פחד וחרדה מחיסונים בגיל הרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חייל ים אמריקאי נותן לילד קטן חיסון בתוכנית רפואית אזרחית

טיפולים רפואיים הכרוכים במתן זריקות, במיוחד חיסונים, הם מקור שכיח לכאב ולחרדה בקרב ילדים ברחבי העולם. הפחד מזריקות מתחיל בגיל הרך המוקדם והולך ועולה עם הגיל ומגיע לשיאו בגיל בית הספר, כיוון שחוויית הכאב מעלה את רמת החרדה ואת החומרה של תפיסת הכאב[1]. הכאב שהילדים חווים בילדות עשוי להוביל להשפעות מזיקות מבחינה פסיכולוגית לטווח הארוך. הכאב הנפוץ ביותר שחווים בילדות נגרם על ידי זריקות חיסון, ועלול להוביל לאי התמדה בקבלת שגרת החיסונים המומלצת. לפיכך, המודעות לדרכים להפחתת הכאב מהחיסון בקרב ההורים וספקי שירותי בריאות - חשובה[2]. קיימות טכניקות והתערבויות שונות שמטרתן להרגיע את הילד במהלך החיסון וכך להפחית תחושות של כאב וחרדה בעקבותיו[3].

כאב בקרב ילדים בגיל הרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת העצבים המסוגלת להעביר גירוי כאב למוח, קיימת בעובר מגיל 24 שבועות הריון ולכן כל פג או ילוד חש כאב. כלומר, קיימים כל הקשרים הבסיסיים להולכת גירוי כאב אף על פי ששלב המיאלניזציה עדיין לא הושלם. מעבר לכך, בקרב תינוקות קיימת נטייה לחוש כאב בעוצמה גבוהה יותר ממבוגרים כי המערכת האינהיביטורית מתחילה להתפתח במשך החודשים הראשונים לחיים, אך אינה מספיק פעילה בילוד. לפיכך, עוצמת הגירוי המגיעה למוח עלולה להיות חזקה יותר[4].

אחת הבעיות המקשות על אבחון הכאב בילדים היא הקושי בהגדרת הכאב על ידיהם ודירוג עוצמתו. מלבד מגבלת התקשורת המילולית בגילאים צעירים, משפיעים גורמים כמו שלבי ההתפתחות הפסיכו־חברתית של הילדים וחוויות עבר מוגבלות בהשוואה למבוגרים[5]. לכן, הערכת הכאב בילדים שונה מהותית מזו של מבוגרים, והיא מחייבת מיומנויות מצד הצוות המטפל. לצורך הערכת כאב עצמית בילדים עדיפה ההסתייעות בכלים חזותיים. קיימים מספר כלי הערכה מהימנים ותקפים הנמצאים בשימוש נרחב[6]. לדוגמה, ילדים בגיל בית הספר יכולים לדרג את עוצמת הכאב בסרגלי (Visual analogue scale) ‏(VAS) לטווח הגילאים 8 שנים ומעלה, כמו מבוגרים[7]. סרגלים אלה, מתבססים על תיאור טווח עוצמת הכאב ממצב של היעדר כאב (אין כאב בכלל- 0) עד לכאב מרבי (בלתי נסבל- 10). ילדים בגיל הרך בטווח גילאים 3–8 שנים, כאשר קשה להם לדרג מספרים, ניתן להיעזר עם סרגל פרצופים מאוירים המייצגים דרגות כאב שונות (Wong Baker Faces pain Rating Scale) או בסולם Oucher, המציג צילומים של ילדים המייצגים דרגות כאב שונות[5]. כאשר הילדים בגיל טרום דיבור, אינם משתפים פעולה או אינם יכולים להביע אומדנים בעצמם כמו במקרים של ילדים הסובלים מפיגור או איחור התפתחותי דירוג הכאב נעשה על ידי הצוות המטפל באמצעות סולמות מהימנים ותקפים, לדוגמה: (AHTPS (Alder Hay Triage Pain Scale  או   Face) Legs, Activity, Cry, Consolability) FLACC, בכלים אלו המטפל מדרג כל אחד מהסימנים ומסכם את הדירוגים השונים לקבלת מספר המעיד על עוצמת הכאב. המדדים שאותם צריך להעריך כוללים: 1. התבוננות במימיקת הפנים ("פרצוף כאוב"). לתינוקות כאובים יש מרכיבים בתנועתיות הפנים אשר ״מסגירים״ את תחושת הכאב. למשל עווית מסוימת או עצימה חזקה חוזרת ונשנית של העיניים בזמן בכי. 2. עוצמת הבכי ותדירותו. 3. גוף מתוח ותנועות גפיים. 4. התנהגות כללית. תינוקות מסוימים יכולים להיראות יותר חולים בזמן כאב, לגלות אי רצון לאכול או לישון ולעתים להביע אי שקט קיצוני. ההורים מהווים ברוב המקרים מדד רגיש ביותר לשינוי ההתנהגותי שחל אצל התינוק בעקבות הכאב ולכן חובה להיעזר בהם בהערכת הכאב[7].

