עבודה אקדמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עבודה אקדמית או תרגיל אקדמי היא אחת המטלות הנפוצות ביותר (לצד מבחן) במוסדות להשכלה גבוהה בעולם, ובישראל בפרט. העבודה האקדמית משתנה באורכה ואורכה יכול לנוע בין עמודים בודדים למאות עמודים במקרים של תזה או דוקטורט. עבודות מהוות תנאי יסוד הכרחי לקבלת תואר אקדמי, ובניגוד לבחינה, הבוחנת בקיאות בחומר ויכולות ניתוח בסיסיות, עבודה אקדמית בודקת יכולות יסוד הדרושות למחקר האקדמי כגון איסוף חומר, בניית שאלות, טענות והשערות מחקר, יכולת הסקת מסקנות משילוב בין ממצאי המחקר לספרות המחקרית ואלמנטים אחרים. עבודות אקדמיות רבות, ובפרט עבודות מתקדמות כמו תזה או דוקטורט, מהוות לעתים בסיס למחקרי המשך או להוצאת ספר בהוצאת ספרים אקדמית.

סוגי עבודות אקדמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים רבים של עבודות אקדמיות. ההבחנה הבסיסית הקיימת באוניברסיטאות בעולם דובר האנגלית היא בין עבודות הנעשות במסגרת קורס (term paper) לעבודות מחקר (research paper) הנחשבות לעבודות מקיפות ורציניות יותר הנעשות במסגרת הלימודים לתארים מתקדמים. ברם, ההבחנה בין שני הסוגים היא גמישה ונתונה לפרשנות, כאשר קיימות עבודות במסגרת קורס שאינן אקדמיות, ועבודות מחקר שאינן נעשות במסגרת לימודית אקדמית. דרך נוספת לסווג את העבודות היא לפי סוג הכישורים הנדרשים (עבודה תאורטית, אמפירית או בעלת אלמנט מעשי) ולפי השלב בו נעשית העבודה. להלן סוגים עיקריים של מטלות אקדמיות הנפוצות באוניברסיטאות בישראל.

  • תרגיל כתיבה – מדובר בסוג של שיעורי בית מורחבים שמטרתם לתת לסטודנטים התנסות בכתיבה אקדמית או לעשות ניתוח קצר של הנושא שנלמד. מקובל לתת עבודות מסוג זה בכל שנות הלימוד, בדגש על השנים הראשונות של התואר הראשון. מדובר בעבודה הבסיסית ביותר המקובלת בלימודים העיוניים.
  • מטלת מעבדה – תרגיל המשלב יכולות עיוניות ואמפיריות הנפוץ במדעים מדויקים ומדעי הטבע. משמש כסוג של שיעורי בית הבודק את יכולות הניסוח של החומר הנלמד על ידי תלמידים.
  • סדנה – מדובר בתרגיל הגשה בעל אופי מעשי (בניגוד לתרגילי כתיבה רגילים בעלי אופי תאורטי) שמטרתו ליישם את החומר התאורטי שנלמד בקורס. לעתים מדובר במטלות הכנה לפרויקט גמר (בעיקר בפקולטות למדעים מדויקים ולהנדסה).
  • מטלת מנחה (ממ"ן) – המטלה האופיינית והנפוצה ביותר באוניברסיטה הפתוחה. מטלות אלה ניתנות בכל הקורסים הנלמדים באוניברסיטה. מטלת מנחה טיפוסית כוללת מספר שאלות, המפנות למקורות אקדמיים מהם צריכים התלמידים להסיק. מטרת מטלות המנחה היא לפתח את הכישורים האקדמיים של הסטודנטים, כאשר חלקן משמשות כהכנה למטלות מתקדמות יותר כגון סמינריון.
  • פרה-סמינריון (או פרו-סמינריון) – כשמה, מדובר בעבודה הנכתבת בעיקר בשנה ב' ללימודי התואר הראשון כהכנה לעבודה הסמינריונית. אורכה של העבודה הוא 15–25 עמודים והיא נפוצה בעיקר בחוגים למדעי הרוח ומדעי החברה.
  • עבודה סמינריונית – עבודה גדולה הנעשית בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון וכן במסלולים ללא תזה במסגרת לימודי התואר השני. מטרתה העיקרית של עבודת סמינריון היא לתת לסטודנטים התנסות ראשונית במחקר שדה, לקראת מחקרים מתקדמים יותר במסגרת התארים המתקדמים. אורכה הטיפוסי של עבודה סמינריונית הוא 20–40 עמודים והיא חייבת לכלול אלמנט מחקרי. מחקר יכול להסתמך על מקורות תאורטיים ראשוניים כגון במדעי הרוח ומשפטים או לכלול שיטות מחקר איכותניות (ראיונות עומק, תצפיות, ניתוח תוכן איכותני, ניתוח סמיוטי ועוד) או שיטות מחקר כמותיות (סקרים, ניתוח תוכן כמותי, ניתוח סטטיסטי/אקונומטריקה של דוחות כספיים וכדומה). במדעי הטבע ובמדעים המדויקים אופיו של הסמינריון שונה מעט והוא כולל אלמנטים הקשורים לעבודת המעבדה.
  • פרויקט גמר – מדובר במקבילה של עבודת הסמינריון בהתמחויות ריאליות כגון הנדסה או אדריכלות ולעתים גם במדעי חברה כגון חינוך, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית או מנהל עסקים. פרויקט גמר נעשה במקום או בנוסף לעבודה סמינריונית. עיקרו של הפרויקט הוא יצירת אבטיפוס של דגם מעשי או שרטוט שלו, תוך הסתמכות על הידע התאורטי שנלמד במהלך התואר. במקרים אחרים (במדעי החברה) מדובר בעבודת שדה הנעשית בשטח ובמסגרתה נכתב דו"ח מפורט אודותיה.
  • תזה – (מכונה גם דיסרטציה) עבודה אקדמית מקיפה המשמשת במקרים רבים כתנאי לקבלת תואר שני. בניגוד לעבודות מתקדמות פחות כגון הסמינריון, תזה מהווה עבודת מחקר העוברת ביקורת חיצונית, ונתוניה משמשים בחלק מהמקרים למחקרי המשך או מעובדים למאמרים או ספרים אקדמיים. מציג התזה מקבל במהלך הכתיבה הדרכה אישית מאיש מחקר המכונה "מנחה" והוא אחראי על האיכות האקדמית של העבודה.
  • דוקטורט – עבודה מקיפה המהווה תנאי לקבלת תואר שלישי. מבנה עבודת הדוקטורט ותהליך הכתיבה דומים לזה של עבודת תואר שני אך היקף העבודה גדול יותר. העבודה (כמו גם ההצעה) נבחנת בפרמטרים מחמירים יותר והציפיות מכותב העבודה גבוהות הרבה יותר.

