משתמש:The Turtle Ninja/תוכנית הצנע של ממשלת בריטניה
לאחר המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, החל בבריטניה מיתון קשה. נוסף אל אבטלה גבוהה וצמיחה שלילית, הגירעון התקציבי הרקיע שחקים והגיע בשיאו ל-175 מיליארד ליש"ט (כ-10.5% מהתמ"ג). לקראת מערכת הבחירות ב-2010, מנהיג המפלגה השמרנית דייוויד קמרון הכריז על כוונתו לנהוג במדיניות צנע אם ייבחר לראשות הממשלה. עם פרסום תוצאות הבחירות וההבנה כי בבית הנבחרים יכהן פרלמנט תלוי, קמרון סיכם עם המפלגה הליברל-דמוקרטית בראשותו של ניק קלג על הקמת קואליציה שתפעל להצלת הכלכלה.
ב-22 ביוני, שר האוצר ג'ורג' אוסבורן הציג לבית הנבחרים את תקציב הממשלה. זו הייתה הסנונית הראשונה בתוכנית הצנע, מדיניות פיסקלית של הממשלה אשר נועדה לצמצם את הגירעון ולאזן את החשבון השוטף. עד 2015-16, תוכננה הפחתה מתמשכת בהוצאה הממשלתית לשירותים ציבוריים והעלאה נרחבת של מסים. מטרת-העל של התוכנית הייתה צמצום הגירעון עד כדי חיסולו וכן ביטול מדיניות הרווחה, כשבזמן יישומה בעיה משמעותית אחרת גאתה – החוב הציבורי זינק לממדי ענק. כמו כן, על אף ההתחייבות האישית של קמרון "לשריין" את תקציבי שירות הבריאות והחינוך הם קוצצו במיליארדים רבים.
לאחר ארכה בת שלוש שנים, תוכנית הצנע הגיעה לסיומה ב-2018 עם הצהרתו של שר האוצר פיליפ האמונד כי "עידן הצנע מסתיים". קיימת מחלוקת ציבורית, תקשורתית ופוליטית על הצלחתה או כישלונה של התוכנית, אך מבחינה עובדתית – הגירעון צומצם ב-143 מיליארד ליש"ט והגיע לרמתו הנמוכה ביותר מזה 16 שנים. עם זאת, יעד חיסול הגירעון מעולם לא הושג – בזמן שהחוב הציבורי גאה, עד שהגיע לכ-84% מהתמ"ג בשנת הכספים 2016-17. זה נוסף אל ההשפעות של התוכנית על החברה הבריטית, שהתבטאו בעלייה בשיעורי הפשיעה, פגיעה בחינוך ותמותה עודפת.
en:United Kingdom government austerity programme
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר עודף בתקציב המדינה ב-2001 וב-2002,[1] ממשלת בריטניה נקלעה אל גירעון תקציבי. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, החל במדינה מיתון כלכלי.[2] ב-2009, הביטוי "עידן הצנע", אשר שימש לתיאור הכלכלה לאחר מלחמת העולם השנייה בשנות ה-40, זכה לפופולריות על ידי מנהיג המפלגה השמרנית דייוויד קמרון. בנאום המרכזי שלו בפורום המפלגה ב-26 באפריל, הוא הכריז כי "עידן חוסר האחריות מפנה את מקומו לעידן הצנע" והתחייב לסיים את מה שאפיין כהוצאות ממשלתיות מוגזמות.[3][4][5] פוליטיקאים ומנהיגים נוספים במפלגה השמרנית קידמו גם כן את רעיון הקיצוץ בתקציב, בתקווה להביא למימוש "חברה גדולה", אידאולוגיה פוליטית הדוגלת במעורבות ממשלתית מופחתת עם תנועות שורשיות, ארגוני צדקה וחברות פרטיות המספקות שירותים ציבוריים יעילים יותר.[6]
בבחירות הכלליות ב-2010, פני בית הנבחרים השתנו לחלוטין – לראשונה מזה 36 שנים נבחר פרלמנט תלוי בו לאף מפלגה אין רוב מוחלט עבור הקמת ממשלה, כשמפלגת הלייבור התרסקה ל-258 מושבים והמפלגה השמרנית זכתה ל-306 מושבים. לאחר משא ומתן קדחתני, קמרון הצליח להגיע להבנות עם מנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית ניק קלג אשר אפשרו את גיבושה של קואליציה בפרלמנט והקמת ממשלה משותפת. כחלק מן ההסכם הקואליציוני בין הצדדים, נקבעה תוכנית הצנע.[7][8]
