יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
Solo.jpg
לידה 11 במרץ 1903
י"ב באדר ה'תרס"ג
פרוז'ני, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באפריל 1993 (בגיל 90)
י"ח בניסן ה'תשנ"ג
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית, ציונות דתית
תחומי עיסוק גמרא, תשובה, אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה יהודית
רבותיו הרבנים חיים סולובייצ'יק, חיים הלר, משה סולובייצ'יק
תלמידיו ראו תלמידיו
חיבוריו ראו ספריו
אב משה סולובייצ'יק עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מכונה הרי"ד ועוד; י"ב באדר ה'תרס"ג, 11 במרץ 1903 - י"ח בניסן ה'תשנ"ג, 8 באפריל 1993) היה רב, ראש ישיבה, פילוסוף דתי, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפרוז'ני (כיום בבלארוס), בי"ב באדר ה'תרס"ג (1903), לרב משה סולובייצ'יק, בנו של רבי חיים מבריסק ולאשתו, הרבנית פסיה סולובייצ'יק. מצד אימו היה נכדו של רבי אליהו פיינשטיין, רבה של פרוז'ני, ומחבר הספר "הליכות אליהו".[1]

בין השנים 1913–1920 גדל בעיירה חסלביץ', שהייתה בה קהילת חסידי חב"ד גדולה ובה שימש אביו כרב העיירה.[2] בתקופה זו החל אביו ללמדו באופן אישי, לאחר שמלמדו, שהיה חסיד חב"ד, הרבה ללמד אותו את ספר התניא והזניח את לימודי הגמרא. השינוי אירע לאחר שאמו הבחינה שבנה איננו מתקדם בלימודו, וקבלה על כך לחמיה. מפירות לימוד משותף זה יצא הספר 'חידושי הגר"מ והגרי"ד על סדר קדשים'.[3] בשנת בר המצווה שלו שלח לסבו, ר' חיים מבריסק, מחברת עם חידושי תורה שחידש, שהתרשם מאד מחידושיו וצפה לו עתיד מזהיר.[4] הגרי"ד התייחס לאביו כמורו היחיד, וב-1960 כתב עליו כך: "כל ידידי... יודעים, שהיה לי רב מובהק, אבא מרי ז"ל. הרבה תורה למדתי מפיו. עדיין אני ניזון מתורתו...".[5]

הגרי"ד לא למד בצעירותו לימודי חול פורמליים, אך קרא בעקבות אמו את ספריהם של המשכילים אלכסנדר פושקין, חיים נחמן ביאליק, הנריק איבסן ואחרים. השפעת הספרות על כתביו ניכרת לא רק בסגנונם הלירי של כתביו המחשבתיים, אלא גם בציטוטים וברפרנסים ספרותיים שבהם הוא משתמש רבות.[6]

בסוף שנות העשרה שלו רכש בצורה מרוכזת השכלה ברמת גימנסיה ובגיל 22 החל ללמוד באוניברסיטת ברלין. לפי עדותו, שהשתמרה בתיקו האישי בברלין, למד עוד קודם לכן באוניברסיטת ורשה. באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין למד פילוסופיה, מתמטיקה, פיזיקה ופסיכולוגיה (לפי עדות גיסו פרופ' הנרי ליסמן). אולם, בעיקר למד פילוסופיה, תוך התמקדות בניאו קאנטיאניזם, וב-1932 קיבל את הדוקטורט, שאותו כתב על משנתו של הפילוסוף היהודי-הגרמני הרמן כהן. שנה אחת למד גם בבית המדרש לרבנים בברלין, ובו התוודע לשיטת "תורה עם דרך ארץ" של הרש"ר הירש. הוא פיתח יחס חם לראש הסמינר, הרב יחיאל יעקב ויינברג, בעל שו"ת "שרידי אש". הגרי"ד גם התקרב לרב חיים הלר, בו ראה את אחד מרבותיו המובהקים.

