לדלג לתוכן

קטניות בארץ ישראל בתקופת הברזל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קטניות בשוק

קטניות היוו מרכיב בדיאטה בתקופת הברזל. הן מוזכרות במקרא בצורה מצומצמת ונוכחות בממצא הארכאולוגי באופן משמעותי במספר אתרים בדרום הלבנט. מהממצא עולה שהקטניות אינן יחידה הומוגנית אחת, חלקן גודלו באופן נרחב וחלקן באופן מועט. ניתן לומר כי העדשה, הכרשינה הפול והטופח גודלו ונסחרו ברחבי האזור לאורך רוב התקופה.

רקע תזונתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קטניות

הקטניות מכילות אחוז חלבון גבוה יחסית לדגן ומהוות השלמה חשובה בתזונה המבוססת בעיקר על מזון מן הצומח, כפי שהיה בתקופת הברזל אצל מרבית האוכלוסייה. לאוכלוסיות שניזונות ממעט מזון מן החי הקטניות חיוניות ומכונות לעיתים "בשר לעניים".[1] הקטניות מבשילות קודם לדגניים ומסייעות בשמירה על רצף מקורות מזון לאורך השנה.[2] קטניות היו חלק חשוב בדיאטה של האדם עוד בתקופות הפרהיסטוריות ונמצאו באתרי ציידים-לקטים שונים.[3][4] ארבע קטניות, עדשה תרבותית, אפונה, חימצה ובקית הכרשינה בויתו כבר בתקופה הנאוליתית, בשלב הראשון של ביות הצומח. בכך הפכו לחלק ממה שמכונה "האבות המייסדים" או "הגל הראשון" של הביות, יחד עם הדגניים החשובים, החיטה והשעורה. בשלב מאוחר יותר הצטרפו אליהן קטניות נוספות כגון, פול, גרגרנית יוונית וטופח.[5] קטניות נמצאו וכנראה אף גודלו באתרים ברוב חלקי ארץ ישראל בתקופת הברזל, בגליל, מישור החוף, השומרון, בקעת הירדן ומדבר יהודה.[6][7][8] ברוב המחקרים מדווח על הימצאות "עשבים רעים" בתוך ממצא הדגניים. בחלק מהמקומות באחוזים ניכרים, אפילו עד רבע כדוגמת אשקלון.[9] בחלקם מועט, אחוז לערך בחורבת ראש זית. ממצא זה לא מדווח כלל בתוך הקטניות, אולי מפני שאלו נתלשו ביד ולא נקצרו במגל כמו הדגניים.[10]

קטניות בטקסט המקראי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מוזכרות רק שתי קטניות, העדשה והפול וזאת בארבעה מקומות שונים:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה.

— בראשית כה כט-לד

.,

וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן-נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי-עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים. כמִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי. וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.

— ש"ב יז כז-כט

.

וְאַתָּה קַח-לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-אַתָּה שׁוֹכֵב עַל-צִדְּךָ שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ.

— יחזקאל ד ט

.

וְאַחֲרָיו שַׁמָּה בֶן-אָגֵא הָרָרִי וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה וַתְּהִי-שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים. וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ-הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה.

— ש"ב כג יא

נוסף על כך יש אזכור לחמיץ שמספר חוקרים טוענים כי זוהי החימצה, אך התרגומים המסורתיים גורסים אחרת ולדעת זהר עמר אין הכוונה לחימצה. ישנה גם טענה כי הכוסמת שמופיעה במקרא היא בקית הכרשינה, אך רוב החוקרים לא מקבלים זיהוי זה.[11]

