אוהלו 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוהלו 2
אין תמונה חופשית
שטח כ-2000 מטר מרובע
גובה מעל פני הים 210 - מטר
היסטוריה
תקופות סוף התקופה הפלאוליתית העליונה
סוג מחנה
אתר ארכאולוגי
התגלה 1989
חפירות אוניברסיטת חיפה
ארכאולוגים דני נדל
גישה לציבור לא
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום כ-9 ק"מ דרומית לטבריה
קואורדינטות 32°43′20″N 35°34′20″E / 32.722093°N 35.572143°E / 32.722093; 35.572143
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוהלו II הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי מסוף התקופה הפלאוליתית העליונה, לפני כ-23,000 שנים, הממוקם כ-9 ק"מ דרומית לטבריה, על החוף הדרום-מערבי של ים כנרת. האתר ידוע בשל העושר של הממצאים הבוטאניים שנמצאו בו[1]. השימור היוצא מן הכלל של שרידים אורגניים נובע מכך שהאתר היה מכוסה במי הכנרת ברוב הזמן שחלף מאז שניטש. באתר השתמרו השרידים הקדומים בעולם של סוכות עשויות סכך[2]. בתוך אחת הסוכות השתמר מצע עשוי מעשבים[3] ואבן שטוחה ששימשה לכתישת דגני בר, לפי שרידי עמילן שהשתמרו עליה[4]. ליד הסוכות נמצאו מוקדי אש, קבר, כלים רבים, עצמות בעלי חיים (ביניהן מאות אלפי עצמות דגים) וחרוזים עשויים מקונכיות.

ההיסטוריה של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהלו הוא אתר ארכאולוגי, שגודלו כ-2000 מטר מרובע[5], הממוקם על החוף הדרום מערבי של הכנרת[6]. האתר, שנמצא רוב הזמן תחת פני המים, התגלה בשנת 1989, לאחר תקופת יובש שגרמה לירידה חדה בגובה הכנרת, וגילו, כמתברר מבדיקות פחמן 14, בין כ-18,210 ל-21,100 שנים. ממצאים רבים נמצאו באתרם, וביניהם פריטי צור מסותתים וחומרים אורגניים שנמצאו על הרצפות ובתוך מוקדי אש. המתקנים כולם נחפרו עד לסלע האם של תצורת הלשון. באתר נמצאו 6 בקתות, כשהגדולה ביניהן היא ברוחב של 4–5 מטרים, וחלק מקירותיה עוד נשתמרו; ניתן להבחין בבירור בקירות עץ בקש, עץ, ופחם על גבי האבן. המבנים היו מוקפים בסדרה של מוקדי אש. באתר נמצא קבר אחד של גבר שגילו בין 35–40 שנים, והיה כנראה נכה. הממצאים הליתיים שנמצאו אופייניים לתקופה האפיפלאוליתית המוקדמת ולסוף התקופה הפלאוליתית העליונה. ברור מן הסטרטיגרפיה של המבנים כי תושבי האתר השתמשו במבנים יותר מפעם אחת – כלומר, המבנים עברו שיפוצים; בבקתה הגדולה ברור כי נבנו עוד שתי רצפות על גבי הרצפה המקורית. תופעה זו של חזרה למקום מגורים היא נדירה בתקופה הפלאוליתית בלבנט, ותועדה רק באתר המזוהה עם התרבות הכבארית עין גב I, שם נמצא רצף של 6 שכבות יישוב באותו מקום התיישבות. מנהג זה מוכר מאתרים מאוחרים יותר המזוהים עם התרבות הנאטופית. בעלי החיים והצמחייה שזוהו באתר הם מגוונים מאוד, וכוללים מאות מינים שונים, ובעזרתם ניתן להבין בצורה טובה יותר את מנהגיהם של הציידים-לקטים[7]. בזמן ההתיישבות באתר, אגם הכנרת רק נוצר, וייתכן כי היה משך אליו קהילות רבות של אנשים. היישוב עצמו היה בשימוש רק תקופה קצרה, ייתכן ורק כמה דורות ספורים התגוררו בו. אחר כך הכפר כולו נחרב בשריפה. באותו הזמן בו נחרב הכפר, עלה גובה פני אגם הכנרת, והציף את הכפר. כך למעשה נוצר מצב ההשתמרות המעולה בו נמצא האתר בחפירות הארכאולוגיות; בעיקר החומרים הביולוגיים שלא משתמרים בדרך כלל[8]. השילוב הזה של שריפה וכיסוי במים האט את צמיחת הבקטריות על החומרים הביולוגיים, ובכך עיכב את תהליך הריקבון שלהם. העלייה הזו בגובה פני הים שאפשרה את מצב ההשתמרות המעולה של האתר נגרמה עקב עליה בטמפרטורה שהתרחשה בסוף עידן הקרח, או עקב רעידת אדמה ששינתה את כיוון זרם המים אל תוך הכנרת. האתר התגלה ב-1989 עקב ירידה משמעותית בגובה פני המים של ימת הכנרת, כתוצאה מבצורת חמורה[9]

החפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני נדל מהמכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה החל לחפור באתר בשנת 1989, כשגובה פני המים היה נמוך מספיק, אך החפירה נאלצה להיפסק כשגובה פני המים עלה שוב, והאתר הפך בלתי נגיש[9]. נדל חידש את החפירות בשנת 1999 כשחלה ירידה נוספת בגובה פני המים[10]. החפירות העיקריות באתר התרחשו בשנים 1989–1991, ובין השנים 2000-1999. ייתכן והאתר עצמו גדול יותר מהשטח שנחפר, אך לא ניתן לדעת זאת כל עוד האתר נמצא מתחת לפני ימת הכנרת[9]. האתר נחפר עד לסלע האם של תצורת הלשון[7].

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים אורגניים באוהלו II[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבקתה 1 באוהלו II נמצאו מעל 90,000 זרעים הכוללים מעל 100 מינים של פירות ודגנים. הכמות והמגוון של הזרעים שנמצאו בבקתה מצביע על סיכוי גבוה שאלו הובאו לאתר על ידי האדם. בנוסף, נראה כי הריכוז הגבוה יותר של זרעים נמצאו בקרבת הקירות ולא במרכז הבקתה. אם הזרעים היו מגיעים לרצפה דרך הגג שהתמוטט, הזרעים היו מפוזרים בצורה שווה על הרצפה. בנוסף, נראה כי מתוך כל מגוון הזרעים, 13 מינים מהווים כחצי מכל הזרעים שנמצאו. תופעה זו מצביעה על העדפה לאכילת צמחים מסוימים על פני אחרים. אחד המינים שנמצאו הוא פרי הפטל, שהוא עדין מאוד, קשה להביאו ממקום למקום, ועדיף לאכול אותו הישר לאחר שנקטף. הממצא באוהלו מצביע על כך שהפרי יובש לצורכי אחסון – אחת הדוגמאות הקדומות ביותר לתכנון מתקדם לצורך צריכת מזון. בנוסף לכך, הריכוז הגבוה של הזרעים סביב אבן השחיקה שנמצאה בבקתה 1 גרם לארכאולוג פרופ' אהוד ויס להאמין כי הזרעים נטחנו לפני האכילה[11]

במחקר שהתפרסם ביולי 2015 ובוצע במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, באוניברסיטת בר-אילן על בסיס ממצאים שנמצאו באתר התברר כי הממצאים מעידים על חקלאות בהיקף קטן שעסקו בגידול חיטה ושעורה. זאת הדוגמה הקדומה ביותר בעולם לגידול תבואות.[12]

ממצאים לא אורגניים באוהלו II[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן השחיקה בבקתה 1 – אבן השחיקה הטרפזית שאורכה כ-40 ס"מ שנמצאה בבקתה 1 ליד הקיר הצפוני מייצגת כנראה את מוקד הפעילות המרכזי בבקתה. על פני אבן השחיקה נמצאו שאריות של זרעים – מה שתומך בתאוריה שאבן זו אכן שימשה לטחינה של זרעים[13]. כלי צור – בבקתה 1 נמצא אחוז גבוה של להבונים, ובנוסף להם נמצאו גם להבים, נתזים, פסולת גרעין, ו-132 כלים משובררים. ייתכן וכלי הצור סותתו בכניסה לבקתה, במקום בו נכנס אור מהדלת.

ממצא שילדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלד שנמצא באוהלו ומכונה "Ohalo II H2", נמצא בבור מכוסה אבנים שהגנו עליו מפני נזקים, וללא מנחות קבורה. השלד והגולגולת הוצאו מן הקבר שלמים כמעט לחלוטין. לאחר בדיקת עצמות האגן, נקבע כי מינו של השלד הוא זכר. גילו במותו היה בין 35 ל-40 שנה. מיקומו הכרונולוגי של האתר בין התרבות המוסטרית לתרבות הנטופית, ושלמותו היחסית של השלד הופכים אותו לממצא מרכזי בהבנת התהליכים המיקרו אבולוציוניים שהתרחשו בתקופות הפרהיסטוריות בארץ ישראל[14].