פחד וחרדה בקרב ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פחדים וחרדות הן תופעות נורמליות ונפוצות אצל רוב הילדים, ומופיעות בצורה מתונה וחולפות במהלך הזמן. אולם, בתת-קבוצה של ילדים צעירים, תופעות אלו נהפכות לחמורות וכרוניות ולבסוף עלולות להפוך להפרעות של פוביה או הפרעות חרדה אחרות שלהן השפעה שלילית בתחומי חיים רבים של הילדים. המונח "הפרעות חרדה" מתייחס למקרים שבהם תגובת החרדה מופיעה בעוצמה רבה, הגורמת למצוקה רבה  או מפריעה באופן שוטף לפעילויות היומיומיות של הילד. במשך השנים האחרונות, מחקרים הראו כי האטיולוגיה לפחדים וחרדות יכולים להיות משויכים ל: תורשה ולגורמים ביולוגיים נוספים, גורמים סביבתיים ותרבותיים[8].     

אם מתערבים בשלבים מוקדמים, למשל באמצעות טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים שהם אפקטיביים למדי, יכולים לקצר את משך הזמן בו הילדים סובלים מהסימפטומים, משפרים את איכות חייהם ויכולים למנוע את התבססות ההפרעה לטווח הארוך[9].

  מחקרים של פחדים נורמטיביים בילדים הסתמכו בעיקר על שאלונים שכוללים מגוון רחב של גירויים ומצבים פוטנציאליים מעוררי פחד, כגון (Survey Schedule for Children (FSSC- R

[10]. אצל ילדים, בעיית החרדה כוללת את הילד עצמו ואת הוריו. ההורים הם הסביבה הטבעית העוטפת את בעיית החרדה ומגדירה את תנאי קיומה. מצד אחד, ההורים הם דמויות המפתח, שיכולות להקל על בעיית החרדה, לסייע להתמודדות מוצלחת עם תקופות מעבר בחיי הילד או להתגבר על משברים. אולם מצד אחר, ההורים יכולים לתרום להמשך קיומה של החרדה, להחרפתה או אף להנצחתה[11].

הבדל בין פחד לחרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדה היא תופעה נורמלית בלתי נמנעת ונפוצה מאוד בקרב המין האנושי, והיא נחשבת לאות אזעקה פנימי המתבטא בתחושה לא נעימה של חשש מהעומד להתרחש כאשר לא קיים גירוי חיצוני מוגדר הנראה לעין[12][13].

החרדה בדרך כלל נורמטיבית והופכת לפתולוגית (אבנורמלית)- כאשר תגובת האדם איננה פרופורציונלית לסכנה שהאדם חווה הן מבחינת האפקט החרדתי והמשכו, והיא מהווה בעצם תגובה נפשית לסכנה פנימית שמתחוללת בתוכו ומלווה בפחד חזק וחסר פשר[14].

פחד וחרדה נבדלים במאפיינים, בזמן התרחשות ובהפרעה[15]. פחד מאופיין בתגובות של עוררות אוטונומית של הילחם או ברח. במקביל החרדה מתאפיינת במתח, חשש ודאגה. פחד מתרחש בעיקר כשהאיום הוא ודאי, גלוי וקרוב מבחינת הזמן והמקום, בעוד שהביטוי של חרדה יכול להתרחש גם ללא הנוכחות של סכנה מיידית. דאגה היא הדוגמה הטיפוסית של חרדה. כשאדם דואג, הוא עסוק בחשיבה על דברים שליליים שעלולים להתרחש. מהבחינה הפסיכו-פתולוגית, המונח פחד מתייחס להפרעות פוביות המתאפיינות בתגובה רגשית שלילית חסרת פרופורציה לגבי האיום של גירוי או מצב מסוים, ואילו המונח של חרדה מתייחס להפרעות חרדה, שמתאפיינות במתח, חשש, דאגה ומצוקה כללית שמתרחשות ללא מקור אובייקטיבי של סכנה[15].

תסמיני חרדה בילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדה בילדים מאופיינת בדרך כלל בתסמינים הבאים[16]: תסמינים פיזיים: קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והפרעות בשינה.  תסמינים מחשבתיים: קשיי ריכוז וזיכרון, מחשבות דאגה בנוגע לדברים שליליים שעלולים לקרות לילד או לקרובים אליו, מחשבות טורדניות.

תסמינים רגשיים: תחושת מצוקה, פחד, ייאוש, חוסר אונים או דאגה. תסמינים התנהגותיים: היצמדות להורים, סירוב ללכת לבית הספר או לקבל חיסונים או טיפול רפואי, עיסוק רב בשאלות על המצב והעתיד, חזרה על פעולות, חזרה על מחשבות או מילים מסוימות, הימנעות מללכת לחוגים ולפעילויות מחוץ לבית.

כאב וחרדה מפעולה רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתינוקות ובילדים כאב וחרדה קשורים זה לזה וקשה להפריד או להבדיל ביניהם. החרדה מפחיתה את הסף לכאב ומגבירה את הסבל[7].