האזכור הראשון והמפורסם ביותר של קטנית הוא בסיפור מכירת הבכורה. עשו הצייד חוזר עייף מן השדה ומבקש מיעקב אחיו לאכול מהתבשיל. יעקב מבקש מעשו למכור לו את הבכורה ולאחר הסכמתו נותן לו לחם ונזיד עדשים. סוגיה מעניינת בנושא זה נובעת מהתיאור המקראי. בלשון המקרא נאמר: "מן האדום האדום הזה", האם מדובר בעדשים אדומות או אולי ייתכן ומדובר בתבלין שצבע את התבשיל? פעמיים נוספות מופיעות הקטניות ברשימות עם מאכלים נוספים. האזכור הראשון בספר שמואל ב' זוהי רשימת מאכלים שהוגשו לדוד ואנשיו בזמן בריחתם מאבשלום וביניהן הפול והעדשים. איתן מופיע המושג קלי שיש שפירשו כחימצה. אך לא נראה שלכך הכוונה.[12] הקלי מופיע אחרי החיטה, השעורה והקמח ולאחר הקטניות. נראה כי מדובר בעיבוד כלשהו אולי קטניות קלויות. עדות לכך ניתן לראות בספר שמואל א'

וַתְּמַהֵר אבוגיל (אֲבִיגַיִל) וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי-יַיִן, וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות (עֲשׂוּיוֹת) וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי, וּמֵאָה צִמֻּקִים, וּמָאתַיִם דְּבֵלִים; וַתָּשֶׂם, עַל-הַחֲמֹרִים

— שמואל א' כה יח

. כל המוצרים המוזכרים ברשימת המצרכים שלוקחת אביגיל הם מוצרי משנה מעובדים וכמוהם ככל הנראה גם הקלי. האזכור השני בספר יחזקאל בתוך רשימת מרכיבים להכנת לחם. בארצות הברית נמכר בחנויות מסוימות לחם יחזקאל על פי המתכון התנכי.[13] אזכור נוסף ישנו בספר שמואל שם במהלך מלחמה לוחם מתייצב להגן על שדה עדשים מפני האויב. למרות האזכורים המעטים מתוכנם ניתן להבין את חשיבות הקטניות בדיאטה. הן מוזכרות עם המאכלים החשובים באותו הרצף ובשני סיפורים מיתיים, הן המכירת הבכורה והן כמושא להגנה במלחמה.

קטניות בממצא הארכאולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממצא הארכאולוגי בתקופת הברזל נמצאו שבע קטניות: עדשה, אפונה, חימצה (חומוס), כרשינה, פול, טופח וגרגרנית יוונית (חילבה). העדשה והכרשינה הן המשמעותיות ביותר הן מבחינת מספר האתרים והן מבחינת הכמות. הפול נמצא בשלושה אתרים והטופח בשניים אך בשניהם בכמות של מעל 1000 גרגירים. החומוס, האפונה והחילבה נמצאו בכמות קטנה מאוד.

עדשה תרבותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגוון עדשים תרבויות

עדשה תרבותית - הקטנית המשמעותית ביותר בעולם הקדום. אב הבר נמצא במערת כבארה ובאוהלו II. נמנית עם האבות המייסדים של החקלאות ונמצאת יחד עם החיטה והשעורה. תחום התפוצה הטבעי במזרח התיכון, דרום מזרח אסיה ומרכז אסיה. נמצאו זרעים קטנים של מיני הבר טרום הביות יחד עם חיטת ושעורת הבר באתרים רבים, כדוגמת תל אבו הוריירה ונתיב הגדוד. היא נמצאת ברוב אתרי הנאולית הקדם קראמי ב' החקלאיים כגודמת יפתחאל ויריחו. הגרגיר עדיין בגודל גרגיר הבר ובכמות מועטה. העדשה מתפשטת עם החקלאות לדרום מערב אסיה ולאירופה.[5] גם בתקופת הברזל העדשה משמעותית בין הקטניות. היא אמנם שנייה לכרשינה (אתר אחד פחות) אך נמצאת בשבעה אתרים. הפיזור מרחבי גדול, במישור החוף, בהר ובעבר הירדן.[14]

אפונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפונה - תחום התפוצה של אב הבר מוגבל לדרום מערב אסיה והמזרח התיכון, אב הבר נמצא באתר האפיפלאוליתי אוהלו II. מהצמחים המבויתים הראשונים יחד עם החיטה והשעורה, נמצא באלף האחת עשרה לפני זמננו באתרים בסוריה וטורקיה ובישראל באלף העשירי ביריחו. באלף התשיעי התפשטה האפונה לקפריסין האזור האגאי והבלקן ומשם הלאה.[5] אפונה לא הייתה מהקטניות המשמעותיות בתקופת הברזל על פי הממצא. היא נמצאה בכמויות קטנות בפלה ובדיר אללה (Deir Alla) שבעבר הירדן.[15] הדיווח היחיד על מציאתה בעבר הירדן המערבי היא בחורבת אבו טבק ושם דווח על "קטנית, ככל הנראה אפונה".[8]

חימצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חימצה תרבותית

חימצה - מין זה בוית ככל הנראה בדרום מזרח טורקיה, אזור התפוצה של אב הבר, חימצה מרושתת. המין חימצה שסועה (לפי השם הלטיני אצל אפרים לב, אבל בתרגום הוא קורא לה חימצת יהודה שעל פי זוהרי זהו מין שונה) מהסוג Cicer נמצא במערת כבארה, אך ניסיון הכלאה שלה עם המין המבוית Cicer arietinum נכשל. תרמיל מין הבר נשאר סגור בשונה משאר הקטניות.[14] למרות השתייכות החימצה לגל הראשון של הביות היא נדירה בממצא ביחס לשאר הקטניות בתקופה הנאוליתית קדם קראמית ב'. היא נמצאה באתרים בטורקיה בסוף האלף האחת עשרה-תחילת האלף העשירי. וכמה מאות שנים לאחר מכן ביריחו ועין ע'זאל. לאחר מכן יש חוסר בממצא עד תקופת הברונזה הקדומה. החימצה לא מאוד נפוצה גם בתקופת הברזל, היא נמצאת בשלושה אתרים בכמויות קטנות. הסבר שניתן לתבנית החריגה של הממצא היא שלאחר הגעת הצמח המבוית לאזור הוא ננטש. סיבת הנטישה הייתה פתוגן Didymella rabiei שגרם למות הצמחים. גידול החימצה בקיץ מונע פגיעה זו, וכך הצמח המבוית, בניגוד למין הבר ולשאר הקטניות,[16] מותאם לאקלים חם ויבש למחצה.[1] לאחר שהפך לגידול קיץ חזרו לגדל אותו מחדש לאחר אלפי שנים.[5][17] במחקר על החימצה נבדקו רמות הטריפטופן בחימצת בר ובחימצה מבויתת. נמצא שבמינים המבויתים יש בממוצע כמות כפולה כמעט של טריפטופן. חומצת אמינו זו הופכת בין השאר לסרוטונין שרמה גבוהה שלו במוח גורמת לתחושת שובע.[14] זו יכולה להיות הסיבה להשקעה הרבה במין קטניות נוסף.

בקית הכרשינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקית הכרשינה - מין זה בוית באנטוליה או בלבנט, כלומר באזור התפוצה של מין הבר. למרות השתייכותו לגל הראשון של הביות הוא חסר בתקופה הנאוליתית באגן הים התיכון ונמצא בעיקר באנטוליה ובבלקן.[5] זהו מין הקטנית הנפוץ ביותר באתרי תקופת הברזל, שמונה אתרים לאורך כל התקופה.[15] ייתכן והכרשינה גודלה למספוא ולא למאכל על פי עדויות מתקופות מאוחרות יותר. בתקופה הקלאסית למשל, היא נחשבת למזון נחות ושימשה כמאכל בהמות בעיקר ונאכלה על ידי אנשים עניים מאוד או בעיתות רעב.[15][18] עדיין מגדלים כרשינה בצורה מועטה במשק החקלאי הערבי להאכלת בהמות. הכרשינה גם שימשה כצמח מרפא בתקופות הקלאסיות ובימי הבניים.[19] יש טענה כי הכוסמת שמופיעה במקרא היא בקית הכרשינה, אך רוב החוקרים לא מקבלים זיהוי זה.[12]

