סטיב סטונטון
 | ||||
| סטונטון, 2011 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
19 בינואר 1969 (בן 55) דאנדוק שבאירלנד | |||
| שם מלא | סטיבן סטונטון | |||
| גובה | 1.85 מטר | |||
| עמדה | מגן שמאלי | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
סטיבן "סטיב" סטונטון (באנגלית: Stephen "Steve" Staunton; נולד ב-19 בינואר 1969) הוא כדורגלן ומאמן עבר אירי ששיחק בעמדת המגן השמאלי.
סטונטון שיחק לאורך כל הקריירה המקצועית באנגליה, בעיקר במדיהן של ליברפול ושל אסטון וילה. במהלך הקריירה הארוכה זכה סטונטון עם ליברפול באליפות אנגליה ובגביע האנגלי, ועם אסטון וילה הניף פעמיים את גביע הפוטבול ליג. סטונטון הוא משיאני ההופעות בנבחרת אירלנד, כשלזכותו 102 הופעות במדיה, בהן כבש שמונה שערים. בין היתר ייצג את נבחרתו בשלושה טורנירי מונדיאל, כשבאחרון שבהם, מונדיאל 2002, הוביל את הנבחרת כקפטן.
לאחר פרישתו מילא שורה של תפקידים מקצועיים, הבולט שבהם כמאמן נבחרת אירלנד עם פרישתו ממשחק, וכן תפקידי עוזר מאמן וסקאוטינג.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הקריירה וליברפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטונטון, יליד מחוז לאות', החל את הקריירה כשחקן כדורגל ובמקביל כשחקן כדורגל גאלי, כולל בנבחרת הנוער של המחוז. הוא החל לשחק כדורגל מקצועני בקבוצת דאנדוק מעיר הולדתו כשהיה בן 17 בלבד, בעונת 1985/1986. כבר בגיל צעיר זה, אותר סטונטון על ידי מאמן ליברפול קני דלגליש, וב-2 בספטמבר 1986 חתם בשורות קבוצת הפאר האנגלית תמורת סכום של כ-20 אלף ליש"ט.
בשתי עונותיו הראשונות שימש כשחקן מילואים בליברפול, וב-1987 אף עבר בהשאלה לקבוצת ברדפורד סיטי מליגת המשנה, במדיה ערך שמונה הופעות ליגה. ב-17 בספטמבר 1988, שנתיים לאחר רכישתו, ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה, בשוויון 1-1 עם טוטנהאם הוטספר באצטדיון אנפילד במסגרת הליגה האנגלית. על אף חוסר ניסיונו המובהק לעומת חבריו לקבוצה, והעובדה כי המועדון נאבק על שמירת תואר האליפות בו זכה בעונה הקודמת, יכולתו המרשימה של סטונטון במקביל לפציעתו של הקפטן אלן הנסן זיכתה אותו במקום בהרכב של דלגליש בהמשך העונה. שלושה ימים לאחר הופעת הבכורה שלו בליגה, כבש סטונטון לראשונה במדי ליברפול, בטורניר ידידות לכבוד מאה שנים לליגה האנגלית, אך קבוצתו הפסידה במשחק 1–2 לארסנל.
במהלך אותה העונה, במסגרת חצי גמר גביע ה-FA, התרחש אסון הילסבורו שגבה את חייהם של 96 אוהדים. סטונטון היה משחקני הקבוצה שהשתתפו באופן פעיל בניחום משפחות האוהדים שנספו, והגיע למספר גדול של לוויות הרוגי האסון. יתרה מכך, הוא אף הפגין יכולת גבוהה במשחק החוזר שנקבע לחודש לאחר מכן, והסתיים בניצחונה של ליברפול 1–3 על נוטינגהאם פורסט. את העונה חתמה ליברפול ברגשות מעורבים, לאחר שזכתה בגביע האנגלי עם ניצחון 2–3 בדרבי המרזיסייד על אברטון (סטונטון פתח בהרכב והוחלף עם פתיחת ההארכה), אך החמיצה הזדמנות לזכייה בדאבל בעקבות הפסד 0–2 לארסנל בדקת הסיום של מחזור הסיום, שהעניק לארסנל את תואר האליפות.
