אסון צור הראשון
אסון צור הראשון התרחש ב-11 בנובמבר 1982, סמוך לשעה שבע בבוקר, מיד בתום מלחמת לבנון הראשונה. באסון קרס בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור שבלבנון ונהרגו בו 91 אנשים, מתוכם 34 שוטרי משמר הגבול, 33 חיילי צה"ל, 9 אנשי שב"כ ו-15 עצירים לבנוניים.[1]
כמה ימים לאחר האסון הוכרז יום אבל לאומי בישראל לזכר הקורבנות, והושמעה בו צפירת זיכרון.
חקירת האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדת החקירה שצה"ל מינה לבדיקת האירוע, בראשות אלוף (מיל') מאיר זורע, קבעה שככל הנראה האסון נגרם עקב דליפת גז שגרמה להתפוצצות הבניין ולקריסתו, ולא כתוצאה מפעילות עוינת. הדו"ח הועבר לחקירת מצ"ח כדי למצוא את האשם בתאונה.
ועדת החקירה התבססה על ממצאים בשטח שתאמו אפקט של "פיצוץ נפחי" (פיצוץ ענן גז בעל מוקד רחב מאוד) עם זאת, בפיגועים נגד בסיסי הכוח הרב לאומי בביירות מספר חודשים לאחר מכן כללו מטעני הנפץ מספר טונות של גז בוטאן על מנת לייצר "פצצה תרמו-בארית" היוצרת "פיצוץ נפחי". בהנחה שתא הטרור של משמרות המהפכה בפיקודו של עימאד מורנייה, שקיבל עליו את האחריות לפיצוץ בצור, הוא שבנה את המטענים בשני המקומות - ברור כיצד ראו החוקרים בזירה אפקטים של "פיצוץ נפחי" המאפיין דליפות גז.
בספרו "נקודת האל־חזור" טוען רונן ברגמן שחקירת מצ"ח מצאה כמה ראיות המצביעות על גורם אחר לאסון - פיצוץ מכונית תופת[2]:
- שלושה עדי ראייה ראו מכונית מסוג פיג'ו נוסעת במהירות גבוהה אל תוך הבניין, לפני הפיצוץ. שניים מהם, לבנונים שנפצעו בפיצוץ, סיפרו על כך לרופא שטיפל בהם בבית החולים של צור.
- בין ההריסות נמצא מנוע של מכונית פיג'ו שמספרו הראה שהיא נרכשה בלבנון ולא הייתה בשימוש צה"ל.
- בין ההריסות נמצאה רגל אדם שלא הייתה שייכת לאף אחד מן החללים.
- שחזור של הפיצוץ שערכו מומחי רפא"ל העלה שייתכן מאוד שמדובר במכונית תופת.
בספרו טוען ברגמן שעל החוקרים הופעל לחץ שלא להגיע למסקנות נחרצות, והדבר ניכר בפירוט המסקנות בדו"ח. צה"ל החליט שלא לפרסם דו"ח זה ולדבוק בגרסה הרשמית לפיה מדובר בתאונה של פיצוץ בלוני גז. השב"כ מכחיש את קיום הדו"ח עד עצם היום הזה[3], אף כי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק דר, העיד[2] גם הוא על קיום הדו"ח ושהוא היה אחד ממחבריו כשהיה חוקר במשטרה הצבאית החוקרת.
מידע מודיעיני שהגיע מאוחר יותר לידי גורמי מודיעין ישראליים הצביע על אזכרה שנערכה לאחר הפיגוע לנהג המכונית, אחמד קציר, בכפר דיר קאנון אל נהר הממוקם בנפת צור, ואנדרטה קטנה שהוקמה לזכרו. ארגון חזבאללה התייחס לא פעם באירועים פומביים לחלקו של קציר בפיגוע ובית הוריו משמש עד היום כמוקד עלייה לרגל בשל ״חלקו החשוב של הבן במאבק נגד ישראל״.
דובי איכנולד, שהיה מפקד יחידת משטרה צבאית בצור בעת האסון, והיה בין הניצולים היחידים מן הבניין שקרס, כתב על חוויותיו תחת ההריסות ולאחר החילוץ בכתבה שפורסמה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ב-26 באוקטובר 2012[4]. בכתבה גם הוא ציין שהתקיימה חקירת מצ"ח, בראשות סא"ל ליאון בכר, אשר העלתה כי מכונית תופת מסוג פיג'ו היא שגרמה לקריסת הבניין, ולא פיצוץ גז. הוא גם חזר על הממצא לפיו למחבל המתאבד שנהג במכונית נערכה הלוויית שהיד בכפרו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המסמכים שמעידים: אסון צור היה פיגוע, מוסף 7 ימים, 6 בנובמבר 2020, עמ' 24. עותק (בתשלום) באתר ידיעות אחרונות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירון דרוקמן, "אני לא גוויה, אני חי". בחזרה לקללת צור, באתר ynet, 7 בנובמבר 2015
איתי אילנאי, "אף ועדה לא מסוגלת להגיד בשבוע ימים מה קרה שם", באתר "ידיעות אחרונות", 10 בדצמבר 2017- עקיבא ביגמן, "מכונית התפוצצה ליד הבניין בממשל צור. יש הרבה פצועים והרוגים. מבקשים מסוק לפינוי", באתר ישראל היום, 21 ביוני 2018
- תערוכה באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- סרט תיעודי של ערוץ 11 - "המלחמה ללא שם" פרק 1
- איתי אילנאי, רונן ברגמן, בעקבות תחקיר "7 ימים": אנדרטה ראשונה בארץ לחללי אסון צור, באתר ynet, 14 באפריל 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ השירות מתמודד עם אסון צור הראשון ואסון צור השני. בעקבות מלחמת של"ג, שב"כ מקבל האחריות, אתר שירות הביטחון הכללי
- ^ 1 2 נקודת האל־חזור, רונן ברגמן, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2007, עמ' 156 והלאה
- ^ עד מועד פרסום הספר. לא ידוע על שינוי בעמדת שב"כ מאז פרסום הספר.
- ^ דובי איכנולד, צור 1982. הייתי קבור בגיהנום, באתר ynet, 26 באוקטובר 2012
| פיגועי טרור נגד ישראלים במחצית השנייה של המאה ה-20 | ||
|---|---|---|
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים | 1948 עד 1959 • שנות ה-60 • שנות ה-70 • שנות ה-80 • שנות ה-90 • > | |
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל | שנות ה-70: מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (10 בפברואר 70) • הפיגוע בטיסה 330 של סוויסאייר מציריך לנתב"ג (21 בפברואר 70) • חטיפת טיסת 571 של סבנה איירליינס מבריסל לנתב"ג (8 במאי 72) • טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (5–6 בספטמבר 72) • משבר בני הערובה בשגרירות ישראל בבנגקוק (28 בדצמבר 72) • הפיגוע בטיסה 841 של טראנס וורלד איירליינס מנתב"ג לניו-יורק (8 בספטמבר 74) • חטיפת מטוס אייר פראנס 139 מנתב"ג לפריז (27 ביוני 76) שנות ה-80: ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי בלונדון (3 ביוני 82) • הפיגוע בראס בורקה (5 באוקטובר 85) • הפיגועים בדלפקי אל על בנמלי התעופה של וינה ורומא (27 בדצמבר 85) • ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון (17 באפריל 86) | |