פועלו כרב ומנהיג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1931 נישא לטוניה לוויט וב-1932 היגר לארצות הברית, וזמן קצר לאחר מכן מונה לרב הקהילה האורתודוקסית בבוסטון, תפקיד בו המשיך גם במהלך כהונתו כראש ישיבה בישיבת רבינו יצחק אלחנן.[7] כרב הקהילה בבוסטון הוא דאג לתחומים השונים בחיי הקהילה: פסיקה, עריכת חופות ולוויות ושאר תפקידי רב קהילה. יחד עם אשתו הקים הרב בית ספר יהודי ראשון בניו אינגלנד - "ישיבת הרמב"ם" ("Maimonides") הקיים עד היום. הגרי"ד ואשתו דאגו לבית הספר הן במישור הפיננסי והן במישור החינוכי. הגרי"ד העביר שיעורי תלמוד וחומש שהיו מיועדים לכלל האוכלוסייה ורבים פקדו אותם.[8] בתפקידו זה נתקל בנושאים הדתיים הבוערים של אותה תקופה, כגון הכשרות, כמו גם בבורות הדתית של יהודי אמריקה.[דרוש מקור]

בשנת 1935 ביקר בארץ ישראל, נפגש עם הרב קוק, והעביר שיעור בישיבת מרכז הרב שאליו הגיעו ותיקי ישיבת וולוז'ין ואפילו תלמידים מישיבת חברון. הרב משה צבי נריה תיאר שיעור זה: "זכרה של וולוז'ין קם וניצב לנגד עינינו במלוא יפעתו והודו... ברחבות, בביטחון, התחיל את קושיותיו על הגמרא, על הרמב"ם... אכן 'בית הלוי' לא איכזב". בעת מסע זה היה הרב מועמד להיות רבה הראשי של תל אביב, אך לבסוף נבחר הרב משה אביגדור עמיאל, שהיה אחד האידאולוגים של הציונות הדתית. היה זה ביקורו היחיד של הגרי"ד בישראל, ובשנת 1959 אף סירב להתמודד על משרת הרב הראשי לישראל. בשנת 1939 הקים בבוסטון ישיבה שנקראה 'היכל רבינו חיים הלוי', על שם סבו. בשנת 1940 סופחה ישיבה זו לישיבת רבינו יצחק אלחנן.[9]

לאחר פטירת אביו, הרב משה סולובייצ'יק, בג' שבט תש"א (1941), ירש את מקומו בראשות ישיבת רבי יצחק אלחנן, בתמיכתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי מלובביץ',[10] למרות התנגדות כמה גורמים.[דרוש מקור] בישיבה יוניברסיטי, שבה העביר שיעורים במשך למעלה מארבעים שנה וכיהן גם כפרופסור להגות יהודית, הפך למנהיג רוחני של יהודים רבים בארצות הברית, ורבים מרבניה היו תלמידיו. הרב היה ער לשינויים שחלו בחברה היהודית ובשנת 1960 שינה את שפת הרצאותיו ושיעוריו מיידיש לאנגלית.

הרב סולובייצ'יק משוחח עם הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל

היה פעיל מאוד ב'הסתדרות הרבנים של אמריקה' (ה-RCA) וב-1953 נתמנה לוועדת ההלכה שלה.

בתחילה, היה חבר ב"אגודת ישראל דאמריקה", ואף נתמנה ליו"ר הוועד הפועל הארצי ולחבר מועצת גדולי התורה של אמריקה. אף על פי שפרש אחר כך, עדיין שמר על קשרים טובים עם הארגון ותמך ברשת "החינוך העצמאי" בישראל. ב-1956 קיבל את הזמנתו של הרב אהרון קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, והדמות המרכזית ביהדות החרדית בארצות הברית, לשאת את הדרשה המרכזית בסעודה החגיגית לכבוד "החינוך העצמאי".

לאחר השואה והקמת מדינת ישראל, הצטרף לתנועת המזרחי בהשפעת דודו הרב מאיר בר-אילן, והיה עד לפטירתו "נשיא לשם כבוד" בתנועה. ביום העצמאות תשט"ז (1956) נשא נאום, שנקרא אחר כך "קול דודי דופק" והפך לאחד מניירות העמדה של הציונות הדתית, שבו קרא להפנות תשומת לב לנסים שהתחוללו עם הקמת המדינה, אותם כינה "דפיקותיו" של האל על הדלת, להודות לו על הטובה, ולא להחמיץ את השעה. את הצטרפותו לתנועה הסביר בדרשותיו המפורסמות ("חמש דרשות"), בכך שהשווה בין ה"מזרחי" ליוסף שסלל את הדרך לחיי ישראל במצב החדש שפגשו במצרים. הוא עודד את הציונות הדתית להדגיש את החינוך ולא חקיקה דתית.