מבנה עבודה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין כללים אחידים למבנה עבודה אקדמית, והם משתנים בין האוניברסיטאות ובהתאם לחוג על פי החלטת דקאני הפקולטה. עם זאת, בעבודות בעלות אופי מחקרי החל מסמינריון קיימת תבנית שחוזרת על עצמה בדרישות של רבות מהעבודות. להלן התבנית האופיינית למדעי הרוח והחברה.

  • תקציר – מהווה סיכום של כל העבודה ומופיע בפתיחת העבודה. מאפיין בדרך כלל עבודות גדולות כגון תזה ודוקטורט או פרויקט גמר.
  • מבוא – הצגה קצרה של נושא העבודה. לעתים כולל גם תיאור של שאלת המחקר ותיאור קצר של מה כוללת העבודה. אף על פי שהפרק מופיע בתחילת העבודה, מקובל לכתוב אותו לאחר ששאר העבודה נכתבה.
  • סקירת הספרות (או רקע תאורטי) – פרק זה התופס בין רבע לשליש העבודה מסכם את המקורות התאורטיים שסייעו בכתיבת העבודה. ישנן מספר שיטות לכתיבת סקירת הספרות (הדבר משתנה בין אוניברסיטה לאוניברסיטה ובין הפקולטות השונות) אך בכל מקרה הכתיבה צריכה להיות אינטגרטיבית (ולא כסיכום מקורות) ולהציג את המודל התאורטי שייבחן בהמשך העבודה.
  • שיטת מחקר (או מתודולוגיה) – בפרק זה מוצגות השערות או טענות המחקר, כלי מחקר, שיטת הבדיקה ומאפייני אוכלוסיית המחקר (שיכולה להיות מורכבת מתוכן ולאו דווקא אנשים).

מכאן מתקיימת חלוקה בין מחקרים תאורטיים הנפוצים במדעי הרוח וחלק ממדעי החברה ומחקרים אמפיריים המבוססים על מחקר שטח (איכותני או כמותי) האופייניים למרבית העבודות במדעי החברה. במחקר תאורטי אין לרוב מבנה קבוע ומקובל לכתוב פרקים לפי תת-הנושא של המחקר כאשר הצגת הממצאים נעשית במשולב עם הדיון בהם. במקרה של מחקר אמפירי נהוג להבחין בין שני פרקים.

