קונסטנטין אנטול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קונסטנטין אנטולרומנית: Constantin Anatol, שמו בלידה: לודוויג פרידמן,‏ נולד ב-23 במרץ 1921 בסיביו) הוא שחקן ובמאי תיאטרון, מתרגם וכן שחקן קולנוע וטלוויזיה רומני וישראלי, יהודי יליד טרנסילבניה. לימד במכון לתיאטרון בעיר קלוז'. נמנה, בין השאר, עם מייסדי "התיאטרון הסקלרי", בטרגו מורש, שהקדים את הקמת התיאטרון הלאומי בעיר הזאת, כמו כן ייסד בזמנו את "התיאטרון העממי" בסיביו. הצטיין במשחקו הרב-גוני וכבמאי בעל השראה על במות תיאטראות בערים קלוז', טימישוארה, טרגו מורש, ואחרי 1980 בישראל - בחיפה ובאר שבע. שיחק בארבע שפות:רומנית, הונגרית, גרמנית ועברית.

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין אנטול נולד בשנת 1921 במשפחה יהודית בעיר סיביו, ברומניה, תחת השם לודוויג פרידמן. הוריו, הרמן פרידמן ואשתו,חנה, ניהלו חנות נעליים. בטקס ברית המילה קיבל הילד את השם העברי "אריה בן צבי". הסביבה הרב לשונית בסיביו, בדרומה של טרנסילבניה, על תושביה הרומנים, הסקסונים, ההונגרים, היהודים והצוענים, וכישוריו הלשוניים הקלו על אנטול לפתח את הקריירה התיאטרונית שלו העתידית במסגרת רב-תרבותית.

בגיל 11 נסע אנטול לטימישוארה,בה למד במסגרת פנימיתית בתיכון היהודי המקומי (Liceul evreiesc). מילדותו היה חובב קריאה ונמשך לספרות ולמשחק. עוד על במת בית הספר התיכון ביים מחזה מקורי שכתב "משה" בחמש מערכות, כשהמוזיקה המלווה הולחנה על ידי תלמיד אחר, המנצח והמלחין העתידי לסלו רוט. אחרי שנת 1940 כשסטודנטים מהאוניברסיטה הרומנית שך קלוז',ש נמצאה אז בגלות סיביו, עשו חזרות למופע תיאטרון, שאלו לדעתו של אנטול שצפה בחזרה. ב שומעם את דעתו המלומדת, הציעו לו לאלתר להיות להם לבמאי.כך לדברי אנטול, פרצה הקריירה שלו כאיש תיאטרון.

כמעט התקבל כתלמיד לתיאטרון במכון לסטודנטים יהודים שקם בבוקרשט בימי חוקי הגזע, אחרי שדיקלם בפני חבר השופטים שיר מאת יון מינולסקו, אולם הורין לא הרשו לו לעבור לבוקרשט. [1]. בסופו של דבר למד אנטול את מקצוע המשחק והבימוי בעצמו ללא מסגרת לימודים פורמליים. אחרי נפילת המשטר אנטונסקו, המשטר החדש מינה אותו בראש התיאטרון העממי בסיביו, אותו הקים מחובבים, מקרב הפועלים והסטודנטים ששהו בעיר.[2]. בשנת 1945 נסע לבוקרשט כדי לחפש רפרטואר לתיאטרון בסיביו ובהזדמנות זאת התוודע לשחקנית דינה קוצ'ה.

פעילותו האמנותית ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטול התקבל בשנת 1945 בלהקת התיאטרון של דינה קוצ'ה בבוקרשט, Teatrul nostru ("התיאטרון שלנו") בתור שחקן ודרמטורג. אחר כך שיחק ב"תיאטרון המודרני" שבניהול פויו מקסימיליאן. באותה תקופה למד הרבה מסודות הבימוי מהבמאי והמחזאי הידוע, ויקטור יון פופה. בהמשך חזר לטרגו מורש בה שיחק בשפה הונגרית בתיאטרון הסקלרי, שהוקם בשנת 1946 תחת הנהגתו של מיקלוש טומפה ונמנה עם מייסדיו. טומפה היה לאחד ממוריו האהובים.[3] בשנים 1964-1952 פעל אנטול כשחקן ובמאי בתיאטרון הלאומי בעיר קלוז', הבירה ההיסטורית של טרנסילבניה. שיחק וביים גם על במת התיאטרון ההונגרי בקלוז' ועבד במקביל כמורה במכון לתיאטרון המקומי.כעדותו היה לו באותן השנים שיתוף פעולה פורה עם כמה דמויות מרכזיות בחיי התיאטרון כמו אאוג'ן ז'ליאפוב, שניהל את התיאטרון הלאומי בקלוז' בשנים 1952-1950, והשחקנית, הבמאית והמורה לתיאטרון הידועה, מרייטה סדובה. עם תלמידי אנטול בקלוז' נמנו שחקנים כמו אאורל ג'ורומיה, אלכס מונטה, תאופיל ולקו, לימים מנהל התיאטרון הלאומי ביאשי וגאורגה ליאהו, לימים מנהל התיאטרון הלאומי בטימישוארה.