בשנת 1958 ייצג הרב סולובייצ'יק את הקהילה היהודית ב"ועדה המייעצת לשחיטה הומנית" ובעקבות אישור לשני מכשירים חדשניים צומצמה מאוד התנגדותם של ארגוני "צער בעלי חיים" לשחיטה היהודית.[11]

בשנת 1959 התמודד הגרי"ד עם מחלת הסרטן שתקפה אותו. בשנה זו צפה גם אפשרות למינוי לרב הראשי האשכנזי למדינת ישראל, ואף ששקל זאת סירב בסופו של דבר. בראיונות ומכתבים שונים נימק זאת הגרי"ד בחוסר רצונו להתנתק משדה החינוך, שבו ראה את מרכז חייו, ובמעמדה של הרבנות הראשית ככפופה לגופים פוליטיים, דבר שבו ראה פגיעה באוטונומיה המוחלטת שצריכה להיות לרבנות בכלל. במכתבים והתבטאויות שלו בעניין זה הוא מתייחס גם לסוגיה אישית שאת טבעה הוא איננו מפרש,[12] וייתכן כי מדובר על מחלתו.[דרוש מקור]

בהדרגה הפך הרב למנהיגה הבלעדי של "האורתודוקסיה המודרנית" והמונים באו להרצאותיו והושפעו ממנו. אלפים היו באים לשיעורו השנתי ביום השנה למות אביו, שיעור שנמשך 4–5 שעות רצופות. למרות זאת, הוא לא הרגיש בנוח בתוך האורתודוקסיה המודרנית, ואמר שהיא "קצוצת כנפיים להגביה עוף ונטולת השורשים לחבור לעומק החוויה הדתית"[דרוש מקור]. עמדותיו, בעיקר עמידתו בראשות ישיבה יוניברסיטי, עוררה הסתייגות בקרב חוגי אגודת ישראל בארצות הברית, שראשיה התנגדו ללימודי חול בישיבות ולגישתו כלפי המודרנה בכלל. ב-1962, בעת הלווייתו של הרב אהרן קוטלר, מנעו ממנו המארגנים לשאת הספד.[13] הגרי"ד שמר על קשרים הדוקים עם רבי מנחם מנדל שניאורסון (האדמו"ר האחרון של חב"ד), שהיכרות ארוכת-שנים הייתה ביניהם מאז למדו יחד בברלין.[14] הוא השתתף בהתוועדויות של הרבי ושניהם לא הסתירו את הערכתם ההדדית.

הרב סולובייצ'יק נפטר בערב שבת חול המועד פסח, י"ח בניסן ה'תשנ"ג (8 באפריל 1993). את מקומו כראש ישיבה מילא אחיו, הרב אהרן סולובייצ'יק משיקגו.

לרב סולובייצ'יק ולאשתו שלושה ילדים:

הגותו ועמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב סולובייצ'יק העיד על עצמו כי היה פרפקציוניסט קיצוני[דרוש מקור], ולכן כתב בעצמו רק שלוש מסות ארוכות, שיצאו לאור בשני ספרים: "איש ההלכה - גלוי ונסתר" (1944) ו"איש האמונה הבודד" (1965). בשנותיו האחרונות יצאו עוד ספרים של סיכומים משיעוריו, אך רבים מכתביו פורסמו רק לאחר מותו, בהתבסס על הרצאות וכתבי יד שהכין לקראתן. בכתביו יש איכות פיוטית והוא מרבה להשתמש בשלל מושגים פילוסופיים מקצועיים. בהגותו הוא מבאר בשפה מודרנית את משמעותו של קיום יהודי המבוסס על חיי הלכה ועל לימוד תורה מסורתי, תוך שימוש במודלים פילוסופיים נאו-קאנטיאניים (בתחילת דרכו) ואקזיסטנציאליסטיים (בשנותיו המאוחרות יותר). תפישת העולם הדתית שלו מדגישה מתח דיאלקטי ולא שלווה הרמונית, ומתארת את חייו של היהודי שומר המצוות כחיים המלאים במתח רוחני מתמיד.

בתפקיד ראש ועד ההלכה של ה-RCA השפיע רבות לכיוונים שונים. למשל פסק שעדיף לא לשמוע תקיעה בשופר בראש השנה מאשר לשמוע בבית כנסת שישיבתו מעורבת בין גברים לנשים. לעומת זאת, בניגוד לרבנים אחרים הנחה את הארגון שלא לנתק את הקשרים עם הקבוצות הלא אורתודוקסיות במה שכינה "ענייני חוץ", אלא רק במה שקשור להלכה. במאמרו confrontation (שיצא לאור בעברית בשם "ממעמקים") הביע התנגדות לדיאלוג בין-דתי עם הכנסייה הקתולית בנושאים תאולוגיים, ועמדתו משפיעה מאוד על עמדת האורתודוקסיה המודרנית בנושא זה עד היום.