פיזור מרחבי והשלכות מגדריות אפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה הפרדה ברורה בין האזור בו נמצאו כלי הצור והאזור בו נמצאו הגרעינים ואבן השחיקה, דבר היכול לנבוע מהעדפה לחלוקת המרחב לאזור פעילות הקשורה בסיתות ואזור לפעילות הקשורה במזון, גם אם ייתכן והפעילויות השונות לא היו מוגבלות לאזור הייעודי להן בלבד. חלוקה מרחבית יכולה להצביע גם על חלוקה מגדרית של הפעילויות השונות, גם אם הדבר לא ברור במקרה זה. גם אם בחברות מסוימות נפוץ כי הנשים עוסקות בפעילות הקשורה במזון והגברים בסיתות, ישנם יוצאי דופן לכלל זה, וישנה שונות תרבותית גדולה. ייתכן כי ההפרדה הזו נובעת משיקולים היגייניים ולאו דווקא מגדריים[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kislev M.E., Nadel, D. & Carmi I., Epipalaeolithic (19,000 BP) cereal and fruit diet at Ohalo II, Sea of Galilee, Israel in Review of Palaeobotany and Palynology, Volume 73, Issues 1–4, 30 September 1992, Pages 161–166
  2. ^ Nadel, D., & Werker, E. (1999). The oldest ever brush hut plant remains from Ohalo II, Jordan Valley, Israel (19,000 BP). Antiquity, 73(282), 755-764.
  3. ^ Nadel, D., Weiss, E., Simchoni, O., Tsatskin, A., Danin, A., & Kislev, M. (2004). Stone Age hut in Israel yields world's oldest evidence of bedding. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 101(17), 6821-6826.
  4. ^ Piperno, D. R., Weiss, E., Holst, I., & Nadel, D. (2004). Processing of wild cereal grains in the Upper Palaeolithic revealed by starch grain analysis. Nature, 430(7000), 670-673.
  5. ^ [Krause, L. (2001). Galilee’s Receding Waters Reveal Stone Age Camp. National Geographic. 1-4. Retrieved from http://news.nationalgeographic.com/news/2001/01/0102galilee.html]
  6. ^ Hirst, K. Archaeology. Ohalo II Israel
  7. ^ 7.0 7.1 Nadel, D., Crmi, I., & Segal, D., Radiocarbon dating of Ohalo II: Archaeological and methodological implications. In Journal of Archaeological Science, Volume 22, Issue 6, November 1995, Pages 811–822
  8. ^ Nadel, D., Weiss, E., Simchoni, O., Tsatskin, A., Danin, A., Kislev, M. (2004) From the Cover: Stone Age Hut in Israel Yields World’s Oldest Evidence of Bedding. The National Academy of Sciences.101, 6821
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Powell, A. (2004, July). Harvard Researchers Push Human Cereal Use Back 10,000 Years. Retrieved from http://news.harvard.edu/gazette/2004/07.22/07-grain.html
  10. ^ Mithen, Steven (2006). After the ice : a global human history, 20.000 - 5.000 BC (1. paperback ed. ed.). Cambridge, Mass.: Harvard Univ. Press. pp. 21, 22. ISBN 0-674-01570-3
  11. ^ 11.0 11.1 Weiss, E., Mordechai, E., Simchoni, O., Nadel, D., & Tschauner, H. (2008). Plant-food preparation area on an Upper Paleolithic brush hut floor at Ohalo II, Israel. Journal of Archaeological Science, 35 (8), 2400-2414
  12. ^ Snir, A., Nadel, D., Groman-Yaroslavski, I., Melamed, Y., Sternberg, M., Bar-Yosef, O., & Weiss, E. (2015). The Origin of Cultivation and Proto-Weeds, Long Before Neolithic Farming. PloS one, 10(7), e0131422.
  13. ^ Piperno, D.R., Weiss, E., Holst, I., Nadel, D. (2004) Starch grains on a ground stone implement document Upper Paleolithic wild cereal processing at Ohalo II, Israel, Nature
  14. ^ Hershkovitz, I., Speirs, M. S., Frayer, D., Nadel, D., Wish-Baratz, S. and Arensburg, B. (1995), Ohalo II H2: A 19,000-year-old skeleton from a water-logged site at the Sea of Galilee, Israel. Am. J. Phys. Anthropol., 96: 215–234