קורבן עוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קורבן עוף בהלכה הוא תור או יונה המובאים כקורבן בבית המקדש. קורבן עוף בא רק בתור קורבן עולה ("עולת העוף") או קורבן חטאת ("חטאת העוף"), ולא כקורבן שלמים או קורבן אשם.

חטאת העוף לעולם אינה באה לבדה, אלא היא תמיד מלווה בעוף ממין זהה הבא כקורבן עולה, וזוג עופות כזה מכונה בשם קן. המקרים המחייבים להביא קן מפורטים בספר ויקרא: יולדת, זב, זבה, ומצורע עני. כמו כן, זוהי האפשרות האמצעית עבור החייבים בקורבן עולה ויורד.

עולת העוף יכולה לבוא כבת זוג של חטאת העוף, אך יכולה גם לבוא לבדה כקורבן נדבה. כמו כן, גר שמתגייר חייב להקריב זוג עופות הבאים שניהם לעולה. לדעת הרמב"ם ניתן לקיים גם את מצוות עולת ראיה בעולת העוף.

ישנו הבדל משמעותי בין דיני חטאת העוף לבין דיני עולת העוף, ולכן הייתה חשיבות בהבדלה ביניהם ובמניעת עירבובם. מסכת קינים עוסקת במקרים שונים בהם התערבבו הקינים כך שלא ידוע איזו עוף הוא חטאת העוף ואיזו הוא עולת העוף.

ההגיון בבחירה של התורים ובני היונה בייצוג כלל העופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובא שיסוד הדבר שנבחרו התורים ובני היונה לייצג את כלל העופות, נעוצה היא בעובדה שהם העופות החלשים והנרדפים ביותר, כמובא בשמו של רבי אבהו;

"אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח"

.