סיבות לחרדה מפעולה רפואית (טיפול, זריקות וחיסונים) אצל תינוקות וילדים בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד[17]:

  • החרדה מכאב צפוי.
  • חוסר ההבנה הקוגניטיבית לגבי מהות הפציעה או הסיבה לכאב.
  • תחושה מאיימת בשל המוגבלות באזור הכאב.
  • פחד מזרים (רופא, אחות).
  • בחרדת נטישה עקב ההיפרדות מההורים לצורך ביצוע בדיקות. לכן מומלץ לעודד את ההורים להישאר עם הילד.

חובה לטפל גם בחרדה ולא רק בכאב. החרדה כאמור מפחיתה את סף הכאב ולכן מצבים המלווים בכאב קל ניתנים לטיפול בקלות יחסית על ידי הפחתת רמת החרדה.

פחד וחרדה ממחטים וחיסונים בזריקות בקרב ילדים: היבטים ביולוגים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב החיסונים ניתנים באמצעות זריקה, במועדים קבועים מראש לפי גיל הילד מהיום הראשון ללידתו. פחד מזריקות הוא פחד אוניברסלי, טבעי ובלתי נפרד מההתפתחות והגדילה של ילדים[1].

ממחקר שהתקיים ביחידה לרפואת מטיילים שבמרכז הרפואי בני ציון[18], עלה כי 8.2% מתוך המתחסנים סובלים מפחד קיצוני ובלתי נשלט ממחטים.

רוב האנשים הנמנעים מהליכים רפואיים המערבים מחטים כמו חיסונים וטיפולי שיניים בגלל פוביות ממחטים, נוטים פחות לחסן את ילדיהם ויותר לעכב או לדחות חיסון בניסיון למנוע סבל בקרב ילדיהם בעת קבלת החיסון[19]. ילדים  עלולים לסרב חיסונים בגלל פחד מכאב בעקבות החיסון[20].

מתן חיסון לתינוק

בקרב ילדים, מקורות הפחד- עצם הזריקה – עלולים להיות מ: הדקירה וגודל המחט, פחד מכאב, פחד מהלא נודע,  פחד מתופעות מקומיות או כלליות, פחד מהסביבה הטיפולית הזרה, מהריחות השונים והאנשים הזרים, היסטוריה של התעלפויות וחוויות קודמות בלתי נעימות במהלך החיסונים. מהמחקרים עולה שקיים קשר בין פחד מזריקות וניסיון עבר שלילי בקבלת זריקה לבין התעלפות[21].

פוביות ממחטים וזריקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוביה ספציפית היא פחד מתמיד בלתי סביר ומוקצן, המתעורר עקב הופעת אובייקט ספציפי, מצב ספציפי או כאשר קיים רמז או ציפייה להופעתו[22].

 על אף העובדה שבקרב מרבית האנשים קיימת סלידה כלשהי מקבלת זריקה, התגובה (הפיזית והנפשית) של אנשים הסובלים מפחד ממחטים היא חריפה וקיצונית יותר. נתונים סטטיסטיים מצביעים על העובדה כי 3.5-10% מהאוכלוסייה סובלים מפוביה ממחטים - (Belonephobia),  ופחד מזריקות - (אנ') ‏(Trypanophobia) ופחד מחפצים חדים (Aichmophobia)[23].

תסמינים של פחד ממחטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמין הנפוץ ביותר של פחד ממחטים הוא התעלפות וזו-וגלית- (Vasovagal Syncope)(עילפון, אובדן חושים ואובדן תודעה). על פי מחקרים שבוצעו בתחום, כ 70% מהאנשים הסובלים מחרדת מחטים, מתעלפים כתוצאה מנפילה חדה ופתאומית בלחץ הדם[24].

בנוסף לכך, גם בקרב ילדים עלולים להופיע התסמינים הבאים כביטוי לחרדה ופחד ממחטים: קצב לב מהיר, יתר לחץ דם, עלייה בהורמוני לחץ, סחרחורות, קוצר נשימה, בחילות, תלונות על כאבי בטן ראש וחזה המלווים בהמשך ברפלקס וזו-וגלי (Vasovagal Reflex) המתבטא בהאטה בקצב הלב וירידה בלחץ הדם שגורם להתעלפות במהלך או מיד אחרי קבלת הזריקה[25].

חרדה ממחטים מלווה גם בתגובות נפשיות והתנהגויות, תחושת פחד, איום והתנהגות הימנעותית המונעות מהאדם לקבל אבחון או טיפול רפואי, הכרוך בשימוש במחטים. חוקרים סבורים כי פחד ממחטים נעוץ במנגנון אבולוציוני הישרדותי– בעבר הרחוק היו הרבה מקרי מוות אלימים כתוצאה מחדירה של חפצים חדים, עובדה זו מסבירה מדוע חפצים חדים, כדוגמת מחטים מעוררים את רפלקס הרתיעה והפחד בקרב בני אדם מסוימים[25][26].