ביחס לשאלות המדיניות, סבר הרב סולובייצ'יק שצריך לפעול בהן על פי חוות הדעת של המומחים, ויש מקום לוויתורים על שטחים במקום שהמומחים הצבאיים אומרים שיש פיקוח נפש. הוא התנגד לעמדה המכונה בימינו "ממלכתית" ומקדשת את המדינה, וראה בה הגזמה החורגת מהמסורת ומהחשיבה היהודיות הקלאסיות.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבצים של שיעורי הגות שנערכו ונדפסו לאחר מותו על ידי עמותת 'מאוצר הרב'

ספרי הגות

  • איש ההלכה - גלוי ונסתר
  • איש האמונה הבודד - על מצוקת האדם (בייחוד היהודי) המודרני ופתרונה. כולל את המאמר קול דודי דופק.
  • על התשובה - דברים שבעל-פה: כתב וערך פינחס פלאי.
  • ובקשתם משם
  • פרקים במחשבת הרב - שיחות מעובדות: כתב וערך הרב אברהם בית-דין
  • בשם אומרם - סיכומים משיעוריו לפי רשימות הר"ן גולדשטיין, ערכו וליקטו: הרב ד"ר צבי האריס והרב אפרים חדאד
  • דברי הגות והערכה - קובץ מאמרים מחשבתיים
  • חמש דרשות - חלק מהשיחות שנישאו בוועידות המזרחי בארצות הברית
  • דברי השקפה
  • בסוד היחיד והיחד
  • האדם ועולמו
  • ימי זיכרון
  • על התפילה, תרגם וערך: ראובן גראדנר
  • מן הסערה - מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי. ערכו דוד שץ, יואל וולוולסקי וראובן ציגלר, תרגם אביגדור שנאן.
  • אדם וביתו - מסות על חיי המשפחה. ערכו דוד שץ ויואל וולוולסקי, תרגם אביגדור שנאן.
  • עבודה שבלב - מסות על התפילה. ערך שלום כרמי, תרגם אביגדור שנאן.
  • זמן חירותנו - מסות על חג הפסח ועל ההגדה. ערכו יואל וולוולסקי וראובן ציגלר, תרגם אביגדור שנאן.
  • על התשועות: על פורים וחנוכה, ערכו דוד שץ, אלי קלארק, יואל וולוולסקי וראובן ציגלר, תרגם אביגדור שנאן, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2011.
  • איש על העדה - מבחר איגרות, ראיונות והצהרות, ערך נתנאל הלפגוט, תרגם אביגדור שנאן. ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2011.
  • עמודו של עולם - מסות על דמותו של אברהם אבינו. ערכו דוד שץ, יואל וולוולסקי וראובן ציגלר, תרגם אביגדור שנאן.
  • בכה תבכה בלילה - על הקינות לתשעה באב, עמותת "מאוצר הרב" והוצאת ידיעות ספרים, תש"פ.