פול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פול

פול - מספר מינים מהסוג בקיה שהמין פול משתייך אליו, יכולים להיות אב הבר של המין המבוית פול (בקית הגינה-Vicia faba). למרות מחקר אינטנסיבי בנושא, אב הבר של המין עדיין לא ידוע. מינים רבים מהסוג בקיה נפוצים בדרום מערב אסיה ואגן הים התיכון, האזור שבו בוית הפול ככל הנראה. במספר אתרים במזרח התיכון נמצאו גרגירים שמיוחסים לפול קודם לתקופה הנאוליתית קדם קרמית ב', אך הם ככל הנראה שייכים למין הבר או אינטרוסיביים. הפול נמצא לראשונה באופן משמעותי וברור ביפתחאל,[5] כ־2600 גרגירים בתוך סילו.[20] הפול נמצא במספר אתרים ארכאולוגיים מתקופת הברזל, תל קסילה, תל אפק וחורבת ראש זית.[15] חורבת ראש זית נמצאת על גבעה בין מישור עכו להרי הגליל. באתר נחפרו בתי מגורים, מכלול בית בד והמצודה בראש הגבעה. במצודה נמצאו כלי אחסון רבים, כלי חקלאות ממתכת וכלי שחיקה. מסקנת החופרים היא שמדובר במרכז אחסון ומרכז מנהלי. 93% מהקראמיקה באתר טיפוסית לצפון ישראל בתקופת הברזל (מקבילה למגידו וחצור לדוגמה), אך יש גם מיעוט קראמיקה פיניקית. בנוסף לממצא שהוזכר קודם, יש כמות גדולה של ממצא צמחי. הבולטים בו הם החיטה, הפול, השעורה וזון משכר. כ־700 גרגירי פול הוצאו מתוך לוקוס 23 שהוא מרתף אחסון במצודה.[21]

הצלבנים תרגמו את שם הכפר הערבי אל פולה (עפולה היום) לפול ולכן קראו למבצרם במקום Castrum Fabea.[22] על סמך זה זהר עמר העריך כי בהתקופה הצלבנית גידול הפול היה משמעותי באזור.[18] רוב החוקרים טוענים כי מקור השם בעפל שהוא מצודה.[23][24]

טופח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופח - רוב החוקרים מסכימים כי מקור הטופח התרבותי באזור האגאי. הוא בוית באזור הבלקן ומשם התפשט בשני כיוונים, מערבה לאירופה ומזרחה לכיוון הלבנט. בישראל הוא נמצא בחמישה אתרים. תל נאמי, תל בטש ותל מיקנה מתקופת הברונזה התיכונה, תל קסילה ותל אשקלון מתקופת הברזל. הטופח נמצא רק באתרים עם קשרי מסחר ידועים עם האזור האגאי בתקופת הברונזה ובאתרים שמזוהים כאתרים "פלישתיים". בעקבות כך, מהלר-סלסקי וכסלו[15] מזהים את הטופח כאוכל "אתני". לדעתם, הטופח הייתה העדפה פלישתית כאוכל שהכירו מארץ המוצא שלהם. ניתוח DNA של החזירים בישראל היום מראה כי המוצא שלהם מאירופה ולא מזרח תיכוני. ההחלפה של תת-המין המקומי באירופי קרתה ככל הנראה בתקופת הברזל. המסקנה היא שהחזירים הגיעו עם גויי הים מאירופה.[25] צירוף שני מחקרים אלו יכול להעיד שהמהגרים מאירופה לישראל המשיכו לצרוך גם את המזון המוכר להם מארץ המוצא.

לטופח עמידות גבוהה משאר הקטניות לשינויי מזג אוויר וייתכן וזו הסיבה שהוא מועדף לגידול במקומות מסוימים. צריכה מרובה של טופח כמרכיב מרכזי במזון עלולה לגרום ל-Neurolathyrism, מחלה הגורמת לשיתוק עויתי, רגישות למגע וגירויים בעור.[15]

