פוצ'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל ויסלר בכיכר רבין בתל אביב, קיץ 2012

ישראל ויסלר (נולד ב-1 בפברואר 1930), הידוע בשם העט שלו פּוּצ'וּ, הוא סופר, משורר, תסריטאי, מחזאי וכותב צ'יזבטים ישראלי. מהראשונים שכתבו על דור הפלמ"ח ללא פומפוזיות והאדרה. אחדים מספריו עובדו לסרטים מצליחים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוצ'ו נולד וגדל בתל אביב, בוגר גימנסיה הרצליה ונמנה עם הכשרת בית השיטה. התגייס ב-1948 לפלמ"ח ושובץ בגדוד הראשון של חטיבת יפתח, השתתף בקרבות בעמק הירדן ובנגב ונטל חלק במבצע לכיבוש באר שבע. בשירות המילואים, בזמן מלחמת ששת הימים, שימש כנהגו של שמואל גונן (גורודיש), מפקד חטיבה 7.

פוצ'ו היה ממקימי קיבוץ נתיב הל"ה, והיה חבר הקיבוץ בין השנים 1948 ל-1953. הוא למד לתואר באגרונומיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, ותיאטרון וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. עבד כמורה לטבע בבית ספר בכפר גלים, קצין תרבות באניה של צים, רכז תרבות בקיבוץ חניתה ומנהל במפעל למוצרי פלסטיק.

בשנת 1954, בהיותו סטודנט, זכה סיפור שלו שהתפרסם ב"מעריב" בתחרות של העיתון[1].

את ספרו הראשון, "חבורה שכזאת", המתאר בהומור את הווי חיי ההכשרה ולוחמי הפלמ"ח, כתב כבר בגיל 19, אך הספר יצא לאור רק שבע שנים אחר כך. הספר זכה להצלחה גדולה, ואף עובד לסרט קולנוע בכיכובם של יוסי בנאי, בומבה צור, עודד תאומי וגילה אלמגור. פוצ'ו כתב עוד כ-40 ספרים ומחזות, לילדים ומבוגרים, בהם שיתף את קוראיו מחוויותיו וחיי משפחתו. הספר "אולי תרדו שם", על חבורת ילדים תל אביבית המאמצת זקן תמהוני, הוסרט בשנת 1964.[2] במהלך השנים כתב כמאה תסריטים לתוכניות הטלוויזיה "טלפלא", "שניים בראש אחד", "זהו זה", "הופה היי" ועוד. פוצ'ו היה כתב קבוע של טורים הומוריסטים בעיתוני ילדים ונוער מובילים, כגון "פילון", "הארץ שלנו" ו"מעריב לנוער". בשנת תשל"ה (1976)[3] זכה ספרו "חבורת מתושלח" בפרס יציב.

פוצ'ו היה נשוי לדיצה מאיר (עד למותה ב-2008), בת בנימין מאיר, ממקימי מגדל שלום. לשניים נולדו שלושה ילדים: עדנה, אורי, וגיטריסט להקת הבילויים, ימי. אורי ויסלר נפטר מסרטן הריאה ביולי 2013. פוצ'ו הוא דודו של הצלם נלי שפר, אשר שימש השראה לדמותו של נלי, אחיה הצעיר של איה מספרו "איה הג'ינג'ית".

פוצ'ו שירת במילואים כנהג צבאי. במבצע קדש היה נהג משאית זבל. לאחר מלחמת ששת הימים היה נהגו של יצחק רבין.[4].

בשנת תשע"א (2010) זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול.[5]

בלקסיקון אופק לספרות ילדים (1985) הוגדר פוצ'ו "כבחיר יוצרי הילדים והנוער בישראל".

השירות הבולאי הנפיק בול: "פוצ'ו – חבורה שכזו" במלאת למחבר 75 שנים.

זוכה פרס אקו"ם למוזיקה קונצרטית וספרות לשנת 2015, פרס מיוחד מטעם הדירקטוריון על תרומתו הרבה ליצירה הישראלית.[6]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוצ'ו כתב כ־40 ספרים, בהם:

  • אפרים קומתיים
  • בחיי
  • דודלי חודלי
  • האח הקטן והמציץ
  • הבלש שלומיאלי בארץ טררם
  • המסע לארץ הבצק
  • חבורת מתושלח
  • חצי חצי
  • הנמלה והחבילה
  • כשהמורה שמלקיהו היה ילד
  • מוקי צימוקי
  • נשיקה בחצר
  • הבתולה מתל ברוך
  • זאת שכוווווולם יודעים: רומן צדדי
  • אחרי במידבר
  • חרגולה והנמלה
  • תעלומת מכתב האהבה שנשלח אל המורה הדגול שמילקיהו

האלבום שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיני בירוק: אלבום ההתיישבות בסיני (תשכ"ז-תשמ"ב) 1967-1982

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]