למדנות והלכה

  • שיעורים לזכר אבא מרי - שיעורים שניתנו ביום השנה למות אביו, שני חלקים
  • הררי קדם - מפי השמועה, חלק א' וב' על מועדי ישראל, חלק ג' על שבת.
  • קובץ חידושי תורה - מאמרים שפרסמו הוא ואביו
  • סדר עבודת יום הכיפורים - שיעורים על שבעת הפרקים הראשונים במסכת יומא.
  • שיעורי הגרי"ד - הוצאת מוסד הרב קוק, בעריכת הרב יאיר קאהן. ג' כרכים: מהדורה מורחבת של הקונטרס סדר עבודת יום הכיפורים, ענייני תפילין סת"ם וציצית, ועל מסכת כריתות.
  • חידושי הגר"מ והגרי"ד - חידושים שנתלבנו ביחד על-ידם. בעריכת נכדו הרב יצחק ליכטנשטיין.
  • איגרות הגרי"ד - חידושים ששלח לאביו בשנות ה-20 וה-30
  • הלכות סת"ם - שיעורים שנערכו על פי רשימות התלמידים והקלטות
  • הגדה של פסח - שיח הגרי"ד - לקט משיעוריו על ההגדה ומצוות ליל הסדר, בעריכת נכדו הרב יצחק אבא ליכטנשטיין
  • שיעורי הגרי"ד סולוביצ'יק - סיכומי הרב צבי שכטר בהוצאת the torahweb foundation.שישה חוברות: הל' נדה. ענייני ציצית, תפילין וקריאת התורה. על מס' פסחים, ר"ה, יוה"כ ומגילה. גיטין. קידושין. שבת.
  • שיעורי הרב על יו"ד - מפי השמועה
  • שיעורי הרב על מסכת חלה ומצוות התלויות בארץ - מפי השמועה
  • שיעורי הרב על הלכות אבלות והלכות ט' באב - מפי השמועה
  • שיעורי הרב על מסכת גיטין - מפי השמועה, ב' חלקים
  • שיעורי הרב על מסכת סנהדרין - מפי השמועה
  • שיעורי הרב על ענייני תפילה וק"ש - מפי השמועה
  • רשימות שיעורי מרן הגרי"ד הלוי ו' כרכים על בבא קמא, בבא מציעא, ברכות, יבמות, סוכה, שבועות ונדרים - מפי השמועה
  • מועדי הרב - מפי השמועה ערך: הרב שלמה זאב פיק
  • נפש הרב - חידושים ומאמרים מחשבתיים ולקט מהנהגותיו וביאורי הלכה, ולקט על פרשת השבוע. ערך: הרב צבי שכטר.
  • פניני הרב - חידושים ומאמרים מחשבתיים ולקט מהנהגותיו וביאורי הלכה, ולקט על פרשת השבוע. ערך: הרב צבי שכטר.
  • דברי הרב - חידושים ומאמרים מחשבתיים ולקט מהנהגותיו וביאורי הלכה, ולקט על פרשת השבוע. ערך: הרב צבי שכטר.
  • דרש דרש יוסף - שיעורים ודרשות על סדר פרשות השבוע. ערך: הרב אבישי דוד.

ספרים באנגלית שלא תורגמו לעברית (רשימה יותר עשירה של ספריו באנגלית ראו בוויקיפדיה באנגלית, ערך Joseph B. Soloveitchik):

  • Halakhic Morality: Essays on Ethics and Mesorah Edited by Joel B. Wolowelsky and Reuven Ziegler. Maggid Books, 2017
  • Emergence of Ethical Man, Edited by Michael Berger, Ktav, Hoboken, NJ, 2005.
  • The Lord is Righteous in All His Ways: Reflections on the Tish'ah Be'Av Kinot, Edited by Jacob J. Schachter, Ktav, Hoboken, NJ 2006.
  • Vision and Leadership: Reflections on Joseph and Moses, Edited by David Shatz, Joel B. Wolowelsky and Reuven Ziegler. Ktav, Hoboken, NJ 2012.
  • The Halakhic Mind, published by SETH PRESS, distributed by FREE PRESS, London 1986, ISBN 0-68-486372-3

משפחת סולובייצ'יק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ משפחת סולובייצ'יק 


 
 
 
 
 
ר' שמחה סולובייצ'יק
אב"ד דמאהליב
 
ר' יוסף דובער סולובייצ'יק
מספרינג ואלי
 
ר' יצחק סולובייצ'יק
בעל רווחא שמעתתא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' ישראל גרשון סולובייצ'יק
 
ר' משה סולובייצ'יק משווייץ
 
ר' ברוך סולובייצ'יק ראש ישיבת תורת זאב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' חיים סולובייצ'יק
(1919–2003)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' משולם דוד סולובייצ'יק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' יוסף דוב (ברל) סולובייצ'יק
 
 
ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק
 
 
 
ר' יצחק ליכטנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
בעל בית הלוי
 
 
ר' חיים סולובייצ'יק
"ר' חיים מבריסק"
 
 
ר' יצחק זאב סולובייצ'יק
"הגרי"ז"
הבריסקר רב
 
 
ליפשה סולובייצ'יק פיינשטיין
 
 
 
ד"ר טובה סולובייצ'יק ליכטנשטיין
 
 
 
הרבנית אסתי רוזנברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליפשה שפירא
בתו של ר' רפאל שפירא מוולוז'ין
 
 
 
 
 
 
 
ר' רפאל סולובייצ'יק
 
 
 
ר' ד"ר אהרן ליכטנשטיין
 
 
 
ר' משה ליכטנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' מאיר סולובייצ'יק
 
 
 
עטרה סולובייצ'יק טברסקי
 
 
 
ר' משה טברסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' ד"ר יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
"הגרי"ד"
 
 
 
ר' פרופ' יצחק אשר (איזידור) טברסקי
 
 
 
