חגיגת ארבעה עשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חגיגת ארבעה עשר היא כינוי לקורבן שלמים שהיה מוקרב בערב פסח עם קרבן הפסח.

מקור המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצות הקרבת חגיגת ארבעה עשר לא נכתבה במפורש במקרא והיא נדרשה על ידי חכמים – "וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר"[1] - צאן לפסח ובקר לחגיגה[2].

הלכות קרבן החגיגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגת ארבעה עשר אינה חובה לרוב הדעות, והיא חלק מהקרבת קרבן הפסח. החגיגה אינה מוקרבת בתנאים הבאים:

  1. בשבת – בערב פסח שחל בשבת.
  2. בטומאה – אם קרבן פסח הוקרב בטומאה, כגון שרוב הציבור היו טמאים.
  3. במרובה – כגון שחבורת הפסח היו חבורה קטנה ומספיק להם אכילת קרבן פסח לבדו.

קרבן החגיגה היה מוקרב אחרי חצות ולפני קרבן התמיד של בין ערביים.

בשר הקרבן היה נאכל לפני אכילת קרבן הפסח כדי שהפסח יהא נאכל על השובע.

"חגיגת ארבעה עשר", ככל קרבן שלמים, נאכלת לשני ימים ולילה אחד, היינו ארבעה עשר וחמשה עשר בניסן והלילה שביניהם, בניגוד לקרבן הפסח שאינו נאכל אלא בליל ראשון של פסח עד חצות. ומכל מקום בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השולחן, ומתבער עמו אחר חצות כדין נותר גזירה מפני תערובת.

חיוב ביעור הנותר מקרבן החגיגה נלמד הפסוק - "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר"[3] והיא מצוות לא תעשה מהתורה[4].

זכר לקרבן בליל הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר לקרבן החגיגה שמים בקערת ליל הסדר ביצה – זכר לקרבן החגיגה, בנוסף על הזרוע שהייתה זכר לקרבן הפסח. הביצה המבושלת מסמלת את בשר החגיגה שיכול להיות מבושל בניגוד לקרבן הפסח שחייב להיות צלי.

בברכת "גאל ישראל" מזכירים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" – כאשר "הזבחים" זה קרבן החגיגה.

יש אחרונים הסוברים שאכילת האפיקומן צריכה להיות בשיעור של שני זיתים – זכר לקרבן הפסח וקרבן החגיגה[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברים, טז, ב
  2. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, בא - מסכתא דפסחא פרשה ד
  3. ^ ספר דברים, טז, ד
  4. ^ ספר המצוות, לאו קיח
  5. ^ ספר חמדת ימים, דפוס ונציה עמ' כז, חיי אדם כלל קל סעיף יד