בעונה לאחר מכן כבש סטונטון את שעריו הראשונים במשחק רשמי במדי ליברפול. היה זה במשחק גביע הפוטבול ליג מול ויגאן אתלטיק, כאשר סטונטון עלה כמחליף וכבש שלושער לזכות קבוצתו. בליגה, שמר על מקומו ברוטציה של דלגליש ורשם עשרים הופעות ליגה בדרך לזכייה בתואר האליפות. הוא נותר בקבוצה עונה אחת נוספת, בה ערך 24 הופעות ליגה, אך במהלך העונה התפטר דלגליש מתפקידו כמאמן, ובהמשכה מונה גריים סונס במקומו. המאמן החדש בחר לשחרר את סטונטון בתום העונה, על אף הביקורות על חוסר הערכה מספקת מצד המאמן כלפי סטונטון. עם זאת, אחת הסיבות לשחררו של סטונטון הייתה העובדה כי על פי ההגבלות של המפעלים האירופיים, ובטרם חוקק חוק בוסמן, נחשב היה סטונטון לשחקן זר, כאשר כמות הזרים על המגרש הוגבלה לארבעה בלבד. בסך הכול חתם סטונטון את הקדנציה הראשונה בליברפול עם 65 הופעות ליגה.
אסטון וילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 באוגוסט 1991, לקראת עונת 1991/1992, חתם סטונטון באסטון וילה מהליגה הבכירה, תמורת כ-1.1 מיליון ליש"ט. הבכורה של סטונטון בליגה הייתה מוצלחת, כאשר כבר במשחק הפתיחה של העונה כבש סטונטון את שער הליגה הראשון בקריירה שלו, בניצחון 2–3 על שפילד ונסדיי. עד מהרה הפך סטונטון לשחקן הרכב בכיר אצל המאמן רון אטקינסון, ויחד עם קבוצתו סיים את העונה במקום השביעי בטבלה, כשלזכותו 37 הופעות ליגה (מתוך 42) בהן כבש ארבעה שערים. עונה לאחר מכן שותף סטונטון בכל 42 משחקי הליגה של קבוצתו ואף כבש פעמיים, כשאסטון וילה התמודדה על כתר האליפות, אותו הפסידה לבסוף למנצ'סטר יונייטד, והסתפקה בסגנות מרשימה.
בעונה הבאה לא הצליחה הקבוצה לשחזר את מאבקי הצמרת, והסתפקה במקום העשירי בטבלה. סטונטון עצמו רשם 24 הופעות ליגה בלבד, אך את העונה חתם עם זכייה בתואר גביע הפוטבול ליג, לאחר ניצחון 1–3 בגמר על מנצ'סטר יונייטד, שמנע מהם זכייה בטרבל המקומי. סטונטון פתח בהרכב בגמר, והוחלף כעשר דקות לסיומו. הנפילה של אסטון וילה בליגה נמשכה גם לעונת 1994/1995, במהלכה הוחלף אטקינסון במאמן בריאן ליטל, והקבוצה שרדה בליגה הבכירה כשסיימה במקום ה-18 הטבלה. מבחינה אישית, חזר סטונטון למרכז הבמה עם 35 הופעות ליגה ושיא קריירה אישי של חמישה שערי ליגה, וכן ענד את סרט הקפטן של הקבוצה לסירוגין לאורך העונה כולה.
בעונת 1995/1996 נהנה סטונטון מהיכולת של קבוצתו, שהצליחה לשוב למאבקי הצמרת תחת ליטל ולסיים את העונה במקום הרביעי בטבלה, וכן לזכות פעם נוספת בגביע הליגה עם ניצחון מרשים 0–3 על לידס יונייטד בגמר. עם זאת, סבל סטונטון לאורך העונה מפציעות חוזרות ונשנות, שהגבילו אותו ל-13 הופעות ליגה בלבד, ואף לא נטל חלק בגמר גביע הליגה, כאשר נותר על הספסל לאורך כל המשחק.
