צבי בן יעקב (מפקד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי בן יעקב
1938 - zvi standing at his battle position in chanita.jpg
צבי בן יעקב ב-1938 בחניתה
תאריך לידה 1904
מקום לידה ריגה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית (1883-1917)האימפריה הרוסית (1883-1917)
עלה לישראל 1925
תאריך פטירה 9 בנובמבר 1956 (בגיל 52 בערך)
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19261952
דרגה סגן אלוף  סגן אלוף
תפקידים צבאיים
  • מפקד "גוש חפר" והגליל
  • "נַשָק ארצי"
  • מפקד "שירות החימוש"
מלחמות וקרבות
המרד הערבי הגדול
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

צבי בן יעקב (19049 בנובמבר 1956) היה מבכירי ההגנה וצה"ל. 22 שנה איש "הגנה" בתפקידים בכירים. בין היתר: מפקד גוש חפר, מפקד קבוצת כיבוש חניתה, מפקד הגליל, נַשָק ו"סליקר" ארצי. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן-אלוף כמפקד "שירות חימוש" (שלימים הפך לחיל חימוש).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יעקב נולד ב-1904. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל מריגה שבלטביה. הוא נדד בארץ בחיפוש אחר עבודה, עד שהגיע לבנימינה. בשנת 1926 צורף לארגון ההגנה. כבר אז נשלחו אליו "כלים" (אקדחים ורובים) לתיקון. בסוף אותה שנה עבר לחיפה, שם מוּנה לנַשָק, מחסנאי נשק ו"סליקר", מדריך בכלים קטנים ות"ס (תרגילי סדר). אירגן את הקבוצה הימית, שנקראה "דולפין" ושעסקה כלפי חוץ רק בספורט ימי, אך למעשה גם בהעברת נשק בלתי-ליגאלי מאוניות שהגיעו לנמל.

בשנת 1929 התקבל כעובד קבוע בהגנה. בשנת 1932 הוּטל עליו הפיקוד על "גוש חפר", והמשפחה הֶעתיקה את מגוריה לנתניה. בשנים הבאות, בנוסף לפיקוד על הגוש, הדריך קורסים רבים ושונים ב"כלים קטנים", אימוני שדה (א"ש) וקורסים נוספים. כמפקד הגוש היה אחראי על הורדת מעפילים בלתי-ליגאליים, שהגיעו בספינות לחופי כפר ויתקין, נתניה, מצפה-הים ואחרים. המשפחה עברה למושב "עין העובד", שעם השנים אוּחַד עם מושב "אביחיל" השכן.

בשנת 1938 מוּנה על ידי אליהו גולומב למפקד קבוצת כיבוש חניתה לקראת העלייה למקום ונשאר במקום כאחראי על הביטחון במשך כשמונה חודשים. לפני העלייה התארגנו כובשי חניתה ב"משמר זבולון" (כפר מסריק) שבמפרץ חיפה, שם הכין אותם להגנת היישוב. ביום 21 במרץ 1938 עלו ל"חניתה תחתית". לאחר כשלושה שבועות עלו ל"חניתה עילית" - המקום בו שוכן הקיבוץ היום.

בסוף שנת 1938 נתמנה למפקד הגליל. דאג לצד הביטחוני של עליות לקרקע נוספות, כמו "מצודות אוסישקין", ול"סליקים" (מחסני נשק מוסתרים), ועמד בקשר עם אנשי הביטחון בכל יישובי האזור. המשפחה הֶעתיקה את מגוריה לקיבוץ איילת השחר.

בסוף שנת 1940 מוּנה ל"נַשָק ארצי". הארץ חולקה לשני אזורים, צפוני ודרומי, וצבי קיבל אחריות על האזור הצפוני. התפקיד כלל גם את העברת העולים הבלתי-ליגאליים מהאוניות ופיזורם בין היישובים. המשפחה חזרה לביתה באביחיל, ומאז זה היה מִשכָּנה הקבוע.

במשך כל השנים מאז ועד קום מדינת ישראל עסק בהעברות נשק לכל יישובי האזור, באחסונו ובטיפול בו. העברת הנשק בימי המנדט הבריטי הייתה כרוכה בסיכון רב. הנשק הועבר בין מחסומי המשטרה הבריטית בכל מיני דרכים מוסוות. גם במכונית ה"טוּסיטֶר" של בן יעקב היה "סליק".

משנת 1947 ועד ההכרזה על הקמת המדינה היו באות אוניות, שבהן היו מזוודות ענקיות, ובתוכן - "כלים קטנים". הכלים הוסתרו מתחת לבגדים, או כלי מטבח, או בצל, או כדומה. ערב ערב היו האוניות מורידות את שללן וחוזרות לים. בין ההפוגות של מלחמת העצמאות הגיעו המקלעים (מ"ג 34) ומכונות הירייה ("הבֶּזות") מצ'כיה. העברתם ליחידות הלוחמות התאפשרה רק לאחר טיפול יסודי, שכלל ניקוי מן הגריז וניסוי הכלים.

מפאת ריבוי הבעיות הובאו שני מומחים מצ'כיה, שפתרו את רובן. הטיפול בנשק היה באחריות המחלקה, שליָמים נקראה "שירות חימוש" ואחר-כך - "חיל חימוש". בכל "סליק", וכן גם בכל מפעל שהיה מייצר כדורי ירי, רימונים, תתי-מקלע מסוג "סטן", מכָלי "סליק" ואביזרים שונים להעברת נשק - בכל אלה הייתה לו נגיעה.

עם הקמת צה"ל, בשנת 1948 השתבץ צבי בן יעקב ב"שירות חימוש", והיה למפקדו השני בשנים 19491950. בשנת 1952 השתחרר ופתח בית מסחר לנשק בנתניה, שהפך למועדון לכל הציידים ולכל האוחזים והמשתמשים בנשק.

צבי בן יעקב נפטר ממחלה ממארת בשנת 1956 והוא בן 52 שנים. נקבר בבית העלמין באביחיל. הוא הותיר אחריו את אשתו מרים (מרי) ושני ילדים - דיתה ואלעזר (לזי). שני ילדיו שירתו גם הם בחיל החימוש - בתו שימשה כקצינת נשק ובנו מילא תפקידים בכירים בחיל, בהם מפקדו הראשון של ב"מ 10 להרכבת טנק המרכבה[1] וראש מש"א רכב (7200 לשעבר).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה גבעתי, בידיהם חושלה הפלדה: סיפורו של מרכז שיקום ואחזקה 7100, 1948–1996, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ח 1997, פרק י"א: מפעל המרכבה; פרק ט"ו: טנק המרכבה, באתר חיל החימוש.