בשובו לטימישוארה, בשנים 1969-1964 פעל בה אנטול פעילות עשירה ומגוונת כשחקן ובמאי על במות שלושת התיאטראות הממלכתיים של העיר:הרומני, ההונגרי והגרמני. ב-1980-1969 עבד שוב בטרגו מורש, בתיאטרון הלאומי בשפה הרומנית ובמחלקה ההונגרית שלו.

אנטול הצטיין בתפקידים כמו המלט במחזה בעל אותו שם מאת שייקספיר, מירויו ב"כוכב בלי שם" מאת מיכאיל סבסטיאן, היגינס ב"פיגמליון" מאת שו, אדגר ב"Play Strindberg" מאת דירנמט, מנואל ב. מנואל ב"האי" מאת מיכאיל סבסטיאן, ורבים אחרים.

קונסטנטין אנטול שיחק גם בסרטי קולנוע - התפקיד של דוד בקו-פרודוקציה הרומנית-איטלקית "Baltagul"("הגרזן"), בתפקיד הראשי גזה באראדלה בסרט הטלוויזיה ההונגרי של זולטן פאברי Plusz minusz egy nap (יום יותר, יום פחות) (1972-1973) ומאוחר גילם את הדמויות הראשיות בשני סרטים הונגרים נוספים של הבמאי אנדראש פרנץ, Veri az ördög a felesége (השד הכה את אשתו) (1973) ו-"Vadon" (יער עבות) (1989).

פעילותו כשחקן ובמאי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 עלה אנטול לישראל, בה התיישבו הוריו עוד בשנת 1950. אחרי שחיזק את שליטתו בעברית, ביים הצגות בתיאטרון העירוני חיפה ושיחק בכמה מחזות על במות התיאטראות בחיפה ובאר שבע. בשנת 1983 שובץ בתפקיד הספר הצבאי בקו-פרודוקציה הישראלית-גרמנית "ספיחס" (מן הסדרה "אסקימו לימון) ובתפקיד קסלר בהפקה הישראלית-אמריקאית "מינטאור",לפי ספרו של בנימין תמוז.

אחרי המהפכה הרומנית (1989) יצא אנטול בשנת 1997 בסיור ברומניה שקטף שם שבחים רבים. ביים ושיחק בשתי הצגות בתיאטרון טרגו מורש ברומנית ובהונגרית, והופיע במונודרמה " מלון סיביר". קיים הופעות גם בבוקרשט ובערים אחרות.

ב-55 שנות קריירה אמנותית, ביים אנטול מעל מאה הצגות בתיאטראות שונים ברומניה, יוסוגסלביה וישראל. כמו כן שיחק במעל מאה תפקידים בארבע שפות:רומנית, הונגרית, גרמנית ועברית.

אנטול תרגם כמה מחוזת, וכתב מונולוג דרמטי בשם "עפרונות צבעוניים", בו שיחק בירושלים. כמו כן כתב ספר זיכרונות תחת הכותרת "צייד הפרפרים, כרוניקה ספרותית על אנשים, תיאטרון ו... לא רק" "(2003) בשפה הרומנית.

קונסטנטין אנטול התחתן באמצע שנות ה-1940 עם יהודית טירפלד. נולדו להם שני ילדים, עדה וגבריאל, ויש להם שלושה נכדים וארבעה נינים.

מבחר תפקידים בתיאטראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאטרון העירוני חיפה:

בתיאטרון באר שבע:

בתיאטרון החאן בירושלים:

מבחר הצגות שביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חיים חדשים" מאת אנטון מקארנקו - קלוז' 1953
  • "טביעת השייטת" מאת אלכסנדר קורנייצ'וק - עם מיכאי ראיקו, קלוז' 1953
  • השעה האחרונה מאת מיכאיל סבסטיאן - קלוז', 1954
  • לילות השתיקה" מאת תאופיל בושקן, קלוז' ,1954
  • פיגמליון" מאת שו, עם אורליאן גאורגה, קלוז', 1955
  • "ציון אפס בהתנהגות" מאת אוקטביאן סאבה וויג'יל סטויינסקו ,קלוז', 1956
  • "העיתונאים" מאת אלכסנדרו מירודן, קלוז', 1957
  • "אילן היוחסין" מאת לוצ'יה דמטריוס, קלוז', 1957
  • אותלו מאת שייקספיר
  • המלטמאת שייקספיר, עם מירון ניקולסקו, קלוז' 1960
  • דו-שיח בפארק, מאת תאופיל בושקן, קלוז' 1959
  • מפקח המשטרה (An Inspector Calls) מאת ג'ון בוינטון פריסטלי בהונגרית (Váratlan vendég)
  • בשפל מאת גורקי, קלוז' 1959
  • "האריסטוקרטים" מאת ניקולאי פוגודין, קלוז' 1959
  • "מכתבי אהבה" מאת וירג'יל סטויינסקו, קלוז' 1960
  • "האחיות בוגה" מאת הוריה לובינסקו, קלוז' 1960
  • הפיזיקאים מאת דירנמט - בהונגרית
  • אדון פונטילה ומאטי משרתו מאת ברכט, בהונגרית, קלוז' 1964, בעברית - בחיפה 1981
  • כובע הקש האיטלקי מאת אז'ן לביש בהונגרית (Olasz szalmakalap)
  • "היער המאובן" מאת רוברט שרווד, בטימישוארה,
  • "רומולוס הגדול" מאת דירנמט, בטימישוארה
  • "שוליית השטן" מאת ג'ב..שו, בקלוז'
  • כשפורחות השקדיות מאת אנג'לה ניקולסקו פלאטי, לפי רומן מאת מרינה סרני "ימי חיינו"
  • "המפגש הראשון" מאת טטיאנה סיטינה
  • המצודה ההרוסה" מאת הוריה לובינסקו, קלוז', 1963
  • "קדחות או מותו של אמן" מאת הוריה לובינסקו
  • „מייג'ור ברברה" מאת ג'.ב.שו
  • מניפתה של ליידי וינדרמיר" (Evantaiul unei lady) מאת אוסקר ויילד, בטימישוארה 1971,

בהונגרית בטרגו מורש -1975

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם, אבי יצחק, בסרט "הדברים שמאחורי השמש" בבימוי יובל שפרמן, 2006
  • ב"סיפורי בית קפה", 2003
  • קסלר ב"מינטאור", סרט בהפקה ישראלית-אמריקאית, 1999
  • הרב פריידיגר, בסדרה התיעודית לטלוויזיה "משפט קסטנר", 1994
  • הגנרל קאיאץ בסרט "Vadon" (יער עבות") (הונגריה) בבימוי פרנץ אנדראש וג'יירג' אורדודי, 1989
  • ב"משחקים בחורף" - 1988
  • בפרק 1, "יום המזל של דוד" בסדרה ,סיפורים לשעת לילה מאוחרת, לצידו של ארנון צדוק, בבימוי מיקי בהגן
  • ליסטופסקי ב"אקיוורניטס פוליטיאס" (Ακυβέρνητες Πολιτείες -ערים טרופות) סדרת טלוויזיה יוונית בבימויו של רובינוס מנתוליס, לפי הרומן של סטראטיס צירקס - 1985
  • הספר הצבאי ב"ספיחס" _אסקימו לימון 4) (ישראל, גרמניה), בבימוי בועז דוידסון -1983
  • גזה וטרו ב"השד מכה את אשתו" („Veri az ördög a feleségét”), סרט הונגרי
  • התפקיד הראשי - גזה באראדלה, בסרט טלוויזיה של זולטן פאברי "יום יותר, יום פחות" (Plusz-mínusz egy nap)- נומינליזציה לפרס לשחקן הטוב ביותר בפיסטבל סן סבסטיאן 1973
  • דוד ב"Baltagul" (הגרזן), סרט רומני-איטלקי, בבימוי מירצ'ה מורשאן - 1969, לפי הרומן מאת מיכאיל סדוביאנו

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מונולוג "עפרונות צבעוניים" בתיאטרון באר שבע, 1986

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לרומנית:Convertirea căpitanului Brassbound ׁ(קפטן בראסבפאונד ממיר דתו) 1970

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר זיכרונות: צייד הפרפרים (ברומנית) Vânătorul de fluturi‏ 2003

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Noi întâlniri la Ierusalim (red.Costel Safirman, Leon Volovici)- „Constantin Anatol -Vânătorul de fluturi ” 24/2/2004, Institutul Cultural Roman, București 2007, pag. 409-422

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנו פודור - בעיתון "קובנטול ליבר" על קונסטנין אנטול, פרק ב, בסדרה "התיאטרון הרומני בטרגו מורש, 50 שנים ב-50 פרקים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Noi întâlniri la Ierusalim 2007 עמוד 409
  2. ^ Noi întâlniri la Ierusalim 2007 עמוד 410
  3. ^ Noi întâlniri la Ierusalim 2007 עמוד 412