סטונטון התאושש מהפציעות ובעונה לאחר מכן שב לתפוס מקום קבוע בהגנת הקבוצה, עם שלושים הופעות ליגה שסייעו לקבוצתו לסיים חמישית בטבלה ולהעפיל לגביע אופ"א. סטונטון היה לחלק ממסעה של הקבוצה בטורניר בעונת 1997/1998, במהלכה הדיחה הקבוצה את בורדו, אתלטיק בילבאו וסטיאווה בוקרשט, ונעצרה על ידי אתלטיקו מדריד עקב חוק שערי חוץ. בתום אותה העונה סיים סטונטון את הקדנציה הראשונה בת שבע העונות שלו באסטון וילה, עם 16 שערי ליגה ב-208 הופעות.
חזרה לליברפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-3 ביולי 1998, לקראת עונת 1998/1999, רשם סטונטון חזרה מפתיעה לליברפול. חוזהו של סטונטון באסטון וילה פג, והוא עבר בהעברה חופשית לקבוצה של המאמנים רוי אוונס וז'ראר הוייה. בעונה הראשונה שלו השתלב היטב במערך של הוייה, רשם 31 הופעות ליגה (מתוך 38) וסיים עם קבוצתו במקום השביעי בפרמייר ליג. עם זאת, עונה בלבד עברה בטרם איבד סטונטון את מקומו בהרכב. את עונת 1999/2000 בפרמייר ליג סיים עם 12 הופעות בלבד, במה שהייתה עונתו המלאה האחרונה במדי ליברפול. עונה לאחר מכן רשם הופעת ליגה בודדת בטרם הושאל לקריסטל פאלאס מליגת המשנה, שם רשם שש הופעות ושער. הוא שב לליברפול ורשם הופעה אחרונה ב-23 בנובמבר 2000, במשחק מול אולימפיאקוס במסגרת גביע אופ"א (2-2 בסיום). כשבועיים לאחר מכן כבר שוחרר מהקבוצה, כשלזכותו 109 הופעות ליגה בשתי קדנציות שונות במדיה של ליברפול.
חזרה לאסטון וילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 בדצמבר 2000 הצטרף סטונטון לקבוצתו השלישית באותה העונה, כאשר שב לאסטון וילה של המאמן ג'ון גרגורי בהעברה חופשית. עד לתום העונה רשם 14 הופעות ליגה, ובשתי העונות הבאות שמר על מקומו ברוטציה. בעונת 2002/2003 אף היה לקפטן המועדון, על אף שלא פתח בקביעות בהרכב אלא היה לשחקן רוטציה. בסך הכול בשלוש עונות רשם 73 הופעות, ובסיכום שתי הקדנציות רשם 281 הופעות ליגה, בהן כבש 16 שערים.
שלהי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 באוגוסט 2003, על אף שהתקרב לגיל 34, המשיך לשחק כדורגל מקצועני ועבר בהעברה חופשית נוספת, הפעם לקובנטרי סיטי, שהייתה אז לקבוצת מרכז טבלה מליגת המשנה. סטונטון רשם שתי עונות במדיה של קובנטרי, בהן כבש ארבעה שערי ליגה בשבעים הופעות. עם תום חוזהו החליט שלא לחדשו, ולעבור לוולסול מתחתית הליגה השלישית. הוא שימש כשחקן וכעוזר מאמן, ובסך הכול רשם שבע הופעות ליגה במדי הקבוצה. במשחקו האחרון בקריירה שימש כקפטן הקבוצה בניצחון 0–2 על בלקפול בסילבסטר 2005. כשבועיים אחר כך, עם מינויו למאמן אירלנד, פרש ממשחק פעיל בגיל 37.
נבחרת אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטונטון רשם את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת אירלנד ב-19 באוקטובר 1988, תחת המאמן האנגלי ג'ק צ'רלטון, בניצחון 0–4 על לתוניסיה במשחק ידידות.
סטונטון נטל חלק פעיל במוקדמות מונדיאל 1990, עם שש הופעות במדי הנבחרת, וזומן לסגל לקראת טורניר הגמר באיטליה. הוא היה לצעיר השחקנים בסגל של צ'רלטון לטורניר המונדיאל הראשון בתולדות הנבחרת. סטונטון פתח בהרכב ואייש את עמדת המגן השמאלי בכל חמשת משחקי הנבחרת בטורניר, כאשר אירלנד צלחה את שלב הבתים עם שלוש תוצאות תיקו (1-1 מול אנגליה, 0-0 מול מצרים ושוויון 1-1 מול הולנד) בדרך לשמינית הגמר. בשלב זה פגשה הנבחרת את רומניה, וארבע דקות לאחר פתיחת ההארכה זכה לדקות ראשונות של מנוחה בטורניר. אירלנד המשיכה לניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין, וברבע הגמר, עם סטונטון בהרכב, נכנעה 0–1 לאיטליה המארחת.
