומוסקבה. גניה מיזליס הייתה חברה באיגוד הצירים והפסלים הישראלי והציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. בשנות ה-70 המאוחרות  הצטרפה לקיבוץ חפציבה  כדי לחיות לצד משפחתה.

רשימת תערוכות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1941 שם התערוכה לא ידוע מנורה קלאב ?
1942 שם התערוכה לא ידוע הארכיון הציוני ירושלים
1942 תערוכת ציור בשמן מים וגועש גלריה כץ תל אביב
1942 שם התערוכה לא ידוע ארכיון הציוני ירושלים
1944 שם התערוכה לא ידוע גלריה כץ תל אביב
1947 שם התערוכה לא ידוע אין פרטים על המקום הרצליה
1948 ציירת מפלסטינה Jewish company ניו יורק
1948 ציירת מפלסטינה אין פרטים על המקום פילדלפיה
1948 ציירת מפלסטינה Y.M&Y.W.H.A ניו יורק
1948 ציירת מפלסטינה Jewish comunit centery וושינגטון
1948 ציירת מפלסטינה אין פרטים על המקום בוסטון
1948 ציירת מפלסטינה Labor Zionist Institud דטרויט
1948 ציירת מפלסטינה אין פרטים על המקום בוולטימור
1954 שם התערוכה לא ידוע גלריה ארזה מוצא
1960 נמל הדרום אילת אילת
1960 נופי ארץ ישראל Jewish Labory מונטראול
1960 שם התערוכה לא ידוע פיניקס  אריזונה
1965 צבעי גועש Theodor Hertzel Institud ניו יורק
1971 טבע דומם בית מניה ביאליק תל אביב
1971 נופים ממטולה עד אילת בית מניה ביאליק תל אביב
1971 נופים ממטולה עד אילת אין פרטים על המקום חיפה
1974 שם התערוכה לא ידוע יש ביקורות. אין ציון מקום ?
19?? ציורים מישראל של גניה מיזליס Theodor Hertzel Institud ניו יורק
19?? שם התערוכה לא ידוע jewsh Comuniti Center אטלנטה

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1942 התערוכה הכללית של אמני ישראל בית הבימה תל אביב
1943 התערוכה הכללית של אמני ישראל אין פרטים על המקום חיפה
1946 התערוכה הכללית של אמני ישראל בית הבימה תל אביב
1947 ירושלים New York Joint institud ניו יורק
1967 שם התערוכה לא ידוע United Jewsh Appeal of greater ניו יורק
1978 תערוכה לרגל 30 שנה למדינה משכן לאמנות עין חרוד
1978 אמני הגלבוע משכן לאמנות עין חרוד

מקומות בהן הציגה תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייזליס זכתה לביקורות נלהבות בעיתונים העבריים האמריקאים ובעיתונות האידית  ששיבחו את עבודתה והתרשמו מהיכולת שלה לתאר את האווירה של הארץ והמדינה שבדרך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר זיכרונות שכתב בעלה יוסף אחאי
  • יומן אישי של הציירת
  • הספד שכתב בנה של הציירת