דרכי התמודדות עם פחד וחרדה במהלך חיסוני שגרה בקרב ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הכאבים הנפוצים ביותר שחווים בילדות נגרם כאמור על ידי חיסונים ועלול להוביל לאי התמדה אל שגרת החיסונים המומלצת. לכן, ניתן להיעזר במגוון טכניקות לילדים והתערבויות פסיכולוגיות מורכבות על מנת להרגיע את הילד במהלך החיסון במטרה להפחית תחושות כאב וחרדה בעקבותו[3].

מחקרים מצביעים על העובדה כי החל מגיל ארבעה- שישה חודשים קיים כבר זיכרון של כאב. אחד המחקרים היה מחקרם של אנה תאדיו (Anna Taddio) ועמיתיה[27], אשר השוו את משכו ועוצמתו של הכאב בתינוקות נימולים, בתגובה לקבלת חיסון בגיל 4–6 חודשים לתגובתם של תינוקות לא נימולים לאותו חיסון. הם מצאו הבדל ברור במשך הבכי ובעוצמת הכאב, כפי שנמדדה על ידי תנועות הפנים, אופי הבכי ותנועות הגוף. מסקנתם הייתה כי תינוקות שעברו ברית מילה מגיבים ביתר לכאב בהשוואה לילדים שלא עברו ברית מילה (הכאב של ברית המילה "נצרב" בזיכרון של מערכת חישת הכאב). לפיכך כבר מהחיסון הראשון יש להתמקד בהפחתת כאב ובמניעת חרדה אצל התינוק או הילד וההורים. התייחסות מתחשבת ואמפתית למקבל החיסון הן שיסייעו לתקשורת טובה יותר בין הילד או ההורה לאחות[28]. הדרכה טובה מהווה בסיס למתן החיסון באופן הולם תוך נקיטת האמצעים האפשריים להפחתת הכאב והפחתת חרדה אצל מקבל החיסון. כך אפשר לטפח בקרב מקבל החיסון התייחסות חיובית ונבונה לזריקות שנועדו לתרום לבריאות. ההדרכה צריכה להינתן על-פי הבנת מקבל החיסון, גילו ותרבותו[29].

הכנה מתאימה יכולה להקטין את הכאב והפחד ממחטים בבתי חולים ומחיסונים בבתי הספר. המחקרים הראו כי פחד ממחטים שמקנה מוטיבציה שלילית לקבלת חיסונים בקרב ילדים, וחוסר נכונות לקבלת חיסונים ירדו בצורה משמעותית לאחר שהילדים חוו אירוע למידה עם מחטים[1].

שיטות להפחתת כאב פחד וחרדה מחיסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון הבריאות העולמי (WHO), משרד הבריאות בישראל ומחקרים שנערכו בין השנים 2003 ל-2015[2][1][3][17][30][31][32][33][34][35][36] הצביעו על יעילות התערבויות פסיכולוגיות המבוצעות על ידי ההורים ואנשי מקצוע מתחום הבריאות בהקלת הכאב והחרדה במהלך חיסוני שגרה בקרב תינוקות, ילדים ובני נוער ואף שיפרו את העמידה בלוח-זמנים של מתן החיסונים על ידי האחות. התערבויות אלו כללו:

  1. הנקה - הנקה לפני מתן החיסון או במהלכו, הוכחה כאמצעי יעיל והתערבות אנלגטית אפקטיבית להפגת הכאב והרגעת התינוק, כי יש בה מרכיב של מתן טעם מתוק בפה ותוספת של מציצה. חוש המגע וחוש הריח שנענים בזמן ההנקה אף הם מרגיעים את התינוק המתחסן[2][17][27].
  2. טעם מתוק בפה לפני החיסון - הזלפת כמות קטנה של תמיסת סוכר על מוצץ או ישירות בפה כשתי דקות לפני מתן החיסון הוכחה כמועילה להפחתה של תגובות כאב בעת מתן חיסונים אצל תינוקות עד גיל שנה לפחות. השיטה משפיעה על ידי הפעלה של נתיבי אופיואידים במוח. והיא יעילה, זולה, קלה לשימוש ולא מרדימה. הוספת מציצה באמצעות הנקה או מוצץ והחזקת התינוק בידי ההורה מגבירים את השפעתו המרגיעה של הסוכר. השיטה מקובלת מאוד בקרב המשתמשים בה ועדיפה על הורים[2][17][27][35].
  3. טכניקת הזרקה -  החדרת המחט במהירות טרם החדרת חומר חיסוני וללא שאיבה מפחיתה כאב אצל תינוקות וילדים. במתן חיסונים בזריקה לתוך השריר יש להקפיד על שימוש במחט מספיק ארוכה כדי להחדיר את החיסון לתוך השריר ולא מתחת לעור. ולהשתמש בזווית הזרקה של °90 למקום ההזרקה. בעת מתן יותר מסוג חיסון אחד עדיף לתת קודם את הסוג הגורם לפחות כאב. המחקרים מצאו כי מתן החיסון המחומש לפני חיסון הפרבנר היה מלווה בתגובות כאב מופחתות לעומת מתן החיסונים בסדר הפוך[2][17][27][31][34].
  4. עיסוי אישי עם קירור מקום ההזרקה על בסיס "תאוריית שליטת השער בכאב" הוכח כיעיל ועשוי להקל את הכאב ולהפחיתו בקרב המתחסנים[17][33].
  5. האלחוש המקומי - הוכח במחקרים כיעיל לשיכוך כאבים בקרב ילדים המביעים פחד מיוחד לקראת חיסון. לדוגמה, שימוש במשחת אמלה שהיא משחה המכילה תערובת של לידוקאין ופרילוקאין (Prilocaine) ומיועדת למריחה על העור לצורך אלחוש מקומי לפני חצי שעה מקבלת החיסון[2].
  6. התנהגות הורים וצוות: ילדים לומדים על העולם מהוריהם, פעמים רבות הם מגבשים את הדרך בה הם מרגישים וחושבים על דבר מסוים לפי התגובות שהם רואים סביבם. לכן, בדומה לתחומים אחרים בחינוך הילד, השפעת ההורים כאן היא מרכזית. מכאן עולה כי התנהגות ההורים לפני מתן החיסונים ובמהלכם משפיעה על תופעות הכאב אצל ילדיהם. בניגוד לצפוי, דווקא ילדים שהוריהם מראים פחות מעורבות ישירה בעת מתן החיסון, מבטאים פחות תגובות כאב[28]. הדרכת הורים להשתמש בפעולות של הסחת דעת או בהומור, יכולה לתת להורים כלים להתמודדות שתאפשר צמצום תגובת כאב אצל ילדיהם, לעומת אימוץ גישה מתנצלת או תומכת יתר על המידה[27].  הכנת הילד עלי ידי ההורים והצוות לפני מתן החיסון יעילה בקרב ילדים מעל גיל שנתיים ועוזרת להפיג את החרדה המגבירה כאב. הכנה זאת כוללת: מתן מידע על הזריקה (רצוי לא להזהיר את הילד מכאב הזריקה כי אזהרה מוקדמת מדי עלולה לעורר פחד וחרדה שיגיעו לשיא ברגע הזריקה עצמו), מתן הסבר מדוע החיסון חשוב לשמירה על הבריאות, ומה הילד יכול לעשות בעת מתן החיסון כדי להתמודד עם הכאב[1]. למרכיב של תנוחת הילד יש גם השפעה, מחקרים אחדים מראים כי תנוחת שכיבה על הגב של התינוק או הילד בעת מתן חיסון מלווה בתגובת כאב חזקה יותר לעומת תנוחה של ישיבה או תנוחה זקופה[17].

שימוש בהסחת דעת להפחתת פחד וחרדה מחיסונים ויעילות סוגיה השונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסחת דעת היא "תהליך של הסטת תשומת הלב של יחיד או קבוצה מהאזור הרצוי של מיקוד, ובכך חסימת או החלשת הקבלה של מידע מבוקש"[27].

העברת הקשב מגירוי מכאיב או ההסחה מאפשרות לשנות מחשבות פנימיות, למשל על ידי הצגת דימויים מנטליים נעימים או מאמצים מנטליים הנדרשים לפתירת בעיות[37][38]. הסחה עשויה להיות מושגת כאשר האדם נדרש להיות קשוב לאופנות חוש אחרת כמו גירוי ויזואלי (משחקי וידאו וסרטים), שמיעתי (מוזיקה) או מגע[39]. השימוש בגישות הסחה מנטאלית נמצא יעיל להפחתת כאב הן בסביבה מעבדתית והן קלינית[2][17][27].

הסחת דעת היא אסטרטגיה יעילה  בעת מתן חיסונים ולא רק בנוגע לילדים גדולים. הוכח כי גם אצל תינוקות שירה, דיבור, עיסוק עם חפץ או משחק מתאים לגילם מסוגלים להפחית את תגובות הכאב בעת מתן הזריקה[17][34].

סוגי הסחות דעת ויעילות השימוש בהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערבויות פסיכולוגיות מורכבות ממגוון של טכניקות לילדים מרגיעות את הדעת במהלך חיסון במטרה להפחית כאב ולחץ[3]. דוגמאות:

  1. ספירה ונשימה עמוקה (נשימות בטן) - הן סוג של אסטרטגיות הסחת דעת, הנחשבות כהתערבויות פסיכולוגיות יעילות שיכולות לשמש בקרב ילדים בני גיל שלוש שנים ומעלה. נשימות עמוקות עשויות להקל על הכאב והחרדה במהלך החיסון. בקרב ילדים צעירים ניתן לעשות הסחת דעת על ידי שילוב משחקים של הפרחת בועות סבון או סיבוב גלגלי רוח עם הנשימה. הספירה והנשימה העמוקה דרך הבטן מרגיעות את הגוף ומפחיתות תחושת הכאב, החרדה והלחץ על ידי שחרור אנדורפינים במוח המסייעים לתחושה טבעית טובה[17]. מחקרים שנערכו ברחבי העולם להערכת השפעת תרגילי ספירה ונשימה עמוקה על רמת הכאב במהלך החיסון, מצאו כי הכאב הופחת בצורה משמעותית כאשר הילד הפעיל ספירה ותרגילי נשימה עמוקה במהלך החיסון[27].
  2. הומור - ההומור הוא גירוי שעוזר לאנשים לצחוק ולהרגיש שמחים, והצחוק הוא תגובה פסיכו-פיזיולוגית להומור המערבת פעילות פיזיולוגית ייחודית ושינוי פסיכולוגי חיובי[40]. השימוש בהומור במצבי משבר וחרדה הנו אחד הכלים המשמעותיים והחזקים מבחינת יכולת הריפוי והסטת נקודת המבט על הקשיים. ההחלטה לשימוש בהומור כהתערבות פסיכולוגית המרגיעה את הדעת,  תלויה במידה רבה בהיכרות עם האנשים והאם ההומור מקובל עליהם וישפיע עליהם לטובה[40]. הכוח המרפא של ההומור והצחוק הוכח במספר מחקרים כמסייע להרפיה, מפחית כאב באמצעות שחרור אנדורפינים המקלים על תחושות כאב בזכות השפעותיהן הנרקוטיות; כך המוח עצמו "מייחס פחות חשיבות" לתשדורות הכאב המגיעות אליו מן העצבים. הצחוק משפיע גם על רמת הכאב הפיזית האמיתית מכיוון שהוא משחרר מתח בשרירים, מתח שבמקרים רבים תורם להתגברות כאב. ההומור מסייע למערכת החיסון על ידי הגדלת מספר תאי הלימפוציט T והפחתת הנסיוב קורטיזול בדם, עוזר לעידוד השקפה חיובית והתמודדות עם מצבים קשים. בנוסף, הוכח כי ההומור מגביר את סיכויי העמידה בתהליכים רפואיים שונים ומאיץ את החלמת המטופל[41]. במהלך הזרקת החיסון, התנהגות הורית משפיעה על התנהגויות הכאב של הילד. בהרבה מחקרים הוכח כי חיזוקים הוריים מוגזמים, ביקורת או התנצלות נראית כמגבירה את הכאב והלחץ אצל הילד, ואילו הסחות דעת על ידי הומור וצחוק במיוחד בקרב מתבגרים, נוטות להקטין חרדה וכאב בצורה משמעותית[42].
  3. מוזיקה - שימוש במוזיקה או באלמנטים מוזיקליים מקדם ומשמר מצבי בריאות מנטאליים, פיזיים נפשיים ורוחניים. למוזיקה יש השפעות במישורים השונים[43]: במישור האפקטיבי, מוזיקה עשויה לשנות מצב רוח הקשור לאירועי כאב, ואלה המלווים בחרדה, כעס, עצב ודיכאון; בכך שבכוחה למתן מצבי דיכאון, לקדם רגיעה ולהרפות מתח וחרדה. במישור  הקוגניטיבי, מוזיקה מסיחה את הדעת והמחשבות מהאירוע הכואב, ובכך משפרת את מיקוד השליטה. במישור התחושתי, מוזיקה מעודדת הפרשת אנדורפינים טבעיים להפחתת רמת הכאב והחרדה ולהעלאת סף הכאב, ועוזרת בהפחתת הפרשת הורמון הקורטיזול שהוא הורמון המופרש במצבי כאב ודחק. מוזיקה מפעילה את המערכת הלימבית (המעורבת בתחושות והתנהגות) ואזורים תחושתיים אחרים במוח ומשפיעה על תחושת הכאב. מחקרים רבים ברחבי העולם מצאו כי מוזיקה משמשת כאמצעי הרגעה משמעותי להפחתת תחושת הכאב והחרדה בקרב ילדים ומבוגרים חולים בעת ביצוע פעילות רפואית מכאיבה[44]. טיפול במוזיקה חיה יכול להועיל לילדים, הורים, וספקי שירותי הבריאות באמצעות הפחתת הכאב והאי נוחות של הילד במהלך חיסון ילדים[45].
  4. שיעול- טכניקת השיעול ""Cough Trick הוכחה כאמצעי הסחת דעת יעיל להפחתת כאבים, בזמן דקירה למתן חיסונים. במסגרת מחקר פרוספקטיבי בארצות הברית[36], נמצא כי השימוש ב"טריק השיעול"- כאשר הילד מתבקש לבצע שיעול חזק, והזריקה מבוצעת תוך כדי השיעול השני, הוא יעיל בהפחתת הכאב המדווח בקרב רוב הילדים.

המחקרים מראים כי במועד הבא למתן חיסון, הורים מעדיפים בבירור שימוש חוזר באמצעים להפוגת כאב לאחר חשיפה לשימוש באמצעים אלה. בקרב צוות האחיות נמצא, כי אימוץ אמצעים להפוגת כאב אצל תינוקות וילדים בעת מתן חיסונים לא הקשה על עבודתן[34].  