סטונטון רשם עשר הופעות וכבש שלושה שערים, כולל שער מנקודת הקרן מול צפון אירלנד בניצחון 0–3, במסגרת טורניר מוקדמות מונדיאל 1994. הוא זומן על ידי צ'רלטון לסגל האירי למונדיאל 1994 בארצות הברית, ושוב פתח בהרכב בכל משחקיה של נבחרתו בטורניר. אירלנד גברה 0–1 על איטליה במשחק הפתיחה, בשחזור משחק ההדחה שלה במונדיאל הקודם. לאחר מכן נוצחה 1–2 על ידי מקסיקו (סטונטון הוחלף במהלך המחצית השנייה), ונפרדה בשוויון 0-0 עם נורווגיה בדרך למקום השני בבית. בשמינית הגמר נוצחה אירלנד 0–2 על ידי הולנד, סטונטון פתח והוחלף לאחר כשעה.
סטונטון המשיך להיות שחקן הרכב משמעותי בנבחרת, גם כשזו כשלה להעפיל ממוקדמות יורו 1996 ו-2000 וממוקדמות מונדיאל 1998, אך עם שמונה הופעות במוקדמות מונדיאל 2002, סייע לנבחרתו להעפיל לטורניר הגמר. מיק מקארתי, מאמן הנבחרת שהיה חברו של סטונטון לסגל וקפטן הנבחרת במונדיאל 1990, זימן את סטונטון לסגל לקראת המונדיאל, ועם הדחתו של רוי קין מהסגל, זכה סטונטון להצעיד את הנבחרת כקפטן בטורניר. סטונטון פתח כקפטן במשחק הפתיחה בו נפרדה אירלנד בשוויון 1-1 עם קמרון, ובמשחק השני מול גרמניה רשם ציון דרך מרגש, כשהיה לראשון בתולדות הנבחרת שמגיע למאה הופעות בינלאומיות. סטונטון הקפטן הוחלף שלוש דקות לסיום, וראה את רובי קין קובע שוויון 1-1 בתוספת הזמן. במשחק השלישי פתח סטונטון בניצחונה של אירלנד 0–3 על ערב הסעודית, שהעלה אותה לשמינית הגמר. בשלב זה פגשה אירלנד את ספרד. סטונטון, ששוב פתח עם סרט הקפטן, הוחלף כעבור חמישים דקות. המשחק עצמו הסתיים בהדחתה של אירלנד בפנדלים, אחרי שוויון 1-1 בהארכה.
סטונטון פרש מהנבחרת מיד בתום טורניר המונדיאל[1], עם 102 הופעות ושמונה שערים במדי אירלנד. על אף שאיבד את הבכורה לרובי קין, הוא עדיין אחד משיאני ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים, וחתום על הישג מרשים, בתור היחיד ששותף בכל 13 משחקיה של אירלנד במסגרת הגביע העולמי.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם כישלונה של אירלנד להעפיל ממוקדמות מונדיאל 2006, התכנסה ועדת איתור בת שלושה חברים מטעם התאחדות הכדורגל האירית לבחור את מחליפו של בריאן קר, שסיים את דרכו כמאמן הנבחרת. בתחילה, שמות בעלי רמה עולמית כאלכס פרגוסון, טרי ונבלס ובובי רובסון הוזכרו כמועמדים, אך ב-13 בינואר 2006 הוכרז כי סטונטון יהיה מאמן הנבחרת החדש[2], בעוד רובסון ישמש כיועץ בינלאומי.