ב-22 ביוני, שר האוצר ג'ורג' אוסבורן הציג לבית הנבחרים את תקציב הממשלה. הבשורה העיקרית בהצעת התקציב הייתה ירידת הגירעון ב-14 מיליארד ליש"ט אל 11% מהתמ"ג, כמו גם איזון החשבון השוטף, אך זה היה כרוך בגזירות כלכליות רבות, ובראשן – עליית שיעור המע"מ ל-20% מ-17.5%, עליית שיעור מס רווחי ההון ל-28% מ-18%, הקפאת שכר אנשי המגזר הציבורי למשך שנתיים והקפאת קצבאות הילדים למשך שלוש שנים. התקציב אושר ב-27 ביולי, והיה לסנונית הראשונה בתוכנית הצנע שתוכננה לחמש השנים הבאות.[9][10] עד 2015-16, תוכנן המשך קיצוץ ההוצאות הממשלתיות לצד העלאת מיסים בסך מצטבר של 110 מיליארד ליש"ט.[11] לזמן זה, נקבע כי תקציבי הבריאות והחינוך "ישוריינו".[12][13]
בין 2010 ל-2013, סך קיצוץ ההוצאות הממשלתיות עמד על כ-14.3 מיליארד ליש"ט בהשוואה אל 2009-10.[14] הצמיחה נותרה נמוכה בתקופה זו, בעוד האבטלה עלתה.[15] ב-2013, קמרון טען במסיבת עיתונאים כלכלית כי הממשלה "משלמת את חובות בריטניה". על דבריו הוטחה ביקורת קשה, שכן הוא בלבל באופן חמור בין חוב ציבורי לגירעון תקציבי – תוכנית הצנע יועדה לצמצם את הגירעון עד כדי חיסולו, בעוד החוב המשיך לטפס באין מפריע.[16] בהמשך השנה, קמרון הכריז כי ממשלתו לא תגדיל את ההוצאה הממשלתית גם לאחר חיסול הגירעון והציע כי הפחתת ההוצאות הממשלתיות תיעשה לצמיתות.[17]
ב-2014, משרד האוצר האריך את תקופת הצנע עד ל-2018 לפחות.[18] ב-2015, הגירעון, כאחוז מתוך התוצר, הצטמצם למחצית ממה שהיה ב-2010 – 4% בלבד. כמו כן, מכירת נכסי הממשלה, ובעיקרם מניות הבנקים שהולאמו במהלך שנות ה-2000, הובילו להתאזנות החשבון השוטף.[19] אוסבורן התכוון להגיע אל עודף תקציבי עד 2020, אך בעקבות תוצאות משאל העם על החברות באיחוד הארופי הוא חזר בו וציין כי מטרה זו הפכה לדעתו לבלתי ניתנת להשגה.[20]
לאחר התפטרותו של קמרון והקמתה של ממשלה חדשה בראשות תרזה מיי, פיליפ האמונד מונה כמחליפו של אוסבורן.[21] כמו קודמו, גם האמונד שמר על מטרת-העל של חיסול הגירעון,[22] אך הוא זנח באופן רשמי את היעד ל-2020.[23] הצהרותיו הראשונות של האמונד לא כללו שום אזכור לצנע, וכמה פרשנים הגיעו למסקנה כי תוכנית הצנע למעשה הסתיימה.[24][25] עם זאת, בפברואר 2017, האמונד הציע הפחתה של 6% בתקציבי המחלקות השונות לשנת הכספים 2019-20, והתקציב אותו הוא הציג לבית הנבחרים כלל גם את המשך הקפאת הקצבאות בגיל העבודה. הקיצוץ בהוצאות הממשלתיות נמשך, ובין היתר, תקציבי משרד המשפטים והמחלקה לעבודה ולפנסיה הגיעו להפחתה ריאלית כוללת של 40% במימון מאז 2010. לאחר הבחירות הכלליות ביוני 2017, האמונד אישר באופן רשמי בנאום בבית האחוזה כי תוכנית הצנע תימשך, ועל כך מייקל פאלון, מזכיר ההגנה, אמר כי "כולנו מבינים שתוכנית הצנע לא תיגמר עד שנחסל את הגירעון".
במהלך 2017, הושג עודף תקציבי כולל בהוצאות היומיומיות, לראשונה מאז 2001. זו הייתה הגשמה של אחד מיעדי המדיניות הפיסקלית של אוסבורן אשר נקבעו ב-2010, ואותו הוא קיווה להשיג ב-2015.