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Kajikawa, N., Maeno, T., & Maeno, T., Does a child's fear of needles decrease through already event with needles?, Issues in Comprehensive Pediatric Nursing, 37, 2014, עמ' 183-194
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Eden, L. M., Macintosh, J. LB., Luthy, K. E., & Beckstrand, R. L., Minimizing pain during childhood vaccination injections: improving adherence to vaccination schedules, Pediatric Health, Medicine and Therapeutics, 5, 2014, עמ' 127-140
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Chambers, C. T., Taddio, A., Uman, L. S., & McMurtry, C. M, Psychological interventions for reducing pain and distress during routine childhood immunizations: A systematic review, The International Peer-Reviewed Journal of Drug Therapy, 31, 2009, עמ' S77-S103
  4. ^ אפרת, ר'. ורונן, ע'., התמודדות עם כאב בגיל הילדות, כאב, 1, 2008, עמ' 60
  5. ^ 5.0 5.1 אפרת, ר'., כאב בילדים במאה העשרים ואחת, הרפואה, 151, 2012, עמ' 357-353
  6. ^ שביט, א'., טיפול בכאב וחרדה בילדים- העתיד כבר כאן, הרפואה, 145, 2006, עמ' 669-668
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 שביט, א'., הנחיות קליניות בנושא הגישה לכאב וחרדה בילדים המטופלים במחלקה לרפואת ילדים דחופה, ההסתדרות הרפואית בישראל, 2010, עמ' 15-1
  8. ^ Kushnir, J., Gothelf, D., & Sadeh, A., Nighttime fears of preschool children: A potential marker for anxiety disposition?, Comprehensive Psychiatry, 55, 2014, עמ' 336-341
  9. ^ Kushnir, J., & Sadeh, A., Correspondence between reported and actigraphic sleep measures in preschool children: The role of a clinical context, Journal of Clinical Sleep Medicine, 9, 2013, עמ' 1147-1151
  10. ^ Muris, P., Normal and abnormal fear and anxiety in children and Adolescents, California: Elsevier, 2007
  11. ^ Dacey, J. S., Mack, M. D., & Fiore, L. B., Your Anxious Child: How Parents and Teachers Can Relieve Anxiety in Children, Malden: Wiley Blackwell, 2016
  12. ^ אליצור, א'., טיאנו, ש'., מוניץ, ח'. ונוימן, מ'., פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, תל אביב: הוצאת פפירוס, 2003
  13. ^ מארקס, מ"א, לחיות עם פחד, תל אביב: ביתן, 1990
  14. ^ ויינסטוק, ל'. וגילמן, י'., חרדה: להתבגר על הפרעת האימה, מדריך לנשים, תל אביב: משכל, 2002
  15. ^ 15.0 15.1 Taylor, S., Anxiety Sensitivity: theory, research, and treatment of the fear of anxiety, New Jersey: Lawrence Erlbaum Associates, 2014
  16. ^ Mckay, D., & Storch, E. A., Handbook of Child and Adolescent Anxiety Disorders, New York: Springer, 2011
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 17.5 17.6 17.7 17.8 17.9 Taddio, A., & Turner, N., Report to SAGE on reducing pain and distress at the time of vaccination: Proposed recommendations, World health organization Department of Immunization, Vaccines and Biologicals, 2015, עמ' 3-47
  18. ^ אתר, ב'., מתעלפים מזריקות, הארץ- חדשות בריאות, ‏28 במרץ 2005
  19. ^ Wright, S., Yelland, M., Heathcote, K., & Shu-Kay, N., Fear of needles: nature and prevalence in general practice, Australian Family Physician, 38, 2009, עמ' 172-176
  20. ^ Omer, S. B., Salmon, D. A., Orenstein W. A., DeHart, M. P., & Halsey, N., Vaccine refusal, mandatory immunization, and the risks of vaccine-preventable diseases, New England Journal of Medicine, 360, 2009, עמ' 1981-1988
  21. ^ McMurtry, C. M., Noel, M., Taddio, A., Antony, M. M., Asmundson, J. G., & Riddell, R. P., et al., Interventions for individuals with high levels of needle fear: Systematic Review of randomized controlled trials and Quasi-Randomized controlled trials, The Clinical Journal of Pain, 31, 2015, עמ' S109-S123
  22. ^ Cornacchio, D., Chou, T., Sacks, H., Pincus, D., & Comer, J., Clinical consequences of the revised DSM-5 definition of age raphobia in treatment-seeking anxious youth, Depress Anxiety, 32, 2015, עמ' 502-508
  23. ^ Siddiqui, T. M., Wali, A., Abdulla, H., Naseem-A khan, F., Tanvir, R., & Siddiqui, M. R., Evaluation of fear of injections and its association with avoidance of dental treatment, Journal of Restorative Dentistry, 4, 2016, עמ' 81-85
  24. ^ Accurso, V., Winnicki, M., Shamsuzzaman, S. M., Wenzel, A., Johnson, A. K., & Somers, V. K., Predisposition to Vasovagal Syncope in Subjects With Blood/Injury Phobia, Circulation, 104, 2001, עמ' 903-907