משחק הבכורה של סטונטון על הקווים היה מרשים, כשאירלנד הביסה 0–3 את שוודיה במשחק ידידות, אך ההמשך היה מוצלח פחות. בשני משחקיה הבאים, גם הם משחקי ידידות, נוצחה אירלנד 0–1 על ידי צ'ילה והובסה 0–4 על ידי הולנד, תבוסתה הביתית הגדולה ביותר מזה ארבעים שנים. במשחקו הרשמי הראשון על הקווים, הורחק סטונטון בהפסד החוץ 0–1 לגרמניה במוקדמות יורו 2008. תבוסת 2–5 לקפריסין העמידה את המשך דרכו של סטונטון בנבחרת בסכנה, אך שוויון 1-1 מול צ'כיה הרגיע מעט את הרוחות.
לאחר ניצחון ביתי 0–5 על סן מרינו, יצאה אירלנד למשחק חוץ מול אותה הנבחרת, והפעם השיגה ניצחון דחוק של 1–2 בדקות הסיום. התוצאה הגבולית מול היריבה החלשה שוב הרימה קולות נגד המאמן ובעד התפטרותו. אלא שאז שוב השיגה אירלנד רצף חיובי עם ניצחונות 0–1 על ויילס ועל סלובקיה, שקירבו אותה למאבק העלייה ליורו, ובהמשך השיגה 0–4 מרשים בחוץ על דנמרק במשחק ידידות.
רצף התוצאות החיוביות של אירלנד נעצר במשחקיה הרשמיים הבאים. אירלנד, מוכת פציעות, איבדה נקודות חשובות בשני המשחקים הסמוכים בספטמבר 2007, לאחר שספגה בתוספת הזמן והשיגה שוויון 2-2 ביתי בלבד מול סלובקיה, ומספר ימים לאחר מכך נוצחה 0–1 על ידי צ'כיה. חודש לאחר מכן הגיעו שתי תוצאות תיקו, מול גרמניה ומול קפריסין, שבעקבותם איבדה הנבחרת סיכוי להעפיל ליורו 2008. בסיום המשחק מול קפריסין, אף ספגה הנבחרת שריקות בוז צורמות עם שריקת הסיום של ההתמודדות. בעוד ההתאחדות סירבה להעניק גיבוי למאמן המותקף, סטונטון עצמו סירב להתפטר והודיע כי ברצונו להמשיך את יתרת חוזהו בן ארבע השנים. ב-23 באוקטובר 2007 הודיעה ההתאחדות על פיטוריו של סטונטון[3], ובהמשך הוא הוחלף על ידי ג'ובאני טרפטוני.
ב-4 בפברואר 2008 הצטרף סטונטון ללידס יונייטד כעוזר מאמן, תחת גארי מקאליסטר. תחילת הדרך הייתה קשה עבור השניים, והקבוצה לא השיגה ניצחון בחודש הראשון של סטונטון בתפקיד. בדצמבר של אותה השנה, לאחר כעשרה חודשים בתפקיד, פוטר מקאליסטר ובעקבותיו עזב גם סטונטון את הקבוצה.
במאי 2009 התמנה לתפקיד הסקאוט תחת חברו לנבחרת ומאמנו בנבחרת לשעבר, מיק מקארתי. ב-5 באוקטובר, חמישה חודשים לאחר מכן, עבר לאמן את דרלינגטון מהליגה הרביעית, עם קווין ריצ'רדסון כעוזרו. סטונטון לא הצליח להוביל את הקבוצה להישגים, וב-21 במרץ 2010 הוא פוטר מתפקידו, לאחר שרשם ארבעה ניצחונות בלבד ב-23 משחקים, ובמשחקו האחרון בתפקיד נכחו 1,463 אוהדים בלבד, שיא שלילי למשחק בית בליגה עבור המועדון.