  • ממצאים – הפרק מציג את תוצאות המחקר בשטח. ההצגה נעשית לרוב בטבלאות ותרשימיםמחקרים כמותיים) או באמצעות ניתוח תצפיות, קבוצות מיקוד או ראיונות עומק (במחקרים איכותניים). לרוב מדובר בפרק הגדול ביותר בעבודה.
  • דיון – הפרק דן בתוצאות הממצאים ומטרתו לחבר את המסקנות של המחקר לסקירת הספרות. פרק זה נחשב לחשוב ביותר בעבודה.
  • סיכום – סיכום קצר של המחקר ולעתים הצעה למחקרים נוספים.
  • ביבליוגרפיה – כל עבודה חייבת לכלול את רשימת כל המקורות ששימשו לכתיבת העבודות. קיימות שיטות רבות לכתיבת הביבליוגרפיה והעיקריות שבהן APA, MLA וכללי הציטוט האחיד (המקובלים בלימודי משפטים).

עבודות אקדמיות שנכתבו על ידי אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית הנגישות ללימודים האקדמיים והגדלה ניכרת בכמות הלומדים במוסדות להשכלה הגבוהה הגבירה את התופעה של הגשת עבודות אקדמיות שלא נכתבו על ידי הסטודנט, תוך הצגתן כמקוריות. הדבר נעשה בעבר על ידי קניית עבודות אקדמיות שנכתבו בידי סטודנטים אחרים תמורת תשלום. עידן האינטרנט הביא איתו תופעה של אתרים המוכרים עבודות מוכנות של סטודנטים בתשלום, או שמוכנות לצורך הרוכש. המניעים העיקריים לקניית עבודות אקדמיות הוא הקושי האופייני לסטודנטים רבים לשלב בין לימודים תובעניים לעבודה וגידול ילדים, וקושי לימודי לעמוד בדרישות התואר, כמו גם לקות למידה המקשה על ניסוח עבודות אקדמיות. אוכלוסייה אחרת שמקצתה מתעניינת בהשגת עבודה אקדמית לא מקורית, הם אלה הלומדים לתואר אקדמי למטרות גמול השתלמות ואינם בעלי כוונות להשתלב בעולם האקדמי.

הגשת עבודה שלא נכתבה על ידי המגיש אותה נחשבת לעבירה משמעתית חמורה בכל המוסדות האקדמיים, שעלולה במקרים מסוימים לגרום להשעיית התלמיד לשנת לימודים ואף לצמיתות. החוק הפלילי אינו מטיל אחריות פלילית מפורשת על כותב העבודה, ואף לא על מגיש העבודה.

יחד עם זאת, היו מספר מקרים ידועים של אנשים שהואשמו בקניית עבודה אקדמית. המפורסם שבהם היה המקרה של ח"כ יאיר פרץ (ש"ס). ב-23 במרץ 2006 הודה פרץ בקבלת דבר במרמה, במסגרת עסקת טיעון, עקב קבלת תואר אקדמי במרמה מטעם שלוחת אוניברסיטת ברלינגטון בישראל. הוא נידון ל-12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 6,000 ש"ח. כדי להרשיע את כותב העבודה בזיוף, יש צורך להוכיח כוונה מפורשת (בכתב או בעל פה) לסייע לתלמיד להגיש את העבודה, דבר שהוא קשה עד בלתי אפשרי ברוב המקרים. ואמנם, נכון ל- 2011 כל המורשעים, למעט אחד, היו מגישי העבודות, ולא כותבי העבודות.

מקרה ידוע נוסף של קניית עבודות כשיטה הוא של שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. בשנת 2001 נפתחה נגד האוניברסיטה חקירה משטרתית, שהעלתה בין היתר כי מקצת מן התארים הושגו בתרמית או נקנו בכסף. נוכח הממצאים, החליטה המדינה לשלול את אישור השקילות מכל מי שקיבל תואר בשלוחה זו, החלטה שמשמעותה שלילת הטבות השכר. מקרה זה הוא היחיד בו הורשע כותב העבודה בסיוע לקבלת דבר במרמה עקב העובדה ששידל באופן פעיל תלמידים לקנות עבודות אקדמיות במסגרת תפקידו באוניברסיטה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]