  25. ^ 25.0 25.1 Willemsen, H., Chowdhury, U., & Briscall, L., Needle Phobia in Children: A Discussion of Aetiology and Treatment Options, Clinical Child Psychology and Psychiatry, 7, 2002, עמ' 609-619
  26. ^ Ditto, B., Byrne, N., & Holly, C. (2009). Physiological correlates of applied tension may contribute to reduced fainting during medical procedures, Physiological correlates of applied tension may contribute to reduced fainting during medical procedures, Annals of Behavioral Medicine, 37, 2009, עמ' 314–306
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 27.4 27.5 27.6 27.7 Taddio, A., Appleton, M., Bortlussi, R., Chambers, C., Dubey, V., & Halperin, S., et al., Reducing the pain of childhood vaccination: an evidence-based clinical practice guideline, Journal of Canadian Medical Association, 182, 2010, עמ' E843-E855
  28. ^ 28.0 28.1 Luthy, K. E., Beckstrand, R. L., & Pulsipher, A., Evaluation of methods to relieve parental perceptions of vaccine-associated pain and anxiety in children: a pilot study, Journal of pediatric health care, 27, 2013, עמ' 351-358
  29. ^ Karlsson, k., Rydsfrom, I., Enskar, K., & Dalheim-Englund, A. C., Nurses' perspectives on supporting children during needle-related medical procedures, International Journal of Qualitative studies on health and wellbeing, 9, 2014, עמ' 1-11
  30. ^ משרד הבריאות, הפחתת כאב בעת מתן חיסון, משרד הבריאות: בריאות האם והילד, ‏31 במרץ, 2015
  31. ^ 31.0 31.1 Ipp, M., Parkin, P. C., Lear, N., Goldbach, M., & Taddio, A., Order of Vaccine Injection and Infant Pain Response, Arch Pediatr Adolesc Med, 163, 2009, עמ' 469-472
  32. ^ Kristjansdottir, O., & Kristjansdottir, G., Randomized clinical trial of musical distraction with and without headphones for adolescents' immunization pain, Scandinavian Journal of Caring Sciences, 25, 2011, עמ' 19-26
  33. ^ 33.0 33.1 Plotnik, R., & Kouyoumdjian, H., Introduction to Psychology: Sensing & Perceiving, Belmont, Canada: Wadsworth, 2013
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 Reis, E. C., Roth, E. K., Syphan, J. L., Tarbell, S. E., & Holubkov, R., Effective Pain Reduction for Multiple Immunization Injections In Young Infants, Arch Pediatr Adolesc Med, 157, 2003, עמ' 1115-1120
  35. ^ 35.0 35.1 Shann, F., Suckling and sugar reduce pain in babies, The Lancet, 369, 2007, עמ' 721-723
  36. ^ 36.0 36.1 Wallace, D. P., Allen, K. D., Lacroix, A. E., & Pitner, S. L., The "cough trick:" a brief strategy to manage pediatric pain from immunization injections, Pediatrics, 125, 2010, עמ' 367-373
  37. ^ Fernandez, E., & Turk, D. C., The utility of cognitive coping strategies for altering pain perception: a meta-analysis, Pain, 38, 1989, עמ' 123-135
  38. ^ Tan, S., Cognitive and cognitive-behavioral methods for pain control; a selective review, Pain, 12, 1982, עמ' 201-228
  39. ^ Longe, S. E., Wise, R., Bantick, S., Lloyd, D., Johansen-Berg, H., McGlone, F., & Tracey, I., Counter-stimulatory effects on pain perception and processing are significantly altered by attention: an fMRI study, NeuroReport, 12, 2001, עמ' 2025–2021
  40. ^ 40.0 40.1 פרידלר, ש. בתוך א. זיו ו-א. סובר (עורכים), חשיבותה של אי-רצינות, ירושלים: כרמל, 2012, פרק האם יש קשר בין הומור לרפואה?, עמ' 291-279
  41. ^ Bennett, M. P., & Lengacher, C., Humor and Laughter May Influence Health IV. Humor and Immune Function, Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, 6, 2009, עמ' 159-164
  42. ^ Schechter, N. L., Zempsky, W. T., Cohen, L. L., McGrath, P. J., McMurtry, C. M., & Bright, N. S., Pain Reduction during Pediatric Immunizations: Evidence-Based Review and Recommendations, Pediatrics, 119, 2007, עמ' 1184-1198
  43. ^ רונן, ע'., מוזיקה מסייעת בהפחתת כאב, כמוני חברים לבריאות, ‏12 בינואר 2012
  44. ^ Klassen, J.A., Liang, Y., Mlis, L.T., Klassen, T.P., & Hartling, L., Music for pain and anxiety in children undergoing medical procedures: a systematic review of randomized controlled trials, Amulatory Pediatrics, 8, 2008, עמ' 117-128
  45. ^ Sundar, S., Ramesh, B., Dixit, P.B., Venkatesh, S., Das, P., & Gunasekaran, D., Live Music Therapy as an Active Focus of Attention for Pain and Behavioral Symptoms of Distress During Pediatric Immunization, Clinical Pediatrics, 55, 2016, עמ' 745-748

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.