ב-15 במרץ 2011, לאחר שנה מחוץ למגרשים, החל לשמש כסקאוט בקבוצת מידלסברו, וחמישה חודשים אחר כך עבר לתפקיד דומה בסנדרלנד, ממנו שוחרר בתום עונת 2012/2013.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליברפול
- אליפות אנגליה: 1989/1990
- הגביע האנגלי: 1988/1989
- מגן הצדקה (2): 1988, 1990
- אסטון וילה
- גביע הפוטבול ליג (2): 1993/1994, 1995/1996
- גביע האינטרטוטו: 2001
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1986/1987 | ליברפול |  הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
0 | 0 |
| 1987/1988 | ברדפורד סיטי | הליגה השנייה של הפוטבול ליג |
8 | 0 |
| 1988/1989 | ליברפול | הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
21 | 0 |
| 1989/1990 | 20 | 0 | ||
| 1990/1991 | 24 | 0 | ||
| 1991/1992 | אסטון וילה | הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
37 | 4 |
| 1992/1993 | פרמייר ליג |
42 | 2 | |
| 1993/1994 | 24 | 2 | ||
| 1994/1995 | 35 | 5 | ||
| 1995/1996 | 13 | 0 | ||
| 1996/1997 | 30 | 2 | ||
| 1997/1998 | 27 | 1 | ||
| 1998/1999 | ליברפול | פרמייר ליג |
31 | 0 |
| 1999/2000 | 12 | 0 | ||
| 2000/2001 | 1 | 0 | ||
| 2000/2001 | קריסטל פאלאס | הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
6 | 1 |
| 2000/2001 | אסטון וילה | פרמייר ליג |
14 | 0 |
| 2001/2002 | 33 | 0 | ||
| 2002/2003 | 26 | 0 | ||
| 2003/2004 | קובנטרי סיטי | הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
35 | 3 |
| 2004/2005 | פוטבול ליג צ'מפיונשיפ |
35 | 1 | |
| 2005/2006 | וולסול | הפוטבול ליג הראשונה |
7 | 0 |
| סך הכול בקריירה | 481 | 21 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת אירלנד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1988 | 2 | 0 |
| 1989 | 6 | 0 |
| 1990 | 13 | 1 |
| 1991 | 7 | 0 |
| 1992 | 8 | 1 |
| 1993 | 7 | 3 |
| 1994 | 11 | 0 |
| 1995 | 7 | 1 |
| 1996 | 3 | 0 |
| 1997 | 9 | 0 |
| 1998 | 4 | 0 |
| 1999 | 5 | 1 |
| 2000 | 4 | 1 |
| 2001 | 8 | 0 |
| 2002 | 8 | 0 |
| סה"כ | 102 | 8 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סטונטון מאירלנד מתכוון לתלות את נעליו, באתר וואלה!, 17 ביוני 2002
- ^ סטיב סטונטון ימונה למאמן נבחרת אירלנד, באתר וואלה!, 13 בינואר 2006
- ^ אירלנד: סטיב סטונטון פוטר מאימון הנבחרת, באתר ynet, 24 באוקטובר 2007
| נבחרת אירלנד – מונדיאל 1990 | ||
|---|---|---|
|
1 בונר • 2 מוריס • 3 סטונטון • 4 מק'קרתי • 5 מורן • 6 ווילאן • 7 מקגראת' • 8 ר.הוטון • 9 אולדרידג' • 10 קסקרינו • 11 שידי • 12 אולירי • 13 טאונסנד • 14 כ.הוטון • 15 סלאבן • 16 שרידאן • 17 קווין • 18 סטייפלטון • 19 קלי • 20 ביירן • 21 מק'לפלין • 22 פייטון • מאמן: צ'רלטון |
| |
| נבחרת אירלנד – מונדיאל 1994 | ||
|---|---|---|
|
1 בונר • 2 ארווין • 3 פלאן • 4 מורן • 5 מקגראת' • 6 קין • 7 טאונסנד • 8 ר.הוטון • 9 אולדרידג' • 10 שרידאן • 11 סטונטון • 12 ג קלי • 13 קרנגן • 14 באב • 15 קווין • 16 קסקרינו • 17 מק'גולדריק • 18 ווילאן • 19 מק'לפלין • 20 ד. קלי • 21 מק'אטיר • 22 קלי ג'וניור • מאמן: צ'רלטון |
| |
| נבחרת אירלנד – מונדיאל 2002 | ||
|---|---|---|
|
1 גיבן • 2 פינאן • 3 הרטה • 4 קנינגהאם • 5 סטונטון • 6 רוי קין • 7 מק'אטיר • 8 הולנד • 9 דאף • 10 רובי קין • 11 קילבן • 12 קינסלה • 13 קונולי • 14 ברין • 15 דאן • 16 קיילי • 17 קווין • 18 קלי • 19 מוריסון • 20 אובריאן • 21 ריד • 22 קרסלי • 23 קלי ג'וניור • מאמן: מק'קרתי |
| |