הגירעון ברבעון הראשון של שנת הכספים 2018-19 היה הנמוך ביותר מאז 2007,[26] ובאוגוסט 2018 הוא הגיע לרמתו הנמוכה ביותר מאז 2002-3. בשלב זה, מטרתו של האמונד הייתה לחסל את הגירעון עד אמצע שנות ה-20.[27] בוועידת המפלגה השמרנית באוקטובר, ראש הממשלה תרזה מיי הצהירה על כוונותיה לסיים את הצנע לאחר הברקזיט ב-2019.[28] מנהיג האופוזיציה, יושב ראש מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין, טען מנגד כי סיום הצנע מחייב עלייה משמעותית בהוצאה הממשלתית לציבור.[29] ה-IFS חישב כי מימון סיום הצנע ידרוש כ-19 מיליארד ליש"ט נוספים בשנה, כשאלו יגוייסו באמצעות הלוואות גבוהות יותר של הממשלה או העלאת מיסים.[30] העדפתו של האמונד הייתה להפחית את החוב הציבורי עם עוד כמה שנות צנע,[31] אך בתקציב הבא הוא הסכים לדחיית חיסול הגירעון אל מועד בלתי ידוע וזנח את תוכניתו להגיע אל עודף תקציבי עד 2023. או אז, בוצעה הורדת מיסים נרחבת והעלאה משמעותית של ההוצאה הממשלתית על שירות הבריאות הלאומי.[32]
ב-29 באוקטובר 2018, האמונד הכריז כי "עידן הצנע סוף סוף מסתיים".[33]
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקציב הממשלה אשר הוצג בפני בית הנבחרים על ידי שר האוצר פיליפ האמונד בשלהי 2018, סך ההוצאות הממשלתיות עמד על 842 מיליארד ליש"ט לצד הכנסות בגובה 810 מיליארד ליש"ט – בגירעון של 32 מיליארד ליש"ט. בשנת הכספים הקודמת, 2017, הגירעון היה 1.9% מהתמ"ג. בהשוואה אל תקציבי הממשלה מ-2010, הן של מפלגת הלייבור בטרם הבחירות הכלליות והן של המפלגה השמרנית עם תחילתה של תוכנית הצנע, מדובר בצמצום של 143 מיליארד ליש"ט וצניחה של 9.1%. עם זאת, מטרת-העל של חיסול היגרעון והגעה אל עודף מעולם לא הושגה.
השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיור ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבות דיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשויות המקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פשיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכר המגזר הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביטוח לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפנסיות הממלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפון אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקרי דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקר שנערך ב-2015 על ידי חברת מחקרי השוק "YouGov" מצא כי בעוד 58% מהנשאלים ראו את תוכנית הצנע כ"הכרחית" ו-48% סברו כי היא טובה לכלכלה, 50% האמינו כי היא מתבצעת "באופן לא הוגן".[34] ב-2017, מדגם רחב היקף של הממשלה מצא כי 48% מאזרחי ואזרחיות המדינה מעוניינים בתשלום מיסים גבוהים יותר עבור הוצאות ציבוריות גדולות יותר – בפעם הראשונה מאז 2008 שאנשים מעוניינים בהגדלת המיסוי ולא מתנגדים לו, ובשיעור התמיכה הגדול ביותר לצעד שכזה מאז 2004.[35]
בסקר שנערך עבור העיתון "Financial Times" באפריל 2018, נמצא כי 66% מאזרחי ואזרחיות המדינה, ובכללם רוב תומכי המפלגות הגדולות, חשבו כי תוכנית הצנע "הלכה רחוק מידי".[36] באביב של אותה השנה, סקר נוסף קבע 62% מתושבי המדינה רוצים בהגדלת ההוצאה הממשלתית על שירותים ציבוריים במונחים ריאליים. כמו כן, נמצא כי אף 48% ממצביעי המפלגה השמרנית בבחירות הכלליות אשתקד חשבו כי תוכנית הצנע "מוגזמת".[37]
השפעה על הבחירות הכלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Richard Partington, UK government deficit widens unexpectedly in August, The Guardian, 21 בספטמבר 2018
- ^ Paul Mac Flynn, Austerity in Northern Ireland. Where are we and where are we going?, Nevin Economic Research Institute, 6 במאי 2015
- ^ From Austerity to Inequality, NICVA
- ^ Deborah Summers, David Cameron warns of 'new age of austerity', The Guardian, 26 באפריל 2009
- ^ .Nicolas Firzli & Vincent Bazi, Infrastructure Investments in an Age of Austerity : The Pension and Sovereign Funds Perspective, Revue Analyse Financière, הרבעון הרביעי של 2011