גרגרנית יוונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרגרנית יוונית

גרגרנית יוונית (חילבה) - אב הבר הוא כנראה אחד מהמינים הקרובים מהסוג גרגרנית שגדלים בדרום מזרח אסיה ואגן הים התיכון. האיתור הכי מוקדם שלו הוא מתל חלף בעיראק מלפני 6000 שנה.[5] באזורנו הוא נמצא לראשונה בתקופת הברונזה המאוחרת באתרים תל בטש ותל מיקנה. בתקופת הברזל הוא נמצא בשני אתרים, תל קסילה ודיר אללה.[15] ההשוואה לטופח מתבקשת עקב הדמיון בפיזור הממצא. למעט דיר אללה שבעבר הירדן, הגרגרנית נמצאת באתרים עם אותו זיהוי אתני פלישתי. הגרגרנית איננה מוזכרת במקרא, אך יוספוס פלביוס מזכיר אותה בספרו "מלחמת היהודים", שם הוא מספר שמגיני יודפת שפכו גרגרנית על הגשרים על מנת שהחיילים הרומאים יחליקו. במדינת ישראל מגדלים מעט גרגרנית לייצור תבלין החילבה.[1]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Shahal Abbo, Shtienberg, D., Lichtenzveig, J., Lev‐Yadun, S., & Gopher, A. (2003). The chickpea, summer cropping, and a new model for pulse domestication in the ancient Near East. The Quarterly Review of Biology, 78(4), 435-448..
  • Zvi Gal, Yardena Alexandre. (2000). Ḥorbat Rosh Zayit: an Iron Age storage fort and village (No. 8). Israel Antiquities Authority.
  • Yosef Garfinkel Carmi, I., & Vogel, J. C. (1987). Dating of Horsebean and Lentil Seeds from the Pre-Pottery Neolithic B Village of Yiftaḥ'el. Israel Exploration Journal, 37(1), 40-42.
  • Kerem, Z., Lev-Yadun, S., Gopher, A., Weinberg, P., & Abbo, S. (2007). Chickpea domestication in the Neolithic Levant through the nutritional perspective. Journal of Archaeological Science, 34(8), 1289-1293.
  • Efraim Lev, Mordechai Kislev & Ofer Bar-Yosef. (2005). Mousterian vegetal food in Kebara cave, Mt. Carmel. Journal of Archaeological Science, 32(3), 475-484.
  • Yael Mahler-Slasky. & Mordechai Kislev. (2010). Lathyrus consumption in late Bronze and iron age sites in Israel: an Aegean affinity. Journal of Archaeological Science, 37(10), 2477-2485.
  • Meiri, M., Huchon, D., Bar-Oz, G., Boaretto, E., Horwitz, L. K., Maeir, A. M., ... & Finkelstein, I. (2013). Ancient DNA and population turnover in southern levantine pigs-signature of the sea peoples migration? Scientific reports, 3.
  • Stager, L. E. (1976). Farming in the Judean desert during the Iron Age. Bulletin of the American Schools of Oriental Research, (221), 145-158.
  • Daniel Zohary,Maria Hopf, & Ehud Weiss. (2012). Domestication of Plants in the Old World: The origin and spread of domesticated plants in Southwest Asia, Europe, and the Mediterranean Basin. Oxford University Press.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 ארנון 1988
  2. ^ בר יוסף וגרפינקל 2008
  3. ^ Lev et al 2005
  4. ^ ויס 2002
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Zohary, Hopf & Weiss 2012
  6. ^ Mahler-Slasky & Kislev 2010
  7. ^ Gal et al 2000
  8. ^ 1 2 Stager 1976
  9. ^ ויס וכסלו 2001
  10. ^ אביצור 1972
  11. ^ עמר 2012
  12. ^ 1 2 עמר 2012
  13. ^ לחם יחזקאל
  14. ^ 1 2 3 Kerem et al 2007
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Mahler-Slasky & Kislev 2010
  16. ^ Lev 2004
  17. ^ Abbo 2003
  18. ^ 1 2 עמר 2000
  19. ^ לב ועמר 2002
  20. ^ Garfinkel 1987
  21. ^ Gal et al 2000
  22. ^ בנבנישתי, 1984
  23. ^ וילנאי 1955
  24. ^ דותן 1992
  25. ^ Meiri et al 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קטניות_בארץ_ישראל_בתקופת_הברזל&oldid=30554132"