פנינה זלצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנינה זלצמן
פנינה זלצמן, אמצע שנות ה-40
פנינה זלצמן, אמצע שנות ה-40
לידה 24 בפברואר 1922
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 2006 (בגיל 84)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מורה, פסנתרנית
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוחית זיכרון בכניסה לביתה של פנינה זלצמן בתל אביב

פנינה זַלצמן (24 בפברואר 192216 בדצמבר 2006) הייתה פסנתרנית ישראלית. כונתה "הגברת הראשונה של הפסנתר בישראל". הייתה פרופסור אמריטוס לפסנתר בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, שופטת בתחרות רובינשטיין ובתחרויות נוספות, כלת פרס ישראל למוזיקה לשנת 2006.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלצמן נולדה ב-1922 בתל אביב ללאה לבית קסטֶלָנֶיץ, גננת, ושמואל זלצמן,[1] רואה חשבון. הוריה היו שוחרי תרבות וחובבי מוזיקה, שעודדו אותה מילדותה בלימודי הנגינה בפסנתר. כשהייתה בת שבע, הגיע הפסנתרן המהולל אלפרד קורטו להופיע בארץ ישראל, שמע את נגינתה והזמין אותה לבוא ללמוד אצלו בפריז. הוא כתב אודותיה לחיים ויצמן: "הילדה הזאת היא מוזיקה שמתגלמת בבן אנוש".

בהיותה בת שמונה התקבלה ללימודים באקדמיה, בתמיכת משפחת רוטשילד, כילדה יחידה בין סטודנטים בוגרים. בין מוריה היו איגור סטרווינסקי, פבלו קזאלס, ארתור רובינשטיין וארטור שנאבל.

בשנת 1936 סיימה את בית ספר היסודי "בלפור" בתל אביב.[2]

בשנת 1939 הופיעה לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית הצעירה לימים, ובגלל מלחמת העולם השנייה לא יכלה לשוב להמשך לימודיה לצרפת ונשארה בארץ. בתקופת המלחמה הופיעה עם הפילהרמונית בארץ ישראל ובמצרים. בהופעותיה גם גייסה כספים למען היישוב ולמען התזמורת.

במלחמת העצמאות הופיעה לפני חיילים. היא דחתה הצעות להתגורר בחוץ לארץ באמרה כי היא חושבת שזו בגידה. אחיה הצעיר יאיר זלצמן (1927–1948), נהרג במלחמת העצמאות בביר עסלוג', בנגב.

בשנת 1960 יצאה למסע הופעות סביב העולם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובשנת 1963 הייתה הפסנתרנית הישראלית הראשונה שניגנה בברית המועצות,[3] ורבים מהקהילה היהודית באו במיוחד לראותה.

החל מ-1973 הייתה פרופסור מן המניין בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, שבה הייתה חברת סגל משנת 1969. בין תלמידיה הרבים באקדמיה ומחוצה לה היו הפסנתרנים דרור אלימלך, אלישע אבס, נמרוד דוד פפר, עידו בר-שי, יוסי רשף, יונתן רזאל וירון רוזנטל.

במשך השנים הופיעה ברחבי העולם, באירופה, בארצות הברית ובקנדה, בסין וביפן, באוסטרליה ובניו זילנד, בדרום אמריקה ובאפריקה, תחת שרביטיהם של גדולי המנצחים בעולם כמו פול פאריי, גיאורג שולטי, מרק לברי, נועם שריף, זובין מהטה, קרלו מריה ג'וליני, שרל מינש, יוזף קריפס, נוויל מרינר ומנדי רודן.

זלצמן כיהנה כשופטת בתחרות רובינשטיין מאז שנתה הראשונה, ושפטה גם בתחרויות רבות אחרות בארצות אירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.

בשנת 2006 זכתה זלצמן בפרס ישראל למוזיקה. בנימוקי השופטים נכתב, בין היתר:

ניתן לראות בפנינה זלצמן חלוץ ההולך לפני המחנה: היא הקדימה להבין כי זהותו של אמן היא בשורשי התרבות של מקום הולדתו. הישראליות העמוקה שלה הייתה מקור השראה למלחינים רבים שהגיעו מאירופה לארץ חדשה ולא מוכרת ומצאו פה אמנית מבצעת ברמה בינלאומית שהשמיעה את צליליהם ברמה בעולם כולו.

זלצמן נפטרה באותה שנה בה קיבלה את פרס ישראל, ונקברה בבית העלמין ירקון. היא הותירה אחריה בת, העיתונאית יאירה יסמין,[4] ושני נכדים, אורי וליאור.

עיריית כפר סבא עורכת מדי שנה תחרות פסנתר לילדים ולנוער על שם פנינה זלצמן. במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, הוסר הלוט ביולי 2014 מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתה של פנינה זלצמן ברחוב דובנוב 20 א' בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר מור-סלע, 'תיתני הכל, תבקשי מעט ואל תצפי לכלום', קלסיק 5 (2006), 22–28. (ראיון עם קבלת פרס ישראל)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]