- ^ Benjamin Mueller, What Is Austerity and How Has It Effected British Society?, The New York Times, 24 בפברואר 2019
- ^ עופר קניג, בחירות 2010 בבריטניה: היחלשות המערכת הדו-מפלגתית?, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1 במאי 2010
- ^ דנה הרמן, דייוויד קמרון וניק קלג הבטיחו: הקואליציה שלנו תאריך ימים, באתר הארץ, 13 במאי 2010
- ^ Budget key points: At-a-glance, BBC News, 22 ביוני 2010
- ^ Budget 2010: Glossary of key terms, The Guardian, 22 ביוני 2010
- ^ Ben Chu, Austerity: Is it really over?, The Independent, 6 ביולי 2017
- ^ Sean Coughlan, School spending stays protected from budget cuts, BBC News, 26 ביוני 2013
- ^ Should NHS budget be ring-fenced?, BBC News, 1 במאי 2013
- ^ Rob Merrick, Chancellor Philip Hammond accused of more 'failed austerity' after demanding extra spending cuts before the election, The Independent, 28 בפברואר 2017
- ^ Ben Chu, Austerity: Is it really over?, The Independent, 6 ביולי 2017
- ^ Andy McSmith, Cameron ticked off for confusing debt and deficit, Independent McSmith Blogs, 8 בפברואר 2013
- ^ Nicholas Watt, David Cameron makes leaner state a permanent goal, The Guardian, 12 בנובמבר 2013
- ^
James Kirkup,Jameskirkup, George Osborne to cut taxes by extending austerity and creating smaller state, The Telegraph, 5 January 2014
- ^ Paul Mac Flynn, Austerity in Northern Ireland. Where are we and where are we going?, Nevin Economic Research Institute, 6 במאי 2015
- ^ Peter S. Goodman, Europe May Finally End Its Painful Embrace of Austerity, New York Times, 7 באוקטובר 2016
- ^ Boris Johnson made foreign secretary by Theresa May, BBC News, 13 ביולי 2016
- ^ Peter Walker & Rowena Mason, Philip Hammond to ditch George Osborne's economic targets, The Guardian, 3 באוקטובר 2016
- ^ Michael Wilkinson, Philip Hammond warns Britain's economy heading for post-Brexit 'rollercoaster' ride as he drops pledge for budget surplus by 2020, The Telegraph, 3 October 2016
- ^ Will Chalk, Whatever happened to austerity?, BBC News, 24 בנובמבר 2016
- ^ Christopher Hood & Rozana Himaz, How does austerity look in retrospect? The UK's recent fiscal squeeze in historical perspective, The London School of Economics and Political Science, 27 בנובמבר 2016
- ^ Chris Giles, UK deficit at lowest level since before financial crisis, Financial Times, 21 ביולי 2018
- ^ Richard Partington, UK government deficit widens unexpectedly in August, The Guardian, 21 באוקטובר 2018
- ^ Heather Stewart, Theresa May pledges end to austerity in Tory conference speech, The Guardian, 3 באוקטובר 2018
- ^ Peter Walker, Jeremy Corbyn: claim austerity is over is 'big Conservative con', The Guardian, 10 באוקטובר 2018
- ^ Kamal Ahmed, Hammond's £19bn bill to 'end austerity', BBC News, 16 באוקטובר 2018
- ^ Phillip Inman & Larry Elliott, Philip Hammond: party must offer solutions to Labour questions, The Guardian, 1 באוקטובר 2018
- ^ Jim Pickard & George Parker, Hammond defends decision to delay balancing books, Financial times, 30 באוקטובר 2018
- ^ Budget 2018: Austerity finally coming to an end, says Hammond, BBC News, 29 באוקטובר 2018
- ^ Lian Stanley, What six public opinion graphs tell us about austerity, Sheffield Political Economy Research Institute, 9 ביולי 2015
- ^ British Attitudes Survey: More Britons 'back higher taxes', BBC News, 28 ביוני 2017
- ^ Poll shows even Tory voters feel austerity has gone too far, Financial Times, 2 במאי 2018
- ^ Faiza Shaheen, Philip Hammond is trying to hide the pain of austerity. Don't fall for it, The Guardian, 13 במרץ 2018
