פולחן קברי קדושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קברי קדושים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פולחן קברי קדושים מקובל בדתות שונות, תוך ראיית הקבר כישות מתווכת בין המאמין לבין האל. עיקר הפולחן הוא עלייה לקברו של הקדוש, שלו מיוחסות סגולות של מקום תפילה מועדף. בחלק מהמקרים מיוחסת לקבר הקדוש סגולה ספציפית, כגון מציאת זיווג.

מאפיינים אנתרופולוגיים של הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפולחן קברי קדושים יש שני מרכיבים: המקום הקדוש עצמו, והמסע אליו. הקדושה המיוחסת לאתר הקדוש, מתבטאת בשתי משמעויות עיקריות: ראשית, המקום הקדוש מהווה זירה מתווכת, משופעת בסמליות, המקשרת בין המאמין ובין העולם האלוהי, הנצחי, הנשגב. שנית, המקום נתפס כמשופע באנרגיות פלאיות, המייצגות את ברכת האל ושפע חסדו למאמיניו. מבחינה חברתית, למפגש המשותף של המאמינים במקום הקדוש יש אפקט מלכד התורם לסולידריות החברתית, בין אם זו המקומית, במקרה של צדיק מקומי, ובין אם כלל-דתית, במקרה של צדיק כלל-דתי.

פולחן קברי קדושים הוא מקרה פרטי של עלייה לרגל, אם כי ביהדות מונח זה מזוהה בעיקר עם עלייה לבית המקדש. ישנם שני מודלים מרכזיים של עליות לרגל.

  • על פי המודל הקונצנטרי של מירצ'אה אליאדה, המאמין נע מהשוליים אל המרכז הקדוש. מודל זה תואם לרוב את אתרי הקדושה של הדת הממסדית. כך למשל, ביהדות ארץ ישראל היא מרכז העולם, ירושלים היא מרכז ישראל, הר הבית הוא מרכזה של ירושלים, וכך הלאה עד אבן השתייה שבקודש הקודשים.
  • ויקטור טרנר הציע מודל אקסצנטרי, במסגרתו המאמין נע מהמרכז אל השוליים. המאמין נפרד מחיי השגרה, מלב החברה, ומתחיל מסע אל אתר מקודש הנמצא במה שהוא מכנה, "Centre out there", מקום שהוא מחוץ למסגרת החברתית היומיומית. לטענת טרנר, המסע אל הקבר והחוויה בקבר עצמו, הן חוויות לימינליות, במסגרתן המאמינים חווים תחושת התעלות, אחווה, השלתם של סטטוסים חברתיים ומחיצות חברתיות. מצב זה, שהוא השלב השני בטקס מעבר, מייצר רגשות עזים שהם בבחינת קרקע פורייה לשינויים אישיים וחברתיים. המודל של טרנר מתאים יותר לפולחן סביב קברי הצדיקים, הנמצאים לרוב במקומות רחוקים וקשים להגעה, ומעצם היותם מקושרים לדת העממית אזי גם בלתי פורמליים וקרנבליים באופיים.

קבר קדוש משמש בדרך כלל את מאמיניה של הדת שהקדוש השתייך אליה, אך לעיתים קדושתו של קבר משותפת לדתות אחדות (כדוגמת מערת המכפלה הקדושה ליהדות ולאסלאם, וכך גם קבר שמואל הנביא).

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קברי צדיקים ביהדות

סביב קברי צדיקים מתקיימת עלייה לרגל, הילולה ובקשת משאלות, כגון זיווג ופרנסה, על ידי המאמינים בכוחו וקדושתו של הצדיק הקבור שם. קברי צדיקים קדומים בארץ ישראל הם קברי האבות במערת המכפלה, קבר רחל, קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, קבר רבי מאיר בעל הנס, ועוד. קברי צדיקים מהעת החדשה נמצאים בישראל (למשל: קבר הבאבא סאלי, הרב ישראל אבוחצירא, בנתיבות; קבר הצדיק משטפנשט, הרב אברהם מתתיהו פרידמן, בתל אביב) וגם בחו"ל (למשל: ציון רבי אלימלך מליז'נסק בפולין; קבר רבי נחמן מברסלב, באומן; אוהל הרבי מליובאוויטש בניו יורק). קברים אלה מושכים עשרות אלפי מבקרים מדי שנה.

אנשי הלכה רבים, ואנשי דת רציונליסטים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות למוסד זה של עלייה לקברם של צדיקים. היו שחששו מגלישה לעבודה זרה או דרישה אל המתים, על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות מאגיות אחרות, שהתורה באופן כללי שוללת לדעתם. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן המתים.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית הקבר ממוקמת במקום הנחשב על פי מרבית המסורות הנוצריות כאתר צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו, ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים. מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

ביסודות המזבח של כנסיות רבות נטמנו קדושי הנצרות. לקברי קדושים יוחסו סגולות מיוחדות: בעיקר יכולת ריפוי, אך גם סגולות התואמות את סיפור חייו של הקדוש.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד, מייסד האסלאם, נקבר באל-מדינה שבערב הסעודית, ובה נקברו גם שלושת הח'ליפים המוסלמים הראשונים. מסגד הנביא, שבו נמצא קברו של מוחמד, הוא המקום השני בחשיבותו באסלאם. העלייה לרגל לאל-מדינה אינה חובה על המוסלמים, אולם בקרב הסונים, שהם הפלג העיקרי באסלאם, מקובל לבקר בקברי הנביא והח'ליפים לאחר העלייה לרגל למכה ולהתפלל עליהם.

עלי בן אבי טאלב, האחרון במניין ארבעת הח'ליפים הראשונים, נקבר בנג'ף שבעיראק. קברו מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.

פולחן סביב שרידיהם של קדושי האסלאם הפך לתופעה נפוצה בימי הביניים (המאה ה-11 ואילך). עלייה לקבר ביום שישי נחשבה כמנהג ראוי לחיקוי של מוחמד.

בדת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבי שועייב

נבי שועייב הוא אתר קדוש לדרוזים הנמצא בגליל, בסמוך לקרני חיטין. על-פי המסורת הדרוזית מדובר בקברו של הנביא שועייב, המזוהה עם יתרו המקראי. מדי שנה משמש האתר מוקד לעלייה לרגל בחג נבי שועייב האורך ארבעה ימים, החל מ-24 באפריל. במקום בנוי מבנה גדול, המהווה, פרט לציון הקדוש של מקום הנביא שועייב, גם מקום לאיכלוס אלפי העולים לרגל במהלך החג.

בדת הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-באהג'ה ("מחוז ההנאה") הוא אתר קדוש לדת הבהאית השוכן צפונית-מזרחית לעכו, ומהווה חלק מהמרכז הבהאי העולמי. באתר שוכנים "מקדש הבהאא אוללה" בו שמורים שרידיו של מירזא חוסיין עלי, נביא האמונה הבהאית וכותבם של כתביה הקדושים, שנודע לימים כבהאא אוללה; ו"אחוזת אל-באהג'ה" בה התגורר בשנותיו האחרונות ובה מת בשנת 1892. האתר הוא אחד משני היעדים החשובים ביותר בישראל לעלייה לרגל בדת הבהאית. שני המבנים מוקפים בגנים מטופחים ונרחבי ידיים, והאתר ידוע בשם "המתחם הקדוש". מקדש הבהאא אוללה הוא המקום הקדוש ביותר לבהאים, והוא מסמן את הקיבלה, שאליה הם פונים בעת תפילה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]