ר' מאיר טברסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' משה סולובייצ'יק מארצות הברית
 
 
ר' ד"ר אהרן סולובייצ'יק
 
 
 
 
פרופ' חיים סולובייצ'יק
 
 
 
ר' משה סולובייצ'יק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פשקה פיינשטיין סולובייצ'יק
 
 
ר' ד"ר שמואל סולובייצ'יק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' אליהו סולובייצ'יק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שולמית סולובייצ'יק מייזלמן
 
 
ר' משה מייזלמן (אנ')
 
 
 
ר' יוסף סולובייצ'יק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אאן סולובייצ'יק גרבר
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' חיים סולובייצ'יק
 
 
 


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבי שגיא (עורך), אמונה בזמנים משתנים: על משנתו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, ירושלים: מרכז יעקב הרצוג וספריית אלינור, תשנ"ז 1996.
  • אבינועם רוזנק, מבריסק למארבוג ובחזרה: היצירה ההלכתית בשיעורי התלמוד של הרב י"ד סולוביצ'יק, אקדמות ט (תש"ס), עמ' 9–34
  • חיים נבון, נאחז בסבך: שערים להגותו של הרב סולובייצ'יק, מעלה אדומים: ברכת משה תשס"ו.
  • יובל שרלו, היו לאחדים בידך - בין הרמוניה לדיאלקטיקה במשנת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, הוצאת תבונות, אלון שבות, תש"ס
  • אליקים קרומביין, מר’ חיים מבריסק והגרי"ד סולוביצ’יק ועד "שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין": על גלגוליה של מסורת לימוד, נטועים ט (תשס"ב) 51-94
  • אברהם וולפיש, השיטה הבריסקאית והקריאה הצמודה; תגובה למאמרו של הרב אליקים קרומביין. שם יא-יב (תשס"ד) 95-137.
  • אבינועם רוזנק ונפתלי רוטנברג (עורכים), רב בעולם החדש, עיונים בהשפעתו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק על תרבות, על חינוך ועל מחשבה יהודית, מאגנס, 2011
  • דב שוורץ, הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק, א'ב', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח
  • ראובן ציגלר, עוז וענווה: הגותו של הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, ירושלים: מגיד, תשע"ח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שנכתבו אודותיו וביקורת עליהם:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דודו של הרב משה פיינשטיין, כך שאמו של הרב סולובייצ'יק הייתה בת דוד של הרב משה פיינשטיין.
  2. ^ ראובן ציגלר, עוז וענווה, תרגום: שי סנדיק, ירושלים: מגיד, 2018, עמ' 7
  3. ^ הרב חיים נבון (נאחז בסבך, עמ' 14) משער כי גם חידושים אלה נמצאים גם ב'אגרות הגרי"ד הלוי', עמ' רפב-רצא.
  4. ^ חיים נבון, נאחז בסבך, עריכה: אייל פישלר, מעלה אדומים: מעליות, תשסו, עמ' 14-13
  5. ^ יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, על אהבת תורה וגאולת נפש הדור, בסוד היחיד והיחד, עמ' 422
  6. ^ ראו למשל שימושו בציטוט ארוך של י"ל פרץ בספר "איש ההלכה", הערה 114, עמ' 90-89.
  7. ^ ראובן ציגלר, עוז וענווה, תרגום: שי סנדיק, ירושלים: מגיד, 2018, עמ' 18-17
  8. ^ ראובן ציגלר, עוז וענווה, תרגום: שי סנדיק, ירושלים: מגיד, 2018, עמ' 20-18
  9. ^ יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, איש על העדה, תרגום: אביגדור שנאן, עריכה: נתנאל הלפגוט, ידיעות ספרים, 2011, מאוצר הרב, עמ' 121-119
  10. ^ חיים נבון, נאחז בסבך, עריכה: אייל פישלר, מעלה אדומים: מעליות, תשסו, עמ' 15
  11. ^ יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, איש על העדה, תרגום: אביגדור שנאן, עריכה: נתנאל הלפגוט, ידיעות ספרים, 2011, מאוצר הרב, עמ' 115-103
  12. ^ יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, איש על העדה, תרגום: אביגדור שנאן, עריכה: נתנאל הלפגוט, ידיעות ספרים, 2011, מאוצר הרב, עמ' 222-205
  13. ^ Jeffrey S. Gurock, Orthodox Jews in America, Indiana University Press, 2009, עמ' 225.
  14. ^ ציוני דרך, ידיעות ספרים, 2012